מעבר לחוק: קריאה בתולדות השבתאות מגלה שההיסטוריה חוזרת

"הפרופ' שלום מרצה בכל יום שני ב־4 אחה"צ באוניברסיטה על השבתאות – שמא כדאי שכבודו ישמע אחת מן ההרצאות היפות האלה", כך כתב המלומד הירושלמי אברהם מאיר הברמן לאיש העסקים הממולח שלמה זלמן שוקן, פטרונם של ש"י עגנון ומלומדים אחרים. גרשם שלום היה לא רק חוקר גדול, אלא גם, מסתבר, מרצה גדול, ובוודאי שסופר גדול, כפי שהעיד עליו גם החריף שבמבקריו, ברוך קורצוויל.

שלום ידוע כמי שהעמיד בניין מפואר בחקר הקבלה, אך כפי שהעיר פעם פרופ' יהודה ליבס, דומה שדווקא בחקר השבתאות יש לו זכויות רבות עוד יותר, היות שבשטח זה עבודת הליקוט והבילוש ההיסטורית הייתה מורכבת לאין ערוך מעבודת הנמלים של שרטוט קלסתרה ההיסטורי של הקבלה. במובן זה, בפרפרזה על הערכת מפעלו של סוקרטס, ניתן לומר שכל חקר השבתאות – שבעשרות השנים האחרונות קיבל תפניות היסטוריוגרפיות חדות – אינו אלא הערת שוליים למחקרו המונומנטלי של גרשם שלום בשטח זה.

בן־גוריון בחופשה בכנרת

בציבור הרחב מוכר שמו של שבתי צבי, מי שהיה "משיח שקר", ולא תמיד הרבה מעבר לכך. אדם מן השורה אולי אינו משער שמדובר באחת הפרשיות המסעירות והמרתקות ביותר בתולדות העם היהודי. עד כדי כך, שזלמן שז"ר הציע בשנת 1925 לכונן "יום שבתי צבי" בתשעה באב, היות וראה בשבתאות "כח לאומי חי ורענן, מלא לשד האמונה וגעגועי גאולה" (מובא בעמ' 12 בספר שלפנינו).

גרשם שלום הצעיר הושפע משז"ר והחל להקדיש ממרצו לחקר פרשה זו. המאמר הגדול הראשון שפרסם על אודותיה הינו "מצוה הבאה בעבירה", שזכורני שכשקראתי אותו חשתי סחרחורת מפאת עוצמתו הרוחנית. שלום, שהעיד על עצמו כמה שנים מאוחר יותר ש"יותר משנהניתי מכתיבת ספרי על שבתי צבי, נהניתי והתלהבתי מעצם הגילויים האלה שנתגלו בעושר כל כך מפתיע" (מובא בעמ' 17), ידע גם ידע לשקע התלהבות יוקדת זו בכתיבתו. כשיצא ספרו הגדול על התנועה השבתאית, "שבתי צבי והתנועה השבתאית בימי חייו" (1957), לקח דוד בן גוריון חופשה מיוחדת בכנרת על מנת לקוראו בשקיקה, ולבסוף שיגר מכתב לשלום, שבו כתב בין השאר "יחי שבתי צבי".

שלום הפך את היחס ההיסטוריוגרפי המקובל למשיח־שקר זה על פיו: במקום שרלטן ורמאי לאדם שאמנם חולה בנפשו, וזה היה אחד מדגשיו החדשים בתיאור שבתי צבי, אך הוא ונביאו – נתן העזתי – מחוברים בכל נימי נפשם לתורת הקבלה והם פעלו מתוכה וברוחה על מנת להביא גאולה לכלל ישראל. שלום לא הסתיר את הסכנות שבהערצה העיוורת שזכה לה המשיח החדש, ואף הצביע על הדמיון הנורא לנצרות. באיגרת אחת שחשף, נתן העזתי הנזכר כותב למעריציו שלמשיח "זכות לעשות מה שירצה באומה הישראלית"; שבתי צבי בעיני נביאו נמצא מעבר לחוקי התורה ועל כן יכול לעבור עליה ביד גסה כל כך, כפי שאכן עשה.

