לא רק בתפוצות: בעיית ההתבוללות לא פוסחת על ארץ הקודש

לאורך שנים נהוג היה לחשוב שמדינת ישראל מעניקה מעין "תעודת ביטוח" להמשכיות היהודית. בישראל, כך חשבנו, הנכדים שלנו בוודאי יהיו יהודים. מתברר שההנחה הזו כבר לא נכונה. גם בישראל לא ניתן להבטיח שהנכד שלכם יהיה יהודי. יתירה מכך: עוד מעט כבר יהיה קשה בכלל לדבר על "התבוללות" בישראל.

נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מלמדים שהיקף הנישואים המעורבים בישראל הולך ומטפס. כיום חיים בישראל קרוב ל־100 אלף זוגות מעורבים. מתוך כמיליון ו־300 אלף זוגות נשואים שבהם אחד מבני הזוג יהודי, ישנם כמיליון ו־200 אלף זוגות שבהם שני בני הזוג יהודים, ועוד כ־85 אלף זוגות שבהם אחד יהודי והשני אינו יהודי (7% מתוך כלל הזוגות).

אפשר לטעון שלמעשה לא מדובר בשיעור גבוה, בוודאי בהשוואה למצבן של קהילות ישראל בתפוצות, שבהן כמחצית מכלל הזוגות הם מעורבים. ואכן, אין שום סיכוי שנגיע למספרים אלו בישראל. אולם לפני שנשמיע את צפירת ההרגעה יש לשים לב לנקודות הבאות: ראשית, בהנחה שבקרב הציבור הדתי־חרדי אחוז הזוגות המעורבים קרוב לאפס, אפשר להניח שבקרב הציבור הלא־דתי הנתון כבר קופץ לעשרה אחוז, כלומר – באחד מתוך עשרה זוגות לא דתיים, יהודי/ה חי עם לא יהודי/ה.

זאת ועוד: נתוני הלמ"ס הם שמרניים, ומתייחסים אך ורק לזוגות נשואים הרשומים במרשם האוכלוסין הישראלי. הם אינם כוללים זוגות מעורבים החיים יחד ללא נישואים, וגם לא מקרים שבהם בן הזוג אינו רשום בישראל (לדוגמה, בן זוג מחו"ל שטרם הסדיר את מעמדו כאן, מהגרי עבודה וכדומה). אם נוסיף את כל המקרים הללו לסטטיסטיקה, אפשר להניח שיותר מ־100 אלף יהודים מנהלים משק בית משותף עם לא־יהודים.

חשוב להדגיש: מדובר בתמונת מצב כללית המשקפת את כלל הזוגות הנשואים בישראל, ובכלל זה אנשים מבוגרים שנישאו לפני שנים רבות, וכן משפחות עולים מעורבות שנישאו בחו"ל טרם עלייתם. נתונים אלו אינם מתייחסים למספר היהודים הנישאים ללא־יהודים מדי שנה. חישוב הנתון השנתי הוא עניין מורכב יותר. כידוע, בישראל נוהגים רק נישואים דתיים ואין הכרה בנישואים בין־דתיים, והמעוניינים בהם עושים זאת בחו"ל. לכן קשה יותר לעקוב אחר נישואים אלו. ועם זאת, מניתוח של אינדיקציות סטטיסטיות שונות עולה תמונה דומה, גם אם פחות מדויקת, גם ביחס למספר השנתי: מתוך כ־40 אלף זוגות ישראלים הנישאים מדי שנה, שבהם אחד מבני הזוג יהודי, ישנם בין 3,000 ל־4,000 זוגות מעורבים. כלומר, כעשרה אחוז מהזוגות השנתיים הם מעורבים, ו־5% ממספר הפרטים היהודים.

