באמצע הריאיון, מישהו מנסה להשיג את אוריה כהן בסלולרי. הטלפון הנייד מתעורר ומשמיע, כנהוג אצל בני הנעורים בתקופה משונה זו, שיר במקום צלצול. מכיוון שמדובר בסגנית חתן התנ"ך העולמי, הייתם מצפים שיהיה זה "יחזקאל" של החלונות הגבוהים או מינימום "נח" של מתי כספי, אבל לא – מדובר ב"סוויט צ'יילד אוף מיין" של להקת הרוק הוותיקה "גאנז אנד רוזס". אני מביט בפליאה משולבת בתוכחה מלאכותית בכהן, אבל היא לא חשה צורך להתנצל: "אני לא כזו חננה כמו שאפשר לחשוב. אני גם מנגנת בגיטרה, אפילו בגיטרה חשמלית, ולא מרגישה משונה בשום צורה מבחינה חברתית".
היא באמת לא משונה, כהן. שביעיסטית באולפנת בני עקיבא סגולה, מדריכה ב"עזרא", מוקפת בחברות והכול סבבה. יש רק דבר אחד שמבדיל אותה מבנות ובני גילה – בגיל צעיר מאוד היא החליטה שהתנ"ך, ספר שרוב נערי ונערות ישראל עושים טובה כשהם פותחים אותו בשיעורי תנ"ך, הוא אהבתה הגדולה והחלה לקרוא בו יומם וליל. אני מבקש ממנה לחזור לרגע שבו זה קרה.
"עד שהוכחתי שאני לא חננה, עכשיו התדמית הזו תחזור שוב", היא מוחה בחיוך, "אבל תמיד הייתי ילדה שקוראת הרבה. כשהספרייה ליד הבית שלי הייתה פתוחה שלוש שעות ביום, הייתי מגיעה עם הפתיחה, לוקחת ארבעה ספרים, טסה הביתה, קוראת את כולם ומספיקה להחליף עד שעת הסגירה כדי שיהיו לי ספרים למחר. ברגע שביסודי התחילו כל מיני חידונים שעסקו במגילת אסתר, מגילת רות וכאלה, אמרתי – 'יאללה אני אוהבת חידונים, אולי אתמודד'. ואז בכיתות ג'־ד' התחלתי לקרוא תנ"ך כדי ללמוד לחידונים, ומיד הבנתי שאני ממש מתחברת למה שכתוב שם. גם בלי קשר לחידון, בשבתות יש לי זמן שבו אני לא קוראת ספרים אחרים כמו אמונה ומחשבת, אלא תנ"ך".
פותחת תנ"ך בעמוד אקראי ומתחילה לקרוא?
"לא אקראי. פתאום מתחשק לי לעבור על יחזקאל, אז אני קוראת אותו".
ברור, קורה לכל אחד מאיתנו.
כהן צוחקת. "לא לכל אחד, אבל לי כן".
תסבירי. הרי מדובר בשפה ארכאית, והסיפורים חוזרים על עצמם בשלב מסוים.
"קשה לי לשים את האצבע למה בדיוק. אני לא תופסת את התנ"ך כספר סיפורים. יש הרבה סיפורים יפים גם באלף לילה ולילה. התנ"ך בא להראות את השגחת השם בעולם, וזה ניכר בכל סיפור וסיפור. מישהו פעם אמר לי – 'אם את רוצה לדעת על נושא מסוים, תופעה אנושית שמתרחשת בעולם ולא משנה אם שלילית או חיובית – גניבה, רצח, אהבה, נאמנות – לכי למקום הראשון בתנ"ך שבו הדבר הזה מופיע, ובין השורות תמצאי הכול. מצאתי שזה אכן נכון, ואשמח שיותר אנשים יראו את זה. נכון שלפעמים יש סיפורים בתנ"ך שנראים תמוהים. מה יעקב שם עכשיו צמר על עצמו ומתחפש לאח שלו, אפשר לעבוד על יצחק אבינו? אבל אז את רואה את בחירת המילים שלו באותו מעמד עם אביו – 'אנוכי עשו בכורך', ומבין כמה חשוב לדייק באמירות שלנו. אנוכי, זה אני. ועשו, הוא בכורך".
