פרופ' הלל ברזל האמין בכוחה של הספרות להשפיע על המציאות

שלושה חודשים לפני יום הולדתו ה־97, נפטר בשבוע שעבר חוקר הספרות פרופ' הלל ברזל. תחושת בטן גרמה לי להתקשר באותו יום לביתו כדי להתעניין בשלומו. הטלפון בביתו כנראה לא היה תקין, ובדיעבד התברר שבאותן שעות הוא היה בדרכו לעולמות עליונים. מבתו שרי שמעתי שנפטר כשהם אוחזים בידו, ומילותיו האחרונות הופנו למטפל שלו: I love you. You’re wonderful! Thank you!. מילותיו האחרונות, מילות אהבה והכרת תודה, מסמלות את מי שהיה, איש אוהב, מכיר תודה ומלמד זכות על כל אדם.

מגדולי חוקרי הספרות העברית היה פרופ' ברזל. פעמיים הוגש לפרס ישראל ומשום מה לא קיבל. הוא חיבר מחקרים מקיפים רבים, ודורות של תלמידים וחוקרים נעזרו ונעזרים בכל עת בספריו. הפרויקט האחרון שסיים בהצלחה רבה הוא שלושה כרכים עבי כרס "המאה החצויה: ממודרניזם לפוסט־מודרניזם" – טרילוגיה המקיפה סופרים ומשוררים רבים מהספרות הכללית ומספרות עם ישראל. זכיתי להנחות שני ערבי השקה לכרך הראשון והשני. האולם היה מלא מפה לפה: תלמידי מחקר, עמיתים מהאקדמיה, חברים ומשפחה.

בסדרה מקיפה זו ניסה ברזל לאפיין את המאה העשרים תוך התבוננות ביצירות מופת רבות, בעיקר סיפורת ומחזאות, שנכתבו על ידי יוצרים בולטים. שלושת הכרכים נכתבו מנקודת מבט כוללת והקיפו תחומים רבים: היסטוריה, ספרות, פילוסופיה, פסיכולוגיה, אמנות ומדע. האירועים ההיסטוריים ובהם שתי מלחמות העולם טבעו חותם ניכר בכל התחומים, ובפרט ביצירות הספרותיות, המשקפות את התהליכים ותמורות היסוד של המאה העשרים.

לפי ברזל, המודרניזם של המאה העשרים נחלק לשלושה סוגים: הרנסנסי – המחדש אך עם זאת נאמן לערכי העבר; הניטשיאני – המבשר את הופעת "האדם העליון", שביטויו הקיצוני היה הופעת הנאציזם; והאימתני – תוצאה של הרצון לעוצמה ולצבירת כוח ללא גבול. מהפכות שנועדו להרוס את ערכי העולם הישן ולהביא ישע למעמד הפועלים, אך במקום זאת הביאו לחורבן ולרצח המונים בשל תאוות שלטון ועוצמה שלא ידעה שובעה.

מפעל אדיר זה הצטרף למפעל המחקרי המסועף והמפליא שקדם לו, עשרת הכרכים רבי ההיקף של המחקר הספרותי־היסטורי־פואטי "תולדות השירה העברית מחיבת ציון ועד ימינו", ועוד כעשרים ספרי מחקר שקדמו לו. תמיד הערצתי את כוחות הברזל, הכישרון והידע, כוח ההתמדה והנחישות, והסקרנות המחקרית האינסופית, ובעיקר את אמונתו של פרופ' ברזל כחוקר ואיש רוח. הוא הספיק לראות הרבה בחייו, והאמין בכוחה של הספרות ובערכיותה, שבכוחה לא רק לבטא את רוח התקופה על ערכיה המוסריים, הפילוסופיים והחברתיים, אלא גם לעצב אותה ובכך להשפיע על המציאות. אמונתו זו, שאינה נחלת הרבים, מטילה על הספרות תפקיד מכריע ותובעת ממנה בחינה חוזרת של האירועים ההיסטוריים בכליה הייחודיים, הבוחנים את התנהגות הפרט והכלל, בעיקר בזמני משבר.

מערכת מושגים

במחקריו המקיפים הציע ברזל לא רק מפגש עם יצירות מופת, אלא גם הניח מכלול של מונחים ומערכת מושגים שיבטאו את תפיסת העולם הכורכת את הספרותי והתיאורטי־פואטי עם ההיסטורי, ואת אלה עם רוח האדם וערכי המוסר. כך למשל, הוא שטבע כבר לפני שנים את המושג השכיח כיום בארץ ובעולם "מטא־ריאליזם", ומאז הוסיף מילון מושגים שלם המשרת את המחקר הספרותי.

בכרך השלישי של הסדרה "המאה החצויה", שהוקדש לנושא "היפר־ריאליזם", ציין ברזל את הצלחתן של יצירות עבריות רבות שתורגמו ללשונות אחרות, כגון ספריהם של א"ב יהושע, עמוס עוז, דוד שחר, נתן שחם, אהרן מגד, אהרן אפלפלד, דויד גרוסמן ואחרים. כך גם ספרות על השואה בלשונות שונות, "ההולכת ומתעצמת מדור לדור ופורצת גבולות, בעיקר זו האינפורמטיבית, בצביון אוטוביוגרפי (ק.צטניק, אלי ויזל, פרימו לוי) ובמקביל ביתר שאת ספרות מלחמת העולם השנייה (נורמן מילר, הרמן ווק, גינתר גראס)".