הדפוס המגדרי

נתונים אלה הופכים למשמעותיים יותר כאשר אנו בוחנים את הדפוס המגדרי. למרבה ההפתעה, מרבית הזוגות המעורבים כוללים גבר יהודי הנשוי לאישה לא־יהודייה. מתוך כ־85 אלף זוגות מעורבים, בשני שליש מהמקרים (כ־52 אלף) הגבר יהודי, ובשליש מהמקרים (כ־32 אלף) האישה יהודייה.

נראה ששלמות התא המשפחתי היהודי חשובה לנשים יותר מאשר לגברים. וכך, אף שילדיה של אישה יהודייה ייחשבו ליהודים על פי ההלכה גם אם אביהם נוכרי, נשים מקפידות יותר מהגברים להינשא דווקא ליהודים. אגב, נתון זה אופייני גם לגברים יהודים בחו"ל, שנישאים לנשים לא־יהודיות בשיעורים גבוהים מאלה של נשים יהודיות. להבדל המגדרי בדפוסי הנישואים של גברים ונשים ישנה משמעות מרחיקת לכת: לשני שליש מהזוגות המעורבים יהיו ילדים שאינם יהודים על פי ההלכה, כיוון שאימם אינה יהודייה. מדובר באבות יהודיים וישראלים, שילדיהם לא יהיו יהודים.

רוב בני הזוג הלא־יהודים הם יוצאי בריה"מ, אם כי ישנם זוגות מעורבים ממקומות נוספים בעולם ובכלל זה אתיופיה, רומניה, ארגנטינה ועוד. חלקם הגדול מוגדרים כחסרי דת, כלומר אינם יהודים אך גם לא משתייכים לשום דת אחרת (הגדרה המאפיינת יוצאי בריה"מ שאינם יהודים). וחלקם נוצרים שאינם ערבים.

מעניין לציין שרק מיעוט קטן של יהודים נישא לערבים, פחות מאלף מכלל הזוגות המעורבים. נתון זה אינו כולל כמובן פלסטינים או (חלק מ)תושבי מזרח ירושלים הנישאים ליהודים. מתברר שבניגוד לרעש שמחוללים ארגוני להב"ה למיניהם, אתגר הנישואים המעורבים אינו בין יהודים לערבים אלא בין יהודים למי שחיים בתוך החברה היהודית, קרי "ישראלים שאינם יהודים". למרות הלגיטימציה החברתית הזוחלת (ראו הנישואים המתוקשרים של זוג הידוענים צחי הלוי ולוסי אהריש), מתברר שהגבולות בין יהודים לערבים כמעט אינם נחצים (בין השאר הודות לשמרנות של החברה הערבית), ועיקר הנישואים המעורבים מתחוללים בתוך "הקבוצה היהודית המורחבת".

במובן זה, תופעת ההתבוללות הישראלית הפוכה מהתופעה המקבילה בתפוצות. שם, המיעוט היהודי נטמע (מתבולל) בתוך הרוב הלא־יהודי. בישראל, לעומת זאת, המיעוט הלא־־יהודי נטמע בתוך הרוב היהודי. לרוב אלו בנים ונכדים של יהודים ("זרע ישראל"), שאינם יהודים הלכתיים אך הם חלק מהקולקטיב היהודי־ישראלי. הם לומדים איתנו בבתי הספר ובאוניברסיטאות, משרתים בצה"ל, ומשתלבים לצידנו בשכונת המגורים ובשוק התעסוקה. מכאן הקושי להשתמש בהקשר הישראלי במושג "התבוללות". האם יהודי שנישא לצעירה לא־יהודייה שאימצה את אורח החיים היהודי־ישראלי הוא "מתבולל"? בהיותו חלק מהרוב הוא יכול להמשיך ולשמר את זהותו היהודית־ישראלית, זהות שגם בת זוגו עשויה לאמץ.

