מאה שנים להולדתו של עמוס חכם, חתן התנ"ך הראשון ופרשנו

מזל טוב להצלחתך בתחרות העולמית בתנ"ך ולהכתרתך לחתן התנ"ך העולמי. קראתי בעיתון על ההערצה הגדולה שראש הממשלה מעריץ אותך, ובוודאי יקיים כל בקשה שתבקש ממנו. לכן הייתי מציעה לך שתבקש מראש הממשלה בתור פרס שיבטל את גזרת תעודת הזיהוי החדשה.

דברים אלה נשלחו לאבי מורי, עמוס חכם, שבימים אלה אנו מציינים מאה שנה להולדתו, ביום הי באלול תשי"ח, 21 באוגוסט 1958, יומיים לאחר זכייתו המרעישה בחידון התנ"ך הבינלאומי העולמי הראשון, בג' באלול תשי"ח. שולחת המכתב, ילדה בת 12 מפתח־תקווה, הניחה שליוקרתו והשפעתו של חתן התנ"ך הטרי, שכל גדולי המדינה גמרו עליו את ההלל ושהפך בן־לילה ליקירו של דוד בן־גוריון, יהיה משקל בסוגיות ציבוריות בוערות של אותם הימים.

המכתב, שנמצא בארכיונו של אבא, מבטא נאמנה את אווירת אותם ימים. חידון התנ"ך העולמי הראשון היה גולת הכותרת של חגיגות העשור למדינה, והתחרו בו נציגים ממדינות רבות. קדם לו החידון הארצי שנערך כשבועיים קודם לכן בהיכל התרבות בתל־אביב. לאחר שעמוס חכם גבר בחידון זה על יריביו, בהם הסופר והמשורר יצחק שלו והרב יחיא אלשיך, כתב נתן אלתרמן בטור השבועי שלו:

אֵין כַּיּוֹם בַּמְּדִינָה שֵׁם חָבִיב וּמְקֻבָּל מֵעָמוֹס חָכָם/ לֹא לַשָּׁוְא רָעֲמוּ הַתְּשׁוּאוֹת, לֹא לַשָּׁוְא הָאוּלָם הֵרִיעַ/ וְגַם אָנוּ – כֵּן, לַיִשׁ וְסַף וּבֶן חֶסֶד – תּוֹהִים לֹא בִּכְדִי/ וּלְמִשְׁמַע כָּל תְּשׁוּבָה קֹרַח שָׁב וּמַפְטִיר כְּדַרְכּוֹ: תִּפְצֶה פִּיהָ/ אֲדָמָה לְבַלְּעֵנִי שֵׁנִית, אִם רָאִיתִי כָּזֹאת מֵעוֹדִי.

המדינה כולה הייתה דרוכה וערוכה לקראת החידון הבינלאומי. אחת מכותרות העיתון מעריב, ערב החידון, סיפרה באותיות קידוש לבנה: "עמוס חכם – מי הם מתחריו". ביום החידון עצמו, לאחר השלב הראשון שנערך בבוקר, יצאו עיתוני הצהריים במהדורה מיוחדת לבשר על התוצאות, ועל כך ש"עמוס חכם מוביל". באותו ערב, יום שלישי ג' באלול, הייתה כל המדינה, מבוגרים כילדים, מרותקת למכשירי הרדיו, ואף הוצבו רמקולים לשידור ציבורי במקומות שבהם לא כל התושבים החזיקו בבתיהם מקלטי רדיו – למשל בשכונת שערי חסד, מקום מגוריו של אבא.

בימים שאחרי החידון נפש אבא בבית המרגוע בניר־עציון. בין המכתבים בארכיון מצאנו מכתב מיוחד הנושא את התאריך 28.8.58, מאת השייח' מחמד מחמוד אבו אל־היג'ה:

אנו השכנים של משק ניר עציון, משפחת השיך אבו חלמי, באנו לקבל את פני חתן התנ"ך העולמי, החכם עמוס חכם. אנו מברכים אותו ומאחלים לו שנים ארוכות, שנים של יצירה ופריחה להאדרת נזר התורה ורוח הנביאים בארץ הנביאים ולפאר את פני מדינת ישראל ומבקשים אותו לבוא ולבקר בכפרנו ובתינו בהר הקרוב על יד ניר עציון. השיח' מחמד מחמוד אבו אל היג'ה (וכאן באה חתימתו בערבית).

אינני יודע אם אבא נענה להזמנה וביקר שם.

גם ילדים היו שותפים להתרגשות הגדולה סביב זכייתו של עמוס חכם. הוא הוצף במכתבים, כרטיסי ברכה מעוטרים וציורים ששלחו לו ילדים מכל רחבי הארץ, חילוניים ודתיים כאחד. באותם ימים נוצר משחק ילדים בשם "חידון התנ"ך עם עמוס חכם". אבא כתב את השאלות למשחק, שהכיל מעין מערכת חיוג למציאת התשובה הנכונה. בין המכתבים שנשלחו אליו נמצאו כמה שאלות שילדים שאלו בעניין המשחק הזה.

