תלמידים וקרובים מספרים על הרב יהושע צוקרמן

הוא לא היה ראש ישיבה, רב קהילה או יו"ר עמותה, למעשה ספק אם היה לו תואר רשמי של בעל תפקיד בכיר. ובכל זאת, הרב יהושע צוקרמן שהלך לעולמו ביום רביעי ג' באלול, בגיל 83, היה דמות תורנית שהשפיעה במעגלים נרחבים והותירה חותם עמוק על אנשים רבים. מהשיחות על אודותיו מצטייר שילוב חריג בין רב שהנחיל והבהיר את תורת הרב קוק בדרך ייחודית, איש מעשה עצמאי ופורץ דרך בשלל תחומים, מורה דרך רוחני שליווה מאות ואלפים, ולבסוף דמות של צדיק ירושלמי בעל כוחות אישיים, שמסתפק במועט בנוגע לצד הגשמי באופן כמעט בלתי נתפס.

"כששומעים על כל התחומים הנרחבים שהרב צוקרמן עסק בהם, קל מאוד להתבלבל וליצור איזה דימוי של אדם שכל היום מתרוצץ ועושה דברים. אבל הרב צוקרמן היה קודם כול איש תורה, איש שלמד ולימד הרבה תורה", מבקש הרב מישאל רובין, ר"מ בישיבת שבי חברון, להבהיר בפתח שיחתנו השבוע. הקשר שלו עם הרב צוקרמן הוא בן למעלה מארבעים שנה. הוא החל עוד בילדותו של רובין בצרפת, כשהרב צוקרמן נסע לשם כדי לעודד משפחות יהודיות לעלות ארצה, ועד הימים האחרונים ממש, כשהרב צוקרמן עוד הספיק להרים אליו טלפון שבוע לפני שנפטר.

"הנקודה היסודית בתורה שלו", ממשיך הרב רובין, "זה שהיא מאוד מדויקת. הוא הנחיל הבנה עמוקה של המושגים האמוניים בתורת הרב קוק, וכך תרם להתפשטות שלה. אפשר לומר שהרב צוקרמן היה סוג של מילון למושגים הגדולים של הרב קוק. מילים שאדם מן השורה לא מוצא בהם את ידיו ואת רגליו, והרב צוקרמן הצליח לתרגם אותם להגדרות מאוד ברורות ובהירות. שיעורי אמונה ושיעורים על תורת הרב קוק יש הרבה, אבל הבנה עמוקה והגדרות אני שמעתי רק ממנו".

תורתו של הרב צוקרמן לא הגיעה אל הכתב. "הוא לא כתב ספרים כי הוא היה מאוד מדויק, וכל ניסוח שלא היה מספיק מדויק לא היה עובר את המבט שלו. תורתו לא כתובה, אבל היא נמצאת אצל קאדר שלם של תלמידים, דור של רבנים בני 50־60, שהוא בנה אצלם את יסודות התורה", אומר הרב רובין.

"הרב צוקרמן ראה את עיקר חייו בהפצת משנת הרב קוק, והיה חוליה חשובה של תרגום המשנה הזו לציבור רחב יחסית", מתאר גם הרב חגי לונדין, שלמד בעצמו אצל הרב צוקרמן ועוסק בביאור תורת הרב קוק. "הייחודיות שלו הייתה שיחסית לתקופה של לפני ארבעים וחמישים שנה, הוא הצליח למצוא שפה שתרגמה את הדברים המופשטים של הרב קוק למושגים בהירים ושכליים. זה היה עיקר כוחו".

יום כיפור בקיבוץ גונן

הרב אברהם יהושע צוקרמן נולד בבלגיה בי' בתמוז תרצ"ח, למשפחה שהיגרה לשם מגרמניה. גיסו שלום ואך, אחיה של רעייתו מלכה, מספר כי באותן שנים חויבו ילדים יהודים בבלגיה ללמוד בבתי הספר של המדינה, אולם היו שעות "לימודי דת" שבהן הגויים למדו עם כומר וליהודים הותר ללמוד על דתם. המורָה בשיעורים הללו הייתה אמו של הרב צוקרמן. בשנות השישים עלה הרב צוקרמן לישראל והחל ללמוד בישיבת מרכז הרב, אצל הרב צבי יהודה קוק.

לדברי שלום ואך, הרב צוקרמן סירב לקבל תמיכה כלכלית על היותו לומד תורה, והתפרנס רק מהוראה ועבודה פיזית. הוא החזיק באופנוע ובאמצעותו נסע ללמד במקומות שונים ברחבי הארץ. סדר יומו היה עמוס, וכלל לילות ללא שינה. בתקופה מסוימת אף השלים הכנסה כפועל בניין, ובין השאר השתתף בבניית הכיפה המרשימה של בניין היכל שלמה בירושלים.

