הציוויים הבולטים בפרשת שופטים נוגעים להצבת יסודות ההנהגה בעם ישראל, שעִם הכניסה לארץ נדרש לתפקד כממלכת כהנים וגוי קדוש. מינוי השופטים הכרחי כדי לשפוט משפט צדק; מינוי השוטרים הכרחי כדי לרדות במורדים ולאכוף את התקנות; מינוי המלך נתפס אצל חז"ל כמצווה, אבל מיד באה הגבלת כוחו כדי למנוע הידרדרות מוסרית.
ככלל, הפרשה מביטה קדימה אל העתיד, למעט נקודה אחת שבה משה מזכיר את העבר:
נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ ה' אֱ־לֹהֶיךָ אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן. כְּכֹל אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ מֵעִם ה' אֱ־לֹהֶיךָ בְּחֹרֵב בְּיוֹם הַקָּהָל לֵאמֹר, לֹא אֹסֵף לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל ה' אֱ־לֹהָי וְאֶת הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת לֹא אֶרְאֶה עוֹד וְלֹא אָמוּת. וַיֹּאמֶר ה' אֵלָי הֵיטִיבוּ אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ. נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם כָּמוֹךָ וְנָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיו וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ (יח, טו).
בספר שמות לא מופיעים כל הפרטים אשר מצוינים פה; לא שמענו שם על דברי ה' למשה על העמדת נביא כמותו. במקום זאת, העם פונה שם אל משה:
דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱ־לֹהִים פֶּן נָמוּת. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם בָּא הָאֱ־לֹהִים וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ (שמות כ, טו).
גם בתחילת ספר דברים, בפרשת ואתחנן, בסיפור מתן תורה, מופיע תיאור דומה. מה אפוא פשרו של התיאור הנוסף בפרשת שופטים, אודות בקשת העם שלא לשמוע את קול ה'? ומה פשר השמחה הא־לוהית "היטיבו אשר דברו"?
בהלה חיובית
התשובה לכך טמונה לדעתי בייחודיות של מוסד הנבואה בעם ישראל. מעמד השופט, למשל, הוא מעמד שקיים בכל עם. גם כדי להעמיד שוטרים שיאכפו את החוק אין צורך בהכרח בציווי א־לוהי. נזכור שמינוי דיינים ומערכת משפט הוא אחת משבע מצוות בני נח. עד היום, כל אומה דואגת למערכת משפט שתדון ותכריע לפי הצדק בעיניה. גם מוסד המלוכה הוא אוניברסלי: "אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי" (יז, יד).
חריג מכך הוא הנביא. זהו מעמד ייחודי ששייך רק לעם ישראל. לפי רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי, הנבואה היא המאפיין המרכזי של עם ישראל, הנקודה שמייחדת ומבדילה אותו מכל אומה ולשון. היכולת הזו של נבואה היא משהו מאוד נעלה וחמקמק: מחד גיסא, כפליים כיוצאי מצרים נביאים ונביאות עמדו להם לישראל (מגילה יד, א), ומאידך גיסא הנביאים האחרונים התנבאו בתחילת ימי בית שני וכבר אלפי שנים אין נבואה, שמאז ניטלה מהם וניתנה לשוטים.
אולי כך אומר משה לדור באי הארץ: דעו לכם, הנהייה אל הרוחניות היא מאפיין אנושי. האדם באשר הוא מבין שיש בעולם יותר ממה שהוא רואה בעיני בשר. נטייה זו אל הרוחניות והרצון לדעת מה יהיה ולשלוט בעתיד, גורמת אצל הגויים לעיוות בפנייה "אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים" (יח, יד). אבל אתם, עם ישראל, לא כן. לכל אחד מכם יש פוטנציאל להיות נביא, ורבים זכו לכך. אלא שגילוי נבואי אינו חוויה של רוחניות בגרוש, או התרברבות בשליטה בעתיד. גילוי נבואי אמיתי הוא מאורע נורא הוד שמטלטל את הגוף. גם אתם יודעים זאת היטב, שכן בעבר, כאשר חוויתם את המעמד, נבהלתם והתחננתם שלא להמשיך.
