"יותר מצמיח ישועות מבעל מלחמות"

לכל אחד יש את הרב צבי יהודה שלו. כך עולה מדבריו של הרב יעקב שפירא, ראש ישיבת מרכז הרב. "הגמרא אומרת על אסתר המלכה שלכל אחד בממלכת אחשוורוש היה נדמה שהיא שייכת לאומה שלו", מזכיר הרב שפירא. "הרב צבי יהודה היה אדם גדול, כל אחד שמע אותו בתקופה שלו, וכל אחד ספג מה שיכול היה לספוג. מצד אחד זה כבוד גדול לרצי"ה, אבל אני לא בטוח שכל מה שנאמר בשם הרצי"ה הוא נכון במאה אחוז. יש אומרים שהרצי"ה היה לוחם היום נגד כל דבר שזז. יש אנשים שלמדו מהרצי"ה רק את התקיפות שלו, אבל הרצי"ה במהותו היה אדם עדין וחייכן. כשצריך להיאבק נאבקים, אבל הוא לא היה רק תקיף. יש נושאים שאנחנו יודעים שהוא היה מתבטא בהם בתקיפות. בנושא הרבנות למשל, אין לי ספק שהוא היה הופך עולמות על כבוד הרבנות. ובכלל הוא עקב בתמידות אחר פעילות הרבנות הראשית, עמד בקשר רציף עם הרבנים הראשיים בזמנם, וכמה מחברי מועצת הרה"ר שיתפו אותו בעניינים שהרבנות דנה בהם".

הרבנות הראשית שינתה את פניה מאז תקופתו.

"ואנחנו לא השתנינו?! ודאי שיש דברים שצריכים תיקון, אבל בגלל זה תקים מדינה אחרת או משטרה אחרת או משרד בריאות אחר? בכל מה שנוגע להלכה, הרצי"ה לא היה פשרן. אומנם הוא היה איש אמונה גדול ואיש מחשבה גדול, אבל הוא היה גם איש הלכה גדול לפרטי פרטים, ושום דבר לא היה מזיז אותו".

היכן באה לידי ביטוי בקשת האחדות אצל הרצי"ה?

"הוא לא ארגן כינוסים, אבל בשיחותיו הוא תמיד דיבר נגד פילוגים ונגד מחלוקות, וגם היה מביא דברים שאביו הרב כתב נגד פירוד הקהילות. זה גם היה אחד הוויכוחים שלו עם אגודת ישראל. גם בנושא הקמת ההתנחלויות הוא אמר שלכתחילה צריכים להידבר עם הרשויות, כל עוד אפשר. הוא חלק על אנשים, אבל היה מכבד. לצערי, המחלוקות היום עלולות להחריב הכול. צריך יותר הסברה, הצעירים יוצאים מבולבלים. יש שמציגים את הרצי"ה כאילו שהוא היה בעל מלחמות, אבל הוא היה הרבה יותר מצמיח ישועות".

היו פחות מחיצות

הרב יעקב שפירא זכה להכיר את הרב צבי יהודה קוק זצ"ל בתקופות שונות ומזוויות שונות. בילדותו הכיר אותו כשכן ברחוב עובדיה בירושלים, בנעוריו הכיר אותו כראש ישיבת מרכז הרב שבה אביו, הרב אברהם שפירא זצ"ל, היה ר"מ ומסר שיעור כללי במשך שנים רבות. בבחרותו למד אצל הרב צבי יהודה בישיבת מרכז הרב. לאחר פטירת הרצי"ה נתמנה אביו, הרב אברהם שפירא, לראש הישיבה בהתאם לבקשת הרצי"ה, וזאת במקביל לכהונתו במשך עשור כרב הראשי לישראל. בשעתו נהג ר' אברום (כפי שנתכנה על ידי תלמידיו) לומר כי תפקידו העיקרי הוא כראש ישיבה, והוא קודם לתפקידו כרב ראשי. כיום מכהן הרב יעקב שפירא בתפקיד שבו כיהן הרב צבי יהודה במשך עשרות שנים ודואג להמשך מורשתו.

