ארץ קטנה עם שפה

עומדת בכבוד, בינתיים

שפת הישראלים נהפכת בהדרגה לשפה היברידית, שבה מיטשטשים הגבולות בין העברית והלעז

כִּי הָעִבְרִית, שְׁדוּדָה, כּוֹאֶבֶת,/ בָּאֲפָרִים תִּפְסַע נִכְזֶבֶת./ אֶת נְעוּרֶיהָ שֶׁאָבְדוּ/ זָרִים וְנִבְעָרִים חָמְדוּ./ בֵּין אֶס.אֶם.אֶס. וְדִי.וִי.דִי. / "תָּבִיא שְׁתֵּי שֶׁקֶל, אָח שֶׁלִּי,"/ לְבֵין מִלִּים שֶׁל בֵּית מֶרְקַחַת/ לִבַּת עִבְרִית הֵיכָן מוּנַחַת? / הָאָנוֹרֶקְטִית הִיא עַד עֶצֶם/ אוֹ שֶׁמָּא אֲחוּזַת בּוֹלֶמְיָה/ מִפַּחַד שׁוֹט הָאָקָדֶמְיָה?/ אָבְדָה דַּרְכָּהּ, אָבַד הַקֶּסֶם,/ וּמְחַפֶּשֶׂת הִיא מָזוֹר:/ אֶל נוֹף מוֹלַדְתָּהּ לַחְזֹר!

את מילות הקינה האלה כתבתי בפיוט מחווה לספרה של מאיה ערד "מקום אחר בעיר זרה". מסע אלפי השנים של העברית מלוּוֶה במקוננים ובמקוננות. קינים והגה וָהִי. הקינה אחת: השפה עומדת להיעלם, העברית היא שפה בסכנת הכחדה.

וּבְנֵיהֶם חֲצִי מְדַבֵּר אַשְׁדּוֹדִית, וְאֵינָם מַכִּירִים לְדַבֵּר יְהוּדִית (נחמיה יג, כד).

אָרוּר הָאִישׁ שֶׁיְּגַדֵּל חֲזִירִים, וְאָרוּר הָאָדָם שֶׁיְּלַמֵּד אֶת בְּנוֹ חָכְמַת יְוָנִית (בבא קמא פב ע"ב).

אֲנִי הָיִיתִי כֶּתֶר מְלוּכָה, וְהִנְּנִי הַיּוֹם לְכָל רֶגֶל דְּרוּכָה (רבי יהודה אלחריזי).

עוּרִי נָא עוּרִי שָׂפָה עִבְרִיָּה, מִקִּבְרֵי צִיּוֹן, מִמְּעָרוֹת צִיָּה (מיכה יוסף לבנזון).

לָשׁוֹן עִבְרִית הָעֲנִיָּה, הַדַּלָּה, אֲשֶׁר גַּם אִם תַּכְנִיס בְּאוֹצָרָהּ כָּל הַמִּלִּים… עוֹד לֹא תַּגִּיעַ אֲפִלּוּ לְקַרְסֻלֵּי אַחַת הַלְּשׁוֹנוֹת הַיּוֹתֵר עֲנִיּוֹת שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁים בָּהֶן בְּנֵי אָדָם מְנֻמָּסִים בְּיָמֵינוּ (אליעזר בן־יהודה).

יֵשׁ לִי דִילֵיי, אֲנִי בְּגֶ'טְלֵג/ הָיָה לִי אוֹבֶרְוֵוייט, קָנִיתִי הֶנְדְבֶּג/ כָּתַבְתִּי מֵיילִים, הוֹסַפְתִּי גֵ'ייפֶּג/ אַנְ'לֹא בְּפוֹקוּס, תּוֹסִיף לִי הַשְׁטַג./ סְוָאג! (התקווה 6).

דוברי העברית החרדים לעתידה מביאים ראיות לכך שנסתם עליה הגולל. למשל, "כאילו" במתכונתה כמילת חלל. "עושה שכל", "הרגיש לי" ו"לקח מקלחת" כאמריקניזמים עילגים. מילים ומטבעות לשון נעלמים מהשפה בקצב מסחרר. שגיאות הכתיב היו לסימן היכר לגיטימי ברשתות החברתיות. בתחומי מקצוע ותרבות רבים, נוכחת האנגלית בכל פינה. "אנחנו חייבים לייצר אֶוֶוארנֶס למוצר על מנת לעודד גם פֶּשֶן וגם לייצר שֶרינג", משפט אותנטי של אנשי שיווק עבריים. "הגָארְד והפִּיבוֹט עשו פִּיק־אֶנד־רוֹל והסֵנְטֶר סיים בליֵי־אַפּ", שידור עברי של משחק כדורסל. הציטוטים האלה מספרים על תהליך שבו שפת הישראלים נהפכת בהדרגה לשפה היברידית, שבה מיטשטשים הגבולות בין העברית והלעז. זה לא חדש. חכמי התלמוד דיברו וכתבו בשפה היברידית, ארמית־עברית. בין ערביי ישראל צומחת הערברית ההיברידית, ומטרידה את קברניטיהם.

