יהדות של אמת: קווים לדמותו של הרב נחום אליעזר רבינוביץ'

הרב פרופ' נחום אליעזר רבינוביץ', המכהן מזה למעלה משלושים שנה כראש ישיבת ברכת משה שבמעלה אדומים, הוא זקן ראשי הישיבות הציוניות־דתיות בימינו (לאחרונה צירף אליו כראשי ישיבה את הרבנים חיים סבתו ויצחק שילת, מייסדי הישיבה). הוא חינך וגידל עשרות ומאות תלמידים, ביניהם רבנים ותלמידי חכמים ואנשי מדע בכל התחומים, המכהנים כיום בעמדות מפתח שונות ומגוונות בחברה הישראלית. לרגל יום הולדתו התשעים אבקש בדברים הבאים לעמוד על עיקרון יסודי אחד העומד בבסיס משנתו הכוללת וגישתו התורנית –  עיקרון המציע פתרון יסודי ועמוק לאחד הקונפליקטים המרכזיים שבפניו ניצבת כיום היהדות הדתית־המודרנית.

מתח מתמיד קיים בין האורתודוקסיה ובין המודרנה. זאת לא רק משום הישגיו של העולם המודרני ותכניו אלא בעיקר בגלל היסודות התודעתיים העמוקים ביותר שלו. הנאורות, המשמשת בסיס ועיקר לתודעה המודרנית, סותרת את התמה הדתית מבסיסה. הנאורות מבטלת את התפיסה המקדשת את המסורת, הדוגלת בהטרונומיה והטוענת לצורך בהתגלות לשם הבאת האדם לשלמותו. הנאורות קוראת לאדם להתבגר ולאזור אומץ להשתמש בשכלו שלו כדי לקבוע לעצמו מה נכון ומה לא, מה אמת ומה שקר. היא מסרבת להכיר בקובעי אמיתות שאינם האדם הפרטי עצמו.

קונפליקט זה מעלה את השאלה האם אמנם ניתן להיות כיום אורתודוקס־מודרני. האין מדובר בסתירה מיניה וביה? כיצד ניתן לכונן זהות הכפופה מצד אחד לתורה, להלכה ולמייצגיה, ומצד שני נאמנת רק לעצמה ולשכלה? דומה כי דמותו ומשנתו של הרב רבינוביץ' מספקות מענה למבוכה זו, וכדרכו בקודש, הן לא רק מוצאות לכך תירוץ אלא מבטלות את השאלה מעיקרה.

רב קהילות באמריקה

עובדה ביוגרפית חשובה, שראוי לפתוח בה, היא שהרב רבינוביץ' חריג מרוב רובם של ראשי הישיבות הציוניות הדתיות בימינו. רוב הישיבות בארץ הן סניפים וסניפי סניפים של שני אבות ההגות הציונית־דתית – הראי"ה קוק והרי"ד סולובייצ'יק. רובם של ראשי הישיבות הם תלמידיהם של השניים, ובהתאם לכך שניהם מוכתרים בקרב רבים מהם בתואר הסתמי אך רב המשמעות "הרב".

הרב רבינוביץ' איננו תלמיד של אף אחת מהדמויות הללו. לא רק שהוא לא עמד בקשר איתן, אלא שאף מבחינה אידיאולוגית כמעט אין להן מקום במשנתו. הרב לא מצטט מהן ולא מספר עליהן. כאשר הרב רבינוביץ' מדבר על "הרב", או בלשונו "רבנו", הוא מתכוון לאישיות אחרת לחלוטין, הרחוקה מאיתנו שנות דור, הלא היא הרמב"ם.

הרב נחום אליעזר רבינוביץ' נולד בי' באייר תרפ"ח במונטריאול שבקנדה. בגיל ארבע עשרה החל את לימודיו בישיבה המקומית אצל הרב פנחס הירשפרונג, רבה הראשי של מונטריאול, וממנו קיבל הסמכה לרבנות. בגיל עשרים עבר לישיבת "נר ישראל" שבבולטימור, בראשותו של הרב יעקב יצחק רודרמן, שם הוסמך לרבנות בשנית. במהלך השנים הללו השלים הרב רבינוביץ' במקביל ללימודיו התורניים תארים מתקדמים במתמטיקה.