אחת העובדות החשובות שקבע ברזל היא ששפע המידע המדויק שמופיע ביצירה מהסוג החדש, מחליף את העיסוק באמיתות ובערכים גדולים ועשוי לדחות פתרונות תיאולוגיים והתערבות ניסית של כוחות עליונים. גם הספרות המגויסת בעידן המודרני, הולכת ונעלמת בעידן הפוסט־מודרני. יצירות רבות היקף בעלי גוון היסטורי, ציין ברזל, הציגו בהרחבה מאורעות גדולים שהתבשרה בהם גאווה לאומית (כדוגמת "המבול" ו"באש ובחרב" של הנריק סנקביץ', ו"מלחמה ושלום" של טולסטוי). יצירות מטא־ריאליסטיות ייחדו מקום לידע נבדל ספציפי (כדוגמת הלווייתנים הניצודים ב"מובי דיק" של הרמן מלוויל, וירושלים הקנאית ב"תמול שלשום" של ש"י עגנון).

לא כך הדבר, הדגיש ברזל, בסיפורת ההיפר־ריאליסטית, המשלבת ידע כחלק ממהלך העלילה ואפיון דמויות המפתח. הידע המופגן מהווה חלק בלתי נפרד מן הרצף הסיפורי ויוצר סבירות של ההתרחשות העלילתית, גם זו היוצאת דופן. אהבתי את הגדרתו התמציתית המדויקת של ברזל להיפר־ריאליזם: "ריאליזם מוגן על ידי ידע של מחבר בר־סמכא" (המאה החצויה כרך ג' עמוד 28).

היפר־ריאליזם ספרותי חוזר ומעניק יתרון לידע, אומנם לא במובנו הרחב אלא בידע התמחותי, כחלק מן הסיפור, שאינו מבקש לחבוק זרועות עולם – לא מבחינת הנפשות הפועלות, לא מהבחינה הלאומית ולא האוניברסלית. הסיפור מעוצב על ידי פואטיקה חדשה, ברוח התקופה שידעה שתי מלחמות עולם. גם הניצחון במלחמות לא הביא לתחייתן של ערכי אמונה באחווה, שוויון וצדק לכול, אלא התמקדות בחזון אמנותי־אסתטי גרידא.

הלל ברזל לימד קורסים רבים באוניברסיטאות בר־אילן וחיפה ובאוניברסיטת קולומביה במדינת ניו־יורק. הוא היה לי מורה, מנחה, אב רוחני, חבר ויועץ בכל הנוגע לעולם הספרות וליווה את יצירתי מראשיתה. הוא היה המנחה שלי בעבודות המסטר והדוקטורט, ולימים חבר במועצת מערכת "שבילים" – כתב העת לספרות ולאמנות שייסדתי. ברזל לא החמיץ אף ישיבה, לבד מן הישיבה האחרונה. לא הודעתי לו עליה, כי ברור היה לי שהוא שקוע בדאבון לב על מות רעייתו. אהבתו לבינה, עיתונאית ומשוררת מוכשרת, הייתה עצומה. תמיד דאג לה והיא לו. שלחתי לו את הגיליון האחרון של שבילים ובו שיר של בינה. הוא רצה להנציח אותה דרך שירתה. שמחתי לשמוע מבתו שהספיק לראות את הגיליון.

לסיום, אביא שיר שכתבתי והקדשתי לו:

בתלמי יצירה

לפרופ' הלל ברזל

רְבִיבֵי אוֹר גָּנוּז/ כְּפַלְגֵי נְהָרָה/ בְּתַלְמֵי יְצִירָה/ רוֹקְמִים נְטִיפֵי אוֹר/ בְּרָאשֵׁי הַמִּלִּים/ וְרוּחַ חֲדָשָׁה מְנַשֶּׁבֶת/ בְּמַעְגְּלוֹת הַזְּמָן וְהַמָּקוֹם/ שֶׁל בְּרִיאֵי הַדִּמְיוֹן הַיּוֹצֵר/ בָּא עַד נֵבֶךְ יָם/ שׁוֹלֶה מִמְּצוּלוֹת הַמִּלִּים/ הֵדִים לְמַנְגִּינוֹת קְדוּמִים/ וּלְשִׂיחַ גָּנוּז/ עִם רְחוֹקִים וּקְרוֹבִים./ עֵת יְהַלֵּל/ עֵת יַכֶּה בְּבַרְזֶל/ לִבּוֹ הַחַם/ לְהָרִים עַל נֵס/ יָצִיר וְיוֹצֵר/ מוֹרֶה נְבוֹכִים (מתוך "בובת האשבול", הקיבוץ המאוחד, 2014).

 

ד"ר רחלי אברהם־איתן היא משוררת, חוקרת ספרות, ומייסדת בית הסופר במודיעין וכתב העת שבילים