"אחד מן יחידי היחידים המסולאים": שבעים לפטירתו של הרב חרל"פ

השבוע מלאו שבעים שנה להסתלקותו של הרב יעקב משה חרל"פ לגנזי מרומים, בז' בכסלו תשי"ב. יחסו של תלמיד־חבר זה לרבו, מרן הראי"ה קוק, תואר לא מעט, וקובץ האיגרות ביניהם, "הד הרים", משקף זאת נאמנה. אלא שעתה מתברר כי עדיין לא נאמרה המילה האחרונה, ועדיין לא ידענו עד כמה גדולה ועצומה הייתה הערכת הראי"ה אליו. במאמר שלפנינו ייחשפו לראשונה כתבי יד אשר כוללים ביטויי הערכה מופלגים של הראי"ה על הרב חרל"פ. לצד החשיפה נבקש לשאול מה היה הרקע לגניזת אותן איגרות, ומדוע בשלה עתה השעה להחזיר עטרה ליושנה.

הרב יעקב משה חרל"פ נולד בירושלים בכ"ט בשבט תרמ"ב. בצעירותו היה כרוך אחר הרב צבי־מיכל שפירא – תלמיד חכם ירושלמי, מקובל וסגפן. לאחר עליית הראי"ה קוק ארצה, בשנת תרס"ד, דבק בו הרב חרל"פ דבקות מוחלטת. כבר בעודו עול ימים הוכר על ידי חכמי ירושלים באותה תקופה כיחיד ומיוחד, עד שראו בו את פאר למדניה וצדיקיה. בשל כך, תמיכתו ודבקותו ברב קוק השפיעה רבות על תלמידי החכמים הירושלמיים והייתה משמעותית מאוד למעמדו של הראי"ה בתודעתם. עם ייסודה של ישיבת מרכז הרב התמנה הרב חרל"פ כר"מ הבכיר בה, ואחר הסתלקות הרב היה לראש הישיבה. לצד זאת כיהן כרב שכונות רחביה ושערי־חסד. הותיר אחריו את סדרת ספרי ההלכה והלמדנות "בית זבול", את סדרת ספרי ההגות וההשקפה "מי מרום", וחיבורים חשובים נוספים. בעת האחרונה זוכה משנתו לעיון גובר והולך, הן בעולם התורני הן בעולם האקדמי.

בחלק השני של קובץ אגרות הראי"ה מתפרסמים שני מכתבי ניחומים של הראי"ה לרב חרל"פ. המכתבים נשלחו בעקבות פטירת אחיו הגדול (מאב), הרב יצחק אליעזר (לייזר) חרל"פ, בחודש שבט תרע"ד (1914). מדובר באיגרת תרסא, שתאריכה טו בשבט תרע"ד; ובאיגרת תרסג, שתאריכה כג בשבט תרע"ד.

מכתב יד שעומד להתפרסם בספר "הי"ם ראה", בעריכת ר' אברהם זק"ש, נין הרב חרל"פ, מתברר שמן האיגרת השנייה הושמטה פסקה. לצד הניחומים עצמם, לקראת סיום האיגרת נכתבו השורות החידתיות הבאות:

יקבל בזה המכתב להגאב"ד דשצוצין שליט"א. קשה היה לי לכתוב ביחוד שישמט שם הממונה דעימי[ה] דמר מהאדרעססא, מחששא דחב לאחרים שכ[תבו] המפרשים דהו"ל [= דהוי ליה] דררא דשלד"ע [=דשליחות לדבר עברה] ח"ו. מ"מ קלקלה אהבתו הקדושה דהדרת חביבי אצלי את השורה. ואקוה שבסגנון הנכתב יצא בע"ה אל הפועל החפץ הראוי.