בגיל עשרים וארבע מונה הרב רבינוביץ' לרב קהילה בצ'רלסטון שבצפון קרוליינה. היו אלה שנים מעצבות מבחינת עולמו התורני, שכן הוא נאלץ להתמודד במקום עם אתגרים הלכתיים וחינוכיים משמעותיים. מאותה תקופה שמורות התכתבויות שניהל עם גדולי התורה באמריקה באותה עת, ובהם הרבנים אליהו הענקין ומשה פיינשטיין.

תחנתו הבאה הייתה בקהילת "מחזיקי הדת" בטורונטו. בזמן הזה השלים תואר דוקטור במתמטיקה ושימש מרצה באוניברסיטה המקומית. בשנת 1971 ניאות הרב להזמנתו של הרב עמנואל יעקבוביץ', רבה הראשי של אנגליה באותה עת, לעמוד בראשות ה־Jews College בלונדון, ושם העמיד עשרות תלמידים ברוח "תורה ומדע". הידוע שבהם הוא הרב הלורד יונתן סאקס, מי שלימים כיהן כרבה הראשי של אנגליה. בשנת 1982 קיבל הרב רבינוביץ' הזמנה מן הרבנים חיים סבתו ויצחק שילת לעמוד בראשות הישיבה שהקימו באותה עת במישור אדומים. הרב הסכים, ולאחר שנה עלה באופן סופי לארץ, ומאז ועד היום הוא מכהן כראש ישיבת ההסדר במעלה אדומים.

יבולו הספרותי של הרב רבינוביץ' עשיר ומגוון. לרב עשרות מאמרים תורניים שפרסם בביטאונים שונים באמריקה ובארץ, ובזכותם זכה להכרה כתלמיד חכם גדול בקרב הציבור האורתודוקסי. נוסף לכך פרסם הרב עוד מספר לא מבוטל של מאמרים מדעיים העוסקים בממשק שבין המתמטיקה ההסתברותית ובין ספרות חז"ל וחכמי ימי הביניים, עובדה שהעניקה לו הכרה גם בעולם המדע (את עבודת הדוקטורט שלו הוא פרסם באנגלית, וכעת עמלים להוציאו בתרגום לעברית). בעשרות השנים האחרונות מקדיש הרב את מרצו להוצאת פירוש "יד פשוטה" למשנה תורה לרמב"ם – פירוש ייחודי המברר את מקורותיו של הרמב"ם בתלמוד ובספרות הגאונים (שבחלקה הגדול לא נודעה למפרשי הרמב"ם), ומסיר מאליהן קושיות שנערמו על דבריו עם השנים. על כך הוסיף והוציא לאור שני ספרי שו"ת ("מלומדי מלחמה" ו"שיח נחום") וכן ספרי הגות המתייחסים בין היתר לאתגרי השעה (מאמריו המרכזיים פורסמו בספרו האחרון "מסילות בלבבם").

אחידות התורה והמדע

עוד לא באנו לניתוח הגותו, והנה כבר מהביוגרפיה ניתן לעמוד על עובדה המייחדת את הרב רבינוביץ' מכל ראשי הישיבות (ואולי גם מכלל הרבנים המרכזיים) בימינו. עיסוקו ומומחיותו של הרב רבינוביץ' חולשים על כלל תחומי הדעת. הוא נטוע הן בתורה והן במדע. עיסוקו התורני כולל למדנות (המתגלית לא אחת בפירושו לכתבי הרמב"ם), פסיקת הלכה והגות. על כך יש להוסיף את פעילותו הציבורית והפוליטית, ולפנינו מצטיירת דמות ייחודית של מנהיג בר סמכא בכל המקצועות והתחומים המעסיקים את האדם היהודי בזמננו.

אבל מעבר להיקף הדעת בולטת גם אחידות הדעת. המרתק והמייחד את עולמו של הרב הוא העובדה שקו אחד שוזר את כל עיסוקו התורני. בעוד שבספרות התורנית בולטת חלוקה בין כתבים למדניים (ספרי "חידושים") לספרי פסיקה, אף כשהללו נכתבים על ידי מחבר אחד, אצל הרב רבינוביץ' ניכרת אחדות בין כתביו. לא פעם בפסיקתו ההלכתית הוא מתבסס על מהלכיו הלמדניים בפירוש דברי הרמב"ם, בפירוש דברי הרמב"ם הוא נדרש  לענייני הגות ומחשבה, ובניסוח הגותו האישית הוא מסתמך הן על הלכת הרמב"ם והן על הפילוסופיה שלו. כל זאת מציב את הרב רבינוביץ' לא רק כאישיות שיונקת את השקפת עולמה בעיקר מן הרמב"ם אלא כדמות הקרובה ביותר לדמותו של הרמב"ם בימינו. כרמב"ם עצמו, כן הרב רבינוביץ' מזהה קו רציף אחד העובר בין למדנות תלמודית, פסיקת הלכה, הגות ומדע, ועל כן הוא חולש על כולם. זהו הגורם להכרה שלה הוא זוכה בדיסציפלינות שונות, כרמב"ם עצמו.

