בשנים האחרונות מתקיים בציבור הדתי־לאומי שיח פורה וענף על מיניות, ובמסגרתו נכתבים ספרים המבקשים לענות על צרכים העולים מהשטח. הספר "אני לדודי" נכתב בידי שני מחברים מנוסים ובעלי שם בעולם הטיפול המיני, ד"ר דוד ריבנר וטלי רוזנבאום, והוא מוגדר כ"מדריך להעשרת האינטימיות לזוגות נשואים". השימוש במילה "אינטימיות" ולא ב"מיניות", אינו מקרי. ההלכה היהודית, ובעקבותיה ספר זה, מדריכים לגשת אל המיניות כחלק מאינטימיות רחבה.
מיד לאחר הפתיחה, העוסקת באותה אינטימיות רחבה, ניתן מקום להלכה היהודית ולאופן שבו הלכות "טהרת המשפחה" מייצרות מסגרות שונות שמשפיעות על החיים המיניים והזוגיים. ההלכה מלווה את הספר לכל אורכו, ואף שהוא מציג אפשרויות שעשויות להיתפס כשייכות לצד הליברלי, המחברים מציעים לכל קורא להתייעץ עם הרב שלו, כדי שבחירותיו יתאימו להשקפת עולמו ולאורח חייו הכללי. אוסיף כי במקרים רבים קשה לנחש מה רבנים יפסקו, וכי בתחום זה קיימים לא פעם פערים בין אמירות המושמעות לציבור הרחב, ובין תשובות הניתנות באופן אישי.
אחת האיכויות שיש לזקוף לטובת הספר הוא הקיצור. במעט יותר ממאה עמודים, המחולקים לפרקים קצרים, מצויות התייחסויות למגוון נושאים, הזדמנויות ואתגרים הכרוכים בנישואים ארוכי שנים ובחיי משפחה. הפרקים מתאפיינים בהתייחסות ממוקדת, פרקטית, ישירה ותמציתית לנושאים חשובים. מכיוון שרבים מהנושאים עשויים להיות רגישים וטעונים, הקיצור מסייע לצלוח אותם ולאפשר לדבר עליהם.
תפיסה מרכזית שמובעת בספר היא ש"מין אמור להיות מקום של חיבור ושל חוויית עונג, ולא משהו שיש 'לבצע'" (עמ' 23). זו עמדה שאינה פשוטה לכולם, מכיוון ש"לזוגות רבים מדי, מין הוא מוכוון מטרה. ממש בהתחלה, במקום להתמקד בהנאה ובחיבור, מעודדים זוגות צעירים, לצערנו הרב, 'להצליח' לקיים יחסי מין" (19). עצם השימוש במונחים כמו הצלחה וכישלון משייך את המיניות לסרגל מדידה הישגי, הממוקם בשדה תחרותי ואובייקטיבי שבו המיניות משמשת כאבן בוחן. לעומת זאת, המקום האינטימי שאליו מציעים המחברים להיכנס מזמין למפגש משוחרר בהרבה, שבו עצם הקרבה והשותפות הם העיקר, ולא מספרים ומדדים שונים.
כשם שבני אדם משתנים לאורך התבגרותם ומסלול חייהם, גם המפגשים המיניים מושפעים מגורמים רבים כמו משפחה, ילדים, הריונות ולידות, מקצוע, מחלות, הזדקנות ושלל עניינים אחרים. משום כך מוקדשים פרקים לאירועים שונים לאורך החיים. המעבר להורות למשל, מצריך התארגנות מחדש של מי שעד לפני רגע היו זוג וכעת הם גם הורים לתינוק עם צרכים ודרישות משלו. שינויים דורשים מחשבה מחודשת, וזוגות שלא מתאימים את עצמם למציאות החדשה ומניחים כי עולם כמנהגו נוהג וכי המיניות שלהם לא תושפע משינויים אחרים, צפויים למצוא עצמם מתוסכלים.
מכיוון שמיניות מושפעת מגורמים רבים, הספר שוזר התייחסות מפורשת לאנטומיה, להורמונים ולהיבטים נפשיים שעשויים להשפיע על הזוג בזמנים שונים. הניסיון לשלב את המרכיבים השונים של הגוף והנפש אל תוך מכלול של זוגיות מינית הוא מבורך, ופותח פתח להבנה של המיניות כחלק ממארג החיים.
הספר נוקט לשון מפורשת מאוד ואף מכיל איורים הנוגעים למבנה איברי המין ודרכים לקיום יחסים. הבחירה באיורים מציגה מצד אחד את הרצון להיות בהירים וברורים, ומצד שני צנועים ככל האפשר ולא ליצור גירויים מפורטים בצורה מיותרת. בכל נושא שמדברים עליו באופן כללי ובשפה עמומה, משלמים מחירים של חוסר הבנה ובלבול. לכן הבחירה בבהירות ישירה עשויה לעזור לרבים. החשיבות של הישירות עולה ביתר שאת כאשר מתחשבים בחשיפה המרובה למיניות באמצעי תקשורת שונים, המציגים את המיניות בצורה שאינה תואמת למציאות. חשוב אפוא שיהיו מודלים חלופיים וברורים למיניות זוגית מיטיבה.
שילוב נוסף שהמחברים עורכים הוא התייחסות לגברים ולנשים. הם מכירים בהבדלים הפיזיולוגיים הקיימים בין גברים לנשים, ובדרכים השונות שלהם לבטא עניינים מיניים שונים. גם בנושאים כמו השפעות הלידה, שבהם האישה ניצבת במרכז, הם מתייחסים לתגובות שכיחות של גברים ופורשים תמונה עשירה שכוללת את הגבר והאישה כאחד.
דרך חדר הטיפולים, המחברים התוודעו אל זוגות רבים ואל קשייהם. מכיוון שהספר נכתב על ידי אנשי טיפול, ניתן בו מקום משמעותי לקשיים ולמהמורות שבדרך, אך כדאי לזכור שקשיים רבים אומנם עשויים להתגלות אבל ממש לא מוכרחים. אין לי ספק שבעבור רבים, "אני לדודי" יוכל להעניק הבנה ויציבות, ותפילת המחברים לחבר בין בני זוג ולהעצים את הקרבה ביניהם תתגשם.
אני לדודי
מדריך להעשרת האינטימיות לזוגות נשואים
טלי רוזנבאום ודוד ריבנר
מאנגלית:
אורים, 2021, 117 עמ'