הרב צבי יהודה היה הסנדק של הרב יעקב שפירא. אימו, הרבנית פנינה, הייתה אחותו של הרב שלום נתן רענן, גיסו של הרב צבי יהודה. "ברחוב עובדיה שבו התגוררנו, היה גר בפינה אחת הרב הנזיר ובפינה שנייה הרב צבי יהודה. ברחובות הסמוכים התגוררו גם הרב פרנק, רבה הראשי של ירושלים, הרב יחזקאל סרנא ראש ישיבת חברון, הרב זווין והרב כשר. השכונה הייתה שכונה מעורבת, לא כולם בה היו דתיים. היו לנו חברים שהיו חברים עד שבת… הרצי"ה עצמו עמד לאורך חייו בקשר עם גדולי ישראל מחוגים שונים. זה היה עולם אחר, לא היו כל כך הרבה מחיצות כמו שיש היום. היום זה או שאתה איתי או שאתה נגדי. היה לרצי"ה שכן מנטורי קרתא, וכשהוא חיתן ילד הרצי"ה הלך לחתונה וקיבלו אותו שם בכבוד גדול".

זיכרונות הילדות של הרב שפירא מהרצי"ה קשורים בעיקר בתפילתו. "היינו מתפללים בשבתות בבית הרב קוק, שם הייתה אז הישיבה. אני לא מחלק ציונים חלילה, אבל אני זוכר את הרצי"ה מתפלל תמיד בכובד ראש. נושא התפילה תפס אצלו מקום מרכזי מאוד, וגם כשהוא היה מתפלל בביתו הוא היה משתדל להתפלל בזמן שבו מתפללים בישיבה. הרצי"ה נהג לומר לנו שהמקום היחידי שבו השולחן ערוך משתמש במושג 'גוערים בו', הוא בנוגע למי שמדבר באמצע התפילה. הוא עצמו, בישיבה, היה מעיר לאחר התפילה למי שהיה מדבר, או לשליח ציבור שהיה ממהר מדי בתפילתו.

"את מקומה המרכזי של התפילה הוא קיבל כנראה מאביו הראי"ה קוק. הרב איסר זלמן מלצר אמר פעם שהלוואי שתפילת נעילה שלנו תהיה כמו תפילת מנחה של הרב קוק. הרב צבי יהודה עצמו לא היה מוזיקלי, אבל בעל רגש עצום. בתפילות ראש השנה הוא בקושי סיים את תפילת העמידה שלו עד לברכת כוהנים בחזרת הש"ץ. הוא היה מתפלל בהתלהבות. בשיחה שלו לפני התקיעות של ראש השנה, לא הייתה מגבלת זמן. היחיד שהעז לרמוז לו שהגיע זמן התקיעות היה הרב אריה לוין, שהיה חזן של מוסף בישיבה".

"הרצי"ה עמד בקשר עם גדולי ישראל מחוגים שונים. זה היה עולם אחר. היה לרצי"ה שכן מנטורי קרתא, וכשהוא חיתן

ילד הרצי"ה הלך לחתונה וקיבלו אותו שם בכבוד גדול"

אחרי לימודיו במחזור הראשון של ישיבת ירושלים לצעירים, החל הרב יעקב שפירא ללמוד בישיבת מרכז הרב. כשנה וחצי לפני כן, ביום העצמאות תשכ"ז, נשא הרצי"ה את דרשתו המפורסמת, "מזמור י"ט של מדינת ישראל", שבה הזכיר בכאב את חבלי הארץ שנקרעו מהמדינה בעת הקמתה. שלושה שבועות לאחר הדרשה פרצה מלחמת ששת הימים ושוחררו שטחי יהודה ושומרון, ורבים מתלמידיו של הרצי"ה ייחסו לדרשה שנשא רבם רוח הקודש.

