זה שנים רבות הרב צבי יהודה קוק זצ"ל אינו עמנו, אך המהפכה החינוכית שצמחה מכוחו ממשיכה להכות גלים בציונות הדתית, ולכוון את דרכם של ציבורים הולכים ומתרחבים, דורות חדשים. כדי לעסוק בכך כינסנו לשיחה כמה אנשי חינוך מובילים בציונות הדתית, ובהם הרב יעקב פילבר, לשעבר ראש ישיבת ירושלים לצעירים ומראשי רשת בתי הספר נעם, תלמידו הקרוב של הרצי"ה במשך כ־30 שנה; הרב איתן אייזמן, לשעבר ראש רשת צביה, גם הוא מתלמידיו הוותיקים של הרצי"ה; הרבנית יפה מגנס, מי שעמדה בראש אולפנית בני עקיבא תל אביב כ־37 שנה; והרב יונה גודמן, בוגר ישיבת מרכז הרב, לשעבר מזכ"ל בני עקיבא וכיום המנהל החינוכי של מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא.
הרב יעקב פילבר, מחברי שבט איתנים שהגיעו מהישיבה בכפר הרא"ה למרכז הרב, ציין בפתח השיחה כי המהפכה החינוכית של הרב צבי יהודה החלה על רקע תהליכים שהחלו עוד קודם לכן. "בישיבה בכפר הרא"ה יסדנו קבוצה שקראנו לה גחל"ת – 'גרעין חלוצי לומד תורה'. בתקופה ההיא, החינוך בבני עקיבא היה ללכת לקיבוץ. כל חניכי בני עקיבא הופנו אחרי השמינית לנח"ל, והמשימה הייתה להשלים את הקיבוצים. אנחנו בכפר הרא"ה רצינו קיבוץ אחר, כזה שחצי יום עובדים בו וחצי יום לומדים. זה היה החלום".
הרבנית יפה מגנס: "הרב צבי יהודה התייחס לכוחה של האישה בתלמוד תורה ודיבר על מקומה המיוחד. פעם בשבוע התקיים אצלו בבית שיעור לנשים. האמירות שלו חלחלו לכל האולפנות"
חברי אותה קבוצה, שרבים מהם הפכו לרבנים מוכרים וידועים כדוגמת הרב יעקב אריאל, הרב זלמן מלמד, הרב אליעזר ולדמן, הרב צפניה דרורי וחברים נוספים, הקימו תחילה את ישיבת כרם ביבנה. בהמשך חלקם הגיעו לישיבת מרכז הרב בירושלים, שם פגשו לראשונה את הרב צבי יהודה.
אף שחברי שבט איתנים לא היו הראשונים מבין בוגרי ישיבת בני עקיבא בכפר הרא"ה שהגיעו לישיבת מרכז הרב, מציין הרב פילבר כי דווקא הגעתם היא שיצרה את התנאים להתנעתה של המהפכה. "השינוי הגדול במרכז הרב קרה אז. חשוב להגיד שאנחנו כבר לא הגענו ל'מרכז' הריקה. שנתיים לפנינו הגיעה ל'מרכז' קבוצה ראשונה של בוגרי ישיבת כפר הרא"ה עם הרב יעקב כלאב. ביניהם היו הרב יהושע רוזן (שהלך לעולמו בשבוע שעבר), הרב מיכאל צבי נהוראי, הרב דב ליאור ועוד, קבוצה של בערך 20 תלמידים צעירים שלמדה כבר בישיבה.
"אך הם כולם היו חניכי עליית הנוער, לא היה להם קשר עם הנוער הארץ־ישראלי. אנחנו היינו הקבוצה המשמעותית הראשונה של נוער ארץ־ישראלי שהגיע לישיבת מרכז הרב, ומאותה נקודה התחילה המהפכה הגדולה. אחרינו הגיעו השבטים המאוחרים יותר, ואחר כך התחיל הזרם הגדול של בוגרי בני עקיבא ובוגרי ישיבות אחרות שעשו את המהפך שהשפיע אחר כך על הציבור כולו".
