נשמה יהודית חמה: מסע גילוי האוצרות של יורם טרהלב

לפני שלוש שנים וחצי העניק שר החינוך דאז, נפתלי בנט, את פרס היצירה היהודית על שם אורי אורבך ליורם טהרלב. בנימוקי השופטים נאמר כי "יצירתו המגוונת של טהרלב שזורה כולה בהתכתבות בלתי פוסקת עם מקורות היהדות, ובקריאה רבת השראה, רצינית ומחויכת. נתינת הפרס ליורם טהרלב מבטאת הכרת תודה גדולה על קלאסיקות נפלאות המהלכות עמנו בביצות פתח תקווה, בגבעת התחמושת, בהר הירוק, ברחובנו הצר ובעוד מקומות רבים בארצנו הקטנטונת".

נדמה שרבים עדיין אינם מכירים את תרומתו הגדולה והחשובה של יורם טהרלב ל"ארון הספרים היהודי". יורם היה גדוש, ספוג וטעון בעולם היצירה היהודית על כל ענפיה, וככל שנקפו השנים הוא הרבה לקרוא, ללמוד ולכתוב על אודותיה. הנשמה היהודית שירש מבית הוריו בקיבוץ יגור נספגה בדמו וזרמה בעורקיו.

רבים שאלו אותו מדוע הפסיק לכתוב שירים ופזמונים, ונדמה שלאיש ממראייניו הרבים, במשך שלושים שנה, הוא לא השיב את תשובת האמת שלו, את התשובה שהייתה גוררת מיד שמועות ודעות, "יורם טהרלב חוזר בתשובה". אכן, יורם היה איש חילוני שהקפיד להצהיר על כך, אך בליבו פנימה סערה נפש יהודית. יותר מפעם אחת שמעתי ממנו כי ככל שהעמיק בהיכרותו עם עולמה העשיר של היהדות, חש כי העולם שהיה עולמו כבר איננו חלק מהיצירה שלו. באחת הפעמים אמר על כך: "מתבלבלים בין יהדות לדת של קיום מצוות. יהדות היא עולם ענק ועשיר, ומבחינתי כאדם חילוני אני יכול להיות חלק מהעולם היהודי בלי להכניס לתמונה את המילה דת".

בל נטעה: יורם אהב מאוד לשמוע את שיריו מנוגנים ברדיו, הוא שיתף פעולה עם כל זמר וזמרת שחידשו את שיריו, ובשנה האחרונה התענג על מיזם המחווה לשיריו, "יעלה ויבוא". הוא נהנה להופיע בעצמו, וכל הופעה על הבמה העניקה לו חיות והוסיפה לו אדרנלין. אך בתוך תוכו פעמה נשמה יהודית חמה שביקשה להתפרץ ולתת ביטוי למאוויי נפשה. בנפשו פנימה הסתכסכו שתי הנשמות, הישראלית והיהודית, והוא עשה ביניהן שלום וחי חיים מלאים בשני העולמות.

היינו חברים קרובים במשך 55 שנים, ותמיד ידענו שנינו כי אהבתו ליהדות היא חוט המקשר בינינו באופן ייחודי. את האהבה הזו הוא ירש מאביו, שהחדיר בו את אותה יהדות שהייתה קרובה לליבו. הוא שערך לו היכרות עם ארון הספרים היהודי, שבמרוצת השנים המשיך והתגלה בפניו במלוא יופיו, תוכנו העשיר, אוצרות החכמה שבו, דברי המוסר והספרות החסידית. כאשר הייתי שואל אותו האם קרא את ספרו של מי מסופרי ישראל, היה משיב: "עדיין לא קראתי את כל כתבי אלו שקדמו לו". ראשו ומחשבתו היו שקועים בספרי יהדות. עם זאת, כדי לכתוב את הטקסטים להופעותיו הקפיד להתעדכן באקטואליה שקשרה בין השירים והסיפורים.

