בין קודש לחול: הספר שעושה סדר בהלכות מדינה

כאשר השרה איילת שקד אמרה שהממשלה קיבלה "החלטה אסטרטגית – לחיות לצד הקורונה ולדעת גם להכיל מתים", התעוררה מהומה רבתי והיא נאלצה להתנצל. אולם לפי החיבור שלפנינו, הממשלה נהגה נכון גם מבחינה הלכתית. במצבים כדוגמת מגפת הקורונה, שלצערנו עדיין עימנו, הממשלה חייבת לעיתים להעדיף שיקולי כלכלה ציבוריים על פני שיקולי פיקוח נפש של יחידים.

בפרק יא, שכותרתו הקולעת היא "דמים ב'דמים' נגעו", מבסס המחבר מסקנה זו תוך הדגשת היסוד החורז את הספר כולו, כי אפילו בענייני נפשות אין דין ציבור ומדינה כדין יחידים. המחבר אינו מסתיר כי הסוגיה שנויה במחלוקת ראשונים ואחרונים, אך אינו נשאר – כדרך חלק מחיבורי ההלכה בזמננו – ב"יש אומרים" ו"יש אומרים" בלא להכריע, אלא קובע כי לעיתים ראוי ש"משרד האוצר" יגבר על "משרד הבריאות", שכן כדברי החת"ם סופר: "ציבור הנדחק" כלכלית הוא "בכלל פיקוח נפש".

המקור בה"א הידיעה לסוגיה זו, ולאחרות כדוגמתה, הוא תקנת המשנה ש"אין פודין את השבויין יתר על כדי דמיהן", ואחת ההנמקות שלה בבבלי משום "דוחקא דציבורא", דוחק הקופה הציבורית (ההנמקה השנייה: עידוד חטיפות). והלא השבוי מצוי בסכנת חיים? מכאן הסיקו חלק מהפוסקים כי בעוד שביחיד פיקוח נפש ודאי גובר על ממון, בציבור – אין זה תמיד כך.

בתחילת הפרק, בהערת שוליים, צוטט מאמר שפורסם בעלון תורני־חסידי, ובו נקבע בשם "גדולי הרבנים המפורסמים שאין לשמוע לחוקי המדינה" בנושא הקורונה, המעדיפים שיקולים כלכליים ומזלזלים בחיי יהודים, וכי יש "להישמע רק לחוקי התורה הקדושה". המחבר מעיר שקביעת הכותב חסרת ביסוס של ממש. מבין השיטין לפנינו עדות ליחס של חלק מן המגזר החרדי למדינה ולחוקיה, תופעה שעלתה לכותרות בראשית המגפה.

אחריות לאומית

הביטוי "מן התנ"ך ועד הפלמ"ח" שימש לתיאור הקפיצה שביקשה לעשות הציונות החילונית – למשל בן־גוריון, שהעלה את התנ"ך על נס – ממוסר הנביאים אל ריבונות ישראל המתחדשת בארצו. היא משקפת הסתייגות מהיהדות הגלותית ומהמחויבות להלכה, וראיית הציונות החילונית כממשיכה את מסורת ערכי התנ"ך וגבורת המכבים.

להבדיל בין קודש לחול, כך אירע במידה מסוימת גם ל"הלכות מדינה". בהעדר ריבונות יהודית לא נוצרה ספרות הלכתית בנושאים כמו צבא, משטרה ותעדוף משאבי ציבור. הוסף לכך שהיצירה ההלכתית מתייחסת ברובה לעם שומר מצוות, בעוד שזה כמאתיים שנה המצב שונה לחלוטין.

כל אלו חייבו את העיסוק המתחדש ב"הלכות מדינה", והרב גוטל ומחלקת המחקר של "מרכז תורה ומדינה" ביישוב ניצן, שבראשה הוא עומד, לצד גופים נוספים, עמסו על שכמם משימה זו וכעת זוכים להפיץ מפירות מחקריהם. אתגר גדול יש כאן. "משפטי המלוכה", כותב הראי"ה קוק, "היו ודאי רבים" בעבר, אולם נותרו מהם רק "שרידים" הנבדלים מ"הלכות היחיד" (שו"ת משפט כהן, סימן קמג). לפיכך על פוסקי זמננו לשחזר, ולמעשה לחדש, הלכות אלו.

זו הסיבה שבהלכות מדינה, לצד הסתמכות על מקורות "רגילים" – התלמוד ופרשניו, ספרי פסיקה ושו"תים – מתבססים הפוסקים גם על מקורות לא שגרתיים, ובהם פסוקי תנ"ך (לא רק דרך פרשנות חז"ל) ודברי אגדה שבתלמוד (ראו למשל עמ' 259, 267) ובמדרשים (הרב גורן הסתמך אף על כתבי יוסף בן מתתיהו). אמת, כך נהגו לעיתים גם ראשונים ואחרונים, אולם בימינו נזקקים הפוסקים בהלכות מדינה למקורות אלו ביתר שאת.