הרב איתן אייזמן: "איפה נשמע דבר כזה, ראש ישיבה שנותן שיעורים לא בגמרא אלא בתנ"ך? שאלתי את עצמי 'איך נראה נביא', והשבתי לעצמי 'הוא בטח נראה כמו הרב צבי יהודה"
תודעת שליחות ואחריות
המפגש של אותו נוער דתי "צברי" עם הרב צבי יהודה קוק – בנו, תלמידו הקרוב וממשיכו של אביו הרב אברהם יצחק הכהן קוק – חולל שינוי בנפשם של הנערים. אולם בשלב הראשון השפעותיו נותרו במידה רבה בגבולותיה של הישיבה. "בשנים הראשונות הרב צבי יהודה חסם אותנו שלא נעזוב את הישיבה ולא נצא החוצה", מתאר הרב פילבר. "הוא השתדל מאוד לבנות את הישיבה בפנים. בעשר השנים הראשונות אנחנו ישבנו בתוך הישיבה, שהתרחבה והגיעה לעשרות רבות של תלמידים. גם בהמשך, היוזמה לצאת החוצה ולהקים את המפעלים החינוכיים הייתה שלנו. הכול היה כמובן מכוחו של הרב צבי יהודה. הוא זה שנטע בנו את תודעת השליחות, את הדאגה ואת האחריות לכלל ישראל. את היסודות הללו הרב צבי יהודה הטביע בתוכנו, וכל אחד בחר את הכיוון שלו ואת הדרך שלו. כשהרב צפניה דרורי יצא לקריית־שמונה ההחלטה הייתה שלו, כשהרב מלמד יצא לבית־אל ההחלטה הייתה שלו, כשיחד עם הרב איתן אייזמן הקמנו את בית הספר נעם ההחלטה הייתה שלנו. אבל הרב צבי יהודה תמך, עזר והדריך. הכול מכוחו של הרב צבי יהודה".
הרב איתן אייזמן, שהגיע לישיבה שנים אחדות אחרי הרב פילבר, מספר כי המפגש הבלתי אמצעי עם גדולי ירושלים של התקופה, ובהם הרב צבי יהודה, עשה עליו ועל חבריו רושם עז. "הרב צבי יהודה נטע בנו את הכוח לשמוע, להקשיב, לראות. איפה נשמע דבר כזה, ראש ישיבה שנותן שיעורים לא בגמרא אלא בתנ"ך? שאלתי את עצמי 'איך נראה נביא', והשבתי לעצמי 'הוא בטח נראה כמו הרב צבי יהודה'. עומדת דמות כמו נביא ומדברת איתך, מגדלת אותך. כך גדלנו שנים רבות בעוצמה שאין כדוגמתה.
הרב יעקב פילבר: "כשנאלצנו להפגין מול ראש העיר טדי קולק כדי שנוכל לפתוח את השנה בית הספר נעם, באתי להתייעץ עם הרב והוא אמר לי 'אני גם רוצה להפגין איתכם'"
"כמובן, גם בשנים שישבנו בישיבה לא שקטנו על שמרינו. יצאנו, העברנו פעולות והרצאות בתנועת בני־עקיבא, בתנועת עזרא ובמסגרות אחרות. כל הזמן להגדיל תורה ולהאדירה, כל אחד בתחום המיוחד שלו, אבל עיקר עיסוקנו בשלב ההוא היה לימוד התורה. הרב צבי יהודה נתן לנו להרגיש שמהלך הגאולה מתחיל מיציאת מצרים וממשיך לאורך כל הדורות ממש עד ימינו. 'תסתכלו טוב על מלחמת העולם הראשונה, על מלחמת העולם השנייה, על מלחמת השחרור ואחר כך מלחמת ששת הימים'. הרב צבי יהודה ידע לבנות אותנו בצורה היותר מלאה".