אבל זה מקרה קל, מדובר בסיפורי האבות שכולנו קוראים בגן ובכיתה ומלאים בפירושים. איך אפשר להתחבר לפרקים שלמים, נניח בספר דניאל, שכתובים בארמית או נבואות סתומות שבלתי אפשרי לנו כקוראי עברית להבינן כפשוטן?
"אתה צודק, יש גם לפעמים בקשות שה' מבקש מנביא מסוים, ואתה לא מבין מה הוא רוצה מהמסכן הזה. אבל אם הזכרת את דניאל, הוא בעצמו אומר בסוף הספר: 'וַאני שמעתי ולא אבין וָאֹמְרָה ה' מה אחרית אלה'. אם הנביא שמע דברים ולא הבין, גם לי מותר לקרוא ולא להבין הכול. גם כשלא מבינים כל מילה, יש תמיד הבנה עמוקה יותר של מסר כללי. בדניאל זה מסר של עידוד, 'יש תקווה לבני עמך'. גם אם אני לא מבינה מה זה בדיוק 'שבוע וחצי שבוע' או 'קץ הפלאות', המכלול נותן לי להרגיש שלפני הרבה שנים אנשים כבר דיברו על אחרית הימים, שקשורה אליי ישירות כי אני חלק מהתהליך הזה, גם אם הוא עוד לא הסתיים ואני לא יודעת את הדד־ליין שלו".
הלוגיקה של חז"ל
היא בת 17. גרה בקריית־שמואל, שבניגוד לשאר הקריות העצמאיות שסביבה, מוגדרת כשכונה של חיפה. אביה עובד ברפא"ל, אמה בבנק הבינלאומי. היא הבת הבכורה במשפחה, ואחריה ארבעה נוספים, שני בנים ושתי בנות. זו אינה השנה הראשונה שהיא משתתפת בחידון התנ"ך; לפני שנתיים הגיעה למקום החמישי בחידון הארצי ולא עלתה לעולמי. השנה כבר עשתה זאת, ובגדול.
למי שלא מכיר את התהליך, ספרי איך זה עובד.
"עד לשלב העולמי, יש שני ערוצים מקבילים – האחד של החינוך הדתי והשני של הממלכתי, ומכל אחד מהם עולים שניים לחידון העולמי. השלב הראשון הוא בית ספרי ומתקיים בסביבות חודש כסלו. כל מי שרוצה ניגשת, ומתוכן עלינו שלוש לחידון המחוזי. שם יש שני שלבים – חידון אחד בכתב, שממנו עולים 16 לשלב הפומבי על הבמה ואז שישה לחידון הארצי. גם כאן יש שני שלבים, אחד בכתב והשני פומבי, ובסוף עולים שניים לחידון העולמי. בחידון העולמי עצמו יש גם שני שלבים. שמונים מגיעים מכל העולם למחנה ההכנה, ורק 16 הטובים יותר עולים לגמר שמשודר בטלוויזיה ביום העצמאות".
המון שלבים, ואני משער שגם המון חומר.
"המון חומר, אבל הוא מצטבר ויש מיקוד. כלומר בחידון הבית־ספרי יש כ־150 פרקים, ואז מתווספים עוד מאה, ואז עוד. והלימוד בין שלב ושלב הוא מאוד אינטנסיבי. הסך הכולל מצטבר לכמעט חצי תנ"ך – 410 פרקים מתוך 929".
שואלים אתכם רק בקיאות בפשט, או גם פירושים?
"רק פשט, אבל אתה צריך להבין את הרקע של הפרק ובשביל זה אני חייבת גם מפרשים. אי אפשר לקרוא את עמוס למשל בלי לדעת את ההקשר. מה זה אומר 'ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל שנתיים לפני הרעש'. איזה רעש, מה רעש, על מה מדובר. בנוסף, יש גם עניין של הקשרים. כשהתנ"ך פרוש לפניך בזיכרון, אתה יכול להבין קישורים שחז"ל עשו במדרשים, דברים שמי שקורא פרק מסוים ותו לא – הם נראים לו בלתי הגיוניים. כשהטקסט פרוש מול העיניים רואים סגנונות דומים ומילים שחוזרות למשל, ואז מבינים פתאום את ההיגיון ואת הלוגיקה של חז"ל, וזה ממש מעניין. ההבנה לא תמיד ליניארית".