תובנה זו מובילה אותנו לאותו רכיב עקרוני, השב וחוזר לאורך הגותו של הרב רבינוביץ', ואשר עומד במרכז עולמו. בניגוד למתח הנראה שבין אורתודוקסיה, המבוססת על נאמנות לסמכות, ובין המודרנה, הקוראת לאדם להשתחרר ולחשוב באופן עצמאי, הרב רבינוביץ' מזהה דווקא שותפות בין העולמות בעניין זה. לשיטתו, הן התורה והן המדע שואפים למטרה אחת והיא הכרת האמת. הרב נעדר כל נטייה מיסטית בגישתו לתורה, לאדם או לעולם. מבטו ריאלי ומפוכח. מטרתו לברר את האמיתות העומדות ביסוד התורה ושאליהן היא חותרת. הרב מאמץ את ההנחה הרמב"מית שהתורה מתבססת על אופיו של האדם – על יתרונותיו וחולשותיו – ומבקשת להוביל אותו משם אל מצבו השלם, בפרט ובכלל. משום שותפות ייעוד זו, לא רק שלא אמורה להיות סתירה בין התורה והתבונה אלא שחייבת להיות השלמה ביניהן, וזאת בדרכים שונות.

ראשית, לא ניתן לשער סתירה בין עובדות מדעיות ובין התורה. אם ישנן כאלה, הרב מוכיח שבמסורת היהודית מצויות דעות המאפשרות את קבלתן של עובדות אלה (כך בנוגע לגיל העולם, חיים מחוץ לכדור הארץ וכדומה), או שהוא מסביר מדוע דרך החשיבה ההלכתית לעיתים אינה מתחשבת בהן (כמו ההתעלמות של ההלכה מאיסורים שאינם נראים אלא באמצעים טכנולוגיים, ממלאכות שבת שנעשות באמצעות חיישנים וכדומה).

שנית, כשם שלא ניתן להכחיש עובדות מדעיות כך לא ניתן להכחיש את רגשות המוסר האנושי. הרב רבינוביץ' דוחה את האפשרות להשעות את המוסר האנושי הריאלי מפאת ציוויי התורה. כך, למשל, באומץ רב הוא מודה שביחס למצוות מחיית עמלק איננו יודעים כיום מספיק נתונים על עמלק הקדום כדי להבין את האיסור לאשורו. הוא מסרב לזהות את עמלק בדמויות שונות בימינו, ומסביר את ההיגיון המשפטי המאפשר למצווה זו להיות נצחית הגם שאין היא חלה בימינו. מעל הכול הוא טורח ומזהיר את קוראיו לבל ילמדו מכאן לא להתחשב במוסר הטבוע בהם, גם אם לשם כך אנו נאלצים להישאר במבוכה.

בנקודה זו טמונים יסודות פסיקתו הריאלית והפרגמטית של הרב. בניגוד לרבים אחרים בימינו, הרב רבינוביץ' רואה בהלכה אמצעי ולא תכלית להשגת הייעוד האנושי, ומשום כך הוא רגיש מאוד לזכויות הפרט, רגשותיו ומצוקותיו. הדבר ניכר במיוחד בפסיקותיו השונות בענייני נשים. בענייני צניעות הרב רבינוביץ' נותן משקל רב לנורמות המקובלות בחברתה של השואלת, מתוך הכרה שצניעות אמיתית נועדה לא להבליט את האדם בסביבתו. הוא מעודד פסיקה של נשים בענייני נידה ומראות, וגם מקבל את האפשרות שהן תשמשנה דיינות באופנים מסוימים.

