"אומרים שלכל סיפור יש שני צדדים, שלכל אחד יש האמת שלו. אבל בתחום האפור מאוד של דיני המשפחה, עומדת אמת אובייקטיבית אחת. אמת אלימה מאוד. סרבנות גט. אני מסורבת גט. היום, לאחר הטלת סנקציות שונות שלא הועילו, אישר בית הדין לפרסם את שמו ותמונתו ולצעוק בכל מקום: ירון אטיאס מאשדוד הוא סרבן גט, ואני לא רוצה להיות נשואה לו עוד".
הפוסט של מזל דדון־אטיאס זכה לאלפי תגובות ושיתופים ברשתות החברתיות. פסק הדין של בית הדין הרבני האזורי בחיפה הטיל על אטיאס 'הרחקות דרבנו תם', הכוללות שלל סנקציות חברתיות כגון: "שלא לדבר עמו כלל; שלא לשאת ולתת עמו במסחר ובמשא ומתן של ממון; שלא לארחו ולהאכילו ולהשקותו; שלא לבקרו בחוליו; שלא להושיבו בבית הכנסת; שלא להעלותו לתורה; שלא יאמר קדיש; שלא יעבור לפני התיבה; שלא לשאול בשלומו; שלא לחלוק לו כבוד ולהתרחק מעליו ככל האפשר". בעידן הפייסבוק, ה"הרחקות" העתיקות תורגמו גם לביטולי חברויות עם הסרבן ברשת החברתית.
בהמשך התפרסמה תגובתו של הבעל. "למעשה הסכמתי גם אתמול לתת גט לאשתי מזל אטיאס, אלא שהיא מבקשת להמשיך ולשלוט בי גם לאחר הגירושין בעקשנותה לשלול ממני את זכות האבהות על ילדיי", כתב בפייסבוק. "מזה קרוב לשנתיים שאשתי בחרה להרוס את חיי ולהרחיק אותי מילדיי. חיי הפכו לגיהינום, מכיוון שאיננה מסוגלת להבין שהחופש שלה לא כולל הרחקה של אביהם מחייהם… כפי שהצהרתי בדיון האחרון, אינני חפץ בגירושין, אבל אני מוכן בצער בכל רגע להשלים את הליך הגירושין ולתת לה את כל מבוקשה, לרבות גט כשר, לו רק תאפשר לי את הזכות הבסיסית ביותר לכל אדם והורה – הסכמה לביטול הרחקתי ומשמורת והורות משותפת על ילדינו".
לאחר התפוצצות הפרשה התראיין אטיאס לגלי צה"ל ולרשת ב' ושטח את טענותיו, שלפיהן הוא מוכן לתת גט אם יתאפשרו לו סידורי ראייה עם ילדיו. ביום שלישי השבוע התקשר אליי ירון כדי למסור את גרסתו לאירועים. התלבטתי אם לשוחח איתו ולהפר את החרם שגזר בית הדין; העובדה שכלי תקשורת ארציים עסקו בנושא באופן שטחי וחלקי הכריעה את הכף. בהמשך שוחחתי גם עם מזל, והדברים מוצגים כאן לפניכם.
מונחת לפניי פסיקת בית הדין הגדול בירושלים מלפני כמה חודשים, ובה נפרסת השתלשלות האירועים בבית הדין האזורי בחיפה. הדיון שם נסוב כולו על הסירוב שלך לתת לרעייתך גט. אתה טוען שהיא לא הוכיחה 'אמתלה מבוררת' לגירושין, והיא מצהירה שהנישואין מתו ושהיא לא רוצה להמשיך לחיות איתך. הדיינים הגיעו למסקנה שאין עתיד לנישואין הללו ושאתה חייב לתת לה גט. הנקודה החשובה היא שהוויכוח על הסדרי הראייה והמשמורת לא מוזכר אפילו ברמז בפסק הדין. מה פתאום נזכרת עכשיו להעלות אותו, רגע אחרי הפרסום שבית הדין פסק לחובתך נידוי וחרם והחיל עליך את 'הרחקות דרבנו תם'?
אטיאס, 39, שופע ביטחון עצמי. הוא רהוט, אנליטי ומנסח את דבריו בקצב הכתבה: "נכון, סוגיית המשמורת נידונה בבית המשפט לענייני משפחה ולא בבית הדין, אבל כרגע היא רלוונטית לדיון. אשתי והילדים גרים ביישוב בגליל, ויש נגדי צו הרחקה מהיישוב ללא כל עילה פלילית. בית המשפט קבע שלאור ריבוי התלונות והיותי מסוכן לכאורה בעבר, ולאור המלצת שירותי הרווחה, ובשל התקשורת הלקויה ביני לבין אשתי – אין זה מטובת הילדים שאגור ביישוב. הם לא רוצים שהילדים ייכנסו ללחץ ממפגשים אקראיים ביני לבין אשתי".
לבית המשפט היו כנראה סיבות להחלטה הזאת, אבל אין קשר בין ההרחקה שלך מהיישוב ובין הסדרי הראייה. אתה יכול לראות את הילדים מחוץ ליישוב. למה אתה טוען ברדיו שאשתך מונעת ממך לראות אותם?
