ש"י עגנון או הרב הרצוג? התעלומות שמאחורי התפילה לשלום המדינה

 

בהיותי תלמיד בבית הספר, נבחרתי מדי שנה לשאת בטקס הזיכרון לחללי צה"ל את התפילה לשלום המדינה. שנה אחרי שנה אמרתי את המילים "אבינו שבשמים, צור ישראל וגואלו, ברך את מדינת ישראל ראשית צמיחת גאולתנו" עד שידעתי אותה בעל פה. בתמימותי הילדותית, מילים אלה הפכו חלק בלתי נפרד מסידור התפילה האישי שלי לאורך חיי והתקשיתי להבין כיצד יש יהודים המוכנים לדלג עליה. עבורי, היה זה כאילו מדלגים הם על תפילת "שמונה עשרה".

ראשיתה – חמישה חודשים אחרי הקמתה של מדינת ישראל, בראש השנה תש"ט, בעוד מלחמת העצמאות בעיצומה. אז נאמרה לראשונה בבתי הכנסת תפילה חדשה: תפילה לשלום המדינה. מאז ועד היום עומדת התפילה במוקד של מחלוקות ועימותים, ועברה שינויים, הוספות וגרסאות מגרסאות שונות. ברוב המקרים נובעים הדברים מהעמדות הפוליטיות והדתיות של אומריה (או של הנמנעים מלאומרה). אחת המחלוקות עתיקות היומין הקשורות בה עוסקת בשאלה מי חיבר אותה. הדעה שרווחה במשך שנים רבות ייחסה את חיבור התפילה לש"י עגנון, אשר זכה לברכת הרבנות הראשית בראשות הרבנים הרצוג ועוזיאל.

עתה בא חוקר ההיסטוריה והיהדות ד"ר יואל רפל (71), ובספר חדש, "התפילה לשלום המדינה" (כנרת זמורה ביתן), פורש את פתרון התעלומה שבה עסק יותר מעשרים שנה.

היסטוריה בתוך הסידור

יסוד הספר הוא עבודת מחקר לקבלת תואר דוקטור במסגרת התוכנית ללימודים בין תחומיים באוניברסיטת בוסטון, שכותרתה "המפגש בין הפוליטיקה והתפילה – תולדות התפילה לשלום המלכות והתפילה לשלום המדינה". מדריכו היה לא אחר מאשר הסופר, חתן פרס נובל, אלי ויזל. כיום מנהל רפל את ארכיון אלי ויזל באוניברסיטת בוסטון ומשמש חוקר במרכז אלי ויזל ללימודי יהדות.

"בהשפעת אבי, הרב פרופ' דב רפל, שכתב רבות על סידור התפילה, התעניינתי מגיל צעיר מאוד בסידור ובחיבור בין שני עולמות הידע – היהדות והיסטוריה של עם ישראל וארץ ישראל", אומר רפל. "הרי בסידור, יחד עם פרקי התהילים והתפילות שחיברו חז"ל, יש לא מעט תפילות שהן מסמכים היסטוריים שעלינו לדעת מה הם מספרים לנו. כמו תפילת 'אב הרחמים' שחוברה אחרי פרעות תתנ"ו או 'לכה דודי' המהווה ביטוי לתקופת הקבלה בצפת. אני תמיד מנסה לבחון כל יצירה עד כמה היא מהווה מקור היסטורי".

למה בחרת דווקא בתפילה לשלום המדינה כנושא למחקרך?

"הנושא העסיק אותי בכל המסגרות שבהן לימדתי, אם זה בבית ברל או במקומות אחרים. המדינה קרובה לליבי. כאשר פורסם לראשונה, ב־1984, מאמר מאת הסופר והחוקר ד"ר דוד תמר, שטען כי מחבר התפילה הוא ש"י עגנון, הדבר לא התקבל על דעתי. כנער הכרתי אישית את עגנון כי אבי נמנה עם חוג ידידיו. תמר הסתמך על צילום שאותו לא ראה".

מה עורר את חשדך?

"עגנון נהג לפרסם בגלוי את כל הדברים שכתב. תהיתי: אם הוא המחבר, מדוע לא פרסם במפורש בספרו כי הוא זה אשר כתב את התפילה, כשם שעשה לגבי 'הקדיש על הרוגי ארץ ישראל'?".

רפל אומר כי גם בין הדברים שנמצאו במגירתו של עגנון ושאותם פרסמה בתו שנים אחרי מותו, מעולם לא נמצא כתב יד שלו ובו התפילה לשלום המדינה, אלא צילום ובו נוסח מסוים אך לא הנוסח שהתקבל. "שאלתי את דוד תמר מדוע לא שאל את עגנון עצמו, שהרי טען שהיה מקורב אליו? לא הייתה לו תשובה לשאלה זו".