 

קשה להסביר

אינני מציע לוותר על השימוש במילה "התבוללות". זו מילה טעונה וחשובה המשמשת קריאת אזהרה, שם קוד היסטורי וסוציולוגי לקו אדום שאסור לעבור, במיוחד נוכח העובדה שלחלק ניכר מבני הזוג הלא־יהודים אין זהות יהודית משמעותית. אולם דווקא הקושי להשתמש במילה זו ממחיש את מורכבות המצב.

במובנים רבים הסיטואציה הישראלית קשה מזו של יהודי התפוצות, שם הפער בין יהודים ללא־יהודים ברור וחד. בחו"ל, גם מי שאינם שומרים כלל על המסורת יודעים שאורח החיים של הרוב הלא־יהודי שונה מזה היהודי. בישראל, לעומת זאת, הסברת ההבדל בין יהודי שאינו שומר מצוות ובין ישראלי שאינו יהודי היא משימה קשה יותר. בארץ, הסיכוי של בחור או בחורה דתיים ליצור יחסי קרבה עם בן/בת זוג לא־יהודים הוא גבוה. הדברים אמורים גם כלפי קהל היעד של מקור ראשון; הסיכון שהנכדים הישראלים שלכם יהיו לא־יהודים, איננו מבוטל.

כיוון שהנישואים המעורבים בארץ מתקיימים בין יהודים לישראלים שאינם יהודים, קשה לדבר על תופעה זו במונחים שליליים. לא יהיה זה קל להסביר לילדיכם מדוע זה לא בסדר להתחתן עם אזרחים ישראלים טובים, הדומים לנו ברבים מאורחות חייהם. רבים מאיתנו, ובוודאי בחברה הישראלית החילונית־מסורתית, יסלדו מטרמינולוגיה זו. באופן אישי אני נמנע מלהשתמש במונחים כמו "גויים", ומעדיף "לא יהודים". אני משתדל גם שלא לדבר על "התבוללות" אלא על "נישואים בין־דתיים". אנו מכבדים כל אדם, ובמיוחד את אלו הנושאים עימנו בעול החיים הישראליים. מה גם שחלקם, כאמור, בנים ונכדים של יהודים, ובהחלט מהווים חלק מהמשפחה היהודית המורחבת.

אלא שכיום גם עצם הניסיון לדבר על התופעה נתפס כגזענות ואף כאנטי־פטריוטיות ישראלית. לפני כשבועיים הצגתי חלק מהנתונים הללו באחת מתוכניות הטלוויזיה. למרות הנימה הזהירה שנקטתי, הדברים ספגו התנפלות רבתי מצד חלק מכלי התקשורת, בטענה שמדובר ב"תורת גזע בשידור חי" וכן הלאה. גם אם נעזוב את השוליים הסהרוריים הללו (שוליים שלצערנו הולכים ומתרחבים), נסו לבדוק עם עצמכם ועם ילדיכם: האם תוכלו לכנות מי ששירת יחד איתכם בצבא "גוי"? האם תקראו לנישואים כאלה "התבוללות"? גבולות הקולקטיב היהודי מוגדרים במונחים דתיים, אך גם במונחים תרבותיים וחברתיים. ובמובנים אלה, אותם לא־יהודים הם חלק מאיתנו.

בהקשר זה ראוי להתמודד עם הטענה כאילו הפתרון היחיד לבעיה הוא שינוי חוק השבות. על פי גישה זו, בעיית הנישואים המעורבים נובעת משעריה הפרוצים של מדיניות השבות, המאפשרת גם ללא־יהודים לעלות ארצה. גם אני סבור שיש לצמצם את חוק השבות, אולם העיסוק בהיבט החוקי בלבד מהווה בריחה מהבעיה. ראשית, אין שום אפשרות לסגור את הדלת לחלוטין: האם נמנע מיהודי להביא את אשתו וילדיו הלא־יהודים? ברגע שלא־יהודים הפכו לחלק בלתי נפרד מהקהילות והמשפחות היהודיות, אין שום דרך למנוע את עלייתם. שנית, גם אם הדלתות ייסגרו, בכל שנה מצטרפים אלינו כ־5,000 ישראלים שאינם יהודים. בכל שנה נולדים בישראל ילדים ישראלים לא יהודים (ושאינם ערבים) פי שניים ממספר המתגיירים השנתי (שאגב, ירד משמעותית בשנת 2020 בעקבות הקורונה ומסיבות אחרות).