"הסדרי הראייה נותנים לי לראות אותם פעם בשבוע למשך ארבע שעות, ובכל שבת שנייה. במשך שנה וחצי ההסדרים התקיימו. הייתי מגיע ברכב ליישוב, דואג לבייביסיטר שתביא אותם מהבית לשער היישוב, ומשם נוסע איתם לפעילות בכרמיאל או בקריות. בתוך הזמן הזה היו שמונה חודשים שהרווחה קבעה שאני מסוכן לילדים והכריחו אותי לממן משגיחה מעל גיל 18 שתתלווה לכל הביקורים. ההגבלה הזאת בוטלה בסוף. אבל היום אין לי רישיון נהיגה, כי בית הדין הרבני ביטל לי את חשבון הבנק ושלל לי את הרישיון כחלק מהשיימינג, אז אפילו להגיע ליישוב אני לא יכול. נניח שאגיע בטרמפים, מה אעשה איתם ארבע שעות בשער? הצעתי לאשתי שאתן לה גט בתמורה למשמורת משותפת ושאוכל לגור ביישוב, אולם היא סירבה. יש לי הסדרי ראייה על הנייר, אולם אין לי אפשרות לממש אותם. אני לא יכול לתפקד כאבא בתנאים האלה".
את הרישיון תוכל לקבל ברגע שתיתן גט, ויש לך משמורת בהיקף שהרבה מאוד גברים גרושים מסתפקים בה: אתה יכול לגור ביישוב סמוך ולקחת את הילדים פעם בשבוע וכל שבת שנייה. למה אתה מתעקש על משמורת משותפת?
"כי אני ההורה העיקרי. אני הדמות החשובה בחיים של הילדים שלי. כך היה עד שהנישואין עלו על שרטון".
אני רוצה לחזור לדיון בבית הדין הגדול, לפני שסוגיית המשמורת עלתה על הפרק. שלחת ערעור עם דיון הלכתי ארוך מאוד שבו הדרישה המרכזית שלך הייתה שלום בית. אתה טוען שם שאישה לא יכולה לדרוש גט אם איננה מוכיחה התעללות קשה או סיבה מובהקת לגירושין. לדעתך אפשר להכריח אישה להישאר בנישואין שהיא לא חפצה בהם?
"אני מצפה מהדיינים לערוך דיון על התביעה שלי לשלום בית. אם היא טוענת 'מאיס עליי' (מאוס, י"י), שתביא ראיות להתעללות או לסיבה טובה שההלכה מכירה בה. התייעצתי עם גדולי הפוסקים והם אמרו לי שבית הדין האזורי טעה ושההלכה איתי. אני מגובה בפוסקים כמו הרב עובדיה ובעל 'משנה הלכות'".
אני רוצה להתעכב על הנקודה הזאת. לדעתך אם היא לא מוכיחה 'אמתלה מבוררת' עם ראיות קשיחות, אפשר להכריח אותה להישאר נשואה גם אם מבחינתה הנישואין מתו והיא בשום פנים ואופן לא מוכנה להמשיך לחיות איתך?
"אם יש ילדים בעסק, אי אפשר לכבד את רצונה הפרטי של האישה. אין מצווה לתת גט כשיש ילדים. בית הדין חייב לפעול להשיב את השלום בין בני הזוג. אם היא לא מוכיחה 'ערוות דבר', לא מפרקים בית. הדיינים היום נתלים ברבי חיים פלאג'י (פוסק בן המאה ה־18 שקבע כי אם בני הזוג חיים בנפרד במשך שנה וחצי זו עילה לחיוב גט ולא צריך סיבה נוספת, י"י), אבל יש פוסקים שחלוקים עליו. גם הוא עצמו כותב שחובה על בית הדין 'להאריך הזמן ולהרבות רֵעים ולתווך השלום'. את החלק הזה הם שכחו לקרוא".
אז אתה חלוק עליהם בפרשנות ההלכה, אבל אם למדת הלכה אתה יודע שטענת 'קים לי' (כלומר שאני סבור כפוסק מסוים, בניגוד לדעת הדיינים, י"י) לא תופסת בדיני אישות. בשורה התחתונה, דיינים מוסמכים הכריעו שאתה חייב לתת גט, והתורה מצווה 'ועשית ככל אשר יורוך'. איך לך בעיה לעבור על דין תורה?
"התפיסה של הדיינים היום נשענת על ה'משפטי שמואל', שעצם הרצון של האישה להתגרש נחשב לטענת 'מאיס עליי' ומצדיק חיוב גט. בעיניי זה מנוגד להלכה המקובלת בכל הדורות. לפסיקה כזו יש גם השפעה מזיקה על נשים אחרות, שילמדו מאשתי שאפשר לפרק בתים בקלות. כל יועצי הזוגיות שדיברתי איתם אמרו לי, עשרים ישבו פה לפניך על הכיסא. הגירושין הם מכת מדינה".