החיבור שלפנינו אינו הראשון בתחומו. קדמה לו כתיבה ענפה, מקום המדינה ואף לפניה, בכתבי הרב הרצוג, בכרכי "התורה והמדינה" ו"תחומין" וכהנה רבים. הפניות למקורות הללו שזורות כמובן לאורך החיבור שלפנינו. אומנם יש בספר יישומים חדשים לנושאים שנידונו בעבר, כדוגמת השאלה שעלתה בחריפותה בתקופת הקורונה האם מותר או חובה לסגור ישיבות מחשש להידבקות (פרק ה). אולם דומה כי תרומתו הגדולה של החיבור אינה בחדשנות הנושאים שבו אלא בעיקר בריכוזם על ריבוי ענפיהם לאכסניה אחת, במיון שיטות הפוסקים ובדיון בהן מן המוקדם אל המאוחר, וחשוב מכול – בהכרעה מנומקת ובביסוס הטענה המרכזית כי בחיי מדינה "אחריות לאומית" היא שיקול פסיקה רב־משמעות.

מחוקקים, שופטים ותקשורת

הרב פרופ' נריה גוטל נודע זה עשרות שנים ככותב פורה במגוון נושאים הלכתיים, ולחיבורו זה קדמו חמישה אחרים מפרי עטו ומאות רבות של מאמרים. כביתר חיבוריו, "חדשים גם ישנים" (כשם אחד מחיבוריו), הוא מציג את נושאי דיונו בעמקות ובבהירות. ומעלה נוספת – הלשון והסגנון בחיבור שלפנינו מותאמים גם למי שאינם מחובשי בית המדרש.

קצר המצע מלגעת בכל הנושאים שבספר. נציין רק כמה מהם: ניתוחי מתים לצורך הכשרה רפואית; יציאה למלחמת הרשות; תחבורה ציבורית בשבת; אבטחת מטיילים בשבת; הזעקת חברת חשמל בשבת כשנפלו חוטי חשמל ברחוב (בפרק "גחלת של מתכת"); חילול שבת למניעת שמד, ואם נציע יישום כאוב לימינו – פעולת חילוץ בשבת של "יד לאחים" לשם מילוט נערה יהודייה מכפר ערבי. נקל להבחין בשני הנושאים המרכזיים בספר: שמירת שבת במגוון הקשרים, והכרעה בין פיקוח נפש ובין שיקולים ציבוריים אחרים.

הערה הנוגעת למפתוח, לטובת המהדורה הבאה: רצוי לעבות את מפתח העניינים, במיוחד בשל עושר הנושאים הנידונים בחיבור ובהערות השוליים. כן נחוץ להוסיף מפתח מקורות וכדאי להוסיף גם רשימה ביבליוגרפית של הספרות התורנית והמחקרית, שעיקרה מאמרים במגוון כתבי עת. רשימה זו תוכל לשמש כמאגר ביבליוגרפי של הלכות מדינה, שיצטרף לרשימות כדוגמתה בחיבורים אחרים. המפתחות יתרמו להנגשת החיבור לפוסקים ולחוקרים העוסקים בנושאים אלו, בהתאם לחזונו של המכון.

דייק המחבר וקרא לספרו "ממשפטי המלוכה" – ממשפטי ולא כל משפטי. ברי כי "תנא ושייר", וכי בכוונת המחבר ו"מרכז תורה ומדינה" להמשיך ולעסוק בתחומים אלו. "חוקת התורה" של הלכות מדינה, פרקים פרקים היא נכתבת בידי פוסקי זמננו. החיבור שלפנינו מופנה במידה רבה לרשות המבצעת, לממשלה ולזרועותיה הביצועיות, כגון הצבא והמשטרה. נציע למחבר להרחיב בעתיד את מחקרו גם לרשויות אחרות: הרשות המחוקקת – כיצד על חברי כנסת להתנהל כמחוקקים וכמפקחים על פעולות הממשלה? הרשות השופטת במובנה הרחב – שופטים, פרקליטים ויועצים משפטיים לסוגיהם: כיצד עליהם להפעיל את שיקול דעתם בעת קבלת החלטות? (אין כאן המקום להרחיב בשאלת המעמד ההלכתי של חוקי המדינה ושל בתי המשפט); ו"רשות" נוספת וחזקה לא פחות – התקשורת.

הרב פרופ' רון קליינמן הוא חוקר במשפט עברי, יו"ר הוועדה הישראלית של האיגוד הבינלאומי למשפט עברי ומרצה למשפטים בקריה האקדמית אונו