אל תפחד, לך עם האמת שלך

כבר עשרים שנה אני תלמידו של הרב צפניה דרורי, שיחגוג השנה 85, ומעולם לא שמעתי אותו כך. "ברגע שהגעתי למרכז הרב ידעתי שמצאתי לי רב", הוא מספר ומתחיל להתייפח מגעגוע. עיניו נוצצות מדמעות שעה שהוא מתאר את המפגש הראשון שלו, בחור צעיר משבט איתנים בבני עקיבא שנכסף ללמוד תורה בישיבת מרכז הרב, עם מי שהיה בעבורו דמות של אב – הרב צבי יהודה קוק זצ"ל. הוא מספר כי כשהגיע אל בית המדרש בפעם הראשונה ופתח בלימוד, הרצי"ה הבחין בו וניגש להכיר את הבחור החדש. הוא שאל את צפניה הצעיר למה נמשך ליבו בעולם התורה, וזה השיב כי הוא אוהב ללמוד בספרי הרב אברהם יצחק הכהן קוק ובספר מסילת ישרים. "סיפרתי לו שאני נתקע בלימוד במסילת ישרים בפרק י' של מידת הנקיות ולא מצליח להתקדם בו אלא חוזר לאחור ומתחיל מחדש ללמוד בספר. הוא התיישב לצידי ולמדנו יחד את הפרק, ואני זוכר שפספסנו אפילו את ארוחת הערב אבל לרב צבי יהודה היה חשוב לסייע לי בלימוד".

הרב דרורי לוקח את כף ידי ואוחז בה בין שתי כפות ידיו ברעד ובחום. הוא מישיר מבט ומספר: "לרב צבי יהודה היה כוח אחד מיוחד, כל מי שבא אליו הוא היה מחזיק אותו ביד ולא עוזב אותו, כל השיחה עם ליטוף. יהודי שמלא אהבה החזיק אותי ביד שעה שלמה, טעם כזה לא טעמתי אף פעם. ראיתי שהוא מרגיש שנפשי מתחברת לנפשו. בספר מסילת ישרים התעכבנו על קטע שדרש מידה מסוימת של התבטלות עצמית, ולא חשבתי שאני רוצה להגיע למצב של ביטול העצמי שלי, רציתי להרגיש שאני רוצה לגדול ולצמוח ולבטא את כל הכוחות שנמצאים בתוכי. ופתאום ראיתי שנפתחו לי פתחים. ישבתי עם הרב צבי יהודה והרגשתי שאני מגלה את העצמי שלי, שאני יכול ברגע זה לחשוב על שאיפות לגדול בתורה, להצמיח את כל עם ישראל. אני לא הולך למחשבות פרטיות אלא להעלות את כל עם ישראל לשפע גדול של הכרה, של שליחותנו לעם שלם. אנחנו הולכים להצמיח עכשיו את עם ישראל".

"כאב לנו מאוד שהרב ערירי וחי בגפו, וכהיינו באים אליו הביתה הוא הרגיש שאנחנו הבית, אנחנו הילדים. היה מדבר על זה ואומר 'אני והילדים אשר איתי'"

הרב צפניה דרורי, ראש הישיבה שלי, רבי ומורי, נולד בראש חודש ניסן תרצ"ז, 13 במרץ 1937. הוא גדל במושב שדה־יעקב ולמד בישיבה התיכונית כפר־הרא"ה והיה במחזור הראשון של ישיבת כרם ביבנה. כעבור שנתיים עבר לישיבת מרכז הרב והיה ליד ימינו של הרב צבי יהודה, והקים את "הישיבה לצעירים" הסמוכה. מאז שנת 1968 הוא רב העיר קריית־שמונה, ואת ישיבת ההסדר ייסד בשנת 1977 כחלק מהרצון לחזק את העיר המופגזת והחלשה בבני תורה צעירים, שרבים מהם יקימו בה את ביתם. במסגרת תפקידיו הוא משמש יו"ר האגודה להתנדבות ונחשב לאחד ממייסדי מפעל השירות הלאומי הציוני. עד לפני כעשור הוא היה אב בתי הדין לגיור באזור הצפון. הוא נשוי לרבנית שרי ולהם תשעה ילדים.

