מבקש אני אתכם להתלוות אליי לאשכנז של ימי הביניים בסביבות המאות הי"ב והי"ג, אל תנועה רוחנית הידועה כ"חסידות אשכנז". מנהיגה הראשון היה ר' שמואל החסיד והדמות המרכזית הייתה דווקא בנו, ר' יהודה החסיד, שפעל ברגנסבורג עד פטירתו בשנת תתקע"ז (1217). דמויות אחרות תפעלנה מאוחר יותר בתקופות טרגיות ליהדות אשכנז. אך אדלג על פרטים היסטוריים נוספים ואעבור להצגת יסודות גישתם התורנית.
עבור רבים ששמעו מעט מאוד על תנועה זו, היא נתפסת ככזו שפיתחה אמונות תפלות וחומרות קשות. ואכן, רבים הם עובדי ה' שהתנגדו לדרכה. על כל פנים, אני מבקש ללמוד מהם, אף אם אקרא אותם באופן סלקטיבי. לפנינו קבוצת מאמינים, שסברו שלעולם יש ממד נסתר ויש לדון בתופעות פרפסיכולוגיות במלוא הרצינות והמרץ. אך עיקר פעולתם התמקדה בניסיון להטיל אור חדש על הטקסטים המקראיים, ולצלול אל מעמקי תורת המוסר היהודית. תשפטו אתם.
חסידות אשכנז השאירה לנו ספרייה שלמה. בולט בה "ספר חסידים". ספר זה הגיע אלינו בשני נוסחים. הוא הודפס בפעם הראשונה בבולוניה ב־1538, וזה הנוסח שהיה ידוע במשך הדורות. הנוסח השני התגלה בפרמה ופורסם ב־1891 (מהד' ברלין־פרנקפורט) על ידי קבוצת חוקרים שמטרתה הייתה להחזיר לתרבותנו ספרים שנעלמו, או ש"נקברו" בשכחה. שם החברה? נפלא: "מקיצי נרדמים"! נוסח פרמה שלם יותר מהקודם ולדעתי אף יותר רדיקלי, ובו נעיין להלן. הוא מחולק לסימנים הממוספרים באותיות עבריות. הסימן האחרון מהספר הוא תתתתשפ"ג. אשאיר לכם את החשבון.
משפטם של עלובי החיים
כדי להחל בדיון, ארחיק נדוד לספרו הקלאסי של ויקטור הוגו "עלובי החיים", המספר על גורלו של ז'אן ולז'אן, בן למשפחה ענייה שתומך באחותו ובשבעת ילדיה היתומים המגיעים לחוסר כול ולרעב. הגיבור מרחם על הילדים המסכנים ומתפתה לגנוב כיכר לחם מאופה. הוא נתפס, וכעונש לפשעו נידון למאסר ארוך מאוד.
אנו נחזור כעת לקטע מ"ספר חסידים" (סימן' תתתפ"ט) המציג בפנינו סיפור על עלוב נוסף שהחיים יצרו, 500 שנה קודם. גם כאן יש בתי משפט הפוסקים בצדק, וכמובן משטרה, אך החסיד מתמרד נגדם: "איך יתכן שהעני, שבשעת רעבון אין חומל ומרחם עליו, והוא מוטל ברעב, וגנב לעשיר שיש לו בהמות שה מהעדר, ש[עליו] הכתוב אומר (שמות כא, לז), 'וארבע צאן תחת השה'? וכי יתכן זה [=אותו] הדין לעשיר שגנב מעני?". האם העני והעשיר שווים בפני החוק וייענשו בדומה, או אולי השוויון והצדק עלולים להיהפך במקרה כזה לעוולות?
אז מה פוסקים החסידים? הם ניסו למצוא בתורה הקדושה ובהלכותיה שתי מערכות, שתי רמות: "משה לא דיבר כנגד עונשין שלמעלה אלא כנגד בית דין שלמטה" – זהו הצדק המשפטי. אבל הכתוב "הוצרך לומר (דברים ו, יג) 'את ה' א־להיך תירא'". לשם מה? אמירה זו ודומות לה, החוזרות ומופיעות פעמים רבות בתורה, באות ללמדנו שאנו מחויבים גם למערכת המשפט של מעלה הדורשת מאיתנו יותר. זאת ועוד, ההלכה האידיאלית, המיוצגת בספרי הנביאים והכתובים, צריכה לקחת בחשבון את פרטי הסיטואציה הקונקרטית: "דברה תורה כנגד עונשין שתלויין בבית דין שלמטה ודברו נביאים וכתובים לפי שהשעה צריכה ועונשין שתלויין בב"ד שלמעלה".