ספרו של רפל אינו עוסק רק בשאלת זהות מחברה של התפילה לשלום המדינה, אלא דן במקורות התפילה לשלום השלטון, החל בדברי רבי חנניה סגן הכהנים: "הווי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו"; המשך בתהליך ההיסטורי של ניסוח תפילה יהודית לשלום שלטון שאינו יהודי, ועד השאלה מהי המשמעות ההלכתית של אמירת התפילה במצב שבו שני יהודים נלחמים בשני צבאות שונים זה בזה, כמו במלחמת צרפת־גרמניה ב־1870. האם כאשר יהודי מתפלל לניצחון צבאו, הוא מתפלל לכישלונם ולמותם של יהודים בצבא האויב?

שני פרקים בספר עוסקים בנימוקים לאמירת התפילה לשלום המדינה, בתוכנה, בנוסחיה ובפירושיה, ורק בפרק הרביעי נדונה שאלת זהותו של מחברה.

"ככל שדוד תמר התבצר בעמדתו כי המחבר הוא עגנון, הוא רק שכנע אותי שהדבר אינו נכון", אומר רפל. "הוא הסתמך על עדויות שבדקתי והתברר כי אינן נכונות או מדויקות. הוא מציין כי ישראל ליפל (לשעבר מנכ"ל משרד הדתות; מ"ט) סיפר לו שהעביר את התפילה מעגנון לרב הרצוג בעוד שליפל עצמו, שלימד יחד איתי בבית ברל, אמר לי שלא היו דברים מעולם וכי באותן שנים היה בכלל תלמיד תיכון. גם מזכירו של עגנון, שנסע עמו לטקס קבלת פרס נובל באוסלו, אמר לי כי עגנון מעולם לא טען כי הוא המחבר. כך גם עדים אחרים המופיעים במאמרו של תמר".

עגנון מעתיק ומתקן

מי, אם כן, חיבר את התפילה?

"זה היה הרב הראשי לישראל, הרב יצחק הרצוג, שהתבקש לכתוב תפילה לשלום מדינת ישראל שזה עתה קמה. מזכירו, הרב יעקב גולדמן, מספר כי יום אחד מצא את הרב נרגז. 'הוא סיפר לי שמבקשים ממנו לחבר תפילה למדינה', תיאר, 'אך הוא אינו רגיל לחבר תפילות, כל שכן בזמן כה קצר'. גולדמן מספר במכתב לבתו של עגנון, אמונה ירון, שאליו צורף כתב ידו של הרב, כי הציע לו: 'תחבר תפילה במיטב יכולתך ואני אביא את הנוסח לפני מר עגנון, שישים עינו עליו ויעיר את הערותיו'. לדברי גולדמן, הרב הסכים בשמחה. במשך כל השנים תהו מי האיש שכתב את המילים 'ראשית צמיחת גאולתנו'. הרב הרצוג כותב שמילים אלה הן פרי יצירתו".

מתוך התעניינות החל רפל לאסוף מסמכים אך עדיין לא ידע שהדבר יבשיל למחקר מעמיק. "שוחחתי עם הרב שמואל הכהן אבידור, ופעם אחת הגעתי אליו בלילה גשום וישבנו בחדר עבודתו. הוא הוציא מעטפה מהמגרה והבנתי שבידיו יש אוצר. היה זה מסמך רשמי של לשכת הרב הראשי לישראל ועליו כתובה בכתב יד התפילה לשלום המדינה וכותרתה: 'תפילת המדינה כפי שהעתיקה ותיקנה מר עגנון בכתב ידו'. כתב היד המקורי שבמעטפה היה זהה במדויק לכתב היד שאת תצלומו מסר הרב גולדמן לגברת אמונה ירון, והוא שמור בארכיון עגנון בבית הספרים הלאומי".

כשראה רפל את כתב היד הוא חשב תחילה שאולי משמעות המילים "העתיקה ותיקנה" היא "חיברה", אך התברר לו שאין מקום לטעות. האתגר הבא היה למצוא את המקור שממנו הועתקה התפילה. "הגעתי למקור שהיה בהיכל שלמה – כתב היד של הרב הרצוג, וכל הספקות הוסרו. מתברר כי רוב התיקונים שהציע עגנון לא התקבלו על ידי מועצת הרבנות הראשית, חוץ משניים".

בהמשך המחקר בדק רפל את נוסחי התפילות וראיין אנשים רבים, בהם הרב שאר ישוב כהן והשר לשעבר זרח ורהפטיג. "כאשר אמרו לי שמי שביקש מהרב הרצוג לחבר את התפילה היה בן גוריון, שאלתי את חיים ישראלי, עוזרו של שר הביטחון, והוא אמר לי: 'למיטב ידיעתי, בן גוריון כלל לא עסק בכך. הכול היה בידי הרב יהודה פישמן־מימון. בהמשך מצאתי קטע שבו אומר הרב הרצוג בעצמו: 'תודה לא־ל שזכינו לכך במדינת ישראל, שהיא כמו שכיניתיה בנוסח התפילה שיסדתי 'ראשית צמיחת גאולתנו"".

מדוע העתיק עגנון את התפילה ולא סימן את התיקונים על כתב היד של הרב הרצוג?

