הרכבת ששמה לימוד תורה לנשים יצאה מזמן מהתחנה, והגיעה גם למחוזות השמרניים של הציונות הדתית. נשים דתיות שמבקשות להעמיק בגמרא, בהלכה או בלימודי אמונה וחסידות, מוזמנות לבחור בין שלל מדרשות ותוכניות לימוד. התפתחותו של עולם לימוד התורה לנשים יצרה תופעות שלא הכרנו בעבר: נשים שמלמדות תורה ומהוות מודל לחיקוי עבור תלמידות צעירות, נשים שמפרסמות מאמרים תורניים והלכתיים, ומסלולי הכשרה ליועצות הלכה ולטוענות רבניות.
עם זאת, מחקר חדש וראשון מסוגו מצביע על החסמים והמכשולים הרבים שעודם נערמים בדרכן של הנשים ה"למדניות" במישורים שונים, ובהם: משך ההכשרה והיכולת של נשים דתיות להקדיש את זמנן ללימוד תורה ולרכוש ידע יסודי ונרחב (כפי שעושים הגברים), התפיסות החברתיות הרווחות בהקשר של לימוד תורה נשי והתפקידים התורניים והדתיים שנשים עשויות למלא, והאופק התעסוקתי והמקצועי שניצב בפניהן. עורכת המחקר, שנעשה מטעם ארגון קולך ובתמיכת הפדרציה היהודית של ניו־יורק, היא ד"ר חגית הכהן־וולף מהאוניברסיטה העברית, פסיכולוגית חברתית וארגונית.
"המטרה הייתה לערוך בשלב ראשון מיפוי של ה'למדניות' – על כמה נשים בכלל מדובר, מהו עולמן, במה הן עוסקות, מה מקור השכר שלהן ועוד", מסבירה הכהן־וולף. "בשלב השני רצינו לבדוק מה המצב בשטח, מהם החסמים המעכבים ומה הגורמים המקדמים שעומדים בפניהן". אף שלכאורה לא קיים מכשול ממשי לנשים ברכישת הידע התורני לסוגיו, מהמחקר עולה כי היקף התופעה עדיין מוגבל למדי, ונשים רבות מחלקים שונים של הציבור האורתודוכסי עדיין מודרות מעולם לימוד התורה. זאת משום שאפשרויות הלמידה וההכשרה שעומדות לפניהן מועטות, וגם האפשרות לעסוק בהנהגה רוחנית נשית בקהילה מוגבלת.
ד"ר חגית הכהן־וולף: אחת התובנות שמצאנו היא שקהילות או אנשים שיש לפניהם מודל – למשל מודל זוגי של רב ורבנית המנהיגים את הקהילה יחד – מסוגלים הרבה יותר לדמיין דבר כזה קורה
המונח שהכהן־וולף משתמשת בו במסגרת המחקר הוא "למדניות". לדבריה, חוסר הבהירות סביב המונח המתאים מבטא גם הוא את הקשיים בתחום. "איך קוראים לאישה שלומדת תורה ועוברת מבחני הסמכה שונים ומשונים? יש ויכוח האם לקרוא לה 'מורת הלכה', 'אשת הלכה' או 'רבנית'. זה שיש ויכוח על ההגדרה, כבר מראה את מורכבות המצב".
המחקר התבסס על שורה של מרכיבים מגוונים ובהם שאלון שנועד למפות את "פרופיל הלמדנית" ועליו השיבו 125 למדניות; ריאיונות עומק עם 13 למדניות; שלוש קבוצות מיקוד, וריאיונות עם אנשי מפתח ובעלי ראייה מערכתית של התחום. חלק אחר של המחקר נועד לבדוק את התפיסות הרווחות בציבור הדתי בנוגע למעורבות נשים בחיים הדתיים והתורניים, ולשם כך נערך סקר בקרב מדגם מייצג של 409 נשים וגברים בציבור הדתי.