הקמת מוסדות החינוך ברוח דרכו של הרצי"ה נבעה לדברי הרב אייזמן מצורך שבא מהשטח. "אחרי שהתחתַּנו, נולדו הילדים והגיעו לגיל בית ספר, עמדו בפנינו שתי אפשרויות. או לשלוח לממ"ד הרגיל, שעבורנו היה בו מיעוט תורה וגם בנושאים אחרים לא היינו שבעי רצון ממנו, או לשלוח לחינוך החרדי שהיה בו יותר לימוד תורה אך כל הצד הציוני היה חסר בו. אחרי שקמה הישיבה לצעירים ונתנה מענה לגיל התיכון, פתחנו גם בית ספר יסודי, נועם לבנים ולבנות וגני ילדים. כל אחד מהמהלכים האלה היה מלווה בהתייעצות עם הרב צבי יהודה ובברכתו. זה לא היה פשוט, היינו צריכים לנהל מאבקים מול משרד החינוך, מול העירייה, ובכל הדברים הללו התייעצנו עם הרב צבי יהודה.
"בבית הספר החדש שהקמנו הייתה הפרדה בין בנים לבנות, יותר לימוד תורה, הקפדה על צניעות, מורים שמתלבשים בצניעות – כל זה היה מהפך", מספר הרב אייזמן. "המהפך הזה התחיל, ואחרי כמה שנים הגיעו הבוגרים לגיל תיכון. לבנים היה את ישל"צ ולבנות היה צריך להקים משהו אחר, ואז הקמנו את התיכון התורני לבנות. הרב צבי יהודה היה אז עוד בחיים, ומובן שעוד לא קראו לזה 'צביה'. אחרי פטירתו השם הפך לצביה, ובהמשך זו נעשתה רשת שכוללת גם מוסדות לבנות וגם ישיבות תיכוניות. הפכנו למשהו חדש שמלמד הרבה יותר תורה. זו הייתה אמירה שונה. עם הזמן המפעל הזה הלך והתרחב לעשרות מוסדות לבנים ולבנות רק ברשת שלנו, וכמובן יש עוד רשתות, כמו רשת בני עקיבא ואחרות. מהפך גדול ועצום שקרה במידה רבה מאוד מכוחו של הרב צבי יהודה".
בתפיסתו של הרב צבי יהודה, ריבוי לימוד התורה הוא ערך מוביל לא רק בחינוך הבנים, אלא גם בחינוך הבנות. הרבנית יפה מגנס ניהלה במשך עשרות שנים את אולפנית בני עקיבא
תל־אביב והובילה אותה עם בעלה, הרב יהושע מגנס, מתלמידיו של הרצי"ה ור"מ בישיבת מרכז הרב, בדרכו החינוכית. לדבריה, "הרב צבי יהודה עצמו התייחס לכוחה של האישה בתלמוד תורה ודיבר על מקומה המיוחד. פעם בשבוע התקיים אצלו בבית שיעור מיוחד לנשים. אני מהדור הצעיר ולא זכיתי ללמוד שם, אבל אני חושבת שבאופן טבעי ונורמלי מאוד, האמירות של הרב צבי יהודה על המקום של לימוד תורה בכלל ולנשים בפרט חלחלו לכל האולפנות. נכון שבהתחלה הרב צבי יהודה פעל בעיקר בתוך הישיבה, אבל מהר מאוד הוא הפך לדמות הוליסטית, דמות שהיא מנהיגה של הציבור הציוני־דתי כולו, שהבנות והנשים הן חלק ממנו".
מה הוא היה אומר
מלבד מוסדות החינוך שצמחו מקרב חוג תלמידיו הקרובים של הרצי"ה, משנתו התורנית־חינוכית פעפעה בקצב מהיר לכל מערכות החינוך הדתיות. תוך שנים לא רבות יצאה תורתו מבין כתליה של ישיבת מרכז הרב, וסחפה ציבור רחב. במידה רבה היא גם נעשתה לדגם המקובל של אידיאולוגיה ציונית־דתית.