ואכן, גדולי החוק של תקופת המקרא ואף משפחות המלכים שעבדו את ה', כפי שמתואר בספרי הנ"ך, פסקו פעמים רבות באופן שונה ממה שלכאורה טוענת ההלכה המוכרת לנו. הם פסקו לפי בית הדין השמימי. וככלל נוכל לומר שהמציאות הקונקרטית של כל מקרה הופכת לתנאי הכרחי להבנת נסיבות המעשה שנעשה. אמנם גנבה היא תמיד גנבה, אולם העונש צריך לקחת בחשבון את התנאים המיוחדים של המקרה.
בחזרה אל הדין השמימי
עוד מטרה שהדריכה את הגותם של חסידי אשכנז היא הניסיון לחזור אל דין מקורי אידיאלי, שהרי "יש דברים שמן התורה מותר ואף על פי כן נענש האדם, כי התורה לא התירה אלא כנגד יצר הרע" (סימן תתר"ד, תת"ש, תתשי"א, תתשמ"ג), או "כפי צורך האדם" (תתרע"ו). בכך יוצרת תורת החסידים קונספציה שונה לחלוטין מהמקובל בנוגע למעמדם של ספרי הנ"ך המציגים הלכה שמימית אידיאלית אל מול חוקי התורה.
אכן, אני מדגיש! בספר חסידים קוראים אנו על העימות וההשלמה שבין "דין תורה" לבין "דין שמים": "יש דברים שמן התורה מותר ואף על פי כן נענש אדם, כי התורה לא התירה אלא כנגד יצר הרע". מכאן ש"יש דברים שאין בית דין שלמטה יכולין לדון ובית דין שלמעלה עונשין, ויש דברים שמותרים [לפי ההלכה היבשה] ונענשים משום 'דסני לך לחברך לא תעבד', לכן עומד [= נאמר, ממש כמו ביידיש – עס שטייט!] 'ואהבת לרעך כמוך'". והנה פלא עצום: כאשר אדם נאלץ למכור באונס, למשל שדה או בית, לפי ההלכה – המכר קיים ("תליוהו וזבין , זביניה זביני", ב"ב מח ע"ב). ועל זה אומר ספר חסידים: "הנה אין לך חמסן וליסטים גדול מזה, כי על מיני צער יחשוב [=אמרה תורה] "ואהבת לרעך כמוך" [תתתקי"ג].
והערה אחרונה הקשורה למושג "מידת חסידות" שאותו פיתח ספר חסידים: "שנים שיבאו לדין לפני חכם, ואם אותם שנים בעלי ריב ומדון הם, החכם יעשה דין תורה, אף על פי שנראה לו בדיני שמים להיפך, אבל אם אותם שנים טובים ויראי שמים ונשמעים לעצת החכם, יעשה דין שמים, אף על פי שבדיני אדם להיפך" [תתתקפ"א].
*
מבקש אני לסיים תוך שאני מביא בפניכם עמדה מנוגדת, המצויה בספר העיקרים לר' יוסף אלבו. הוא מתבסס על הכתוב במשלי (ו, ל־לא): "לֹא יָבוּזוּ לַגַּנָּב כִּי יִגְנוֹב לְמַלֵּא נַפְשׁוֹ כִּי יִרְעָב. וְנִמְצָא יְשַׁלֵּם שִׁבְעָתָיִם אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ יִתֵּן". ר"י אלבו מעיר: "וזהו מוסכם אצלם [=אלו המגינים על העניים הגונבים] ובלתי מגונה [כשאדם רעב גונב לחם] ואינו כן לפי האמת, אבל אם נמצא ישלם שבעתים, ואת כל הון ביתו יתן לפי משפטי התורה שאמרה: 'אם אין לו ונמכר בגנבתו'". המסקנה: התפרצות רחמים פוסלת שופטים.
כאן טיולנו לעולם החסידים הגיע לסיומו. חג מתן תורה שמח ומבורך.