יש ספר שאהוב עלייך במיוחד בתנ"ך?
"יש דמות אהובה – עזרא הסופר. הוא איש שמייצג בעיניי יושר ומנהיגות. האהבה העמוקה שלו לעם ישראל ולארץ ישראל יוצאת דופן. כשמספרים לעזרא על הנשים הנוכריות שעם ישראל מתחתן איתן ובכך הולך ומאבד את משמעותו, יש לו טקסט שמביע כאב שמי שמסוגל להביע אותו – הוא מדהים בעיניי". בשלב זה כהן פותחת את התיק שלה, מוציאה תנ"ך שנראה כי נקרא כמה וכמה פעמים, פסוקים שונים מודגשים בו במרקרים, פותחת בספר עזרא ומתחילה לקרוא בקול את הפרק המדובר. מיד ניכר כי היא מחוברת לטקסטים הללו בחיבור מיוחד.
ועכשיו לשאלה קשה – ספר פחות אהוב?
"ויקרא. ונראה לי שאני לא היחידה. יש בו הרבה מאוד פרטים, ויכול להיות מעצבן לקרוא את הספר הזה עם כל תיאורי היותרת על הכליות וכן יסירנה לא יסירנה. מצד שני יש שם פרקים שכן מעניין לקרוא. ובסופו של דבר אני כאמור מאמינה שאלה הוראות הפעלה, ולפעמים הוראות הפעלה יכולות להיות משעממות, ועדיין בלעדיהן לא נצליח לתפעל את עצמנו. לפעמים אני קוראת דווקא את ויקרא, בגלל שאני לא הכי מתחברת אליו. כי זה חשוב".
שמחה במקום השני
פגשתי את כהן השבוע ביום האחרון של מחנה חידון התנ"ך העולמי, בהיכל העצמאות שברחוב רוטשילד בתל־אביב. כשכל הקבוצה – כולל החתן הנכבד עזריאל שילת – המתינה לכניסה להרצאות במקום שבו הוכרזה המדינה, כהן ואני תפסנו ספסל באמצע השדרה ודיברנו. בעוד כמה דקות נקרא לשילת כדי שיעזור לנו להשלים את התמונה של הדרמה שהתרחשה בשלב האחרון בחידון, אבל עוד קודם אני שואל את כהן על מצב לימודי התנ"ך בישראל. כידוע, הוא אינו מזהיר.
"לגבי הציבור החילוני, אני אמביוולנטית. מצד אחד קשה לי להבין את החיבור של אדם חילוני לגמרי לתנ"ך, כי אני באופן אישי לא מצליחה לעשות ניתוק בין התנ"ך לחיי כאדם שמשתדל להיות ירא שמים ושומר מצוות. מצד שני, יש בתנ"ך המון חוכמה כללית, ועובדה שהוא הפך לספר אוניברסלי. ההיכרות של החילוני הממוצע עם התנ"ך מתרחשת בבית הספר, ולדעתי הבעיה היא שמכניסים פוליטיקה לסיפור – כן הדתה, לא הדתה. אם היו מורידים את הרעש הפוליטי, אני חושבת שלחילונים היה יותר קל להתחבר לספר הזה".
"לגבי החרדים, אי־העיסוק בתנ"ך לא קיים רק אצלם. גם בציבור הסרוג המודעות ללימודי תנ"ך לשמה בישיבות הסדר עלתה רק לאחרונה. הבדיחה הידועה שהרב שואל את התלמידים 'איפה נכתב בראשית ברא?' והם עונים לו 'במסכת זו וזו דף זה וזה' – לא נכונה רק לחרדים. זאת בעיה כללית. אני יכולה להבין אותה. באמת קשה יותר להתחבר לסיפורי נביאים לעומת הגמרא, שבה הסיפורים מאוד סדורים ויש בהם מיד משל ומוסר השכל. בתנ"ך יש כל מיני 'ותישאני רוח ואשמע אחרי קול רעש גדול', פסוקים לא מובנים. ואולי יש פה גם אלמנט של פחד. התנ"ך הרי נתפס כנכס בינלאומי, והגמרא כולה שלנו, מה שהופך אותה ל'אזור הבטוח'. בתנ"ך יש נבואות שגם נוצרים אוונגליסטים למשל לוקחים אותן למקומות שלהם ואני מבינה למה זה מעורר פחד. איך למשל התפיסה שאנחנו הכי מיוחדים מסתדרת עם ישעיהו פרק נ"ו ו'הנלווים לה' לאהבה אותו'? או, איך אתה מלמד בחור ישיבה חרדי את הסיפור של אמנון ותמר? ובכל זאת, זה ספר הבסיס שלנו".