עצות לשלמות רוחנית

ספרו הראשון ביהדות היה מהדורה מחודשת ל"שבט מוסר" מאת רבי אליהו הכהן מאיזמיר, שיצא לאור לראשונה בשנת 1712. הוא מצא עותק של הספר בערמת ספרים ישנים וחסרי שימוש שהיו מונחים במשרדו של מנהל בית ספר בבאר־שבע. אחרי שקרא את הספר החליט להוציאו לאור מחדש, במהדורה מיוחדת של טקסט וסביבו פירוש, בצורת דף תלמודי. בעקבות זאת הוא זומן, לפני שלושים שנה בדיוק, לבית הדין של העדה החרדית. לפני שנסע הזמין אותי להצטרף, אך כיוון שנמסר לו שלא יתירו לי להיכנס לדיון נאלצתי לוותר. יורם נסע לדיון ברוח טובה, באומרו: "אני יודע מה יהיה פסק הדין, אבל אני רוצה לשמוע אותו מפיהם". הדיון היה קצר, ובסופו נמסר פסק הדין:

חיללת אותו [את הספר "שבט מוסר"; י"ר) באופן נורא ומבהיל, בהדפיסך אותו כאילו עם ביאור עליו עם דעות כוזבות ותמונות תועבה רחמנא ליצלן. ומי יודע מה עונש יענישך הצדיק על חילול כבודו. לכן עליך – על פי התורה – לשרוף את הספרים הנ"ל ולבערם מן העולם, בין מה שיש לך ברשותך ובין מה שנמצא להפצה אצל אחרים. ואולי תהא לך קצת כפרה בזה על חומר העוון הנורא שעשית וחיללת כבוד התורה וכבוד הצדיק, הקדוש לכל ישראל. ואם קשה לך הדבר, יתכן שנוכל להשתדל אשר מבין היהודים הכואבים על כך שישתדלו להשיג כספים לקנות ממך הספרים… והם יבערו את הספרים מן העולם.

פסק הדין לא גרר כמובן שום מהלך מצידו של יורם, ושימש בסיס לפעילות יחסי ציבור נרחבת מצד ההוצאה.

ספרו השני היה "מצע אישה מצא טוב", גם נגד ספר זה הוגשה תביעה לבית המשפט נגד טהרלב, בטענה שהקרדיט לשם הוא של התובע. בית המשפט זיכה את יורם, לאחר שקבע, כלשונו של יורם, כי "מדובר בתביעה מופרכת מעיקרה. הוא תובע אותי על אות אחת בפסוק שכתב שלמה המלך".

בשנים הבאות כתב יורם חמישה ספרים נוספים – ארבעה שראו אור וזכו להצלחה גדולה, וחמישי שהושלם וטרם פורסם. ספרו השלישי, שהיה הראשון שחדר אל כלל הציבור הדתי ומצא קהל רב גם בציבור החילוני, היה "שמע בני: עצות טובות בדרך לשלמות רוחנית". בשני העמודים הראשונים של הספר נדפסה מפת העולם ועליה רשומים, על פי מקומות חייהם, כל מי שמצוטט בספר ושנות חייו.

הספר מחולק לפרקים, ובפרק "רכילות", למשל, מובאת אמרתו של רבי אברהם אבן־חסדאי: "דע כי על כן ניטעו בך שתי אוזניים ולשון אחת, שתשמע יותר משתדבר" (עמ' 94). הספר, כדברי מחברו, הוא "אוצר של דברי חכמה של עם ישראל שאנשים לא מודעים אליהם. יש לי בספרייה ספרי מוסר ותרבות יהודית רבים, לא צריך לחבוש כיפה בשביל לקרוא אותם, ואני פשוט מתענג מהם". יורם נהנה לצטט את דבריו של הרב יהודה עמיטל, שכתב לו כי "בירך ברכת הנהנין מכיוון שמצא בו ציטוטים שלא הכיר".

