ארבעים שנים חלפו מיום פטירתו של הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, ונדמה שהחלל שהוא הותיר נותר פעור לא רק בליבם של אגפי הציונות הדתית שלמדו והתחנכו בדרכו ועל תורתו, אלא בלב האומה כולה.
באופן אישי, עבורנו – עבור בני משפחתי – הרב צבי יהודה לא היה דמות ערטילאית. סבי הגאון הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל ראה בו שותף במשימת הרמת קרן הרבנות הראשית לישראל. את כתביו על "תחוקה לישראל" שלח סבא לרב צבי יהודה להערות, והערותיו החשובות אף הודפסו בספר.
גם אבי מורי חיים הרצוג ז"ל, הנשיא השישי של מדינת ישראל, זכה להיכרות ולהתייחסות אישית מהרב צבי יהודה. באחת מהפעמים הרבות שאבא הגן על מדינת ישראל כשגריר ישראל באו"ם, הוא נתקל בהאשמות שלפיהן אין זיקה בין העם היהודי לחברון. אבא לא היסס, עלה לדוכן, נופף בתנ"ך והקריא את הפסוקים מספר בראשית המלמדים על זיקתנו ההיסטורית לחברון ולמערת המכפלה. כך, ישבו שגרירי האומות המאוחדות ושמעו כיצד רכש אברהם אבינו את השדה מעפרון החיתי בכסף מלא.
כמה ימים אחר כך פתח אבא בהתרגשות בחדר עבודתו בניו־יורק מכתב חיזוק ודברי תודה מרגשים מהרב צבי יהודה, אשר איחל לו "כן תוסיף, תרבה, תגדיל ותאדיר גילוי קידוש השם הבוחר בעמו ישראל וארץ נחלתו".
גם אלה שלא ראו זאת באותה העת, מבינים כיום את עומק השפעתו של הרב צבי יהודה. הוא חולל עם תלמידיו מהפכה של ממש. מכוחו של האור הקטן שברחוב עובדיה 30 נולדו אורות בעשרות נקודות בכל חבלי הארץ: יישובים, ישיבות ואולפנות, מדרשות ומכינות. אל מול העולם כולו בנה רבנו עם תלמידיו התיישבות מפוארת כנגד כל הסיכויים.
הרצי"ה חינך וגידל דור שלם בשתי מילות האל"ף – אהבה ואמונה. ברוח אביו הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, שכתב באורות הקודש על שירת הנפש, שירת האומה, שירת האדם ושירת העולם, שכולן יחד מתמזגות זו בזו, כך לימד גם הרב צבי יהודה – אהבה גם לגר ולתושב, גם למי שאינו מזרע ישראל, אהבה בלי מיצרים. היה זה ביטוי קלאסי לאופן שבו תיארו הרב הנזיר זצ"ל כ"בן שאין לו בעולמו אלא אבא", ואף לאופן שבו תפס הוא את עצמו כהמשכו האבסולוטי של אביו. הרצי"ה נהג לא רק באהבה, אלא גם באמונה עצומה. אמונה בנצח ישראל, בחוט המשולש שלא במהרה יינתק: עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל. בלימוד ובהבנה שגם האמונה בריבון העולם היא תורה בפני עצמה, שצריכים ללומדה.
הרצי"ה זצ"ל היה ידוע בחריפותו ובאופן שבו ידע להיות נוקב כשחפץ בכך. אך דמותו גם הייתה מורכבת ורבת גוונים. לא רק תמונותיהם של הראי"ה קוק והאדר"ת היו תלויות לנגד עיניו בדירתו הצנועה, אלא גם תמונתו של חוזה הציונות בנימין זאב הרצל, ותמונתה של רעייתו חוה לאה לבית הוטנר, שנפטרה בדמי ימיה ושעליה לא הפסיק להתאבל כל ימיו.
חכמינו אמרו כי "אין עושין נפשות לצדיקים, דבריהם הם זיכרונם". דהיינו, תורתם של צדיקים היא העומדת להם לזיכרון. "רבנו", הרב צבי יהודה קוק זכר צדיק לברכה, אומנם לא זכה לזרע של קיימא, אבל הוא זכה לרבבות תלמידים ותלמידות, הנושאים את תורתו וזכרה. דורות המאירים את תורת ארץ הקודש – "התורה הגואלת" – בכל רחבי ארץ ישראל.
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.