"ההיכרות של החילוני הממוצע עם התנ"ך מתרחשת בבית הספר, והבעיה היא שמכניסים פוליטיקה לסיפור – כן הדתה, לא הדתה. אם היו מורידים את הרעש הפוליטי, אני חושבת שלחילונים היה קל יותר להתחבר לספר הזה"
כל מי שצפה ביום העצמאות בחידון התנ"ך העולמי בשידור חי, הבין מיד שבשלב האחרון היה קצת בלגן. אוריה כהן ועזריאל שילת ענו על כל שאלות ה"ראש בראש" נכונה, ואז הגיע שלב שלוש השאלות הנוספות שאמורות היו להכריע סופית בין השניים. כהן טעתה בתשובתה לשאלה הראשונה, שילת ענה נכונה על השנייה, ואז הכריזו השופטים והמנחה עליו כזוכה ועליה כסגניתו. שילת נראה המום, כמעט כועס, מצביע בשלוש אצבעותיו לעבר המנחה כאומר – "אבל יש שלוש שאלות!". כשאני מבקש מכהן לשחזר את מה שקרה, היא מבקשת משילת שנמצא מהעבר השני של השדרה, לגשת ולסייע בעניין.
אהלן עזריאל. מזל טוב. נו ספר מה היה שם.
"הייתי בטוח שיהיו שלוש שאלות רצופות, וממש רציתי שיהיה תיקו. שאני אדע תשובה לאחת מהשאלות, היא לשנייה ובשלישית שנינו נטעה, נניח. אבל הם הפסיקו אחרי השאלה השנייה וזה היה ממש מעצבן".
כהן: "אף פעם לא השתמשו בשיטה הזו של 'שער הזהב'. לפני כמה שנים היה תיקו בין שי אייזנברג לליאור בביאן, ולא המשיכו להם את החידון אחרי התיקו של ה'ראש בראש', הכתירו את שניהם. למרות שידעתי על השלב של שלוש השאלות, הייתי בטוחה שזה נגמר וששנינו נזכה יחד. ואז הם המשיכו, הייתי בשוק ויריתי את שם הכהן הראשון שעלה לי בראש וטעיתי".
נשמע לא הוגן.
"שמעתי על זה גם".
ומה את חושבת?
"אולי. ואולי לא. הייתי שמחה לוּ היו נותנים לי, זה בטוח".
השאלה ששאלו אותך הייתה "מי היה הכהן שאליו נשלח ספר מִשמעיהו הנחלמי". את ענית יהוידע.
"והתשובה הנכונה היא צפניה. ואתה יודע למה עניתי יהוידע? כי במכתב הזה הוא כותב על יהוידע הכהן".
ידעת יותר מדי פרטים.
"היו לי כל השמות ששייכים לנושא, וזה מה שקפץ לי".
ירית את התשובה מהר.
"נכון, אם הייתי חושבת על זה שלוש שניות הייתי עונה צפניה".
התבאסת?
"לא, הכול מאת ה'".
ועדיין מותר להתבאס.
"הפרס הוא אותו פרס, שנינו קיבלנו מלגה. נכון שתמיד חולמים על התואר כלת תנ"ך והייתה קצת תחושת החמצה, אבל זה עבר, אני שמחה בשביל עזריאל והכול נחמד. שמחה בַּמקום שלי".
הצהרת שלא תשתתפי יותר בחידון התנ"ך.
