כשקראתי את ספרה של הסופרת האמריקנית פאם ג'נוף, חשבתי על חנה סנש, הצנחנית העברייה שהתנדבה לצבא הבריטי וצנחה על אדמת אירופה כדי להיאבק בנאצים, נלכדה והוצאה להורג. סיפורה ההירואי מזכיר במידת מה את סיפורן של הסוכנות החשאיות הבריטיות הצעירות שעליהן מספרת ג'נוף. הן הונחתו בצרפת רגע לפני הפלישה הגדולה של בעלות הברית לנורמנדי בשנת 1944, ולפי הסופרת, תפקידן היה ריגול וסיוע בפעולות חבלה בקווי הגרמנים. ואולי זה לא מקרי, שבראש הרשת הבריטית ניצבה יהודייה. אחת הסוכנות הייתה אף היא יהודייה למחצה, וכמה מהאחרות היו אסירות במחנה ריכוז.
ובכל זאת, קיים הבדל גדול. סנש הועלתה על נס והונצחה, ואילו הסוכנות הבריטיות הנועזות מיחידת הנשים הבריטית נשכחו, ומהרומן משתמע שהיה גם מי שניסה להשכיחן. עד שבאה עורכת הדין והסופרת האמריקנית ג'נוף וניסתה לתקן את העוול כשכתבה רומן היסטורי המבוסס, ככל הנראה, על גרעין אמת. תוך כך היא חושפת פרשה לא מוכרת ממלחמת העולם השנייה, שראוי לה שלא תישכח; פרשייה העוסקת בנשים אמיצות, שכל אחת מהן הייתה יכולה להפוך לחנה סנש של בריטניה, אילו ידעו להכיר בסיפור גבורתן במועד. ואולי עדיין לא מאוחר.
תקציר העלילה: אלינור טריג, יהודייה ממוצא פולני, המהגרת לבריטניה ללא מסמכים רשמיים, מתקבלת לעבודה רגישה כמזכירה במשרדי המנהלת הבריטית למבצעים מיוחדים, שהוקמה בהוראת צ'רצ'יל כדי "להעלות את אירופה באש" (עמ' 19). בראש המנהלת ניצב קולונל ערמומי שהעריך את יעילותה וזיכרונה הפנומנלי של אלינור, והוא מקדם אותה לתפקיד העוזרת שלו, וכל זאת למגינת לבם של פקודיו שאינם רואים בעין יפה את העובדה שהוא בוטח באישה.
המנהלת שולחת לא מעט סוכנים ובלדרים לשטחי משטר וישי בצרפת, וכל זאת במטרה לסייע למחתרת הצרפתית במשימתה לשבש את הפעילות הגרמנית ולהכין את הקרקע לקראת הפלישה המתוכננת. אלא שבתוך תקופה קצרה נלכדים סוכנים אחדים. טריג מעלה הצעה מהפכנית: לשלוח לצרפת נשים דוברות צרפתית, שאולי ימשכו פחות תשומת לב מאשר גברים. אנשי המנהלת מתנגדים להצעתה, אלא שהקולונל דווקא מתלהב ומציע לטריג להקים את יחידת הנשים, לגייס את הסוכנות ולדאוג לכך שהן יעברו אימונים מיוחדים כדי להכשירן למשימה.
ניסוי שנכשל
אלינור היא אישה חידתית שאיש אינו מצליח לפענח את אישיותה. היא סוג של אשת ברזל, כזו שאינה מחצינה רגשות. בתוך תקופה קצרה היא מצליחה לגייס עשרות בלדריות, שמהן היא מצפה להיות קשוחות ממש כמוה, מי שדקרה למוות קפיטן רוסי שניסה לאנוס את אחותה הצעירה טטיאנה במהלך הפרעות נגד יהודים שהיו בכפר ליד פינסק שבו גדלה. אלינור בוחרת רק נשים צעירות, ולאחר שהן עוברות מעין טירונות בסקוטלנד, שבה מכשירים אותן להשתמש בין השאר במכשיר אלחוט, הן נשלחות לצרפת. המגויסות הן בחלקן רווקות ובחלקן אמהות חד הוריות כמו מארי רו, אחת מדמויות המפתח ברומן.
מארי רו כמעט ומודחת מהקורס בשל חוסר התאמה. היא עצמה מתחרטת כמעט שהסכימה להתגייס, בגלל געגועיה לבתה בת החמש שאותה הפקידה בידי קרובת משפחה. לא פעם מארי שואלת את עצמה, האם רגשי הפטריוטיות שלה עולים על רגשי אהבת האם. לאחר לא מעט קשיים, היא צולחת את הקורס ומוטסת לצרפת, ומכאן מתחילה אודיסאה מותחת למדי. מארי מוצאת דירת מסתור שממנה היא משדרת את הודעות האלחוט וחוברת לווספר, ראש רשת הסוכנים בצרפת.
ממעמד של חוסר התאמה כמעט מוחלט לתפקיד, מארי הופכת לאחת הסוכנות החשובות ביותר, זו שאף מפעילה את הדינמיט שמפוצץ גשר חשוב זמן קצר לפני הפלישה. מארי מפתחת רגשות עמוקים כלפי וספר, ששמו האמיתי ג'וליאן, ומנסה לברר מה עלה בגורלו כשהוא נעלם, במקום להציל את נפשה לאחר פיצוץ הגשר. היא מסתכנת יתר על המידה, ולבסוף נתפסת על ידי הנאצים יחד עם מכשיר האלחוט שלה. מארי נחקרת במרתפי האס־דה, מפקדת הביון הנאצית בפריז, על ידי המפקד הידוע לשמצה הנס קריגלר, שמאלץ אותה למסור את הקוד הסודי של שידורי האלחוט שלה והיא נפרדת מג'וליאן בסצנה שנכתבה כדי לסחוט דמעות מהקוראים.
