מה אומר עליכם לוח השנה בו אתם משתמשים?

כחלק מן ההכנות לשנה החדשה, נוהגים יהודים רבים להצטייד מדי חודש אלול בלוח כיס, המפרט את הדינים ואת המנהגים הייחודיים לשנה הקרבה. מדובר לרוב במעין ספרון הכולל את הזמנים ההלכתיים, רשימת הקריאות בתורה, ומנהגים הקשורים בחגים ובמועדים. גם בעידן הדיגיטלי הוא נחשב לרב מכר בקהילות שונות, ועודנו מקבל מקום של כבוד בבתים רבים.

עם השנים הלכו ונוספו עוד סוגים וכותרים לז'אנר זה, אך נדמה כי הלוח המבוקש עד היום על ידי מרבית הגבאים והמתפללים בבתי הכנסת הדתיים־לאומיים הוא "לוח דינים ומנהגים" בהוצאת היכל שלמה. בחלק מבתי הכנסת, המשמרים את זיקתם ליישוב הישן, נמכר גם "הלוח של הרב טוקצ'ינסקי", כפי שהוא מכונה, ואף קיימת מעין תחרות סמויה בין שתי ההוצאות.

מתי וכיצד נולדו שני לוחות אלה? האם הם באמת כה שונים זה מזה? מי מהם השמרן ומי החדשן? עיון השוואתי בין המנהגים השונים המופיעים בהם, עשוי לפרנס ספרים עבי כרס שיעסקו בפן ההלכתי של הלוחות. כאן אבקש להתמקד בזווית ההיסטורית ובגלגוליהם המרתקים של הלוחות לאורך השנים.

הלכה או פולקלור

לוחות שנה עבריים סודרו כבר בעת העתיקה ובימי הביניים על ידי יחידים ועל פי כללי עיבור השנה. עוד לפני המצאת הדפוס נכתבו ונתלו לוחות כאלה על קירותיהם של בתי כנסיות ובתי מדרשות בקהילות יהודיות שונות. במאה ה־12 החלו להופיע ברחבי אירופה הנוצרית "אלמנכים", ספרים שכללו לוחות שנה ולצידם ידיעות אסטרונומיות ואסטרולוגיות שונות. בעקבות תהליך זה, שהתגבר לאחר המצאת הדפוס, נוספו לאורך השנים ללוחות העבריים ידיעות שעסקו בנוסחי תפילות, במנהגים רלוונטיים ללוח השנה ובדברי ספרות, עד שתוספות אלו נעשו לחלק המרכזי של רבים מאותם לוחות. לעיתים נוספו ללוחות גם כתבות וסיפורים שונים על הנעשה בעולם היהודי, חידושים לשוניים וספרותיים, ואפילו הצעות לתחזית מזג האוויר.

ללוחות שנדפסו בארץ ישראל ניתנה עדיפות הלכתית על פני לוחות שנדפסו ברחבי הגולה, בשל החובה הבסיסית שהוטלה על בני ארץ ישראל כבר בימי הבית השני לחשב ולקבוע את הלוח העברי עבור העם היהודי כולו. במאה ה־19 כבר פורסמו כמה סוגים של לוחות כאלה בירושלים, ומכיוון שלוח זה פתח צוהר ייחודי אל המנהגים הייחודיים של בני ארץ ישראל, עד מהרה הוא נעשה אמצעי נוסף בתעמולה שערכו באותם ימים יהודי ירושלים בקרב קהילות הגולה, לצורך גיוס תרומות לתושבי ארץ ישראל.

אחד ממפעליו הבולטים של הסופר וחוקר ארץ ישראל אברהם משה לונץ, היה הוצאתו לאור של "לוח ארץ ישראל" בשנים תרנ"ו־תרע"ו. האלמנך שפרסם לונץ כלל על פי תיאורו "לוח לבני שלוש הדתות הגדולות בצירוף המידה והמשקל, ערכי המטבעות, סדרי הפוסט והתליגרף ועוד עניינים שונים בארה"ק", וגם הלכות ייחודיות לבני ארץ ישראל.