בסוף שנות השישים החל הרב צוקרמן לעסוק בהעלאת יהודים מצרפת, ובהמשך ריכז פעילות מקיפה בנושא. "היו לו רגשי אחריות עמוקים כלפי עם ישראל, והוא עסק בעלייה הזו מתוך תפיסה שהקדושה נמצאת בארץ ישראל ולכן זה המקום שבו יהודים צריכים לגור", אומר הרב רובין. "הוא היה מגיע הרבה לצרפת, נותן שם שיעורים ומדרבן משפחות לעלות". הקשר עם אותם עולים לא הסתיים עם הגעתם ארצה. "הוא סייע להם במציאת עבודה ועודד אותם בתהליך ההיקלטות".

הגיס שלום ואך, שהיה שותף למפעל העלאת היהודים מצרפת, מספר כי בתקופה שבה נאלץ לחיות בחסכנות רבה כדי להתמיד בלימוד, הייתה ברשות הרב צוקרמן חליפה אחת בלבד. כשהוא שלח אותה למכבסה, הוא ישב ולמד בביתו עד חזרתה. חייט שהשתתף באחד הסמינרים בצרפת הציע לתפור עבור הרב חליפה נוספת, ומאז היו לו שתי חליפות: אחת לימי חול ושנייה לשבתות וחגים.

בשנת 1986 עמד הרב צוקרמן מאחורי הקמת ארגון אל עמי, העוסק בהעמקת הזהות היהודית בחברה הישראלית. "הרב צוקרמן היה הראשון שלקח לפסים מעשיים את הרעיון שהציונות הדתית צריכה לפתח סוג של תנועת הסברה", אומר הרב לונדין. "תלמידיו ייסדו ז'אנר שלם של מסבירנים ומסבירניות, גברים ונשים, שעסקו בהפצת תורת הרב קוק".

ההדגשה של הרב לונדין ביחס לנשים איננה מקרית. בשנת 1993 עמד הרב צוקרמן מאחורי הקמת מדרשת הרובע, מדרשה תורנית לבנות שהייתה מזוהה עם ישיבת מרכז הרב (ובהמשך עם ישיבות הקו). בראשה עמדו הרב אוהד תירוש והרבנית דנה סליי, והרב צוקרמן העביר בה שיעורים במשך שנים.

צוהר לתפיסתו הכלל־ישראלית של הרב צוקרמן, ניתן לראות במשימה נוספת שלקח על עצמו החל משנות השמונים: חיזוק מניין יום הכיפורים של ישיבת מרכז הרב בקיבוץ גונן שבעמק החולה. הקשר בין הקיבוץ לישיבה החל שנים רבות קודם לכן, אולם הוא הפך ליציב כאשר הרב צוקרמן יחד עם אשתו, תריסר ילדיו וכמה מתלמידיו, החלו להגיע מדי שנה לעשות את תפילות יום הכיפורים בקיבוץ, מסורת שנמשכה ללא הפסקה.

"כתלמידי הרב קוק אנו רואים במפעל החקלאי חלק ממהלך הגאולה, והפתיחות שלנו למפעל ההתיישבותי היא שממריצה אותי ואת חברי לעשות עם אנשי גונן את יום כיפור. המפגש בינינו מעשיר הדדית", הסביר הרב צוקרמן בריאיון לעיתון מעריב בשנת 1989.

הרב צוקרמן היה מעורב גם בהקמת כולל אברכים באילת – מתוך חזון שלאחר מכן התגשם, להקים ישיבה בעיר הדרומית – בהקמתם של תלמודי תורה במקומות שונים ברחבי הארץ, ובהקמתו של מכון בנין שלם העוסק בנושאי זוגיות ומשפחה. כל זאת לצד מסירת שיעורים בערים ובישיבות כמעט בכל רחבי הארץ, כולל באילת הרחוקה.