הרב שפירא שותף לתחושה הזו. "כמה ימים אחרי הדרשה שאל אותו מנהל הישיבה דאז שמעון קליין למה פתאום הוא דיבר על הנושא הזה, והוא ענה: לא תכננתי אבל הרגשתי 'ותשאני רוח'. גם לפני מלחמת ששת הימים הרצי"ה היה מעורה בענייני ציבור, אבל הוא התפרסם יותר אחריה. צריך לזכור שהוא דיבר על ארץ ישראל במשך שנים, גם לפני ששת הימים, ותמיד ידעו שיש לו מבט רחוק. הרב צפניה דרורי סיפר לי שפעם באו ואמרו לרצי"ה, אתה מדבר על אתחלתא דגאולה, אבל תראה כמה צללים יש במציאות שלנו. הרב אמר להם, 'כשאני לא אהיה פה ואתם תהיו הזקנים, יהיו צרות גדולות יותר, אז אל תתלוננו, הכול חבלי לידה'. הוא ראה רחוק מאוד, אבל גם לא נבהל מהצללים. חנן פורת בא לרצי"ה אחרי מלחמת ששת הימים ואמר לו, 'עכשיו צריכים להתחיל ללמוד את הלכות בית הבחירה'. הרצי"ה ענה לו: 'לאט לך, עוד הרבה שנים נהיה בהלכות מלכים ומלחמותיהם, אל תרוץ…'".

היום רבים מתלמידיו של הרצי"ה עולים להר הבית.

"מה אפשר לעשות. אנשים מגינים על כבוד הרבנות, ומצפצפים על הרבנות".

הרב שפירא למד במרכז הרב גם בשנים הסוערות שלאחר מלחמת יום הכיפורים, שבהן יצאו מהישיבה בעידודו של הרצי"ה הפעולות הגדולות של גוש אמונים – העליות לסבסטיה והקמת היישובים ביהודה ושומרון. "גוש אמונים יצא מהישיבה, אבל הרצי"ה לא ביטל בשביל זה את הישיבה בשום אופן. הוא לא אמר 'תסגרו את הגמרא ותלכו'. המקסימום היה שהוא כתב פתק לתלמידים שמי שמרגיש צורך, שילך. הוא לא נתן שזה יבטל את הלימוד. הוא היה מאוד מפוכח, הוא נפגש עם בגין והתייעץ איתו הרבה. אני זוכר פעם אחת שבגין, שהיה אז ראש ממשלה, הגיע אליו לישיבה באמצע הקינות של תשעה באב".

בלי חצר וגבאים

לצד השיחה המפורסמת של הרצי"ה לפני מלחמת ששת הימים, הרב שפירא מציין גם שיחה קצרה שהתפרסמה פחות אבל עשתה רושם גדול בישיבה. "זה היה בעקבות שיעור כללי שהרב ישראלי מסר בישיבה, בבית המדרש הקודם. הרב ישראלי האריך בשיעור, והיו כמה בחורים שהחלו להתפלל תפילת ערבית מחוץ לבית המדרש והתפילה שלהם הפריעה לשיעור. השיעור התקיים ביום חמישי, ובמוצאי אותה שבת החלו לומר סליחות לקראת ראש השנה. הבחורים הגיעו לסליחות הראשונות, החזן כבר המתין ליד העמוד, והרב צבי יהודה הגיע למקומו, הסתובב כלפי בית המדרש, נתן דפיקה על הסטנדר, ואמר: לא יהיו פה סליחות עד שהבחורים החצופים יתנצלו בפני הרב ישראלי. כמה בחורים ניגשו להתנצל, אבל הרב צבי יהודה התעקש ואמר שהיו שם לפחות עשרה כי הרי הם התפללו מעריב… האירוע הזה היה קצר מאוד, אבל השאיר הרבה רושם".

איפה בישיבת מרכז הרב של היום פוגשים את מורשת הרב צבי יהודה?

"כשפעם שאלו את הרצי"ה למה אביו הרב זצ"ל לא מביא בכתביו את המהר"ל, הוא ענה שבשביל הרב זצ"ל המהר"ל לא היה 'מראה מקום', אלא כל המהות שלו. אתה שואל איפה פוגשים את הרב צבי יהודה בישיבה? בכל מקום, גם בחדר האוכל. כל האווירה והשיח שאנחנו משתדלים להעביר הלאה הם ממנו, למרות שלא נכנסנו לנעליים שלו. אנחנו רק שליחים. תמיד היו בישיבה שיעורים של אלו ששמעו אותו ממקור ראשון. בעבר אלו היו הרב דרוקמן, הרב זלמן מלמד והרב אבינר. היום מלמדים בישיבה הרב אבי שוורץ, הרב מגנס והרב שטיינר שלמדו אצל הרצי"ה.