ילדים פנו אל עמוס חכם גם כדי לקבל את עצתו. ילד מכיתה ט' כתב: "מאז תחילת שנת הלימודים נוהג המורה בכיתתי להכות, לצבוט ולהצליף בנו. אין הדבר נובע מרוע לב, חס וחלילה, אלא מאהבת התלמידים. אך מדי פוגעו בנו הוא מצטט פסוקים, למשל 'יסר בנך כי יש תקוה', 'אל תמנע מנער מוסר כי תכנו בשבט לא ימות'. זמן רב ניסיתי בכוחות עצמי למצוא פסוק שכנגד, פסוק בו תובַּע הדעה כי לא כדאי להכות תלמיד, או שמוטב לגעור מאשר להכות אך לשוא. אני פונה אליך בבקשה, אנא עזור לי למצוא פסוק כזה".

ארבע חתימות של חודורוב

עד כמה מרכזי היה מקומו של עמוס חכם בתרבות הישראלית של אותם ימים, ניכר גם מעניין איסוף החתימות. היה זה נוהג מקובל אצל ילדים לאסוף חתימות מידוענים ואנשי שם, ולהחליף אותן ביניהם כדי להשלים את החסר. גם עמוס חכם קיבל לאורך השנים אינספור בקשות לחתימתו, ובהומור דק התעניין אצל הילדים כמה "שווה" חתימתו. לשאלתו השיב ילד בשם אהרן צ': "ארבע חתימות של חודורוב (יעקב חודורוב, השוער האגדי של נבחרת ישראל בכדורגל) שווה לחתימתו של עמוס חכם". 1:4 לטובת עמוס חכם!

ההשוואה בין כדורגל לחידון התנ"ך לא הייתה נטולת הקשר. אלתרמן, כמו רבים אחרים, התחבט בשאלה האם ראוי להפוך את התנ"ך לתחרות ולמשחק, וכך כתב:

אָמְנָם כֵּן, כָּךְ הוֹסַפְתִּי דַּבֵּר, רַק יִצְרֵי הַתַּחֲרוּת וְרַק לַהַט־/ הַמִּשְׂחָק עוֹרְרוּ אֶת הָעָם, לֹא כּוֹחָהּ שֶׁל תּוֹרָה לִשְׁמָהּ/ וְאוּלַי יִצְדְּקוּ הָאוֹמְרִים כִּי יֵשׁ טַעַם לִפְגָם וּלְמִגְרַעַת/ בְּצֵרוּף שֶׁל חִידוֹן שֶׁל תָּנָ"ךְ וְנַפְשׁוֹ עִם כָּךְ לֹא שְׁלֵמָה/ אֲבָל גַּם אִם תְּשׁוּקָה שֶׁל מִשְׂחָק הִיא אֶפְשָׁר כִּי הַפַּעַם אֵין רַע בָּהּ/ שֶׁהֲרֵי אִם הַתָּנָ"ךְ הוּא אָבִיו מוֹלִידוֹ שֶׁל עַמֵּנוּ כִּי אָז/ בְּשַׂחֵק זֶה הָעָם מִשְׂחַק תָּנָ"ךְ הוּא אוּלַי כִּמְשַׂחֵק עִם אַבָּא…/ וְאִם יֵשׁ בְּכָךְ קְצָת קַלּוּת רֹאשׁ, יֵשׁ כָּאן גַּם קִרְבַת לֵב שֶׁהִיא רָז.

"קרבת הלב שהיא רז", והיות התנ"ך "אביו מולידו של עמנו", הם ממאפייני התקופה. כידוע, בן־גוריון ביקש להעצים את הזיקה של מדינת ישראל המתחדשת לתנ"ך, כמורשת ההיסטורית המקנה את הזכות ואת החובה לקיומה של מדינת ישראל. הצלחתו המסחררת של חידון התנ"ך העצימה את נוכחותו וחשיבותו של התנ"ך במדינת היהודים, והמחישה לעין כול – ובעיקר לעיני אזרחי המדינה עצמם – שגם כאשר עם הספר שב לאחוז באתים ובחרבות, הוא לא נטש את מקורות יניקתו או ניתק מהם. לא תהיה זו אפוא קלישאה לומר שניצחונו של אבא רומם את רוח העם, ואף בן־גוריון מצוטט כמי שאמר לו "אתה עמוס הרימות קרן ישראל, ויש להתפאר בך".