אחריות של הלומד

היבט נוסף שבו אמורה להיות השלמה בין התורה לתבונה מחזיר אותנו לאתוס הנאורות. היות שהרב רבינוביץ' רואה בהכרת האמת את המטרה הגדולה של התורה והמדע כאחד, לא רק שהוא לא שולל את החשיבה העצמאית אלא הוא רואה בה חובה תורנית. במאמר מנומק הוא מסביר מדוע אמונת חכמים אינה באה להשעות את החשיבה הרציונלית האישית אלא לעודד אותה. את תלמידיו חינך במשך שנים רבות לחשיבה ביקורתית ועצמאית (לא פעם כשהיו ניגשים אליו בשאלה, היה מקדים ושואל "ומה דעתך"), ומשום כך גם קיבל את האפשרות שלשאלה אחת תהיה יותר מתשובה אחת, לפי שישנם צדדים לכאן ולכאן. ומי יחליט במקרה כזה כיצד לנהוג? לרב הייתה תשובה ברורה: הלומד עצמו.

רביעית ואחרונה, לצד הכוח הדוחף להכרת האמת, המשותף לתורה ולמדע כאחד, הרב רבינוביץ' מדבר לא מעט על הכוח המסייג שצריך להיות לשניהם. אתוס הנאורות שבו פתחנו אמנם הזניק את ההישגים האנושיים, אבל מצד שני גם גרם נזקים לא מעטים. בלא מעט אנשי מדע נָגע נֶגע ההיבריס בכך שגרם להם לחשוב שביכולתם להשיג הכול וכל האמת נתונה רק בידם. בנקודה זו רואה הרב את התרומה הגדולה של התורה ויראת השמים לעיסוק המדעי. אלו אמורות לתקן את מוסרו של האדם ובכך למנוע ממנו להכניס שיקולים אינטרסנטיים לחתירה לאמת, מה שמגביל ומטשטש את הכרתו. בהקשר זה, הרב עומד על ההבדל שבין הכרות מחויבות והכרות שהן אפשריות בלבד, הבדל שמתבטא לא מעט בהגותו.

*

כעת, לאחר שנגענו במקצת בעולמו, אולי הגיע הזמן לגילוי הנאות: הנני תלמידו של הרב רבינוביץ'. שנים רבות למדתי בישיבה שבמעלה אדומים. עולמו והגותו המשיכו והעסיקו אותי גם בעבודת הדוקטורט שלי באקדמיה. ודווקא מן המקום הזה אני רואה עצמי מחויב לחתום מאמר זה בדברים שאדם מן החוץ אינו יכול לדעתם על הרב, ואנו כתלמידיו ראינו זאת.

אמת וענווה כרוכות יחדיו. ואכן, באורחותיו של הרב תמיד ראינו עד כמה איש אמת הוא. לאורך השנים הרב היה מקבל מאות ואלפי פניות ושאלות מכל רחבי העולם הדתי, החל מהאדם הפשוט ביותר ועד לדיינים ורבנים חשובים שביקשו את חוות דעתו בנושאים שונים, חלקם חמורים ביותר. אנו, כתלמידי ישיבה צעירים, לא היינו מודעים לכל הפעילות הזו של הרב. בבית המדרש היה יושב במקומו כשלידו כיסא ריק – מוכן ומזומן לכל תלמיד המעוניין לבוא ולשפוך שיחו בפניו. ולכל תלמיד ותלמיד האזין תמיד בקשב רב, ברגישות הראויה, מתבל את דבריו בהומור קליל, ובנימת קולו מראה לך עד כמה הדברים פשוטים מכפי שהם נראים.

כבוד רב נהג באשתו ע"ה וטיפל בה במסירות בשנותיה האחרונות, שבהן הידרדר מצבה הבריאותי. הרב לא מתהדר בלבוש מיוחד ולא מחזיק לשכה. על אף עמדותיו התקיפות לעיתים בנושאים שונים הוא מעולם לא הצטיין בפוליטיקה, הדורשת אופי חלקלק. אישיותו מקרינה פשטות כה רבה, עד כי לקח לנו, כתלמידיו, שנים רבות להבין איזה ענק עומד בראשנו.

"כשיש לנו את מי לשאול, אין לנו דעת לשאול, וכשיש לנו דעת לשאול אין לנו כבר את מי לשאול", כתב הרב חיים סבתו בתחילת ספרו "אמת מארץ תצמח". זכינו שהרב רבינוביץ' הגיע לעשור העשירי של חייו, ועדיין יש ביכולתו לתרום מחכמתו כי רבה לחברה הישראלית. נתפלל בעבורו לאריכות ימים בבריאות איתנה, ובעבורנו שתהיה בנו דעת לינוק מאישיות נדירה שכזו דעת ותבונה שיפלסו מסילות בלבבנו.