סיכום בסוף כל פגישה

"לא הייתי מהתלמידים שלמדו אצלו, אבל זכיתי לשמש אותו ולסייע לו בעיקר בתחום הקמת תלמודי התורה", מספר יואב תל־דן מקיבוץ מירב. "היה לו מאוד חשוב שתלמודי התורה יהיו דווקא חלק מהחמ"ד ולא מחוצה לו, והוא ניהל מאבקים עיקשים בנושא. מה שהדהים אותי היה שבניגוד לדימוי שקיים אצל אנשים ביחס לרבנים, הרב צוקרמן היה מצד אחד גבוה ומרומם ומצד שני פעל באופן הכי מעשי. אם יש פגישה חשובה אצל איזה ראש מועצה, הוא היה מתקשר לפני כן לכל מי שהוא מכיר, מפעיל אנשים. מהלכים שלפעמים חשבתי להציע לו לעשות, הוא כבר ביצע.

"בסוף כל פגישה הוא דאג שייכתב סיכום של מה נאמר ומה הוחלט, כדי שלא יהיה מצב שמסיימים פגישה וכולם מחייכים אבל בסוף כל אחד מבין משהו אחר ולא יוצא מזה כלום. הוא הבין שבעולם ניהולי צריך להוציא שורה תחתונה ברורה. היה נכנס לפרטים ברמה של חלוקת האחריות בין מנהל המוסד ובין ראש תלמוד תורה, מתוך הבנה שהפרטים חשובים. הוא היה יכול להתקשר לתלמוד תורה, והשאלה הראשונה הייתה מה עם לימודי החול".

"הרעיון המרכזי בתורה שלו היה מציאת האלוקות בכל דבר, בכל מעגלי החיים", מסביר גם הרב לונדין את היקף הפעילות הנרחב של הרב צוקרמן. "זו הסיבה שלא רק תלמידי חכמים יצרו איתו קשר. יחסית לעולם הזה של ישיבות הקו, היה לו קשר עם הרבה מאוד אנשי עשייה. מבחינת הדעות שלו הוא היה שמרן, במובנים מסוימים אולי אפילו יותר מהמקובל בישיבות הקו, אבל הייתה לו אישיות מאוד זורמת והוא העמיד מפעלים שבזמנו היו פורצי דרך.

"עצם הרעיון של לצאת ללמד בציבור זה דבר שלא היה מקובל בבית המדרש של מרכז הרב, גם מבחינה טכנית וגם מבחינת השפה שבה מדברים. הוא לא הלך לכיוונים יותר ליברליים ולא ראה בזה סוג של מרידה, אלא דבר שצריך לעשות. הוא עמד מאחורי הקמה של הרבה מפעלים חשובים, אבל ללא כל תואר אישי. זה אפשר לו הרבה מרחב פעולה. גם טכנית הוא לא היה מחויב למקום מסוים. היה ר"מ בהר המור, אבל כל הזמן הסתובב בארץ".

"במצבים שהרגשנו שהכול תקוע ואין תקווה, הרב צוקרמן תמיד היה אומר 'אל תדאגו, יהיה בסדר'", מספר יעקב תל־דן. "כשהוא אמר את זה ידענו שגם ברמה הפרקטית הוא עושה הכל, אבל גם ברמה הרוחנית הוא יודע להפעיל דברים מעבר להשגה שלנו. היה מצבים שהיה נדמה שנתקענו לגמרי, הוא היה אומר לנו 'יהיה בסדר', וכשאחרי יומיים הכל באמת הסתדר לא ידענו אם הוא הפעיל את זה 'מלמעלה' או 'מלמטה'".

זקן לבן על הטרקטור

"נדמה לי שההגדרה הכי טובה לרב צוקרמן היא מורה דרך או רועה רוחני", אומר הרב עוז בלומן, ר"מ בישיבת מעלה אדומים, שלמד אצלו. "הוא היה אדם מואר, אדם שנורא מעניין לפגוש ולשמוע. קרן ממנו משהו שגרם להרבה אנשים לחפש מה הסוד שעומד מאחוריו. הוא דיבר על האמונה ככוח חיים שיש בתוכנו. משהו שכולל גוף ונפש, חברה, אנושות ועולם. היה מתרגל את העולם הרוחני שלו וחוזר המון פעמים על זה שאמונה היא מלשון אימון, בעיקר אימון אישי".

כשאני מבקש מהרב בלומן לנסות ולהגדיר את מחשבתו של הרב צוקרמן, הוא מפתיע עם תובנה מעניינת. "ייקח עוד זמן עד שיצליחו לנסח את תפיסתו של הרב צוקרמן, כי הוא חי בסביבה ישיבתית שפחות מנסחת דברים באופן כולל, אבל לא הייתי מניח אותה לצד הוגים שלימדו גישה רעיונית, אלא יותר לצד גישות רוחניות כמו השיטה של ימימה אביטל. מורה רוחני עם השקפה כללית, שיטת חיים, שלא מעט אנשים חזרו בתשובה דרכה. יש אנשים שאצלכם זה הקיף תחומי חיים רבים, כולל ענייני תזונה ובריאות".