הפופולריות של חתן התנ"ך נבעה לא רק מעצם זכייתו, אלא גם מן הביוגרפיה שלו. אבא היה בעל מוגבלויות. הוא נולד לפני מאה שנה, בט' באלול תרפ"א, בבית החולים שערי צדק בירושלים, כילד בריא ורגיל. אולם בגיל עשרה חודשים נפל ממיטתו, נחבל בראשו ולקה בשיתוק מוחין. עקב כך נמנעו הוריו מלשולחו למסגרות של ילדים בני גילו, ואביו לימדו תורה וחכמה. בשל הטיפולים הרפואיים הרבים שעבר בילדותו והתקווה שאלה יביאו להחלמתו, ובשל דאגתם הרבה של הוריו לשלומו, הם שמרו עליו מכל משמר, ובכך עוכבה התפתחותו ונמנעה ממנו התנסות חברתית והתנהלות עצמאית. הוא טרם הגיע לגיל שלושים כששני הוריו הלכו לעולמם, והוא נותר גלמוד ובודד, וכמעט חסר רכוש. דיבורו העמום, לבושו המרופט והילוכו הכבד, הרחיקו ממנו לא מעט אנשים, ואף לא רבים מבני משפחתו התמידו בשמירת קשר קרוב עמו.

כך הוא נגלה לעיני הצופים בחידון התנ"ך הארצי, והסינדרלה שהפכה לנסיכה כבשה את לב הכול. הייתה זו לידה מחדש של האיש, כפי שהוא עצמו העיד בדברים שהתפרסמו באותם ימים בעיתון מעריב. היה בזה לימוד מפעים על הפער בין הקנקן ובין מה שיש בו, בין החיצוניות לפנימיות, ועל החובה לשלב נכים ובעלי מוגבלויות שונים באופן מלא בחברה. הוא עצמו שב והדגיש את חובתם של הורים להתייחס לבנם החריג ככל ילד רגיל, ומניסיונו בעבודה בבית חינוך עיוורים בירושלים הדגיש עד כמה האנשים הרואים אינם ממצים את כישרונותיהם בהשוואה לאלה שאינם רואים.

רכב ישראל ופרשניו

חידון התנ"ך אכן היה לידה חדשה לעמוס חכם. שנים אחדות אחריו, והוא כבר בעל משפחה, החל לעסוק בכתיבת פירוש לספרי התנ"ך במסגרת סדרת "דעת מקרא". ייחודה של סדרה זו הוא בשאיפתה לשלב בין הפרשנות המסורתית למחקר המודרני החדשני. בשנת תש"ל, 12 שנים לאחר זכייתו בחידון, הופיעו הפירושים הראשונים בסדרה זו – ספר יהושע שפורש בידי יהודה קיל ז"ל, וספר איוב שפורש בידי עמוס חכם.

ספר איוב מפורסם בלשונו הקשה ובאתגר התיאולוגי שהוא מציב בפני הלומדים. חכמי מקרא מובהקים העידו בפניי פעמים רבות שפירושו של אבא לספר איוב הוא מבין הפירושים הטובים ביותר העומדים בפני הלומדים, אם לא הטוב שבהם. איכותו יוצאת הדופן של הפירוש הביאה את סדרת "עולם התנ"ך" – שלאו דווקא חרתה על דגלה את הגישה המסורתית – לבקש מאבא לפרש את המילים הקשות ועניינים נוספים בכרך המוקדש לאיוב. אבא זכה לפרש ספרים נוספים בסדרת דעת מקרא ובהם שמות, ישעיהו ותהלים, וגם הם נחשבים בין הפירושים המעולים בסדרה.

כאשר נשאתי דברים לפני מיטתו, בט"ו באב תשע"ב, קראתי עליו: "אבי אבי, רכב ישראל ופרשניו". נדמה שמבין שני התארים שנשא אבא – חתן התנ"ך העולמי הראשון, ופרשן התנ"ך – הראשון ייזכר בתולדות מדינת ישראל כאירוע השיא של שנת העשור, וכביטוי מובהק לשילוב הספר במדינה היהודית המתחדשת. אולם כבר קם דור אשר לא ידע את שנות המדינה הראשונות ואת חידון התנ"ך. הדור הזה הלומד את התנ"ך נזקק לפירוש מודרני, הכתוב בשפה השווה לכל נפש, ומפצח את תעלומותיו של ספר הספרים. פירוש זה הוא דעת מקרא.

מעיד אני על עצמי שכאשר אני לומד תנ"ך או מלמדו, אני נשען הרבה על פירושיו של אבא, ולא רק בגלל הקשר המשפחתי. פירושיו של אבא מאפשרים ללומד להבין את המילה הבודדת, את הפסוק, וגם את הקשרו הכולל של הפרק ומגמתו של הספר. מנקודת מבט זו, לידתו מחדש של אבא בשנת תשי"ח הייתה לידה של פרשן שעבודתו תמשיך להאיר את צפונות המקרא עוד דורות רבים.

פרופ' נח חכם מלמד היסטוריה של עם ישראל ויהדות זמננו באוניברסיטה העברית