אני מבקש מהרב דרורי לתאר את דמותו של רבו הרצי"ה. "המילים שהכי מבטאות אותו הן 'לא תגורו מפני איש' – אל תפחדו משום אדם, לכו בדרך האמת ותצליחו. ה'לא תגורו' שלו מצלצל לי בראש כל הזמן. אל תפחדו ממלחמה, אל תפחדו מאויב וגם לא מכוחות שלפעמים נראים לנו בתוך האומה שרוצים לקלקל ולהפיל. היו כל מיני ויתורים וחולשות בעם ישראל והוא אמר לנו, תלמידיו, 'עליכם הדור הזה יעמוד'".

במשך כמה שנים זכה הרב דרורי להיות "משמש" של הרצי"ה, אך הוא נזהר בשיחתנו שלא לכנות עצמו כך, ומשתף בתחומי האחריות שהייתה עליו כיד ימינו של ראש ישיבת מרכז הרב. "הוא היה שולח אותי מדי פעם לשרים ולכל מיני אנשים שרצה להגיד להם את דבריו. הוא היה איש נחרץ מאוד. כל מה שהוא חשב, הוא אמר. דרש שהתגובות המדיניות של מדינת ישראל תהיינה תגובות מלאות ביטחון. הוא ביקש שאבהיר לאנשים ששלח אותי אליהם כי זו ארצנו, אנחנו יושבים כאן מפני שהקב"ה נתן לנו את הארץ הזאת ולא למישהו אחר, ואנחנו חייבים לגלות את ערכה המיוחד של האומה שלנו שזכתה מהקב"ה לארץ ישראל. שום אומה אחרת לא יכולה לבוא ולנשל אותנו מאדמתנו, ואנחנו צריכים להחזיק כאן, ועל ארץ ישראל צריכים גם למות. הרב צבי יהודה התייחס אלינו בכבוד וגם בתקיפות, רצה שנביע את דעותינו".

הוא היה קשוח?

"לא הייתה בו קשיחות, הייתה בו החלטיות. יש הבדל גדול. בדברים שהוא האמין בהם הוא לא פחד להגיד את דעתו, ואנחנו שמענו את זה וראינו את הביטחון הגדול שלו בצור ישראל ובישועתו ושהכול עומד עכשיו לקראת גאולה. אין שום ספק שאנחנו עכשיו בימים הגדולים של האומה ושזכינו לשרת בהם".

הרב דרורי מספר כי נפשו כבר בילדותו נקשרה בתורת הרב אברהם קוק שהייתה "התורה הגואלת" הישראלית החדשה, תורה של שירה עמוקה מני ים. "מהרגע הראשון שפגשתי את השירה של הרב קוק, הרגשתי שאני חלק ממנה. הרב צבי יהודה מבחינה זאת היה מורה הדרך. מה שהרב קוק רצה זה היה מה שהרב צבי יהודה רוצה, מבחינתי זה היה אותו הדבר בדיוק. אין שום הבדל ברצונות שלהם. לא זכיתי להכיר את הרב זצ"ל, וחשבתי שאני רואה ברב צבי יהודה את האישיות של אביו. עם זאת, לדעתי הם היו שונים קצת; הרב צבי יהודה לא היה בדיוק הרב קוק. הרב צבי יהודה היה תקיף ומאוד חזק, על כל דבר הוא נלחם עד הסוף".

אני שואל אם הוא וחבריו ביקשו לגדול ולהיות כמו רבם הרצי"ה. "רצינו לחשוב כמוהו. חשבנו שאנחנו בטלים מצד כוח התורה והלימוד שלנו, אבל אנחנו רוצים להביא את עם ישראל להכרה שאנחנו עכשיו בסדר הגאולה, ואנחנו צריכים להביא את עם ישראל לתחייתו השלמה. זו חובה אישית של כל אחד ואחד מאיתנו, גם בדרך הנהגתו וגם בלימודיו".

"אנחנו דור הגאולה"

הרב צפניה דרורי הוא בן לדור של ראשי הציונות הדתית ובוניה שלמדו לצידו בבית המדרש. בני גילו הם הרבנים דרוקמן, פילבר, ליאור, מלמד, אייזמן, אריאל ונוספים. לא אחת בשנות הלימוד שלי בישיבת ההסדר חזר הרב דרורי בפנינו התלמידים על הבקשה של הרצי"ה "אל תהיו לי קוקיסטים".