ובינתיים בלונדון, אלינור טריג מתחילה לחשוד שמשהו אינו כשורה בשידורים המתקבלים מצרפת הכבושה. היא מתריעה על כך באוזני הקולונל ודורשת לעצור את השידורים כדי שלא לחשוף את הסוכנות החשאיות האחרות, אך הקולונל מורה לה להמשיך כרגיל. כשהיא מתרעמת על כך, ומסבירה שכנראה הגרמנים עלו על עקבות הרשת, הקולונל מתעלם ממחאותיה, ולבסוף מחליט לפטר אותה מהמנהלת בטענה ש"בחלונות הגבוהים מתכוונים לתייג את יחידת הנשים כניסוי שנכשל" (290), טענה שמרתיחה מאוד את אלינור. הסיבה האמיתית להדחתה תתברר בסיום.
נגד בירור האמת
לאלינור טריג נותרים סימני שאלה רבים באשר להיעלמותן של 12 מהבלדריות שלה, והיא משוכנעת הקולונל לא עשה די כדי להצילן. אלו הן "הילדות האבודות". ואלינור, שאינה בדיוק יידישע מאמע טיפוסית, יוצאת בתום המלחמה למסע בניסיון לברר מה עלה בגורלן. האם הן אכן הועלמו על ידי הנאצים ומתו במחנות הריכוז, כפי שטוען הקולונל, או שמא נפלו קורבן לסוג של מחדל ולהונאת אלחוט. רב הסתום על הנגלה, ולקולונל, כמדומה, בהחלט נוח שזכרן יטואטא מתחת לשטיח ולעולם לא תתברר האמת.
אביהן של אחת הנעדרות פונה בתלונה לפרלמנט הבריטי, ומשם הדברים מתגלגלים וקשר ההשתקה נפרץ בהדרגה. אלינור נוסעת לחקור את חשדותיה בצרפת ואף בגרמניה, נפגשת עם קריגלר הנאצי ומצליחה לגלות הרבה יותר פרטים מכפי שהקולונל האמין שתגלה, והוא מרגיש מאויים. מה קרה באמת לנעדרות לא ניתן כמובן לגלות, אך מתברר שחיי אדם לא נחשבים במיוחד בעיני מי שראה לנגד עיניו רק את המטרה.
אלינור טסה לניו יורק על מנת להשלים את משימתה ולהגיע לחקר האמת. מכשולים שונים עומדים בדרכה באופן מסתורי. ואישה אחרת, אלמנת מלחמה בשם גרייס הילי, ממשיכה את המשימה, כשגוברת סקרנותה לגבי 12 הנשים הצעירות שצילומיהן נמצאים אצל אלינור. בתום חקירה מסועפת וממוקדת מטרה היא מגלה מה באמת קרה לילדות האבודות של פריז ולזו שעמדה בראשן. דוק המסתורין המצועף מוסר לבסוף מהרומן, אך משהו מהקורים שלו ימשיך ללוות את הקורא גם בתום הקריאה.
רגשי אשמה
הרומן מתרחש בין השנים 1943 ל־1946, ועלילתו נעה בין אנגליה, סקוטלנד, צרפת, ניו יורק ו־וושינגטון. הוא נע קדימה ואחורה במכונת הזמן, ומסופר מנקודת מבטן של שלוש הגיבורות הראשיות: גרייס הילי, אלינור טריג ומארי רו, שקולותיהן מצטלבים ומשלימים פערים. שלוש הנשים שונות זו מזו, אך לשלושתן מטרה דומה. בין השלוש גם נרקמים חוטים סמויים, ובמרוצת העלילה הן נקשרות בדרך זו או אחרת לגברים המשמשים בתפקידי משנה בעלילה. הגברים נותרים קצת בצל, והנשים הן אלו שנושאות בעיקר המאמץ המלחמתי, הן בעלילה, הן בחזית צרפת וכן בחזית המאבק לחקר האמת.
הרומן אינו עוסק לכאורה ישירות בשואה אלא בעיקר במלחמה עצמה, אך השואה נוכחת ברקע, גם משום שחלק מהדמויות הן, כאמור, יהודיות, כולל ילד בשם סם שהוא ניצול שואה, וגם בשל האזכור של מחנות הריכוז. בגב הספר נטען שהרומן עוסק ב"סיפור יוצא דופן על חברות ואומץ של שלוש נשים". בחלקו בהחלט כן, אלא שלא כל השלוש מכירות זו את זו. זאת ועוד: מה שמניע, לטעמי, את אלינור טריג בחקר האמת, הם רגשי אשמה יותר מכל דבר אחר, ואילו גרייס, לפני הכול, מונעת מסקרנות.
סיימתי את הקריאה ברגשות מעט מעורבים. "יחידת הנשים כבר לא קיימת ומה שנותר ממנה מסתכם בלא יותר מהערת שוליים בהיסטוריה (304), כותבת ג'נוף, שמצליחה לרקוח מהערת השוליים הזו רומן היסטורי ראוי ואמין, שהמתח שלו נבנה בהדרגה. אלא שמשלב מסוים, בעיקר ברבע האחרון של הרומן, ג'נוף הקדיחה מעט את התבשיל, כשהוסיפה לו יותר מדי תבלינים של שמאלץ רומנטי ואחרים, כדי להביאו להפי־אנד חלקי, אולי כדי שיתאים גם כתסריט עתידי לסרט קולנוע.
הילדות האבודות של פריז
פאם ג'נוף
מאנגלית: עופרה אביגד
ידיעות ספרים, 2021, 400 עמ'
