השותפות בין יתרו למשה הניחה את היסוד לחברת הצדק העברית

יתרו הוא מכוננה של מערכת המשפט העברית במדבר. כדי להבין את חשיבות תפקידו, נחזור נא אל פגישתו הראשונה של משה עם חותנו במדיין, אחרי בריחתו ממצרים.

משה יוצא מהארמון בהגיעו לבגרות, בחיפוש אחר אחָיו וגם אחר דמות מופת שהוא יכול להזדהות עמה. הוא מחפש "איש", כלומר איש המעלה, באותו מובן של המילה המופיע בצוואת דוד לשלמה בנו, "וְחָזַקְתָּ וְהָיִיתָ לְאִישׁ" (מל"א ב, ב). תחילה מתביית מבטו על איש מצרי הנוהג בזולתו ברשעות: "וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו" (שמות ב, יא). משה דוחה על הסף את ההתנהגות הזאת, ואת האפשרות למצוא איש מופת בקרב האנשים המצרים.

עתה מתמקד משה באנשים העברים, בתקווה שימצא את בעל הסגולה בקרב הנדכאים. עד מהרה הוא מגלה שהעברים אינם עומדים ברף התנהגות נעלה; עבדים רמוסים אלה נשאבו אל האתוס של החברה הבלתי־מוסרית שסביבם. בראותו שני עברים ניצים משה מטיח בַּתוקפן, "לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ?"

במילה "רעך" מתכוון משה לרעוּת ולנאמנות המצופות לשׂרור בין אחים לגורל, בפרט כשהם בני אותה אומה. גערתו של משה באיש העברי מבטאת אולי יותר שֶבֶר־לב מאשר שֶבֶט־אף. בחירתו במילה "רעך" משדרת כמיהה לכונן אחווה ורעות בין הבריות. אינטואיציה זו של משה הצעיר תהיה לעמוד תווך בָּתורה שיקבל וינחיל, ותופיע באמצע הספר האמצעי בתורה: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח).

שותפים לחזון הצדק

העבד העברי דוחה בזלזול את ניסיונו של משה לעודד את הרעוּת, ודבריו נגועים בזוהמתה המוסרית של מצרים: "מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ?". המילה "שופט" מבליטה דווקא את ההיעדר: לבני ישראל אין שופט, ומתוך כך בקרבם לא שורר צדק. מעניינת אף יותר המילה "איש". העברי הזה מגחיך את עצם הרעיון שמשה עשוי להיות "איש", איש המעלה, ואת המחשבה שמצרים מעוניינת באנשים כאלה בקרבה. מצרים מגדלת אנשים פחדנים ומושחתים; משה יכול לפנות "כֹּה וָכֹה" כאשר יחפוץ – הוא ייווכח ויראה "כִּי אֵין אִישׁ". בתארו את החברה חסרת המשפט, הנביא ישעיה רומז לשמות ב, יב: "וַיַּרְא ה' וַיֵּרַע בְּעֵינָיו כִּי אֵין מִשְׁפָּט וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיִּשְׁתּוֹמֵם כִּי אֵין מַפְגִּיעַ" (ישעיה נט, טו־טז).

חיפושו של משה אחר איש המעלה נחל כישלון צורב במצרים. רק כאשר ינוס למדיין ויפגוש את רעואל יגלה איש ראוי לשמו (רעואל ויתרו הם אולי אדם אחד בעל כמה שמות, ואולי שני בני משפחה; לצרכינו כאן, אסתפק בטשטוש הגבול ביניהם). רעואל מתגלה כאדם המוקיר את עשיית הצדק ומחנך את בנותיו לאורה, ולכן הוא נוזף בבנותיו שלא הפגינו די הכרת תודה למשה שהצילן ("וְאַיּוֹ? לָמָּה זֶּה עֲזַבְתֶּן אֶת הָאִישׁ?"). רעואל אף מתקן להן שגיאה: הן מכנות את משה "אִישׁ מִצְרִי", ואילו הוא בתשובתו להן מכנהו פשוט "הָאִישׁ", עם ה"א הידיעה (ב, יט-כ).

נראה כי רעואל גם הוא מחפש איש הגון שיש לו העוז להגן על עקרונותיו, ומוצא אותו במשה, המושיע את בנותיו מן הרועים. משה, המחפש "איש", מתגלה כ"האיש" בעצמו. ומשה, מצידו, מזהה את מארחו כ"האיש" כזה ממש, ובוחר להישאר אצלו, "וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ" ולהיות לחתנו (שם, כא). בין משה לרעואל נוצרת שותפות לחזון הצדק.

מקימים חברה מתוקנת

המשכה של שותפות זו מגיע בפרשתנו. לאחר שהוציא ה' את ישראל ממצרים, מגיע יתרו "חֹתֵן מֹשֶׁה" למחנה ישראל, לברך את חתנו ולהביע את השתאותו לנוכח ישועת ה'. אותו עניין שהרשים את רעואל במפגשו הראשון עם משה, דברי בנותיו אליו כי משה "הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים", הוא המלהיב את יתרו עכשיו. משה מספר לו איך ה' "הציל" את ישראל, ויתרו מתרגש מכך שה' היטיב עם ישראל "אֲשֶׁר הִצִּילוֹ מִיַּד מִצְרָיִם" ומברך את ה' "אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה, אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת הָעָם מִתַּחַת יַד מִצְרָיִם" (יח, ט-י; בסך הכול מופיעות מילים משורש נצ"ל חמש פעמים בפרק). רעואל/יתרו מתפעל ממעשי צדק; זהו אדם המוקיר מאוד את המאמץ לבצר הוגנוּת והגינוּת.

למוחרת הַגיעו רואה יתרו איך משה שופט את העם מבוקר עד ערב. בתשובה לתמיהתו מסביר לו משה את יעדו: "וְשָׁפַטְתִּי בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ" (יח, טז). במילים אלו הוא מהדהד את התקרית עם העברי המכה במצרים: משה שאל כזכור "לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ?", והלה ענה "מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ?". ניכר כי משה מבקש להקים חברה של צדק ומשפט, בניגוד לזו שהתקיימה במצרים.

ובכל זאת, יתרו הוא המכוון את משה בדרך למימוש החזון. לנוכח תשישותו של משה הוא מציע לו להקים מערכת שיפוט יעילה: "וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱ־לֹהִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע, וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים, שָׂרֵי מֵאוֹת, שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת, וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת" (שם, כא-כב). שופטי העם חייבים להיות אנשים, שרים, ושופטים: מה שהעִברים במצרים זלזלו בו, "מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ" – ומה שמשה חיפש לו מן ההתחלה: אנשי אמת המעצבים חברה הגונה. כמו משה, גם יתרו שואף לחברה מתוקנת, לא כמו זו שהתקיימה במצרים.

משה לא הצליח לשנות את הערכים של העברים כאשר הם היו אפופים באווירה המושחתת במצרים. עתה, משיצאו משם, הוא מאמץ תוכנית שתוביל את העם לעתיד חדש. יתרו גם הוא שם לו למטרה ליישר את שנִתְעַקֵּם במצרים. השותפות הזאת בין יתרו למשה הניחה את היסוד לבניית חברת הצדק העברית.