"פרט לעובדה שכתבי היד של שניהם הם בלתי קריאים לחלוטין, וניתן להיווכח זאת בתצלומיהם  בספר, יש בהלכה איסור מחיקה. דבר שנכתב ויש בו קדושה, אין למחקו. מי שרוצה לתקן – יעשה זאת לאחר שהעתיק את הנוסח. עגנון ידע את ההלכה ולכן הכניס את תיקוניו אל תוך הטקסט שהעתיק ואותו שלח לרב הרצוג".

פרט לעגנון יש עוד הטוענים לכתר מחבר התפילה?

"היו שמועות שדיברו על הרב שלמה גורן אך הוא לא נגע בכך כלל. מי שכן היה מעורב היה הראשון לציון, הרב בן ציון חי עוזיאל. הוא חיבר שש תפילות שונות למדינה והן מופיעות ב'מכמני עוזיאל'. אני מצאתי תפילה שביעית בארכיון 'קול ישראל'. מתברר כי ביום שישי, לקראת אותה שבת של ראש השנה תש"ט, הרב עוזיאל שידר ברדיו ברכה לשנה החדשה ואמר תפילה למדינת ישראל, אך נוסחה היה שונה לגמרי. הרב ביקש להוסיף את הפסוק 'ומל ה' א־להיך את לבבך ואת לבב זרעך'. הרבנות בתחילה לא הכניסה ציטוט זה כמו גם את הציטוט המדבר על 'בן דוד משיח צדקך', וכך זה נמשך עד שנת 1973, כאשר הרב גורן פרסם את התפילה על כל מרכיביה וקבע את הנוסח הסופי המקובל היום".

הרב הרצוג ניצח את  בן גוריון

הדיון בשאלת זהות הכותב, כאמור, הוא רק חלק מהמשימה שלקח רפל על עצמו, ולאו דווקא המרכזי שבה, אף שבאורח הטבע זו השאלה המסקרנת והשנויה במחלוקת ביותר. "עברתי על יותר מ־200 סידורים שונים שהודפסו במדינת ישראל. ראיתי שידיים זרות נוגעות בתפילה. איש אינו נוגע ב'אב הרחמים' או ב'לכה דודי', אבל בתפילה לשלום המדינה כולם נגעו והחלו לחולל בה שינויים גדולים כקטנים. באוסף שלי יש יותר מ־60 טקסטים הבנויים על התפילה הזו. בחרתי לחפש את הנוסחים השונים, מי ביצע אותם, למה ומתי. היה ברור לי שיש כאן כניסה בוטה של המשחק הפוליטי אל תוך התפילה.

"ככל שנוקפות השנים התפילה תופסת יותר ויותר, ומספר בתי הכנסת שבה היא נאמרת הולך ועולה. גם הגרעינים התורניים בערים השונות משפיעים רבות ויש אפילו מו"לים חרדיים המדפיסים סידורים בשתי מהדורות, אחת עם והאחרת בלי", אומר רפל. עם זאת, רפל חרד לגורלה של התפילה. לדעתו, השינויים עלולים להביא להתפוררותה. לדבריו, בשנים האחרונות רבו המשנים ואף היו שהרהיבו עוז והפכו לחלוטין את משמעות המילים באומרם "והגן עליה מראשיה, שריה ויועציה".

"היום כל אחד יכול להכניס שינויים אל תוך התפילה. היו ששינו בעקבות ההתנתקות, הסכמי אוסלו או המשא ומתן על רמת הגולן. מורי, חנן פורת, כתב תפילה לשלום ההתיישבות. אך אני מסכים עם הרב שלמה אבינר שאמר שאסור לעשות בה כל שינוי".

שאלתי את רפל האם בעקבות המציאות בימינו יהיה נכון לראות בתפילה יותר הצהרת עמדות מאשר תפילה. "לא הצהרת עמדות אבל בהחלט הבעת חזון ותקווה למדינה", הוא עונה. "התפילה זורמת בדמו של הציבור הדתי הלאומי, היונק ונושם אותה מגיל צעיר. עצם אמירתה מכתיבה את יחסו למדינה ומעלה אותו לספֵרה אחרת לגמרי. זו אולי הסיבה לתוצאות החינוכיות ולמעורבות הרבה שלו בכל מה שקורה במדינה.

"התפילה מתכתבת עם מגילת העצמאות", מצהיר רפל. "הרב הרצוג רצה להעמיס מטען יהודי על מגילת העצמאות ולתת לה תרגום דתי. מי שמשנה מצהיר בעצם כי אינו מזדהה עם החזון של הרב הרצוג. אם אכנס לתיכון דתי ואשאל את התלמידים מה נאמר בתפילה לשלום המדינה, רוב התלמידים ידעו לצטט אותה או ממנה. לעומת זאת, כאשר אכנס לתיכון חילוני ואבקש מהתלמידים לצטט ממגילת העצמאות, ספק גדול אם ידעו יותר משלוש מלים. בנקודת החזון – הרב הרצוג ניצח את בן גוריון".