מן הידועות שעורך ספר האגרות, הרב צבי יהודה קוק, בן הראי"ה, דקדק והקפיד ביותר על מסירה נאמנה של כתבי אביו, ולכן כל שינוי אומר דרשני. מה ראה הרצי"ה להשמיט פסקה אשר ללא ספק נכללה באיגרת שתחת ידו? ובכלל, מה עניינה של הפסקה? מה היה בו במכתב "להגאב"ד דשצוצין", שנאמר כי צורף; להיכן נעלם מכתב זה, ומדוע הוא לא נכלל באיגרות הראי"ה; על איזה "ממונה" מדובר; מה הוא אותו "חששא דחב לאחרים"; ואם אכן יש "חשש", אזי מדוע החליט הראי"ה כן לפעול בכל זאת. קיצורו של דבר, פסקה זו רב בה הסמוי על הגלוי.

מענה לשאלות אלה אינו יכול להינתן בלא חשיפה נוספת: מכתב שלם של הראי"ה שכולו לא נכלל בספר האגרות, ושכאמור יתפרסם בקרוב בספר "הים ראה".

מינוי מפוצל

מעשה שהיה כך היה: הרב יצחק אליעזר חרל"פ היה אחד מבניו של הרב זבולון חרל"פ מאשתו הראשונה. הרב יעקב משה חרל"פ היה אחיו למחצה, בנו (היחיד) של הרב זבולון מאשתו השנייה.

הרב יצחק אליעזר עמד בראש "כולל סובלק". וזאת יש לדעת: רבים מבני "היישוב הישן" סמוכים היו לכלכלתם ולפרנסת בני ביתם על "החלוקה". כספי החלוקה הגיעו מכספי נדיבים בחו"ל לכוללים שבארץ, בהתאם לארצות המוצא, ומשם חולקו למשפחות. כולל סובלק היה אחד מאותם כוללים, וכאמור הרב יצחק אליעזר חרל"פ עמד בראשו.

משהסתלק לבית עולמו הותיר אחריו בן צעיר, ר' דוד מאיר חרל"פ, שעוד בחיי האב סייע לו בניהול הכולל וה"חלוקה". עתה, משנפטר האב, היה ברור מחד גיסא שלפי גילו ומעמדו אין הוא אישיות שיכולה לעמוד בראש הכולל ולייצגה כלפי הנדיבים. מאידך גיסא, גם ברור היה שמן הראוי שימשיך במלאכתו, לפרנסת בני המשפחה. נדרשה אפוא אישיות מתאימה שתעמוד בראש הכולל.

פנה אפוא הרב קוק לרב יוסף הכהן, רבה של העיירה שצ'וצ'ין שבפולין, אשר כיהן כ"נשיא אה"ק [=ארץ הקודש] לכולל סובלק". את איגרתו פותח הרב באמירה שאומנם הם לא מכירים זה את זה, אך "לא אוכל להימנע משחר את פני כבודו בדבר גדול ונכבד מאוד אשר השעה גורמת ואי אפשר לדחותו". הראי"ה מתאר לפניו את תמונת המצב, ומשבח את התנהלות המנוח שניהל באופן מופתי את הכולל וקידם אותו "במסירות נפש ובאמונה גדולה". הוא גם מציין ששכר עבודתו היה מצומצם למדי ("חמישה נפוליאונים לחודש").

"וכעת", ממשיך הראי"ה, "אחרי אשר בא המשבר הגדול על המשפחה היקרה הזאת… המצב נורא ואיום". כאמור, "יש להמנוח ז"ל בן, אברך יקר", והרב סבור שישנו "חוב קדוש… שלא יוזז הבן העובד ממשמרתו, ותהיה קצת הקלה להמשפחה האומללה הזאת המטופלת באלמנה ושתי בנות צעירות שצריכים לדאוג עבורן". בדרך זו, "בשכירות שהיה מקבל אביו הרב המנוח ז"ל, לא יגוועו ללחם אשת חבר וצדיק ז"ל וזרעו".