מה רע להיות "קוקיסט"?

"הוא לא רצה שנהיה מצומצמים ונסתכל רק על הרב קוק ועל הדרך שלו, הוא רצה שנסתכל בצורה רחבה. אמר 'אל תצמצמו את המציאות שלי למציאות של קוקיסטים'. אנחנו מדברים עכשיו על בניין עם ישראל לדורי דורות, ומכם יֵצא הכוח הזה".

הוא ראה בכם מנהיגי הדור הבא?

"הוא אמר לנו כך, במילים שלו: 'אתם צריכים להמשיך, להמשיך את הדרך של אבא', וזה נתן לנו הרבה ביטחון עצמי. גם כשהפגזים התחילו לעוף מסביב לירושלים במלחמת ששת הימים היה ברור לנו שאנחנו ממשיכים ושהתורה תצא מתוך הבית מדרש הקטן הזה לכל ישראל".

מה הוא רצה יותר שתהיו, גדולי דור או גדולי ציבור? האם יש סתירה בין הדברים?

"אני לא יודע אם הוא רצה שנהיה גדולי דור ואני לא בטוח שאנחנו מתאימים לכך, אבל הוא האמין שאנחנו חייבים להעביר לדור את המסר הברור שעכשיו הוא זמן הגאולה, ואנחנו בונים את ארץ ישראל, וכל מה שהובטח לנו מימים מקדם מתקיים בנו, אנחנו דור הגאולה".

הרב דרורי אומר כי הנקודה החשובה ביותר שהדורות הבאים צריכים ללמוד מתורתו ומורשתו של הרצי"ה היא "לאהוב את האמת". אני תוהה אם היום עדיין יש אמת, בדור של "אמת לשעתה", וכשלכל אחד יש "האמת שלו" וברדיו משמיעים שירים שאומרים "אין אמת אחת או שתיים". "הם שרים את השיר שלהם ולהם יש האמת שלהם וזה יכול להיות, אבל אנחנו צריכים ללכת עם האמת שלנו". הוא עוצר ומבקש להציב את האמת הבסיסית: "האם אמת שאתה הוא השם אלוקינו?" אני משיב בחיוב. "האמת שלנו היא ה' אלוקיכם אמת. אמת כי אתה הוא יוצרם ואתה יודע יצרם כי הם בשר ודם. ולמרות שהקב"ה היוצר שלנו, הקב"ה גם יודע שאנחנו יכולים ליפול וליפול מהאמת. אנחנו למדנו מהרב צבי יהודה שכל בני האדם הם בשר ודם וצריך לשמור עליהם שלא ייפלו בזה. וגם לתלמידים שלי אני אומר – שיהיו אנשי אמת.

"יותר ממה שהרב צבי יהודה דיבר – הוא נגע בנקודות הפנימיות, בשליחות שלנו לדור ובאחריות שלנו לדור. לא לגלות מידות רעות חלילה. אם היו מדברים לידו לשון הרע הוא היה צועק 'לשון הרע! איך יכול להיות', ונזף בנו אם היינו מדברים ברכילות. המידות האישיות והתכונות היו בעבורו במלוא האש, במלוא העוצמה".

"לא הייתה בו קשיחות, הייתה בו החלטיות. בדברים שהוא האמין בהם הוא לא פחד להגיד את דעתו, ואנחנו ראינו את הביטחון הגדול שלו בצור ישראל ובישועתו"

הרצי"ה התבטא לא אחת בעניינים פוליטיים הקשורים לאחיזה בארץ ישראל, והתנגד בתקיפות לנסיגה מימית וגם לתופעת המיסיון הנוצרי. הרב דרורי לא רואה בעיסוק בעניינים שלכאורה מחוץ לבית המדרש פגיעה בדמות הרבנית. "הרב צבי יהודה היה איש ציבור במהותו. אביו היה איש של כלל ישראל והוא המשיך את אותה דרך בצורה הברורה ביותר, וידע שעליו מוטלת העבודה שלא תהיה שום חולשה של מדינת ישראל, ואנחנו היינו החיילים שלו בנושא. הוא האמין שמדינת ישראל צריכה ללבוש לבוש אלוקי. הוא לא חשב שאנחנו צריכים להדיר עצמנו מפוליטיקה. הוא אמר לנו שהדור אומנם 'מלא בתימהון' מצד אחד, אבל מלא בשאיפות עצומות להגיע אל הקדושה ואין סתירה בין הדברים האלה. דור שמוכן להקריב נפשו למען עם ישראל".