מתרכזות בירושלים וביו"ש
"מיפוי הלמדניות" במסגרת המחקר התמקד בנשים למדניות בשדה האורתודוקסי, אשר בחרו בלימוד תורה מתמשך ומעמיק לאורך שנים, ובעיסוקים מקצועיים הנובעים מכך כהוראה, ייעוץ, פסיקת הלכה, הנהגת קהילות וכתיבה תורנית. מהממצאים עלה, בין השאר, כי יותר ממחצית מהלמדניות הן ילידות הארץ. מתוך אלה שאינן צבריות, הרוב המוחלט נולדו בצפון אמריקה. שני שלישים מהלמדניות מתגוררות באזור ירושלים ויו"ש. הרוב המוחלט (96%) נשואות ואימהות לילדים, לרובן יותר מארבעה ילדים.
60 אחוזים מהלמדניות מגדירות עצמן כמי שמקיימות אורח חיים "דתי לאומי". עשירית מגדירות את אורח חייהן "חרד"לי תורני", וכחמישית (17%) "דתי ליברלי מודרני". עשירית מהלמדניות העדיפו לא להיצמד להגדרות "מקובלות". לרוב הלמדניות שילוב של השכלה תורנית ואקדמית.
ומה קורה בתחום התעסוקה? עד כמה התפתחות בתחום התורני עשויה להעניק לנשים דתיות אופק מקצועי וכלכלי? על פי המחקר, יותר ממחצית הלמדניות עובדות במדרשות לנשים, בבתי מדרש ובבתי ספר תיכוניים ואולפנות לבנות. אלא שרובן מועסקות בחלקי משרות, בעיקר בתפקידי הוראה, ומיעוט בתפקידי הובלה וניהול. פחות ממחצית מהלמדניות עובדות בארגונים שונים – חינוכיים, חברתיים ואחרים. יותר ממחצית עובדות בהיקפי משרה חלקיים וביותר ממקום עבודה אחד. הסיבה לכך, לדבריהן, היא היצע מוגבל של משרות או תקנים מלאים לעבודה בתחום, וכן תגמול נמוך.
"לכאורה, דרכן של נשים להפוך ללמדניות ותלמידות חכמים, ליועצות הלכה ואף לפוסקות, אמורה להיות זהה לדרכם של גברים להפוך לתלמידי חכמים, רבנים ופוסקים", כותבת הכהן־וולף במבוא למחקר, "אולם המציאות בעולם התורני אינה דומה מבחינה מגדרית". ראשית, היא מציינת, מסורת הלימוד של גברים חזקה ומעוגנת בהקשר חברתי שמכבד ומוקיר גברים המשקיעים שנים רבות בלימוד תורה. "הקשר זה מאפשר את קיומם של מוסדות לימוד רבים לגברים, מכל הזרמים והסוגים. מהפכת לימוד התורה של נשים שהחלה לפני עשורים מעטים אינה נהנית לא מהמסורת הרב־דורית ולא מהלגיטימציה החברתית והדתית לכך, ואף לעיתים קרובות זוכה להתנגדות ודה־לגיטימציה. כך, למרות ההתפתחות הרבה של הקמת מוסדות ללימוד תורה של נשים בעשורים האחרונים, רוב המדרשות מיועדות ללימוד חד־שנתי או לכל היותר דו־שנתי של נשים צעירות, ולא של נשים הרואות בכך את ייעודן האישי והמקצועי בחיים".
זאת ועוד: מבחני ההסמכה לרבנות, הנערכים על ידי הרבנות הראשית לישראל, אינם פתוחים לנשים. "הלמדניות הלומדות במסלולי ההסמכה שאינם מוכרים על ידי המדינה אינן זכאיות להטבות הסוציאליות ומלגות התמיכה הניתנות לגברים הלומדים בישיבות ובכוללים, המעוגנות בהסכמים קואליציוניים ארוכי שנים".