אלא שלצד זה, ברור שהכרחי להעמיד בראש הכולל אישיות רמת מעלה. לעניין זה מקדיש הרב את שאמור להלן, תיאור אישיותו של הרב חרל"פ:

הנה יש להמנוח הרב ז"ל אח צעיר ממנו לימים, אבל הוא אחד מגדולי ת"ח היותר מצויינים שבעיקו"ת ירושלים, הוא ניהו הרב הגאון הצדיק, אוצר תורה ויראה טהורה, מרגניתא דלית לה טימא, מוה' יעקב משה חרל"פ שליט"א, רב לקהילת שערי חסד בעה"ק ירושת"ו. והנה אם אבוא לספר לפני הדר"ג את שבחו וגדולתו של הרב הגאון הנ"ל, אחי המנוח ז"ל, יבדל לחיים טובים וארוכים, יארכו הדברים, כי הוא באמת אחד מיחידי הסגולה שישראל בו יתפאר, גדול ועצום בתורה, בחריפות ובקיאות, בנגלה ונסתר, ומצויין בקדושה וטהרה, במדות תרומיות והצנע לכת הפלא ופלא, אשר אף כי נודע הוא לשם טוב מנעוריו, בהיותו תלמיד מובהק לגדולי הגאונים והצדיקים האדירים שהיו בירושלים ת"ו בדור העבר, ונתבסם מחנותם המזויינת ומיצה את תמצית תרומות מדותיהם הקדושות, בכ"ז אדע נאמנה שמעטים המה היודעים את יפעת גדולת ערכו וטהרתו, גדלו ופארו, עבודתו התמה ויראת חטאו כמו שהיא באמת, באותה המידה שידעתיו אני העני, אשר זה מכבר הכרתיו, מצאתיו לאחד מן יחידי היחידים המסולאים, שהם ראויים להתנוסס בתור אבני חן בעטרת תפארת לישראל.

הראי"ה מוסיף שהנהלת הכולל שבארץ כבר נתנה הסכמתה למינוי זה, "שיהיה כבוד הרב הגאון האח הנ"ל ממלא את מקום אחיו המנוח ז"ל בתור ממונה, בצירוף עם עוד אחד גדול ומופלג בתורה". אלא שהראי"ה, בהכירו היטב את עדינות הרב חרל"פ ואת גדלותו התורנית, מבקש לארגן באופן שונה את מבנה ההנהלה:

והנה לפי ידיעתי במזגו הרך והעדין של הרב הגאון הנ"ל שליט"א, ובהתמדתו הנפלאה בתורה ועבודה במקצועות רבים, אי אפשר כלל להשליך עליו [=להעמיס עליו] את הטורח הגדול וביטול התורה הנמשך מזה העסק של העבודה הפשוטה והמטרדת ומפרכת של ממונה. הוא שי' יוכל להיות עטרת תפארת להכולל, בתור ראש הכולל, שעל פי אדרסתו [=כתובתו] לבדה ישלחו את הכספים, וטוהר רוחו ואמונתו ובר כפיו שהוא מצויין בזה בתכלית ההצטיינות בהפלגה כמו כל מידותיו היקרות, הם הם שמסגלים אותו לשאת עליו את המישרה הזאת של ראשות הכולל.

בשל כל האמור, המלצת הראי"ה הייתה "שהרב הגאון הנ"ל, אחי המנוח יהי' ראש הכולל, והרה"ג הממונה עמו יעמוד ג"כ על ימינו בתור הממונה, ובנו הצעיר של המנוח… יהי' הסופר כמו שהיה בחיי אביו ז"ל, ואז יבנה הכולל בעה"י". כלומר, הרב חרל"פ יהיה ראש הכולל ויישא בעיקר בעול התורני־רוחני, תוך שהוא בעל הסמכות העליונה. לצידו יוצב "ממונה" שמוציא לפועל את ההיבטים המעשיים, והבן ימשיך בניהול הספרים החשבונאיים. המלצת הראי"ה אכן התקבלה, והרב חרל"פ מונה לעמוד בראשות הכולל.