אמנם חלק ההלכות בלוח של לונץ היה מצומצם, והמנהגים שהוזכרו בו לא הותאמו באופן ייחודי לכל שנה, אך הוא כן תיאר בהרחבה מנהגים ייחודיים של האשכנזים ושל הספרדים שחיו באותן שנים בירושלים. זאת לצד מאמרים תורניים, סיפורים, תמונות ושירים על חיי היהודים בארצות המערב והמזרח, ובעיקר תיאור מפורט על חיי היומיום בארץ ישראל, כולל מצב הכלכלה בארץ, הרכבות, מעשי השלטון הטורקי וכדומה. העניין שעורר הלוח אצל יהודי הגולה הביא להפצה נרחבת שלו ברחבי העולם. לונץ הצהיר שמטרתו לערוך באמצעות הלוח היכרות אותנטית בין יהודי הגולה ובין המתרחש בארץ ישראל, וקיווה שהוא יעורר בהם רצון להיות שותפים בהתרחשויות אלו באמצעות תרומות או עלייה לארץ.

התעמולה הפרטית שהוביל לונץ למען יישוב ארץ ישראל באמצעות הלוח שלו הדהדה בלוחות נוספים שיצאו לאור בירושלים וברחבי הגולה. הבולט שבהם היה זה שהוציא הרב יחיאל מיכל טוקצ'ינסקי, מאנשי היישוב הישן ומסגל ההוראה בישיבת "עץ חיים", החל משנת תרס"ה, כספרון וכלוח קיר. בנוסף למטרת קירוב לבבות בני הגולה לארץ ישראל, וגיוס תרומות למוסדות ישיבת עץ חיים ו"ביקור חולים" בירושלים, שעמדו מאחורי הפצת הלוח, נראה כי הרב טוקצ'ינסקי ביקש למלא באמצעות הלוח שלו את החלל שהיה חסר בעיניו בלוח של לונץ; הוא העדיף להרבות בהיבטים ההלכתיים, ולהמעיט בהיבטים הפולקלוריסטיים.

בלוח של הרב טוקצ'ינסקי הובאו דיניה ומנהגיה של הקהילה הפרושית הירושלמית (תלמידי הגר"א וצאצאיהם) בלבד, ללא מנהגי החסידים והספרדים, וללא מאמרים וידיעות על ההתחדשות וההתרחבות של היישוב היהודי בארץ ישראל. על אף קרבתו של הרב טוקצ'ינסקי לרבנים שהביעו הזדהות עם התנועה הציונית, ולמרות פעילותו ואהדתו לחידוש היישוב היהודי בירושלים ובארץ ישראל, הוא סבר שבלוחות ארץ ישראל יש להקפיד על שימור מנהגיה של כל עדה בנפרד, ולא להפוך אותם ל"בלילה אחת", כפי שאולי תפס את מה שנעשה בלוח של לונץ שקדם לו.

בלוח טוקצ'ינסקי הובא גם מדור שהתייחס למנהג בני חו"ל, וכאמור הלוח כולו פורסם הן כחוברת הן כלוח קיר. לוחות דומים, ובהם מנהגי ארץ ישראל, יצאו לאור בהשראת לוח זה גם בקהילות הגולה. הרב טוקצ'ינסקי ערך את הלוח בעצמו כיובל שנים, ומאז פטירתו בשנת תשט"ו המשיך בנו הרב ניסן אהרן טוקצ'ינסקי לפרסם את הלוח. המועדים הלאומיים שנוספו ללוח השנה העברי עם הקמת מדינת ישראל, ומנהגיהם ההלכתיים על פי הרבנות הראשית, לא צוינו בלוח זה. הוא ממשיך להתפרסם כל שנה על ידי הנכד הרב צבי אריה טוקצינסקי. כאז כן היום מופיעה על כריכת ספרון הלוח הצהרה שרווחי הדפסתו יוקדשו "להלבשת והנעלת חניכי הת"ת [תלמוד תורה עץ חיים] בירושלים ת"ו".

ציונות על הקיר

שני הלוחות הללו, שפרסמו לונץ והרב טוקצינסקי, שימשו השראה ליוזמה נוספת להוצאת לוח דינים ומנהגים, שנולדה במשרדי מחלקת התעמולה של הקרנות הלאומיות. במהלך שנת תרצ"א העלו אנשי "המחלקה לתעמולה בקרב החרדים", שפעלה מטעם הקרנות הלאומיות (הקרן הקיימת לישראל וקרן היסוד), רעיון לפרסם לוח דומה לזה של לונץ וטוקצ'ינסקי, ולכלול בו, מלבד זמנים הלכתיים, שבעה עמודים שבהם יופיעו "מאמרים על ארץ ישראל, מצב היהדות הדתית בארץ ישראל ובעולם, הישובים הדתיים בארץ, עבודת הקרנות, מוסדות התורה והחסד בארץ, וגם תיאורים מחיי ארץ ישראל".