הפתעה בקיבוץ הדתי
נושא נוסף שנבדק במסגרת המחקר הוא התפיסות הרווחות לגבי הנהגה נשית־דתית. במסגרת הסקר, שנערך בקרב מדגם מייצג של הציבור הדתי, הוצגו תפקידים שונים בבית הכנסת ומשתתפי הסקר נשאלו באיזו מידה תפקידים אלה מתאימים לגברים ולנשים. רוב המשיבים סברו שתפקידים כמו נוכחות וסיוע באירועי מעגל החיים של חברי הקהילה, העברת שיעורים במשך השבוע, ייעוץ רוחני לחברי וחברות הקהילה, הובלת ועדות קהילתיות, אירוח וניהול ההיבטים הלוגיסטיים בבית הכנסת – אלה משימות שנשים יכולות למלא כמו הגברים. לעומת זאת תפקידים כמו ניהול סדרי התפילה, מתן דרשות בבית הכנסת בשבתות ובחגים, הנחיית לימוד דף יומי, ופסיקת הלכה לחברי וחברות הקהילה בנושאים שונים – נתפסים כמתאימים בעיקר או רק לגברים. אגב, באופן לא מפתיע נמצא פער מסוים בין הנשים לגברים שהשתתפו בסקר. כלומר, נשים צידדו יותר בהתאמת תפקידים לנשים.
בנוגע לפסיקת הלכה בקהילה בתחום טהרת המשפחה, נמצא שהמשיבים נחלקים במידה שווה, בין אלה הסבורים שתפקיד זה מתאים יותר בעיקר או רק לגברים, ובין הסבורים שהוא מתאים גם לגברים וגם לנשים. עשירית בלבד מהמשיבים סבורים שתפקיד זה מתאים יותר, בעיקר או רק לנשים.
"גם אלה שאומרות שנשים צריכות ללמוד תורה מסיבות של אהבת תורה ורצון לבנות בית שהחינוך בו יהיה על פי ערכי התורה, לא אומרות שנשים צריכות להיות מנהיגות ולפסוק הלכה", מסכמת הכהן־וולף את התמונה העולה מן המחקר. "כלומר, זה יהיה נפלא אם הן יוכלו לתת שיעורים לנשים ולהיות יועצות הלכה, אבל הסדר הישן צריך להישאר על כנו".
בעיניה, חלק מהעניין הוא היעדרם של מודלים מוכרם להנהגה נשית תורנית, וכך הציבור מעדיף את המוכר והידוע. "מהפכת לימוד התורה הצמיחה יותר ויותר נשים לומדות, ומביניהן יש יותר ויותר שרוצות להתקדם בלימודן ולעסוק בזה, אלא שאין כל כך מודלים כאלה בתוך הקהילה. אחת התובנות שמצאנו כשבדקנו את תפיסות הציבור היא שקהילות או אנשים שיש לפניהם מודל – למשל מודל זוגי של רב ורבנית המנהיגים את הקהילה יחד – הרבה יותר מסוגלים לדמיין דבר כזה קורה, היות וזה מוכר להם.
"בקהילות שלא ראו אישה מלמדת תורה, אם תשאלי שם האם אישה יכולה ללמד תורה גם גברים – יגידו לך שלא, כי הם מעולם לא נחשפו לאישה כזו. זה אומר שאם את באמת רוצה לקדם נשים למדניות שיוכלו לפרוח, ללמד ולהנהיג קהילות, צריך ליצור מצב שבו אנשים ייחשפו למודל כזה. כרגע אין בקרב הציבור הדתי בשלות למודל של רבנית שתנהיג קהילה. רוב הציבור הדתי לא מוכן שתהיה בקהילה שלו אישה שתפסוק הלכה. הרוב הדומם לא בעניין של לעשות מהפכות, אבל אם תשאלי אותו אם אישה יכולה להיות ראש מועצה דתית – הוא לא יתנגד. אם יבוא לפתחם מודל זוגי למשל, של רב ורבנית, הם יאמצו אותו בשמחה. זה מודל שבסוגים שונים של קהילות מצליח מאוד".