לימוד מעמיק של פרשה זו עשוי אולי לחסן את החברה הישראלית מפני מיני מקובלים, הפורחים למרבה הצער בזמן האחרון, הסבורים גם הם שביכולתם לעשות בצאן מרעיתם מה שברצונם. לאחרונה הוציאו חסידיו של אליעזר ברלנד, רבה של כת חסידי ברסלב הקיצונית בירושלים, שהורשע בעבירות מין שביצע בחסידותיו ואף ישב בכלא בעקבות פשעים אלה, ספר עב־כרס בשם "אמונת חכמים כהלכתה". הקורא מגלה שם לתדהמתו עשרות "צידוקים" לכך ש"הצדיק" הוא מעבר להלכה וכל מה שנראה לעינינו כקלקולים הוא בעצם "תיקונים" עליונים. הקורא המכיר את פרשת השבתאות וגלגוליה לא יכול שלא לתמוה כיצד גלגל ההיסטוריה חוזר על עצמו מבלי שאף אחד נותן על כך את דעתו.

מקרה מבחן בחקר המשיחיות

גרשם שלום הוציא כאמור את ספרו הגדול בחקר השבתאות בשנת 1957. מהו אפוא הספר החדש שלפנינו ומה תרומתו? לפנינו רישום הרצאותיו של שלום, כפי שהרצה אותן בשנים 1939־1940 באוניברסיטה העברית בירושלים. מהדירי הספר, יונתן מאיר, פרופסור צעיר ונמרץ מאוניברסיטת בן גוריון, וד"ר שיניצ'י יאמאמוטו, חוקר קבלה מאוניברסיטת טוקיו, פורטים לפרטי פרטים את תולדות חקר השבתאות של גרשם שלום. עבור הבקיאים בחומר, היינו ציבור החוקרים וחובבי ההיסטוריה, ניתן לומר ש"לפעמים המרק הוא רק התירוץ" – המבוא המקיף שהקדימו העורכים ועבודת הנמלים שבהרכבת הפאזל ההיסטוריוגרפי הם נותן הטעם לתבשיל כולו; אך לציבור הרחב יותר, המבקש לדעת על הפרשייה ההיסטורית התוססת, ואין לו הזמן והפנאי הנפשי להתרכז בשני הכרכים ה"כבדים" יותר של שלום המאוחר על אודות הפרשה, ספר זה הוא הזדמנות נפלאה להיכנס לנבכי פרשה זו, וללמוד על אודותיה מתחילתה ועד קמילת ספיחיה (פרשת פרנק ופולמוס אייבשיץ־עמדן).

מכיוון שמדובר ברישומי הרצאות, הספר נקרא בצורה קולחת, ללא המורכבות שבקריאת ספר אקדמי. למיטב ידיעתי, על אף שעשרות חוקרים כתבו על אודות השבתאות, טרם נכתבה ביוגרפיה מקיפה חדשה על שבתי צבי מאז זו של שלום, וטרם יצא ספר חדש על הפרשה השבתאית מתחילתה ועד תומה. במובן זה, למרות שאין הספר שלפנינו "המילה האחרונה" בחקר השבתאות (יתרה מזו, גרשם שלום עצמו גילה דברים חדשים ושינה את טעמו לגבי הפרשה השבתאית ברבות השנים), הוא בעל ערך רב לאדם הרוצה לבוא בשעריה של פרשה זו, הפותחת בפניו לא רק קרע לעולמה של היהדות במאה השבע־עשרה, אלא גם צעדים משמעותיים בהבנת הקבלה ונפתוליה.

יותר מכך, פרשת השבתאות, משום שהיא נקודת קצה בהיסטוריה, היא מקרה מבחן נהדר לדיון בנקודות מפתח רבות בהיסטוריה ובהגות היהודית, כגון: מהי משיחיות ומה מקומה בהגות היהודית; מה משקלם של גורמים חיצוניים, נוצריים ומוסלמיים, לעומת גורמים פנימיים – קבלת האר"י – בחקר ההיסטוריה היהודית; האם המנהיג הכריזמטי הוא מחוללה של התקופה או שהוא רק ביטוי שלה; האמנם טראומה – פרעות ת"ח־ת"ט – מוליכה לפעולה או שמא מביאה לשיתוק, ועוד.

מהדירי הספר טרחו רבות בעדכון הטקסט המוקדם הזה, בהפניות למחקרים המאוחרים יותר של שלום ולמחקרים נוספים. יש להודות להם על שהוציאו דבר מתוקן תחת ידם, שבאופן שאינו תדיר כל כך בוודאי יביא עונג לחוקרי הקבלה, אך גם תועלת רבה לציבור הרחב.