"אנחנו גם לא מפרידים בין הדברים של הרב קוק לדברים של הרב צבי יהודה ואני חושב שזה נכון, כי מי שהוריד מהשמיים לארץ את הדברים של הרב זצ"ל היה הרב צבי יהודה. הוא נתן לכתבים את הרוח והחיה אותם. הרצי"ה גם נתן סדר לאופן שבו צריך ללמוד לימודי אמונה – מסילת ישרים, הכוזרי, הקדמות הרמב"ם, מהר"ל וכתבי הרב, וזה סדר שנשאר בישיבה עד היום. בנוסף, יש את לימודי שמירת הלשון שהוא הנחיל. הרב צבי יהודה היה שמרן מטבעו, אבל בנושא הלכות שמירת הלשון הוא עשה מהפכה כשקבע שילמדו אותם בישיבה מדי יום בשעות הצהריים. הוא היה מחנך גדול".

רבים מנסים היום לנחש מה הייתה עמדתו של הרצי"ה בסוגיות אקטואליות. הרב שפירא זהיר בניסיון לקבוע מה היו כיום עמדותיו של הרצי"ה. "אנחנו לא יכולים לנחש מה הוא היה אומר היום על כל מיני דברים. הגמרא אומרת שתלמיד אינו עומד על דעת רבו עד ארבעים שנה. יש איגרת של הרב יצחק הוטנר, שהיה גם בן משפחה של הרב צבי יהודה, שבה הוא כותב לרצי"ה שמה שנדמה לך שהבנת מיד, זו לא ההבנה הנכונה. תתבונן ארבעים שנה על דברים ששמעת מרבך, ורק אז תבין אותם יותר לעומק. צריך גם לדעת שהרצי"ה אומנם האמין מאוד בהדרכה פרטית, אבל לא כפה את דעתו. כשהיו באים להתייעץ איתו הוא היה מלבן עם התלמידים את העניין ומוביל אותם למסקנות. על שני דברים הוא אמר שהוא קנאי יותר מנטורי קרתא – על מערכת המשפט ועל משרד החינוך. על שניהם הוא דיבר אפילו ביום העצמאות, אבל לא בתור קיטור על המדינה".

בניגוד לתופעה של חצרות חסידים שמתפתחות סביב רבנים גדולים ומנהלות את כל מי שמבקש לפגוש את רבם, הרב שפירא מספר שהרצי"ה לא אפשר שתתפתח סביבו חצר כזו. "ברוב השנים לא היה דבר כזה שמישהו יגיד למישהו 'אתה לא יכול להיכנס לרב צבי יהודה'. ברור שבאופן טבעי היו תלמידים שהיו מקורבים אליו יותר, אבל לא היה מידור. אמנם לשיעור שלו ב'אורות הקודש' לא כל אחד יכול היה להיכנס, אבל זה היה חריג, בגלל התוכן של השיעור. מצד שני, בסופו של דבר, בין שהרב צבי יהודה רצה ובין שלא רצה, הוא היה רב'ה….".

"הרצי"ה הגדיר פעם את ישיבת מרכז הרב שהיא אינה סתם ישיבה, אלא תנועה – כך מסר בשמו הרב גורן זצ"ל", אומר הרב שפירא לסיום שיחתנו. "כשנתייסדה הישיבה כתב הרב חרל"פ לרבו הראי"ה שצריך גרעין של 600 תלמידים. אז זה היה בגדר חלום, אבל כיום זהו חלום שמתגשם.  ברוך השם הישיבה זוכה לסייעתא דשמיא ורבים מתדפקים על דלתותיה והיא מונה למעלה מ־600 כן ירבו. תלמידיה חדורי אהבה לתורה ולארץ ישראל, וגדלים בתורה על כל רבדיה.

מרכז הרב ממשיכה את דרך אבותיה ורבותיה, וגם החולקים על דרכה יסתכלו קודם מה אומרים במרכז הרב ולאחר מכן ישתדלו לומר אחרת. גדולי עולם ייצבו את דמותה, וזכתה הישיבה ואלפי תלמידיה לא רק להתבשם מתורתם אלא לספוג אווירא דארץ ישראל, והסתכלות רוחנית נכונה על כל קורותינו בתקופה גדולה זו".