הספר "ואהבת", שפורסם ב־2006, הוא תאומו של "שמע בני". כותרת המשנה שלו היא "ללכת עם האהבה לאורך כל הדרך", משפט שהוא המוטו שהדריך את יורם כל חייו. בהקדמה כתב יורם: "דעו כי אבות אבותינו שראו את הכול ואמרו הכול, לפעמים ברמז קל, ולפעמים ממש בקול, השאירו לנו צו של חכמה; להפנות את משאבי הרגש של האהבה הנאמנה, גם מעבר ליחסים בינו ובינה". הפרקים השונים בספר עוסקים באהבת הזולת ואהבת המשפחה, אהבת החסד ואהבת הארץ, אהבת הטבע ואהבת הבריאות.

בהשראת המגיד מדובנא

שני הספרים הבאים עוררו עניין רב. הראשון, "שמחת תורה", דרשות נחמדות מפז, מלאות הומור וחכמה, על פרשות השבוע. לנגד עיניו בעת כתיבת הספר עמדה דמותו של המגיד מדובנא, כפי שאמר בריאיון לעיתונאי יצחק טסלר: "אני לא עומד בדרגה שלו, אבל 'המגיד' ידע שאנשים רוצים ליהנות מפרשת השבוע, ולכן שילב הומור, משלים ודוגמאות מחייהם של היהודים באותה תקופה. אני גם מנסה להכניס הומור ופירושים משלי לתוך דרשות פרשת השבוע".

ספר נוסף הוא "על ברכי אבות: פירוש מרענן על פרקי אבות". כדוגמה אביא את פירושו לדברי המשנה "הֱוֵה שָׁקוּד לִלְמוֹד תּוֹרָה" (ב, יט):

כעץ השקד שפריחתו מקדימה את צמיחת עליו, וצמיחת עליו מקדימה את מתן פריו, כך ראוי שתלמיד חכם יתקדם. שגם אם פריחתו מקדימה את פריחת חבריו, אל יעלה על דעתו כי יוכל לשאת פרי בטרם עבר את שלב הלבלוב.

ומשהו על הספר שטרם פורסם. בשנים האחרונות שקד יורם לכתוב פירוש על ספר משלי. כפי שנהג בארבעת הספרים האחרונים, גם את חיבורו זה הוא נתן לי לקריאה מוקדמת. וכך כתב בתחילת החיבור:

"בהיכליו יושב שלמה". נכתב בידי יורם טהרלב על פי צוואת שלמה המלך: אֹהֵב טְהָר לֵב חֵן שְׂפָתָיו רֵעֵהוּ מֶלֶךְ (משלי כב, יא). אוהב טהר לב, אוהב אני את טהרלב ואת פירושיו, חן שפתיו – שפתו החיננית, רעהו מלך – אני חבר שלו.

והנה פירושו לפסוק "שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ":

שלמה ממשיך בעניין הציות לאביך, גם אביך שבשמים וגם אביך של בשר ודם. "שמע בני מוסר אביך" וכנגד זאת מוסיף מיד: "ואל תיטוש תורת אימך" – זו חווה שלימדה אותנו כי יש להתנסות בכל דבר בלי פחד. מוסר – דבר שנמסר, מלשון מסירה, שהאב מוסר לבניו את מה שלמד מאביו ומרבותיו על יחסים שבין אדם לחבר. אך מוסר הוא גם מעטה שמוסר מלפני עיני הילד כדי שתתגלה לו האמת. תורת אימך היא חכמת החיים שמעניקה האישה לבניה, המבוססת על מגע יומיומי עם העולם הזה והליכותיו, ובעזרתה מוסר מסווה המסתורין. המילה תורה במקום זה אין פירושה תורת משה, אלא כל דבר שאדם לומד"…

עם פטירתו של יורם טהרלב לפני שבוע איבדה התרבות היהודית את אחד ממאהביה הגדולים, שידע ליצוק משמעות חדשה בטקסטים קדומים ולקרב אותם לדור הזה ולדורות החדשים שיבואו.

 

ד"ר יואל רפל הוא יועץ המכון לחקר הציונות הדתית וחוקר במכון לחקר השואה באוניברסיטת בר־אילן