החטא מביא לעולמנו את הכפרה בתוך הקודש, ואת הדרך להתקרב אל ה'

ארבעה נושאים מרכזיים בפרשת אחרי מות: הראשון, הדרך שבה יכול אהרן הכהן להיכנס אל הקודש; השני, יום הכיפורים; השלישי, איסור אכילת בשר חולין במדבר; והרביעי, פרשת עריות.

ביום הכיפורים נוהגים לקרוא את רוב הפרשה, מלבד הנושא השלישי – איסור אכילת בשר חולין במדבר. אי לכך, אנו מפרשים מתוך הרגל את הנושא הראשון בפרשה – הדרך שבה יכול אהרן הכהן להיכנס אל הקודש, כחלק מעבודת יום הכיפורים. ואולם לפי פשט הפסוקים נראה שכניסתו של אהרן אל קודש הקודשים אינה מוגבלת דווקא לעבודת יום הכיפורים:

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה' וַיָּמֻתוּ. וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָאָרֹן וְלֹא יָמוּת כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת. בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ… (טז, א-ג).

יתרה מכך, הכתוב מדגיש שהאפשרות להיכנס אל הקודש היא לאהרן בלבד: "בזאת יבוא אהרן אל הקודש". הקשר הספציפי לאהרן בולט. הפסוקים מדברים על שני בני אהרן, ולא מכנים אותם בשמותיהם "נדב ואביהוא", וכן משה מצוּוה לדבר אל "אהרן אחיך".

גם בהמשך עבודת ההכנה לכניסה אל קודש הקודשים, מודגש שמו של אהרן:

וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ (טז, ו); וְנָתַן אַהֲרֹן… וְהִקְרִיב אַהֲרֹן.. וְהִקְרִיב אַהֲרֹן (טז, ח-יא); וּבָא אַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וּפָשַׁט אֶת בִּגְדֵי הַבָּד אֲשֶׁר לָבַשׁ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ (טז, כג).

מכאן שהעבודה המפורטת בפסוקים מכוונת לאהרן לבדו, בכל עת שירצה לבוא אל הקודש. אין היא מדברת על עבודת הכהן הגדול לדורות ביום הכיפורים, אלא על מהלך שנועד עבור אהרן לבדו לאחר מות בניו.

הוראות כניסה

לעומת ההתייחסות האישית לאהרן בתחילת הפרשה, בהמשך, לאחר הציווי על יום הכיפורים, הכפרה נעשית על ידי כהן משוח אנונימי:

וכִפֶּר הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִמְשַׁח אֹתוֹ וַאֲשֶׁר יְמַלֵּא אֶת יָדוֹ לְכַהֵן תַּחַת אָבִיו וְלָבַשׁ אֶת בִּגְדֵי הַבָּד בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ. וְכִפֶּר אֶת מִקְדַּשׁ הַקֹּדֶשׁ וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ יְכַפֵּר וְעַל הַכֹּהֲנִים וְעַל כָּל עַם הַקָּהָל יְכַפֵּר (טז, לב-לג).

אם נשווה את עבודת ההכנה של אהרן לקראת הכניסה לקודש הקודשים, לעבודת הכהן המשוח, נגלה שאהרן מכפר על עצמו ועל ביתו, ורק אחר כך מכפר על בני ישראל ועל הקודש. לעומת זאת, אצל הכהן ביום הכיפורים אין ציווי לכפר באופן מיוחד על עצמו ועל משפחתו: "וְכִפֶּר אֶת מִקְדַּשׁ הַקֹּדֶשׁ וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ יְכַפֵּר וְעַל הַכֹּהֲנִים וְעַל כָּל עַם הַקָּהָל יְכַפֵּר". גם אצל הכהן הזה מוזכרת זווית משפחתית, "לכהן תחת אביו", אך ההקשר אינו אישי אלא מקצועי, לתיאור הנושא בתפקיד.

הן אצל אהרן והן אצל הכהן המשוח מוזכרים בגדי הבד. אצל אהרן בגדי הבד אלו הבגדים שלבש "בבואו אל הקודש", ואצל הכהן המשוח אלו הם "בגדי הבד בגדי הקודש".

מכאן עולה שלאהרן הכהן בלבד ניתנה האפשרות המיוחדת להיכנס באופן אישי אל הקודש בשעות הצורך. לממשיכי דרכו, לעומת זאת, הדבר ניתן רק ביום הכיפורים. מדוע?

נראה שלאהרן ניתנה הזדמנות אישית לכפר על חטאו וחטא בניו. הפעולות המתוארות בפרשה הן הוראות הכנה לכניסה אל הקודש לצורך כפרה, באופן שימנע מקרה נוסף של טעות בסגנון נדב ואביהוא. לכן הפסוקים חוזרים ומתייחסים להקשר המשפחתי של אהרן ולצורך לכפר על עצמו ועל משפחתו. נזכור שלאהרן היה תפקיד מרכזי בחטאם של בני ישראל עם עגל הזהב, ועל כן הוא מצוּוה גם לכפר בעד העם בעת כניסתו של הקודש. א־לוהים נתן לאהרן הזדמנות להיות שליח של תיקון וכפרה, בעת שיעלה הצורך בחיי בני ישראל "לכפר בקודש" – בכניסתו אל קודש הקודשים.

חלופה חד־שנתית

פעילות הכפרה של אהרן בעבור עם ישראל באה לידי ביטוי גם בהמשך התורה. כאשר המגפה תכה בעם ישראל לאחר פרשת קרח ועדתו, אהרן הוא שיכפר ויפסיק את המגפה: "וַיִּקַּח אַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה וַיָּרָץ אֶל תּוֹךְ הַקָּהָל וְהִנֵּה הֵחֵל הַנֶּגֶף בָּעָם וַיִּתֵּן אֶת הַקְּטֹרֶת וַיְכַפֵּר עַל הָעָם" (במדבר יז, יב).

הכהן המשוח מכפר ביום הכיפורים בזכות היותו "מכהן תחת אביו". הוא ממשיך את מורשתו הייחודית של אהרן הכהן, המסוגל לכפר מכוח אישיותו ונסיבות חייו, ולהשפיע גם על הדורות הבאים. כך הפך יום הכיפורים, שאליו אנו מתוודעים לראשונה בפרשת אחרי מות, לחלופה חד־שנתית לקשר האינטימי והמיוחד של אהרן המכפר בקודש בעת הצורך.

בהקשר הזה, מעניין לראות שהמילים "אהרן אחיך" חוזרות בתורה פעמיים. האחת היא בפרשתנו והשנייה היא בספר שמות, בפסוקים המסיימים את מעמד הסנה. כאשר משה מסרב להישלח אל פרעה בנימוק "לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי", ה' כועס ומייעד את אהרן להיות דוברו של משה:

וַיִּחַר אַף ה' בְּמֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי יָדַעְתִּי כִּי דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ (שמות ד, יד).

אהרן האח השמח בליבו, אהרן האב המאבד את שני בניו "בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה' וַיָּמֻתוּ" (טז, א), שעליהם נאמר "בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ", מצליח להתקרב לפני ה' ולהישאר בחיים. החטא מביא לעולמנו את הכפרה בתוך הקודש, ואת הדרך להתקרב אל ה'.