שטח אש: המפגש עם ה' מוליד אהבה ויראה גם יחד

מעמד הר סיני הוא מאורע מרכזי בתורה: מפגש ראשון וכריתת ברית בין ישראל והקב"ה; בגיל וברעדה, באהבה וביראה.

באותו מקום עצמו, הר חורב, חווה משה קודם לכן את המפגש הראשון שלו עם ה' – בסנה הבוער באש. כבר אז הודיעו ה' ששם יהיה מפגש בין העם לבין ה': "בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱ־לוֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה" (שמות ג, יב). השם "הר סיני" אף מזכיר את המילה "סנה", ולדעת אבן־עזרא (בפירושו הארוך, שם) ההר אכן נקרא על שם הסנה, שכן שמו המקורי היה הר חורב.

המפגש הפרטי של משה בסנה משמש אות מבשֵׂר לחוויה הלאומית למרגלות ההר; גם הוא טעון גיל ורעדה. הדימוי הוויזואלי הבולט בשני האירועים הוא האש הבוערת. כשם ש"הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ" (ג, ב) כך "הָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ" (דברים ד, יא; ה, כ; ט, טו). האש לא כילתה את הסנה כדרך הטבע ("וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל"), ועל כן השתאה משה וניגש לראות: "אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה". בראות ה' שמשה סר לראות, קרא אליו "מִתּוֹךְ הַסְּנֶה", הזהיר אותו "אַל תִּקְרַב הֲלֹם", והתגלה אליו. משה הגיב כמתבקש, ביראה רבה: "וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱ־לֹהִים" (שמות ג, ג־ו).

בסוף פרשת משפטים מסופר כיצד בני ישראל – כמוהם כמשה – עדים ל"מַרְאֵה כְּבוֹד ה'", שהוא "כְּאֵשׁ אֹכֶלֶת בְּרֹאשׁ הָהָר". גם כאן, במראות האש ובמוראותיה, ה' קורא אל משה, הפעם, "מִתּוֹךְ הֶעָנָן" (שמות כד, יז). במפגש הזה, משה אינו ירא ואינו מסתיר את פניו. להפך: הוא בא בתוך הענן ומעפיל אל ראש ההר, לקבל שם את תורת ה'. גם בראש ההר לא יסתיר משה את פניו: הוא יפגוש את ה' פנים אל פנים ואף יבקש לראות את כבודו: "הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ" (שמות לג, יח).

הבשלתו של משה

מדרש חז"ל מסביר שהמפגש של משה עם ה' בסנה הכין אותו למעמד הר סיני, ולימד אותו שלא כל אש אוכלת, כך ש"כשיבֹא לסיני ויראה אותן אשות ולא יירא מהם" (שמות רבה ב, ו). התנהגות משה בהר סיני מלמדת אפוא כמה השתנה משה מאז מעמד הסנה: אנו חוזים בהתקדמותו הרוחנית, בהבשלת ביטחונו המלא בה' ואמונו המוחלט בו.

ובכל זאת, בהמשך, בנקרת הצור שעל ראש ההר, יגביל ה' שוב את התלהבותו של הנביא. הוא יכסה את פני משה בכפו ויודיע לו שגם כשיסירנה "וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ" (שמות לג, כג). ייתכן שזו תוצאת חטא העגל, מַעקש נורא ביחסים בין ישראל לקב"ה. אך אפשר גם שמפגשיו של משה עם ה' אינם רצף ליניארי, התגברות מתמדת של תעוזת משה עם התקרבותו המתמשכת אל ה', אלא תנועת רצוא ושוב. ה' רוצה שמשה כן יירא מהאש. המפגש הראשון, בסנה, לא נועד להרגילו לאש, אלא להציג לו מודל של התקרבות אל ה' גם מתוך רגש מרתיע של מורא.

הקב"ה מצטייר תדיר בדמות אש, ואין תמה בכך. האש מסתורית. היא חמקמקה ובלתי ניתנת למישוש, אך עוצמתה רבה. האש מעוררת מורא ופחד, אך גם שִׂמחה ומשיכה; יראה ואהבה. האש מסוכנת, אך אם נוהגים בה בזהירות וכראוי, אפשר להפיק ממנה אור וחום. הרעיון החשוב ביותר הקושר בין הסנה להר סיני הוא אולי התגובה המורכבת לאש האלוהית, התנועה אליה והלאה ממנה.

המפגש הראשון של משה עם ה', בסנה הבוער, הוא הכנה אישית וגם לאומית; הוא מכין את משה למסעו הרוחני, ולתפקידו כמנהיג ישראל. במעמד הסנה מכשיר ה' את משה להוביל את העם למעמד הר סיני, למפגש הראשון בין העם לקב"ה.

תשוקה וחרדה

מראה כבוד ה' בסיני, "כְּאֵשׁ אֹכֶלֶת בְּרֹאשׁ הָהָר", הוא כנראה אשר גרם לעם לחרוד לגורלו של משה כאשר בושש לרדת: "כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ… לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ" (לב, א). אך לא רק למשה חרד העם. כמתואר בספר דברים (ה, ד־ה), במעמד הר סיני דיבר ה' אל ישראל "פָּנִים בְּפָנִים … מִתּוֹךְ הָאֵשׁ", כפי שדיבר אל משה "מִתּוֹךְ הַסְּנֶה"; והעם חרד לגורלו שלו – "כִּי יְרֵאתֶם מִפְּנֵי הָאֵשׁ", על משקל "כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱ־לוֹהִים" שנאמר על משה בסנה. העם המבוהל דרש שה' לא ידבר אליו ישירות: "וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ, וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כָּל רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם וְזִקְנֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ: הֵן הֶרְאָנוּ ה' אֱ־לוֹהֵינוּ אֶת כְּבֹדוֹ וְאֶת גָּדְלוֹ וְאֶת קֹלוֹ שָׁמַעְנוּ מִתּוֹךְ הָאֵשׁ… וְעַתָּה לָמָּה נָמוּת כִּי תֹאכְלֵנוּ הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת? אִם יֹסְפִים אֲנַחְנוּ לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל ה' אֱ־לוֹהֵינוּ עוֹד וָמָתְנוּ!" (דברים ה, כ־כב).

זהו אותו עם שאך זה נלהב כל כך לקראת המפגש עם ה', שהתקרב להר הבוער כבחבלי קסם: "וַתִּקְרְבוּן וַתַּעַמְדוּן תַּחַת הָהָר וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ" (ד, יא). הקב"ה ראה צורך, כנראה לנוכח התלהבות זאת, להורות לעם (כפי שהזהיר את משה בסנה, "אַל תִּקְרַב הֲלֹם") שלא להתקרב להר: "וְהִגְבַּלְתָּ אֶת הָעָם סָבִיב לֵאמֹר: הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ" (שמות יט, יב). הנה כי כן, התנועה קדימה ואחורה היא מעיקר עניינו של המפגש עם ה': רִגשה ואהבה, מורא וחרדה.

חווייתו של משה בסנה, וחווייתו המקבילה של העם במעמד הר סיני, ממחישות קווי יסוד ביחסו של האדם אל הקב"ה. התגלות ה' מעוררת תשוקת קרבה וכמיהה רוחנית, אך גם רגשות יראה, רעד ופחד קיומי. המפגש עם ה' מוליד אהבה ויראה גם יחד; דיאלקטיקת רצוא ושוב המשקפת את כוחם הפועם, הרוטט, המכונן של יחסי ה' ואדם.