זה אפוא המסר של משה: הנבואה אין כוונתה לחשוף את המספרים שיזכו בהגרלת הלוטו אלא ליצור בנין רוחני נשגב. הנביאים הם אנשים שנמצאים בעולם הזה, וראשם בגבהי מרומים. לכן מיד ממשיך משה ואומר: אל דאגה, הבהלה הזו יוצרת משהו טוב בכללות האומה. היא יוצרת מעמד של נביאים ונביאות. הם יתקדשו, ייטהרו, יגיעו למדרגה רוחנית גבוהה ויעבירו את דבר ה' לעם כולו.
סכנת השרלטנות
כעת ניתן לראות כיצד דברי משה מתחלקים לשלבים. השלב הראשון – "וַיְהִי כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת הַקּוֹל מִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ". זהו גילוי נבואה כללי לעם. השלב השני – "וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כָּל רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם וְזִקְנֵיכֶם", שמבטאים פחד גדול מהתוצאה של הנבואה, וחשש שהגוף החומרי לא יעמוד בעומס הרוחני של גילוי גבוה כל כך. השלב השלישי – "קְרַב אַתָּה וּשְׁמָע אֵת כָּל אֲשֶׁר יֹאמַר ה' אֱ־לֹהֵינוּ". זוהי בקשה ממשה שיהיה נציג לעם מול ה־אלוהים, ויודיע להם את דברו.
בדברים אלו מבסס משה את המעמדות שיהוו את סדרי השלטון העתידי בעם ישראל. מעניין הדבר כי בפרשה זו המיקוד הוא בכל השבטים ולא בעבודת המקדש, ולכן הכהן הגדול אינו חלק ממבנה ההנהגה. משה מתחיל במעמד הרחב יותר – השופטים והשוטרים, מעמד שיש בו ממד אוניברסלי עם ייחודיות יהודית. הוא מוסיף את המלך ואומר לעם שבהחלט ייתכן שיחליטו למנות עליהם מלך. אבל יש עוד מעמד, שלכאורה כל אחד ואחת מעם ישראל ראוי להיות בו, ואפילו צריך לשאוף אליו, והוא הנבואה. מעמד רוחני זה הוא מורכב. הוא אינו מגיע מאמון העם או בחירת המערכת; הוא אינו תומך ישירות בסדרי מנהל תקינים; אדרבה, זהו מעמד קצת מסוכן שמזמין שרלטנות, וכידוע עם ישראל סבל רבות מנביאי השקר.
על כן מזהיר משה: אל תלכו אחרי ההבל. קום תקום מערכת של נבואה המבטאת קשר נצחי בין העם לקב"ה. ואף שמשה כשלעצמו חפץ שכולם יהיו נביאים, כפי שאמר ליהושע בעת שאלדד ומידד התנבאו במחנה, "וּמִי יִתֵּן כָּל עַם ה' נְבִיאִים" (במדבר יא, כט), אין זו הדרך הראויה לכלל לפי מצבו כעת.
באוזני דור באי הארץ חשוב מאוד להבהיר כי הנבואה תחילתה במאמץ של התקדשות והיטהרות. במבחן הזה נופלים רבים מהרמאים ונביאי השקר, שכן כמה מהם הם "כמוך", דומים למשה רבנו? ובעיקר הדגש הוא כי הנביא אינו קם עבור עצמו וחוויותיו הרוחניות, אלא "אקים להם… כמוך". ומדוע? כי נבואה היא למען הכלל, כפי שאמרו חז"ל (סוטה מח, ב) על חכמים שונים שהיו ראויים לנבואה אלא שלא היה דורם ראוי לכך.
הרב יצחק נריה הוא ראש ישיבת ההסדר תורה בציון ויו"ר קרן אחד לאחד