המלצת הראי"ה אכן התקבלה, והרב חרל"פ מונה לעמוד בראשות הכולל. כמה חודשים יותר מאוחר יותר תיאר הרב חרל"פ עצמו את הלחצים שהופעלו עליו לקבל את המינוי, ומדגיש שהסכים להיות "רק המפקח הכללי של הכולל באופן שלא יבטלני מלימודי" (מי מרום כ, אגרות קודש, עמ' קס). ייתכן שחלק מהסתייגותו נבעה גם מהנהגת רבו הראשון, הרב צבי מיכל שפירא, אשר כעשרים שנה קודם לכן התבקש על ידי הרי"ל דסקין לעמוד בראש הכולל, ועשה כל מאמץ שלא להתמנות, מנימוקים דומים (יעקב גליס, מגדולי ירושלים, עמ' קמו).

מכל מקום הרב חרל"פ החל לעמוד בראש הכולל, ובהתאם לכך כעבור מספר שנים (תרפ"ב) אנחנו מוצאים את הראי"ה שולח מכתב לרבה של סובלק, הרב א"י באקשט, ובו מתואר הרב חרל"פ כראש הכולל. במכתב זה קרא הראי"ה לראשי הקהל "לחזק בכל האפשרות את עמודי הכולל של מדינתם ומחוזם, ויאמצו בזה את ידי הרבנים גדולי המעשים, מנהלי וממוני הכולל אשר פה עה"ק ת"ו… ובראשם כבוד רב רחימאי הגאון הצדיק המפורסם כקש"ת מו"ה יעקב משה חרל"פ שליט"א…" (אגרות הראיה, ה, איגרת פו).

השערתו של הרב ישראלי

עד כאן, אם כן, עיקרי איגרת הראי"ה לרב יוסף הכהן, "נשיא כולל סובלק". ועתה לשאלה מדוע איגרת זו לא פורסמה על ידי הרצי"ה. אמת, לא ניתן לומר בוודאות שהאיגרת הייתה מונחת תחת ידיו, אך קשה מאוד להניח שלא הייתה, שכן מדובר באיגרת שיצאה מתחת ידי הרב ושנשלחה לנמען ברור, וזאת בתקופה שבה עותקי רוב האיגרות נשמרו. ועוד יש לתהות: כיצד הביאה השמטת איגרת זו להשמטת הפסקה הנ"ל מאיגרת הניחומים?

תשובה לשאלות אלה הועלתה כהשערה על ידי מו"ר הרב שאול ישראלי, מהחשובים שבתלמידי הרב חרל"פ, שנהג להכין איתו את "השיעור הכללי", הסמיך אותו לרבנות, ואף טרח להגיע לכפר הרא"ה לרגל הכתרתו כמרא דאתרא. הרב ישראלי נחשף לתעלומת ההשמטות זה כבר לפני שנים רבות, והסברו היה ברור מאוד: הדבר נעשה ככל הנראה לבקשת הרב חרל"פ עצמו!

נשוב לאיגרת ונראה כיצד העריך הראי"ה את הרב חרל"פ: "גאון צדיק, אוצר תורה ויראה טהורה, מרגניתא דלית לה טימא… גדול ועצום בתורה, בחריפות ובקיאות, בנגלה ונסתר, ומצויין בקדושה וטהרה… אחד מן יחידי היחידים המסולאים, שהם ראויים להתנוסס בתור אבני חן בעטרת תפארת לישראל", ועוד. הראי"ה לא שאל כמובן את הרב חרל"פ מה לכתוב. הרב חרל"פ נחשף לתיאור מופלג זה רק לאחר שהאיגרת נשלחה, כפי שעולה מפורשות מפסקת ההשמטה: "יקבל בזה המכתב להגאב"ד דשצוצין שליט"א". נגד זה לא יכול היה הרב חרל"פ לעשות דבר – המכתב כבר יצא לדרכו.