הנתונים מראים שהגיור בישראל אכן משפיע על הדמוגרפיה. העובדה שמרבית המתגיירים הן מתגיירות צעירות משפיעה על כך שמספר התינוקות הלא־יהודים אינו גדל ואפילו קטן במעט, אולם אין שום סיכוי שבמדיניות הנוכחית הגיור יצליח להדביק את קצב הגידול הלא־יהודי השנתי.

פיקוח נפש לאומי

אם כן, מה ניתן ומה ראוי לעשות?

ראשית, מודעות לסוגיה. יש לקרוא שוב ושוב את הנתונים, ולהתחיל להפנים את משמעותם הדרמטית. גם אם אתם גרים ביישוב או שכונה דתית ואינכם מכירים (עדיין) ילדים מבתים דתיים שנישאו ללא־יהודים, דעו לכם שהתופעה רווחת בכל ערי ישראל. ההתבוללות, נישואי התערובת או כל כינוי אחר שתבחרו, פה איתנו. הנישואים המעורבים הפכו לחלק בלתי נפרד מהחיים בארץ ישראל. זה כבר איננו אתגר של יהודי התפוצות בלבד אלא גם  שלנו כאן בישראל.

שנית, חינוך ושיח פתוח עם ילדינו. יש להתחיל ולדבר עם ילדינו, בבית ובמוסדות החינוך, על חשיבות השמירה על ההמשכיות היהודית. אל תניחו כאילו הדבר מובן מאליו. נסו לחשוב כיצד להסביר להם, כבר מגיל צעיר, שישנם לא־יהודים החיים איתנו; הם בני אדם, ישראלים ואזרחים טובים וראויים, אולם אל לנו להינשא להם ללא גיור.

שלישית, גיור כמשימה לאומית. הנתונים מראים עד כמה הוויכוח הנוכחי על הגיור הוא ארכאי ולא רלוונטי. אפשר להמשיך להתווכח עד כמה צריך להקל בגיור ומה הרף ההלכתי הראוי. אולם צריך לזכור שלא מדובר בדיון תיאורטי, אלא בעתיד המשפחות שלנו ועתיד העם היהודי. זהו פיקוח נפש לאומי לכל דבר ועניין. אני משוכנע שאם אחד מילדיכם יינשא למי שאינו יהודי, תהפכו עולמות כדי לגייר את החתן/הכלה שלכם. ובכן, הגיעה השעה. לצערנו הרב אנו ממשיכים להתקוטט בינינו במקום לברך את כל מי שמנסה לפעול למען מטרה קדושה זו של קידום הגיור.

סוגיית הנישואים המעורבים בישראל היא אתגר חדש ולא מוכר. זהו אתגר מורכב ביותר שטרם ידענו כמותו, ושעומד ללוות אותנו בעשרות השנים הבאות. עלינו לעסוק בנושא ברגישות ומבלי לפגוע באנשים יקרים שחיים איתנו. צריך לדבר על כך בבתי הספר, בהשתלמויות המורים, בישיבות, באולפנות, במכינות ובקהילות שלנו. עלינו לחשוב כיצד להעניק לילדינו, ולכלל ילדי ישראל, חוסן יהודי משמעותי. זה לא יקרה מאליו. במקביל, כל ישיבה, כל גרעין תורני וכל רב קהילה או עיר צריכים לקחת על עצמם לקרב לא־יהודים ולפעול להגדלת מספר המתגיירים. אם נשכיל לדבר בשפה מכבדת, אולי נצליח להשפיע גם על הפוליטיקאים לפעול בהתאם. ואם לא עכשיו, אימתי.