הרבנית רחלי שפרכר־פרנקל: בשונה מהגברים, שנבחנים במבחני הסמכה לרבנות, לאישה שלא עושה מסלול אקדמי אין איך לקבל קרדיט על שנים רבות שבהן למדה תורה
אגב, ההפתעה הגדולה בשאלת בשלות הציבור להנהגה נשית, הייתה בקרב המשיבים מהקיבוץ הדתי. בעבר, אומרת הכהן־וולף, "הקיבוץ הדתי נחשב לחיל החלוץ הליברלי. כל החידושים בעולם הציוני־דתי היו מתרחשים בו ואז מחלחלים הלאה לציבור הרחב. אבל מסתבר שהיום הם יותר שמרניים מהרבה קהילות בערים. זו הייתה הפתעה. חברי הקיבוץ הדתי אמרו לי שחדשנות וליברליות אפינו יותר את הדור המבוגר ואולי גם את הדור השני. היום, לעומת זאת, הדור הצעיר בקיבוץ הדתי יותר שמרן".
איך את רואה את העתיד בנושא של הנהגה נשית בקהילות?
"אין מהפכה בנושא הזה וגם לא תהיה בשנים הקרובות. בכלל, מי שמדבר על מהפכה משתמש במינוח לא נכון. זה תהליך. גם בציבור החרד"לי יש היום נשים למדניות שמלמדות תורה. ממצב שבו אין בכלל נשים שמלמדות תורה עברנו למצב שבו לאט לאט יותר ויותר קהילות נחשפות למודלים שונים של נשים שמלמדות תורה, יועצות הלכה, מלוות משפחות בימי שמחה ואבל, גם בהוראת שיעורים בקהילה. כל הפונקציות הללו הולכות ונעשות יותר נפוצות. בילדותי אף אישה לא לימדה תורה. אצל הבנות שלי כבר הייתה המציאות הזו. זה עניין של תהליך שקורה, וצריך בשבילו גם סבלנות גם הבנה גם לא לעשות דברים בכוח, זה עלול להסיג הכול לאחור. מהפכת הלימוד תורה לנשים כבר קרתה. שאלת ההנהגה זה עניין של זמן וחשיפה למודלים".
מלכוד הפלורליזם
הכהן־וולף מסווגת את האתגרים הניצבים בפני הנהגת נשים במרחב הדתי לשלוש קטגוריות. הראשונה היא חסמים חברתיים ותפיסה מגדרית־גברית של לימוד תורה, לעומת דימוי רדיקלי ומהפכני של הלמדניות. קטגוריה שנייה עוסקת בהזדמנויות בפועל: מיעוט מסגרות לימוד והכשרה ארוכות טווח מעבר לשנה אחת, והיעדר אופק תעסוקתי. בין החסמים בהקשר הזה מונה הכהן־וולף את "מלכוד הפלורליזם", כאשר השקפת עולמן של הלמדניות, נשים אורתודוקסיות, אינה תואמת לרוב את הרוח המאפיינת ארגונים פלורליסטיים המציעים להן משרות. אתגר נוסף מוגדר כ"חסמים פוליטיים", כשהכוונה היא לשליטת הממסד הרבני השמרני על תפקידים ממלכתיים וציבוריים. לא רק שנשים אינן יכולות להתמנות למגוון תפקידים, הן גם לא יכולות לקבל הכרה ממלכתית בידע ההלכתי שרכשו. הקטגוריה השלישית היא שאלת ההכרה והסמכות המקצועית. בהיעדר הסמכה ממלכתית או גמול השתלמות, רמת הלמדנות נתפסת כלוקה בחסר.
בשלב ההמלצות במחקר שערכה, מציעה הכהן־וולף כמה כיוונים שעשויים לחולל שינוי. למשל, הקמת התאגדות משותפת למסלולי הכשרה של למדניות המעמיקות וממשיכות בלימודיהן, ופיתוח מודלים של הנהגה נשית בקהילה. דגמים קיימים שמומלץ לדעתה לשמרם ולהרחיבם הם בתי מדרש קהילתיים קבועים כדוגמת מתן, ובית המדרש בגבעת שמואל של הרבנית תמר מאיר. דגם נוסף הוא הנהגה קהילתית במודל זוגי שקיימת במספר קהילות ברחבי הארץ, וכן המודל של רבנית בבית הספר. עוד מוצע לפתח דגם של בתי מדרש "נודדים", באין אפשרות למבנה קבוע ולחבורת למדניות, שאליו יגיעו נשים מלמדות לתקופות קצרות.