ברם, הרב חרל"פ ידע גם ידע שהרצי"ה נערך לפרסם את כלל אגרות הראי"ה. מפעל כזה, גם אם במתכונת שונה, החל כבר בחיי הראי"ה, וברור היה שהרצי"ה ישקוד על המלאכה. הפציר אפוא הרב חרל"פ ברב צבי יהודה שאיגרת מפליגת שבחים זו לא תפורסם.

לרצי"ה היה בוודאי קשה "לוותר" על פרסום האיגרת, כמו גם על ההשמטה שהיא גוררת בעקבותיה באיגרת נוספת. כל מי שמצוי בהליכי עריכת הרצי"ה את כתבי הראי"ה יודע היטב שהוא עשה מאמצים עילאיים לאתר את כל האיגרות כולן ולפרסמן כמות שהן. אלא שגברה עליו הפצרת הרב חרל"פ, והוא נעתר לוותר על פרסום איגרת שלימה. בשל כך "נאלץ" הרצי"ה להשמיט גם את הפסקה במכתב הניחומים, שכן ללא האיגרת פסקה זו נטולת כל פשר.

עתה, משנחשפנו למכתב הראי"ה לנשיא הכולל, יכולים אנו להבין את אותה פסקה מושמטת. נשוב ונצטט אותה:

יקבל בזה המכתב להגאב"ד דשצוצין שליט"א. קשה היה לי לכתוב ביחוד שישמט שם הממונה דעימי[ה] דמר מהאדרעססא, מחששא דחב לאחרים שכ[תבו] המפרשים דהו"ל [= דהוי ליה] דררא דשלד"ע [= דשליחות לדבר עברה] ח"ו. מ"מ קלקלה אהבתו הקדושה דהדרת חביבי אצלי את השורה. ואקוה שבסגנון הנכתב יצא בע"ה אל הפועל החפץ הראוי.

כלומר, הראי"ה שלח לרב חרל"פ העתק של המכתב לנשיא הכולל, מכתב שהמליץ על מינויו כראש הכולל. הרב כותב בכנות שלא היה לו קל להשמיט את שם "הממונה" מהכתובת למשלוח הכספים – כלומר מנשיאה באחריות מלאה ושוות ערך לרב חרל"פ – שכן בכך הוא לא "מזכה" את הממונה אלא אדרבה "חב" לו, ומבחינה הלכתית זו הנהגה שאומנם אינה אסורה אך גם אינה משובחת. אלא ש"אהבתו הקדושה" של הרב חרל"פ בעיני הראי"ה "קלקלה את השורה", והביאה את הראי"ה למרות הכול לסגנן את דבריו כך. הראי"ה חותם בהבעת תקווה שבע"ה בדרך זו "יצא אל הפועל החפץ הראוי".

פסקה חשובה זו, שגם היא מצטרפת להוקרתו הגדולה של הראי"ה את הרב חרל"פ, הייתה נטולת כל פשר כל עוד לא צמודה אליה האיגרת לרבה של שצ'וצ'ין. לכן, מאחר שלבקשת הרב חרל"פ הושמטה האיגרת, הושמטה בעקבותיה גם הפסקה.

דומה שעתה, כאשר מלאו שבעים שנה להסתלקות הרב חרל"פ, הגיעה השעה להחזיר עטרה ליושנה, לידע ולהודיע כיצד העריך הראי"ה את הרי"מ חרל"פ. ראוי שאיגרת זו ורבות נוספות יזכו לפרסום, ותשוב ותהדהד הערכתם העצומה של מרן הראי"ה ורבנו הרצי"ה את "איש ברית תורתנו" רבי יעקב משה, זכותם תגן עלינו.

הרב פרופ' נריה גוטל עומד בראש מערך המחקר של מרכז תורה ומדינה. ספרו "ממשפטי המלוכה: אחריות לאומית כשיקול פסיקה" ראה אור בימים אלה, בהוצאת המרכז