המחלקה עסקה בהפצת התעמולה הציונית בציבור ה"חרדי" (הגדרה שכללה גם את הציבור הדתי־לאומי דאז) בארץ ישראל ובגולה. אנשיה ביקשו לשכנע חרדים בחשיבותן וב"כשרותן" של הקרנות הלאומיות ושל התרומה להן, זאת באמצעות התכתבויות אישיות בין רבני ארץ ישראל לרבני הגולה, שבתות תעמולה, שליחים ועוד.

וכך, במהלך השנים הראשונות לפעילותה פרסמה מחלקת החרדים אחת לשלושה חודשים לוח קיר לבתי כנסיות, שיועד לתלייה בבתי כנסת בגולה ובארץ. הוא כלל תכנים מקוצרים מתוך לוח המנהגים שהיו קשורים לאותם חודשים, ואף שילב תמונות של המקומות הקדושים, ציטוטים מפי הרב קוק על גאולת הארץ, וכדומה. באחד ממכתביו ללשכה הראשית של קק"ל הסביר הרב ישעיהו שפירא, מנהל מחלקת החרדים, אילו מנהגים כדאי לדעתו לכלול בלוח (הדגשות שלי; א"ש):

בנוגע לתוכן יש צורך להוציא כמה דברים שהם מיותרים בשביל הגולה ולעומת זאת יש להכניס חלק הגון מן המנהגים שבארץ ישראל, שדווקא הם ימשכו את תשומת לב הציבור ועל ידיהם יתחבבו הלוחות בבתי הכנסיות. לדוגמא נזכיר את יום טוב שני של גלויות. הקהל הרחב שבגולה אין לו מושג מן המנהגים בארץ ישראל בעניין הזה… או למשל קריאת המגילה בפורים בירושלים ובערי ארץ ישראל האחרות וכדומה. כל הדברים האלו יעוררו תשומת לב רבה בתוך הצבור וגם יחזקו על ידי כך את הקשר החי עם ארץ־ישראל. כמו כן יש לדעתנו להכניס חומר תעמולה של הקהק"ל לתוך הלוח המנהגים. לדוגמא: בראש השנה יש להזכיר על החובה לנדר לטובת הקהק"ל בעליה לתורה.

לוח הקיר הראשון יצא לאור בחודש סיוון תרצ"א בכ־5,000 עותקים, והוא הופץ בקהילות שונות ברחבי העולם. בין השנים תרצ"ב־תרצ"ח נדפס מטעם המחלקה, בנוסף ללוח הקיר, גם ספרון דינים ומנהגים מפורט, בכל שנה לפי מנהגיה וזמניה, בעריכתו של הרב שבתי בורנשטיין, סופר ועיתונאי דתי־לאומי שהיה מקורב לרב קוק. בשנת תרצ"ח החליטה מחלקת החרדים להפסיק את הוצאת הספרון השנתי, אך המשיכה לפרסם אחת לשלושה חודשים את לוח הקיר שכלל דינים ומנהגים הרלוונטיים לאותם חודשים, ולצידם ידיעות על הנעשה בקק"ל, תמונות מהחיים הדתיים בארץ, פסוקים על גאולת הקרקע וקריאה לתרומה לקרנות. הלוח המחודש נקרא "ידיעות מארץ ישראל", ולאחר מכן נוספה לו גם הכותרת "ארץ ישראל וחייה הדתיים".

ההחלטה להפסיק את הוצאת הספרון נבעה בין השאר משיקולי תקציב, אך גם מתוך מורכבות היחסים ששררה בין הציבור החרדי ובין הקרנות הלאומיות: ספרון הדינים לא התקבל באהדה בבתי כנסת רבים בעלי זהות חרדית יותר, והוא יועד בעיקר לגבאים או לרבנים, אשר כמה מהם התנגדו לשיתוף פעולה עם הקרנות. לעומת זאת, לוח הקיר היה שימושי ויעיל יותר, ולכן הסכימו גבאים רבים יותר לתלות אותו על קירות בית הכנסת – וכך נחשף ציבור חרדי רחב יותר לתכנים שפורסמו סביבו מטעם הקרנות הלאומיות.