הרב יונה גודמן, המנהל החינוכי של מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, מציין בהקשר זה כי "באקדמיה ישנה אסכולה שלמה שמנסה כבר שנים לטעון שהרב צבי יהודה עיוות את משנתו של אביו ולא היה נאמן לה. אביו היה רחב אופקים והוא צר אופקים, ועוד כל מיני טענות מעין אלו. כמובן, כל אותם אנשים לא שמים לב שהרב קוק האב נפטר 13 שנה לפני קום המדינה, ולא נדרש לתרגם את כל התורה הגדולה הזו שלו למצב שבו יש מדינה ונדרשות הכרעות מעשיות. כל שכן שהוא לא היה אחרי מלחמת ששת הימים.
"ולמרות אותן טענות, הציבור כולו יונק ממשנתם של הרב אברהם יצחק הכהן קוק ושל הרב צבי יהודה, כשהן ארוגות ומשולבות. ברשת שלנו, רשת בני עקיבא, יש תוכנית לימודים על ציונות דתית בכיתה י', ופשיטא שזה יונק אך ורק מתורתו של הרב צבי יהודה, עם השאלה הנצחית מה הוא היה אומר לנו היום. לא במובן של 'בוא נדמיין', אלא כשאלה אמיתית של הצורך להתמודד עם אתגרים חדשים שניצבים לפנינו היום. ממה שאני לומד הן מרבותיי שהם תלמידיו של הרב צבי יהודה והן מספריו, אני מגלה שהייתה בו תכונה של 'עדינו העצני'. בדברים מסוימים הוא היה פתוח ומכיל, ובדברים אחרים הלך בשיטת ייקוב הדין את ההר. עכשיו כאשר אנחנו רוצים לינוק מתורתו של הרב צבי יהודה, ועומדים בפני כל מיני תופעות ודברים נוראים שיש בעולם, אנחנו שואלים איפה צריך היום להעמיד את הגבול".
"גם בעבודה שלי בחמ"ד, ללא ספק הקו המוביל הוא משנת הרב צבי יהודה ומשנתו של אביו, הראי"ה קוק, לא תמיד עם אבחנה והפרדה ביניהן", ממשיך הרב גודמן, חבר מועצת החמ"ד. "אני מחזיק כאן חוברת של ארבע כותבות, אשתי אחת מהן, שכל החמ"ד למד ועסק בה שנה שלמה. גם היום ממשיכים להשתמש בה. בהחלט נכון לומר שמשנתו של הרב צבי יהודה חדרה לכל שדרות החינוך הדתי. כשהרב פילבר והרב אייזמן ובני דורם יצאו לדרך היו כל מיני צעקנים, לא רק במשרד החינוך ובעירייה אלא גם בתוך הציבור הדתי, שקמו וצעקו שלא זו הציונות הדתית, וזו הקצנה. אבל תלמידיו של הרב צבי יהודה היו נאמנים לדרכו ולדרכם, והם צדקו. עד היום אנחנו יונקים מהמשנה הזו ומעבירים אותה הלאה".
הרבנית מגנס מוסיפה ומציינת כי כוחה הגדול של תורת הרב צבי יהודה, שבזכותו סחפה אחריה את ההמונים, היה בתרגום המעשי שלה שדיבר ללב התלמידות. "כל העשייה של גוש אמונים, התמונה המפורסמת של הרב צבי יהודה בעליות לסבסטיה, או כל מיני תמונות שהרב צבי יהודה מכתת את רגליו לכל מיני מקומות, סחפו את התלמידות. הן נתנו לבנות את התחושה שהנה, כאן יש רב שמסביר ומבאר את הגודל של הציונות הדתית ואת הגודל של התקופה שבה אנחנו נמצאים, של אתחלתא דגאולה. האולפנית נמצאת כידוע בעיר תל־אביב, שאיננה 'חשודה' על נטייה לנושאים הללו. השותפוּת של הרב צבי יהודה עם התלמידים בעשייה הפכה אותו למי שייצג בעיני התלמידות את המושג 'ציונות דתית'".