אחד הדברים שאפיינו את הלימוד אצל הרב צוקרמן, היו ה'חבורות'. "במשך שנים היו לומדות איתו המון חבורות, אצלו בבית ובכל מיני מקומות ברחבי הארץ", מתאר הרב בלומן. "הייתה לו מסירות עצומה לנושא הזה, ואם הוא קבע ללמוד עם אנשים, זה לא היה משנה אם הוא אכל, ישן או אם יש לו איך להגיע – הוא יישב וילמד איתם. ומדובר על אנשים מכל שכבות האוכלוסייה, בעיקר צעירים בתחילת דרכם. נערים חילונים, סטודנטים וסטודנטיות בבצלאל, תלמידי מכינה, בוגרי צבא ועוד. אני שומע כל הזמן ממספר מדהים של אנשים שהוא נסע אליהם או הם נסעו אליו, ומדובר לפעמים על קבוצות מאוד קטנות. החבורה שבה אני למדתי איתו מנתה בסך הכול ארבעה אנשים. הוא היה מגיע ללימוד איתנו אחרי לילה בלי שינה, כי הוא היה מלמד בישיבה באילת".

לחבורות הללו, מספר הרב בלומן, היה כלל אחד נוקשה. "אם אדם אחד אומר שהוא לא יוכל להגיע, אז המפגש מתבטל. אנשים למדו איתו שנים, אצל חלקם זה היה שיעור יומי, וכולם ידעו שאם אחד לא מגיע אז אין שיעור. הייתה לו חבורת לימוד במעלה־אדומים, שיום אחד הגיעו לשיעור ואמרו לו שאחד המשתתפים לא נמצא כי ערב לפני כן הוא התחתן. הרב צוקרמן הסתובב והלך לאוטו. מבחינתו חבורת לימוד זה לא העברת מידע, אלא קבוצה של אנשים שמשהו מתרחש ביניהם, ואם מישהו חסר אז איך אפשר ללמוד?

"מעולם לא ראיתי אדם עם כל כך הרבה שליטה ודיוק עצמי כמו הרב צוקרמן", מספר הרב לונדין. "בתפילות הוא לא היה זז, עמד בלי להתנדנד, בלי לנוע, כולל בחזרת הש"ץ. ראיתי אותו פעם אוכל – מעט מאוד, באצילות, בלי להתכופף לצלחת, באופן מאוד מדויק. גם בנהיגה ברכב היה בו משהו מקצועי, מהיר ומדויק. שום תנועה לא רצונית, שום נגיעה בזקן או משהו כזה. התנהלות שמזכירה את התיאורים על בעלי המוסר בדורות הקודמים".

הכוחות הללו באו לידי ביטוי לא רק בקודש. "היה לו אצלנו במירב פרדס רימונים", מספר יעקב תל־דן. "יום אחד לפני חמש או שש שנים נסעתי ביישוב בכביש שסמוך לפרדס, ופתאום אני רואה טרקטור ועגלה יורדים מולי, כשעל ההגה מישהו עם זקן לבן שמתנפנף ברוח. הוא חולף מולי, ואני אומר לעצמי 'אין מצב שזה הוא'. התקשרתי לרב איתן צוקר, רב הקיבוץ שהוא תלמיד שלו, ואמרתי לו 'אני יודע שזה יישמע מוזר, אבל יכול להיות שראיתי את הרב צוקרמן חולף על פניי עם טרקטור?'. והוא אמר לי 'כן, זה הוא'. הוא היה מגיע לפרדס, לעיתים עם כל המשפחה כולל הילדים והנכדים, ועובד כל היום, משבע בבוקר עד שבע בערב".

"כשראית אותו ראית דמות של צדיק, של נזיר", מתאר הרב בלומן, "אדם שחי ברמה גבוהה מאוד של כוחות רצון. גם בגיל מבוגר הוא היה הולך ברגל בראש השנה מביתו בשערי חסד לישיבה, לא אכל לפני ולא באמצע. כבר במרכז הרב הוא בלט בין תלמידי החכמים הגדולים שהיו שם, כדמות של מעין מקובל שחי מתוך מקום של דיוק פנימי. המסירות הזו היא אולי הסיבה שלתלמידיו הקרובים יש הרבה כוחות נפש. אנשים שרצים כמוהו ממקום למקום להעביר שיעור, ושיוצאים מהתורה המוארת שלו לכיוונים יישומיים".