"לנוער בטוח לא. למבוגרים, לך תדע. בחנוכה הקרוב יש חידון 'אלוף האלופים' שבו ישתתפו כל החתנים והסגנים מאז ייסוד החידון. אנחנו לא נשתתף כי זכינו השנה, אבל נהיה חלק מצוות עריכת וכתיבת השאלות וזה אחלה".
נשמע שאת ועזריאל יותר צוות לעניין מאשר שני מתחרים.
"נכון, אנחנו מכירים כבר כמה חודשים משלבי החידון הקודמים, ושאלנו זה את זה בזמן הלימוד הרבה שאלות בווטסאפ. בימים שישבתי בבית ולמדתי, כשהייתה עולה לי שאלה הייתי שולחת לו וגם הוא היה שולח לי. ממש לפני השידור של הגמר ישבנו יחד מאחורי הקלעים ואמרתי לו 'בוא נעבור על משלֵי'. בספר הזה צריך לדעת לעשות השלמת פסוקים, וזה נחשב פדיחה רצינית אם טועים. הוא שאל אותי ופתאום לא ידעתי להשלים כלום, חטפתי בלקאאוט מטורף. כמעט התעלפתי מהלחץ והוא הרגיע אותי. אמר לי 'תפסיקי לדאוג, הרי עברנו על זה לפני יום וידעת הכול. יהיה בסדר, אל תלחיצי את עצמך'. בסופו של דבר ידעתי להשלים ממשלי, אז נרגעתי".
"הפרס הוא אותו פרס, שנינו קיבלנו מלגה. נכון שתמיד חולמים על התואר כלת תנ"ך והייתה קצת תחושת החמצה, אבל זה עבר, אני שמחה בשביל עזריאל והכול נחמד. שמחה במקום שלי"
שליחות בשירות
היא לא תגדיר את עצמה ככה, אבל מדובר במה שמכונה "דוסית". היא כאמור מדריכה בעזרא, יודעת את טעמי המקרא אבל מצהירה שלא תעשה בהם שימוש בפומבי מטעמים הלכתיים, וגם מתכוונת ללכת לשירות לאומי ולא לצבא. "יש עכשיו את הרעש סביב גיוס בנות, שמאוד מעסיק אותנו", היא מספרת, "אני אישית הצהרתי, כי אני מאמינה ששירות לאומי הוא האלטרנטיבה הנכונה לרוב הבנות וגם בשבילי. מקווה שאמצא משהו משמעותי לעשות בשירות. יותר בכיוון של חינוך. דבר אחד בטוח שלא אעשה וזה להיות קומונרית".
כמה מתגייסות מהאולפנה לצבא?
"בסופו של דבר, מתוך שכבה של שמונים בנות, אם מדובר במחזור שהתפרע עם אחוזי הגיוס, יתגייסו ארבע־חמש לצבא. יש עוד שלושים בערך שמתלבטות עד הרגע האחרון אבל רובן המוחלט מצהיר לבסוף. אני הצהרתי מוקדם כי זו הייתה אמירה מבחינתי".
מתכוונת לשרת שנתיים?
"בעזרת השם, זו הכוונה. אני יודעת שהרבה תופסים את השירות הלאומי כמשהו שעושים על הדרך כדי לסמן וי, אני רואה בזה שליחות".
החידון השנה עורר הרבה תגובות.
"אין לי פייסבוק ולא אינסטגרם, נראה לי מיותר כרגע. אבל צילמו לי חלק מהתגובות וזה היה בעיקר משעשע. יש דף וידויים של דתיים בפייסבוק ומישהו אפילו טרח להתחזות לי שם. זה היה בתגובה להודעה בסגנון – 'כלת התנ"ך, אם החתן לא מעוניין יש אחרים שמעוניינים'. ואז כביכול אני עונה לו – 'אני כלת התנ"ך המדוברת ואשמח להצעות'. זה ממש הצחיק אותי, מי המשועמם שיכתוב דבר כזה".
יש לך מסר להעביר לבני נוער או אפילו מבוגרים שקוראים את הכתבה?
"בכל דרכך דעהו והוא יישר אורחותיך".
שזה אומר?
"לקחת השראה מהתנ"ך לחיים הפרטיים שלנו. לרצות להיות אנשים ישרים, לרצות להפיץ טוב, והכול כבר יסתדר".