את מתארת את הנושא של לימוד נשים על ידי נשים כעניין שצריך עוד להתפתח, אבל למעשה זה דבר קיים. נשים מלמדות תורה במגוון מקומות.
"ראשית, רוב הנשים הלמדניות לומדות תורה והלכה מגברים. מלבד זאת, את מגיעה מירושלים, שבהקשר הלימוד הנשי אפשר לומר שהיא בועה. את האפשרויות שיש בה אי אפשר להשוות לשום מקום אחר. אם תלכי לערים גדולות אחרות או ליישובים קטנים, תמצאי שבדרך כלל מי שמלמד תורה בצורה סדורה אלו גברים ולא נשים".
באופן מסורתי, "רבנית" הוא כינוי שניתן לאשת רב שלא נאלצה מעולם לעבור מבחן הסמכה, שלא קיים בעולם ההלכה כלפי נשים.
"אני מסכימה. אבל כל העולם של סביבת הלכה ומי נחשב לפוסק, מקורו בתקופות היסטוריות שבהן נשים לא למדו וברובן היו אנאלפבתיות. לא נתנו להן אפילו ללמוד, וגם כשכן – זה היה עד רמה מסוימת ומינימלית. ככה העולם התנהל, ואנשים לא חשבו שצריך להתנהג אחרת. היום נשים יכולות לעשות הכול, החברה והתרבות השתנו בכל העולם. במציאות כזו, הפער בין אישה דתית שבחיי החול שלה היא שופטת או רופאה בכירה, ובחיים הדתיים שלה היא בדרגה ב', לא מסוגלת לקבל החלטות ולכהן במשרות מסוימות – הוא בלתי נתפס. לאורך זמן, זה לא משהו שיהיה אפשר לחיות איתו".
לא להתנתק מהתורה הגברית
רחלי שפרכר־פרנקל היא ראש תוכנית "הלכתא" במתן, יועצת הלכה ור"מית במדרשת נשמת. לעומת המחקר של הכהן־וולף, שמתמקד בחסמים העומדים בפני נשים למדניות, פרנקל מתבוננת על חצי הכוס המלאה. "אם נפגוש נשים למדניות, אני לא בטוחה שתמצאי אצלן הרבה דיבור על קושי", היא אומרת. "רבות מאיתנו יכולות להגיד הרבה דברים דווקא על הזדמנויות, על גופים שחיפשו לקדם נשים בלימוד, על מסלולים ומלגות. אפילו התודעה המתפתחת שמודעה עשויה לצרום כשיש בה רק גברים, ושפאנל נראה לא טוב אם אין בו ייצוג נשי – זו תודעה שפותחת הרבה הזדמנויות".
עם זאת, פרנקל מזהה הבדל בין דור הלמדניות שלה ושל חברותיה ובין דור הלמדניות של היום. "אצל הצעירות שלומדות עכשיו בתוכניות הלכה, עניין ההזדמנויות מבחינת מקומות עבודה נהיה יותר אקוטי. בזמן שגברים ילכו להיבחן במבחני הסמכה לרבנות, לאישה שלא עושה מסלול אקדמי תורני אין איך לקבל קרדיט על שנים רבות שהיא ישבה ולמדה תורה. אז במקום להכריח את הרבנות להסמיך אותן, יש כעת יוזמה לעשות מסלול בחינות מקביל שיוכר על ידי גופים ממשלתיים. עובדים על זה בימים האלה עם המשרד לשירותי דת, אני מקווה שנצליח".
פרנקל, שנמצאת זה שנים במרחב לימוד התורה הנשי, מעידה כי "אחוז קטן מהנשים הלמדניות עוסקות בהלכה. לנשים יש נטייה חזקה ללכת לתנ"ך, למחשבה ולתלמוד. יש למדניות עצומות בתלמוד שהמסלול ההלכתי לא יתאים להן. אפשר גם להגיד את זה על גברים. אישית אני חושבת שפתיחת מסלול בחינות בהלכה, ומשרות רבניות שייפתחו לנשים לפי הקריטריון הזה – יתרום לאחוז קטן של נשים, אבל גם זה חשוב".