צניעות גם לבנים
המהפכה החינוכית שיצאה מבית מדרשו של הרצי"ה כללה גם הדרכות מעשיות, שהשפיעו על דמותו של החינוך הדתי כולו עד היום. הרב אייזמן מפרט: "הרב צבי יהודה הנחיל כמה דברים. הראשון הוא ריבוי של תורה, על כל רבדיה. להכיר מה זה לימוד אמונה – איך מאמינים ומהן המידות. כל הלימוד הזה היה חדש גם לבנים וגם לבנות. בנוסף, הנושא של צניעות בער בקרבו מאוד. הוא ביקש והנחה שנשים תלכנה בצניעות. זה היה מהפך אדיר. הרב צבי יהודה הנחה שגם הבנות ילכו בצניעות וגם הבנים ילכו בצניעות. כששאלו אותו עד איזה מקום צריך השרוול להגיע, אז הוא שאל 'אתם שואלים על הרב או על הרבנית?', כלומר, גם הבנים צריכים להתרגל ללכת בצניעות. ואכן, התופעה הזאת נכנסה והיום הוויכוחים הם שונים לגמרי. המהפכה השלישית הייתה להיות צמודים להלכה, בכל התחומים, וגם במישור הזה הדור השתנה. אתה יכול ממש להרגיש את המהפך. צמח דור שלמד הרבה תורה ומבין את ערכי התורה. עם ישראל חי תורה, לומד תורה, נושם תורה. גם הגברים וגם הנשים. יש עם מי לדבר ועל מה לדבר".
הרב יונה גודמן: "באקדמיה יש אסכולה שמנסה כבר שנים לטעון שהרב צבי יהודה עיוות את משנתו של אביו. אבל הראי"ה נפטר 13 שנה לפני קום המדינה, ולא נדרש לתרגם את כל התורה הגדולה שלו למצב שבו יש מדינה ונדרשות הכרעות מעשיו"
לצד היותו של הרב צבי יהודה איש עקרונות שידע להקפיד על הדברים החשובים בעיניו, הרב פילבר מספר כי הוא לא התעלם מצדדים מעשיים ומהצורך להתגמש במקומות מסוימים. "בישיבה לצעירים הרב צבי יהודה הקפיד מאוד שלא ילמדו אנגלית. הוא אמר שכך הוא מקובל מאביו שישיבה צריכה להיות כולה קודש, בלי אנגלית. אחד המורים בנועם היה יהודי יקר, צדיק גדול, שכבר הלך לעולמו. כשהוא ראה שבכיתה ד' מתחילים ללמד אנגלית, הוא רץ לרב צבי יהודה ואמר לו 'געוואלד, מלמדים בנעם אנגלית, מה יהיה'. הרב צבי יהודה קרא לי ושאל אותי: 'תגיד לי, נעם קשור לישיבה? הוא חלק מהישיבה?', אז עניתי לו 'לא, נעם זה בית ספר שנועד לתת מענה להורים'. הרב קיבל את התשובה ואמר לי 'אם כך אין שום בעיה, אין על מה לדבר'. כלומר, הרב צבי יהודה ידע להפריד בין ההדרכה לישיבה שהיא דבר אחד, ובין ההבנה שמחוץ לישיבה צריכה להיות יותר פתיחות, יותר הבנה של המציאות.
"עם זאת, הרב צבי יהודה ראה את עצמו קשור מאוד למפעלים הללו. בשנים הראשונות נאלצנו בכל תחילת שנה, צוות בית הספר נעם והתלמידים, להפגין מול ראש העיר דאז טדי קולק כדי שנוכל לפתוח את השנה. באחת השנים באתי להתייעץ עם הרב והוא אמר לי 'אני גם רוצה להפגין איתכם'. מיד אמרתי לו שבאתי רק להתייעץ, ואני לא חושב שכדאי שהרב יערבב את עצמו באופן אישי בעניינים הללו. אבל זה מראה לך את התחושה שהייתה לרב בנוגע למפעלים החינוכיים שקמו מכוחו, ואת הקשר שהוא חש אליהם".