הקינה על השפה היא תמונת ראי של החרדה העמוקה שקיננה בדורות של יהודים ושל מעצבי התרבות וכוהני הדת מפני היעלמות העם היהודי. השפה העברית והעם היהודי הלכו תמיד יד ביד. לא תהיה שפה, לא יהיה עם. לא יהיה עם, לא תהיה שפה. היהודים מוקפים בעמים ובאומות הנוגשים בהם, מגבילים את צעדיהם, מגרשים אותם. השפה מוקפת בשפות אחרות המאיימות להכחיד אותה ואוסרות על השימוש בה. שיבת היהודים למולדת היא חבל הצלה לעם הנרדף. שיבת העברית לחיי היחיד והציבור היא חבל הצלה לשפה הנרדפת.

העברית שייכת לחטיבת שפות התרבות הקטנות. היא הייתה תמיד שפה קטנה. מספר דובריה היה מצומצם, מוגבל בימי המקרא בממלכה קטנה ומפולגת, תָחום בשנות הגולה בקהילות סגורות ורחוקות אלו מאלו, והיום, שפה של מדינה שמספר תושביה כמספר תושבי ניו־יורק. אוצר המילים של העברית היה עם תחייתה מצומצם עד להכאיב. הציונות גאלה את העברית מן הספרים, אבל מספר הדוברים בה והיודעים אותה בעולם הולך וקטן, הולך ונמוג. עתידה של העברית הוא כאן, על חלקת הארץ שקצבה לנו ההיסטוריה. עם קטן דובר שפה קטנה בארץ קטנה.

פלישת הטכנולוגיה

אז מה צופן העתיד לעברית, אני נשאל בידי אלה הסבורים שלתשובתי יש ערך כלשהו. התשובה הנכונה והמאכזבת היא: אין לי מושג. אין לאיש מושג. לפני חמישים שנה לא חזה איש את המהפכה הטכנולוגית האינטרנטית, ששינתה את פני העולם, יצרה תרבות חלופית ועשתה שַמות בשפות המוכרות לנו, קיצרה אותן, והחדירה באמצעות הטכנולוגיה המשוכללת ביותר שפת ציורים פרימיטיבית. המהפכה עדיין מתרחשת, מחליפה אפליקציות ומותגים בקצב שבו נוצרות המוטציות של נגיף הקורונה. מערכת היחסים בינינו לבין העולם השטוח, הכפר הגלובלי והאנגלית מלכָּתו עדיין מצויה בסימן שאלה, עדיין משרטטת את הגבולות בין העולמי והמקומי. האנגלית עדיין נשמעת במשפט עברי כפולש זר, האם תישמע כך מחר?

התשובה הנכונה והמדויקת היא שגורל השפה העברית כבר אינו נתון בקשר הגורדי שלה עם העם היהודי, אלא בקשר העמוק שלה עם המדינה שֶקמה, ועם התרבות הישראלית המתהווה. העברית נדדה משפת דת לשפת לאום, מלשון קודש לשפה אופפת כל של חברה ריבונית. בעולם של מדינות לאום, מעמדן של שפות הלאום איתן. האנגלית מדגדגת גם שפות לאום גאות כמו הצרפתית והגרמנית. אותנו, יש להודות, היא לא רק מדגדגת, היא מתנפלת על העברית בגלים, מאיימת לשחוק אותה ולשנות את פרצופה.

העברית הישראלית הצעירה זקוקה מצידה לחיזוקים, היא הייתה זקוקה תמיד לחיזוקים, וידעה להתחזק משפות הסובבות אותה בלי להיבלע. בינתיים היא עומדת בזה בכבוד, מתחזקת, לא נבלעת. מה צופן העתיד למדינת היהודים, ואִתה לשפה העברית? אין לי מושג. לאף אחד אין.

ואני הקטן, במסעותיי עם העברית, האם אני חרד? האם אני כועס? כלל וכלל לא. אני חי בתוך העברית והיא מוּכרת לי מלבָר ומלגֵו. אני רואה אותה גדלה באוצר המילים, ובגמישות המאפשרת לה לשרת שימושי לשון מגוונים. עם זאת אני מוטרד, באמת מוטרד, מנכסי שפה שאינם שורדים דורות חדשים. כך או כך, אם העברית תיעלם יום אחד זה יהיה אַחַר זמני, ואין לכאוב את מה שלא קרה, אולי לא יקרה, וספק אם יקרה בעידן מדינות הלאום. בינתיים, הבה נשיב לה אהבה.

גְּמִישָׁה הִיא הָעִבְרִית וּפְרַקְטִית,/ נָאָה, פְּשׁוּטָה וְגַם קוֹמְפַּקְטִית./ חֵן מִשְׁפְּטֶיהָ הַקְּצָרִים,/ זֵר שָׁרָשֶׁיהָ הַפּוֹרִים./ מִלִּים מְעָט בָּהּ, אַךְ הָהֵד/ בְּכָל פִּנָּה רוֹטֵט, רוֹעֵד,/ וְכָל פִּסַּת שִׁירָה סְפוּגָה/ בְּהוֹד קְדוּמִים וּבְעֶרְגָּה!/ זֶה סוֹד הַגֶּמֶשׁ וְהַפֶּשֶׁט,/ וּמִי אֲשֶׁר אוֹתוֹ יַחְשֹׂף/ יִרְוֶה מִמֶּנָּהּ עַד אֵין סוֹף.