ויכוח על החזקה

מששמעו אנשי ישיבת עץ חיים – הגוף האחראי לפרסום הלוח של הרב טוקצ'ינסקי – שמחלקת החרדים החלה לפרסם לוח "מתחרה" משלה, הם פנו להנהלת קק"ל וקבלו על קיומו של לוח המבקש להתחרות בלוח שנמכר מטעמם ליהודים רבים בגולה. לטענתם, בשל העובדה שהלוח שלהם היה ותיק הרבה יותר מן הלוח של קק"ל, עמדה להם "זכות חזקה" על הוצאתו. בתגובה לטענתם זו התחייבה קק"ל מאמצע שנת תרצ"ב לוותר על הפצת הלוח בארצות שבהן התקבלה כבר כמסורת רכישת הלוח של ישיבת עץ חיים.

בשנות מלחמת העולם השנייה ובעשור שלאחריה נרשמה פעילות מינורית בלבד של מחלקת החרדים, אולם לוח הקיר המשיך להתפרסם מטעמה באופן עקבי למדי גם בתקופה זו. לאחר סיום המלחמה שב הרב טוקצ'ינסקי להתלונן על קק"ל. הוא טען כי למרות ההסכם שנחתם בינו ובין קק"ל 13 שנים קודם לכן, קק"ל המשיכה להפיץ את הלוח שלה בקהילות שבהן סוכם שיש זכות חזקה ללוח של עץ חיים. לדבריו, תחרות זו פגעה בתלמידי הישיבה העניים, שההכנסות מן הלוח יועדו להלבשתם.

מחלקת החרדים השיבה לו שכיוון שבלוח שלה חלו שינויים משמעותיים מאז חתימת אותו הסכם, ומשום שכעת הוא מתפרסם כלוח קיר שעיקרו ידיעות מארץ ישראל, "אין כל יסוד לטענה כאילו אנו מקפחים בזה את ההכנסות של מוסדות 'עץ חיים', שכן לפי מיטב ידיעתנו אין כמעט כל בית־כנסת שבתוכו היו רגילים להשתמש בלוחות של 'עץ חיים' ועכשיו הסתלקו מהם בגלל הוצאת העלון שלנו… להיפך, אנו רואים תמיד שהלוח שלכם קבוע בבתי־הכנסת, כאז כן עתה".

התכתבות זו רומזת לא רק על מתח כלכלי ששרר לאורך השנים בין עורכי הלוחות השונים, כי אם גם על מחלוקת אידיאולוגית סביב הצורך להעניק לתהליך הלאומי־ציוני ולמוסדות שארגנו אותו לגיטימציה וביטוי בלוח הדינים והמנהגים.

מלוח לכתב עת

כינונה של מדינת ישראל בשנת תש"ח דרש מקבוצות חרדיות שונות לקבל הכרעות פוליטיות בדבר יחסן למהלכיה של התנועה הציונית. הכרעות אלו באו לידי ביטוי גם בהתייחסותן של אותן קבוצות לדינים ולמנהגים חדשים שנקבעו ביחס לתאריכים לאומיים־דתיים, ובהם יום העצמאות, ימי הזיכרון ובהמשך גם יום שחרור ירושלים. דיני הימים האלה לא נכללו כאמור בלוח של הרב טוקצ'ינסקי, ולכן הלוח שלו הוגדר כלוח המשקף את עמדות הפלגים המתנגדים לציונות. מן העבר השני, עם הקמת צה"ל אימצה הרבנות הצבאית הראשית את מנהג הוצאת לוחות הקיר ההלכתיים, ופרסמה גם היא לוחות קיר משלה שנתלו בבסיסים שונים ברחבי הארץ.

בשנת תשט"ז הוחלט בקק"ל לשנות את שמה של "מחלקת החרדים" ל"מחלקה הדתית". לוח הקיר של המחלקה הדתית המשיך להתפרסם תחת השם "ארץ אמונה". בדומה לגרסאותיו הקודמות, גם בלוח המחודש נכללו ידיעות על פעולות קק"ל ועל החיים הדתיים במדינת ישראל, וכן דינים ומנהגים של בתי הכנסת. בנוסף לכך, משנת תשכ"א השתתפה המחלקה הדתית של קק"ל, ששינתה שוב את שמה ל"מחלקה לפעולות בחוגים דתיים", גם בהוצאת גרסה מורחבת של לוח דינים ומנהגים – כתב העת "שנה בשנה".

