לכבוד יום העצמאות רוצה אני לספר לכם סיפור, בעצם קיצור של אחד מסיפורי ש"י עגנון הרלוונטי מאוד לחיינו כאן בארץ. כוונתי ל"פת שלמה" שבאוסף "סמוך ונראה". על סיפור זה נכתבו תלי תלים של מחקרים. החלקים המתקדמים של הסיפור אינם פשוטים, ואנו נסתפק בחלקים הראשונים שלו.
הולכים בעקבות הספר
בתחילתו מוסר לנו הגיבור מה שהתרחש איתו כאשר עבר באחד מרחובות ירושלים: "עם שאני נגרר והולך דפק לי זקן אחד על חלונו… זקן זה הוא דוקטור יקותיאל נאמן… שהביא איתו ספר. אותו ספר נחלקו עליו רוב הדעות. יש מן החכמים שאומרים כל מה שכתוב בו מפי האדון (….) כתבו יקותיאל נאמן ולא הוסיף על דבריו ולא גרע מדבריו ולא כלום. וכן אומר יקותיאל נאמן. ויש אומרים לא כי, אלא נאמן מפי עצמו כתבו ותלה את דבריו באדון אחד שלא ראהו אדם מימיו".
קטע זה שקוף ביותר. ד"ר יקותיאל נאמן אינו אלא משה רבנו, שעליו נאמר (במדבר יח, ז): "בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא", ואשר לפי חז"ל אחד משמותיו היה יקותיאל (מגילה יג, א). ד"ר נאמן מוסר לנו "שמה שכתוב בו [בספר] מפי האדון (….) כתבו". שימו לב, אין כאן שלוש נקודות כנהוג, אלא ארבע. זהו רמז לשם המפורש, שם בן ד' אותיות. ד"ר נאמן מסר לנו ספר, את ספר התורה. הספר עצמו טוען שמקורו בשמים. רבים הם הכופרים בכך וחושבים ש"נאמן מפי עצמו כתבו ותלה את דבריו באדון אחד שלא ראהו אדם מימיו". ד"ר נאמן מתנגד וטוען שרעיונות התורה מהווים פריצה של מקורות המגיעים מן השמים, מעבר לעולמנו, מעבר למציאות היומיומית השופעת אינטרסים, שנאה ותאווה.
אנו, בני ישראל, מנסים ללכת בעקבות הספר ומכוונים את איברינו "להיות עושים הכל כמו שכתוב בספר". מכוונים את "איברינו", כאשר היינו צריכים לכוון את לבבנו. והעולם? עליו כותב בצדק עגנון: "מיום שניתן הספר נשתנה העולם קצת לטובה". "קצת"! אך אנו עדיין מתכוונים להאמין שהגאולה בוא תבוא, והעולם ישתנה בעקבות הספר. וזאת אם העולם יקבל עליו "אחריות"'.
האחריות שאיבדנו
ד"ר נאמן נותן לגיבור "צרור מכתבים להביאם לבית הדואר ולשלחם באחריות". שוב משחק עגנון בשפה של ימים עברו. בעברית של היום היינו אומרים "מכתב רשום", אבל העברית הארכאית הזאת חשובה לנו כדי להבין את הרמזים. האגרות שעלינו לשלוח "באחריות" אינן אלא המצוות, החובות המוטלות עלינו. הגיבור מקבל את האגרות אך הוא מתעצל או סתם מתרשל, ולא שולח את האגרות. והנה דמות נוספת מופיעה: "עד שאני מבקש ליכנס [לדואר] באה מרכבה אחת וראיתי אדם יושב שם… מר גרסלר". אם תרצו, דמות המתארת את היצר הרע, ואם תרצו הוא הId־ (איד) שבתוכנו – ה"סתמי" של פרויד, המפתה הקלאסי, הממונה על התאווה והפועל על פי עקרון העונג.
גיבור הסיפור מספר: "מר גרסלר זה מכירי הוא, מן המיוחדים שבמכיריי. מאימתי אני מכיר אותו? אפשר שמיום שעמדתי על דעתי מכירו אני. ולא אפריז אם אומר שמיום שאני מכיר אותו לא פסקה אהבתנו. ואף על פי שכל העולם כולו אוהביו יכולני לומר שאני חביב עליו יותר מכולם, שטרח עמי והיה מראה לי כל מיני תענוגים. וכשהייתי עייף מהם היה משעשעני בדברי חכמה". "דברי חכמה"! האירוניה שולטת. מר גרסלר מייצג את הנהנתנות אך גם את המדע של העולם המודרני, שהרחיקו אותנו ממקורותינו. כשעליתי ארצה חשבתי, אומר גיבור הסיפור, שהאידיאליזם שלנו השאיר אותו מאחורינו. לשווא, הוא ליווה אותנו גם כאן, בארץ ישראל.
אלא שזה לא הכול. הגיבור מספר לנו איך שגרסלר הצית, בכוונה, ציגרה בחנות שכנו "ונשרף כל הבית כולו". אותו שכן "שהיה מבוטח באחריות קיבל דמי סחורתו ואני שלא הבטחתי את קנייני יצאתי בפחי נפש. ומה שנשתייר לי מן השרפה הוצאתי על עורכי דינים, שפיתה אותי מר גרסלר לתבוע לדין את העיר שלא הצילו את ביתי, ולא עוד אלא שהגדילו את הדלקה. שבאותו לילה עשו להם הכבאים משתה ונשתכרו ומלאו את כליהם יין שרוף ושכר וכשבאו לכבות הוסיפו אש".
שוב ה"אחריות" שאיבדנו. בעברית מודרנית היינו משתמשים כאן במונח "ביטוח". החנות של השכן הייתה מבוטחת ב"אחריות", לא כך העלייה של גיבורנו, שנשרפה אף היא. ברור לי שהאחריות אינה אלא המוסר הבנוי על האגרות. חוסר האחריות של האגרות התערבב כאן באחריות מסוג אחר. השרפה הייתה, כידוע, מאורע ביוגרפי טראומתי בחייו של עגנון, אך עבורי היא מסמלת את חורבן יהדות אירופה כאשר מכבי האש – העמים, מסתכלים מהצד, לא מצילים, ואף תורמים את חלקם לחורבן.
די ביצר רע אחד
עגנון לא סיפר לנו את כל ההיסטוריה. הוא לא סיפר לנו שגרסלר הפך בינתיים חברם של מנהיגי האומה. הוא לא סיפר לנו את סבלו של הגיבור שאיבד בהם כל אמון, וזהו מהות העוון של חילול השם. אולם את דבריי אסיים בסיפור חסידי. מעשה שלא היה כך היה. יום אחד פנה אדם, אם תרצו – משכיל, אם תרצו מתנגד, לאדמו"ר חסידי, ושאל אותו:
־ רבי, הלוא גם האדמו"ר החסידי יש לו יצר הרע להיות אדמו"ר.
־ כדבריך כן הוא, אך כדי להגיע לכך צריך אתה קודם להתגבר על היצרים הרעים האחרים.
מכאן גזרה שווה לכם הפוליטיקאים! האמנם היצר הרע לשלטון לא מספיק לכם? אתם חייבים להוסיף לו יצרים רעים אחרים?