"הרושם שלי הוא שיש צמא גדול בציבור ולכן ההכשרות לנשים התפתחו יפה, וגם ההתקבלות בקהילה. יש הרבה נשים מלמדות תורה, ומנעד של סוגים שונים של הנהגה תורנית נשית. מה שעדיין נשאר חידה זו באמת היכולת להתפרנס. אני חווה את העולם כפתוח למדי מבחינת הרצון והמוכנות ללמוד תורה מנשים. האתגר הגדול הוא הזדמנויות לתעסוקה. זה אתגר שבחלקו משותף לגברים ולנשים, ובחלקו ייחודי לנשים".
לצד הרצון לפתוח הזדמנויות נוספות להתפתחות מקצועית לנשים למדניות, פרנקל מזכירה שהמצב בעולם התורה הגברי איננו בהכרח זוהר יותר. "ברוך ה' היום המון גברים לומדים תורה ואין הרבה משרות פנויות. גם משרות ר"מים בתיכון קשה למצוא, שלא לומר רבני עיר ויישובים. חלק מהבעיה מובנית, אנחנו רוצים לתת הכשרה תורנית ברמה גבוהה לכולם, אבל אז שיצאו וירכשו מקצוע בתחומים אחרים".
איך את רואה את השאיפה להנהגה נשית תורנית?
"היא מתפתחת בדרכים שונות. יש רבנים שהשכילו, לא היו מאוימים וזה התפתח בשיתוף פעולה איתם. הנהגה תורנית מתפתחת גם דרך יועצות הלכה ומלמדות שיעורים – בקהילה, במדרשות, ברשתות החברתיות, כל אחת בתחום שלה. כשאת מדברת על הנהגה ברמה של רב קהילה, הכרחי שזה יתאים לקהילה. במקומות שזה הצליח זה היה מהלך שנעשה מראש בשיתוף הקהילה".
על הרבנית שירה מרילי־מירוויס, שהתמנתה כרבנית קהילה אורתודוקסית באפרת, ראשונה בארץ, אומרת פרנקל כי היא "מסתכלת על המודל הזה בסקרנות. קשה לי לראות קהילה בלי דמות בעזרת הגברים. אבל אדרבה, נעקוב אחר המודל של רבנית כזו מקרוב. שירה היא אדם מדהים והקהילה שלה בחרה בה ואוהבת אותה מאוד.
"במובן זה אני תלמידה של הרבנית חנה הנקין והרבנית מלכה בינה, שכל אחת בדרכה האמינה בהתפתחות הדרגתית. 'אבולוציה ולא רבולוציה'. האפקט המצטבר הוא סוג של מהפכה, אבל כזו שהיא תוצר של אמון ושיתוף פעולה עם תלמידי חכמים ועם הקהילה. לעיתים נדירות נכון ללכת בצורה לעומתית ואפילו לתבוע את הרבנות בבג"ץ, כמו שעשתה לאה שקדיאל בסוף שנות השמונים, בעתירה שבעקבותיה נפתחה האפשרות לנשים להתמנות כחברות במועצות הדתיות. דרך המלך בהתפתחות דתית היא לבנות אמון ולשמר אותו, שכולם יבינו שהמטרה היא להמשיך את המחויבות להלכה ממקום של יראת שמיים. בדרך כלל זה לא יעבוד בתמורות חדות".
אף שברוב המדרשות מלמדות אחוז גבוה של נשים, פרנקל אומרת כי לא הייתה רוצה להגיע למאה אחוז. "לא הייתי רוצה לנתק בין עולם תלמוד התורה הגברי לזה הנשי. נכון שנמשיך לצמוח תוך חיבור ובהשראה, ובעזרת ה' היא גם תהיה הדדית. זו טעות להיות קצרי רוח. זכינו להתפתחות מדהימה, נשים לומדות ומלמדות היום את כל תחומי התורה, ואני בטוחה שיש עוד הרבה לאן להתקדם".