האחריות לפרסום כתב העת הייתה בידי "המרכז להסברה דתית" ו"איחוד בתי הכנסת" ששכנו ב"היכל שלמה", אולם על כריכתו של "שנה בשנה" נכתב באותיות קטנות יותר שהוא מתפרסם "ע"י קרן אידית ויצחק וולפסון, בשיתוף עם המחלקה הדתית של הקק"ל". בחלקו האחרון של כל גיליון הוקדשו מדורים לדיווחים על הנעשה בהיכל שלמה, באיחוד בתי הכנסת ובמחלקה לפעולות בחוגים דתיים של קק"ל, וכן על פעולות כלליות של קק"ל בתחומי הייעור והאקולוגיה. ברבות השנים הלך ובלט יותר ויותר הפער בין התוכן שהופיע בכתב העת "שנה בשנה", שעסק בלוח השנה היהודי ובמאמרים תורניים, ובין הפרק האחרון שלו, שתיאר את פעילות קק"ל.

בשל מחלוקת כלכלית הסתיימה בסופו של דבר בשנת תשס"א שותפותה של המחלקה הדתית של קק"ל בהוצאת גיליונות שנה בשנה, ומאז פורסם כתב העת מטעם "היכל שלמה" בלבד. משנת תשס"ג חזר הלוח והצטמצם רק לגרסת "לוח דינים ומנהגים", שיוצא לאור מטעם היכל שלמה במספר עותקים גדול מאוד בראשיתה של כל שנה, עד לימינו אלה (וגם אז פרסם לעיתים "היכל שלמה" מהדורות מיוחדות של לוח דינים ומנהגים עצמו, שהופקו במיוחד עבור קק"ל. הן כללו כריכה ייחודית, מכתבי ברכה של הרבנים הראשיים ונספח רחב שתיאר את פעולות קק"ל ואת כתובות כל סניפי קק"ל בעולם).

עורך הלוח, הרב יהודה אייזנברג, הפך אותו מלוח תעמולתי ללוח בעל גוון הלכתי־מדעי. ראשי התיבות שהופיעו בו בוטלו ונכתבו במלואן, ולצד מנהגי עדות אשכנז הופיעו בו גם כלל המנהגים של עדות ספרד, מרוקו ותימן. בהשראת איחוד בתי הכנסת נוסף ללוח גם מרכיב אמנותי, ובו תמונות של תשמישי קדושה ובתי כנסת בעולם. חלקים עיקריים מהלוח עולים לאינטרנט בכל שנה, בחודש מרחשוון, לשימוש חופשי.

מטען אידיאולוגי

סיכומם של דברים: למרות החזות הניטרלית של לוחות דינים ומנהגים, מסתבר כי הם טומנים בחובם רעיונות ומשמעויות ומטמיעים אותם בדרך ייחודית בקרב קוראיהם. בחלוף השנים הולכות ונוספות הוצאות חדשות של לוחות דינים ומנהגים בארץ ישראל ובעולם, המוּנעות מתוך מטרות תעמולתיות והלכתיות המשולבות לרוב אלו באלו. רבים ממדפיסי הלוחות העדכניים מבקשים להמשיך בכיוון שהתווה הרב טוקצ'ינסקי בלוח שיצר, ושואפים להעמיק ולדייק בהם את דיני מנהגי הפרושים בירושלים בלבד. אחרים – בהם למשל הלוח עב הכרס "דבר בעתו", שעורך הרב מרדכי גנוט, חסיד ויז'ניץ מבני־ברק, משנת תשמ"ו ואילך – מדווחים דווקא על מגוון מנהגים וימי זיכרון המיוחסים לעדות שונות, ובהם גם כמה מועדים לאומיים שקבעה הרבנות הראשית לישראל.

העובדה שהלוח המתפרסם כיום מטעם היכל שלמה כבר אינו כולל דיווחים על הנעשה בהתיישבות בארץ ועל הקרנות הלאומיות אלא רק מנהגים דתיים ולאומיים־דתיים, בכוחה להעיד על השינויים שהתחוללו בקשר בין הדת ובין הלאומיות בקרב הציבור החרדי והדתי. מעבר לשיקולים כלכליים שהתקבלו בהנהלת קק"ל והיכל שלמה אשר הובילו לכך, ייתכן שתיאורים הקשורים להיבטים לאומיים כבר אינם נצרכים להיזכר בהקשר דתי. זאת אולי בשל התרופפות הקשר בין שני תחומים אלו בעיני רבים מקוראי הלוח, או אולי דווקא משום שהקשר בין התחומים מוטמע ומובן מאליו, אם לא בקרב החרדים אזי בקרב דתיים־לאומיים, המהווים כיום הנתח המרכזי של קהל צרכני לוח זה.

ד"ר אילה שקלאר מכשירה מורים להיסטוריה במכללות האקדמיות אורות והרצוג, ורכזת פדגוגית בתיכון נריה שדות נגב