נדמה שאנחנו בתקופה מבולבלת וחשוכה. שנתיים של קורונה, תהפוכות פוליטיות ותחושה של איבוד סולידריות וערבות הדדית. מה הרב צבי יהודה היה אומר, לו היה חי בדורנו?

"אני בשום אופן לא רואה את התקופה הזאת כחשוכה. אנחנו חיים בעם מצוין ויש לנו צבא מצוין וגילויים אנושיים טובים מאוד באומה. אין לנו במה להתבייש, יש לנו עם לתפארת. אלא שיש אנשים מסוימים שקצת פוחדים, ונגד הפחד הרב צבי יהודה היה זועק, 'לא תגורו מפני איש', בשום אופן אסור לפחד. צריך ללכת בדרך האמת כדי להביא את העושר לכל האומה. להביא עולים מחוץ לארץ ולהתנהג בעדינות כלפי אנשים חלשים שאין להם יכולת להתגבר לבד, ולתת להם חוזק ויכולת. אין מקום לשום פחד בתפיסה שלנו. כל היסוד של הדברים של הרב קוק והרב צבי יהודה עסק בשליחות שלנו בדורנו, שכל אחד יראה מה הוא יכול לתרום וישאל עצמו מה הוא עשה למען עם ישראל".

מה הרב צבי יהודה היה אומר, לו היה חי בדורנו? "אנחנו חיים בעם מצוין, אין לנו במה להתבייש, יש לנו עם לתפארת. אלא שיש אנשים מסוימים שקצת פוחדים, ונגד הפחד הרב צבי יהודה היה זועק"

כשהיה בן 90 נפטר הרצי"ה ונטמן לצד אביו בהר הזיתים בירושלים. 38 שנים קודם לכן נפטרה רעייתו הרבנית חוה לאה, לאחר 22 שנות נישואים. לבני הזוג לא היו ילדים. "המחשבה שהרב ערירי וחי בגפו הטרידה אותנו כל הזמן. זה כאב לנו מאוד אבל אנחנו ראינו איך הרב ניהל את חייו בצורה בריאה לגמרי, ישב בביתו – אומנם כיחידי – אבל כשאנחנו היינו באים אליו הביתה הוא הרגיש שאנחנו הבית, אנחנו הילדים. היה מדבר על זה ואומר 'אני והילדים אשר איתי'. אתם חלק ממני, תזכרו שאתם צריכים להמשיך. הוא ציפה שנעביר את המסר של תורת הרב לעם ישראל, שניתן לכוחות של התורה להתחזק באומה ושנביא את ארץ ישראל לבניינה האמיתי".

בשלב זה שוב עוצר הרב דרורי מדיבורו. אני מביט על פניו והן רטובות מדמעות. ב־54 שנותיהם בקריית־שמונה ידעו הוא ורעייתו שרי ימים קשים מבחינה ביטחונית וכלכלית, ומלחמות שבהן איבד הרב כמה מתלמידיו. במלחמת שלום הגליל נהרגו שמונה מתלמידיו הקרובים ביום אחד, לאחר שביקר אצל משפחותיהם בימי השבעה הלבינו שערותיו באחת. אני שואל אותו אם הוא חש בשנים ההן את רבו מלווה אותו ואם זיכרונו מעניק לו כוחות להנהגת הציבור. "אתה שואל למעשה עד כמה הוא היה אבא שלי?" עיניו של הרב דרורי מתרחבות ונעצמות כעבור רגע בכאב. "זה נכון. בכל המלחמות שלו על קיומנו כאן בארץ, הוא היה לי למורה דרך. בעיקר זכרתי את הציווי שלו 'לא תגורו'. אין מקום לשום פחד בתפיסה שלנו".