והתיאוריה הזו מתירה לך לעבור על מצוות בית הדין הגדול?
"התייעצתי עם שלושה מגדולי הדור, והם אמרו לי שפסיקת בתי הדין בתיק שלי מנוגדת להלכה. אני מאמין שאסור לי לתת גט ושאם אתן הוא יהיה 'גט מעוּשֶׂה' (גט שניתן בכפייה, י"י). אם בית הדין טעו בדבר הלכה אין מצווה לשמוע בקול חכמים. בכלל, הרב שלוש שישב בראש ההרכב שלי הוא ילד שמוּנה רק בגלל שאבא שלו היה אב בית דין. הרב יצחק יוסף קבע שיש ירושה בדיינות, ונתן לו להיות ראש אבות בתי הדין בחיפה בגלל נפוטיזם נטו. איך נותנים לצוציק בן ארבעים להיות ראש אבות בתי הדין? האנשים האלו צבועים. גם שאר הדיינים בהרכב הם בנים של דיינים, שמונו בגלל ייחוס משפחתי ולא בגלל גדולה בתורה".
ומה עם חילול השם הענק שאתה עושה? ישראלים רבים שומעים את הקולות ואומרים 'הנה הוכחה שנישואין על פי ההלכה הם כלא לאישה ולכן עדיף להתחתן בחתונה אזרחית'.
"מדובר בנשים שמלכתחילה מידת המחויבות שלהן להלכה נמוכה. הן מחפשות אמתלה כדי לקעקע יסודות. בתי הדין היום אוכלים מהיד של התליין. הם פועלים על פי תכתיבי ארגוני הנשים כי הם תלויים בקולות של הנשים כדי להיבחר בוועדה. הם מעקרים את בסיסי ההלכה".
"הקפדתי לשמור על כבודו"
מזל (34), שומעת את חרפתה מעל גלי האתר אולם שומרת על קור רוח. "נתחיל מהשורה התחתונה. הוא גרם לעצמו את כל מה שעבר עליו בשנה וחצי האחרונות. אין לו רישיון כי הוא סרבן גט. ייתן גט, יקבל רישיון. ההרחקה שלו מהיישוב איננה ביוזמתי אלא ביוזמת הסעד, בהתחלה לתקופות קצובות וכיום זו הרחקה קבועה. אורך ההרחקה מדבר בעד עצמו. אם הייתי מגישה תלונות שווא ההרחקה הייתה נפסקת. אתה יכול לסמוך על הפקידים המקצועיים שהם בחנו את הדברים לעומק לפני קבלת ההחלטה".
הוא טוען שהגשת נגדו 23 תלונות שווא.
"הגשתי תלונות, אבל המספר לא מתקרב ל־23. הן בגין אלימות והפרת צווי הרחקה, ואף אחת מהן לא נסגרה מחוסר אשמה. אני מתנגדת לתלונות שווא. מספיקה תלונה אחת כדי ליצור מצב שבו אישה שמגיעה עם תלונה ממשית נתקלת בתגובה כמו 'את בגירושין? כל הנשים במצבך מגישות תלונות'. הגשת תלונה איננה פשוטה כלל וכלל, ואני נזהרת מאוד לפני שאני מגישה אחת כזו".
הטענה המרכזית שלו היא שבפועל את מונעת ממנו אבהות, שהוא לא יכול לראות את הילדים.
"זה ממש לא נכון. במשך כל השנתיים הוא היה לוקח את הילדים כל סופ"ש שני. הוא עדיין יכול לעשות זאת. הוא בחר לא לראות את הילדים מאז חנוכה. בפסח הייתי עם הילדים בבית הוריי, והצעתי לו לקחת אותם לכמה ימים. הוא סירב. הוא מורחק מהיישוב מסיבות טובות, אבל יש לו הרבה אלטרנטיבות. הוא יכול לעבור לאחד היישובים בסביבה ולקחת את הילדים בהתאם להסדרי הראייה. שאלת את עצמך למה הוא מתעקש לגור דווקא ביישוב הקטן שבו אני מנסה לבנות את חיי?"
לטענתו את מנסה לצמצם את האפשרויות שלו לבוא איתם במגע. זה נכון?
"אני מלכתחילה לא רציתי להיכנס למאבק המשפטי. הקפדתי לשמור על השקט ולשמור על כבודו, והגט נידון בנפרד מכל שאר העניינים המשפטיים. בנוגע להסדרי ראייה, גם אם הייתי רוצה יש בית משפט ואני לא יכולה להחליט באופן שרירותי".
תהיי מוכנה לדרישה שלו למשמורת משותפת?
"כרגע המצב הוא שבדיונים בבית המשפט פקידת הסעד טענה שהוא גורם לניכור של הילדים כלפיי. שהוא מסית אותם נגד אימא שלהם. הפקידה אומרת שאם ההתנהגות שלו תשתנה והוא יתחיל לפעול באופן הגיוני, היא תבחן את האפשרות להרחיב לו את היקף השעות בהסדרי הראייה. אבל לפני שמדברים על העתיד, בוא נדבר על ההווה. יש לו הסדרי ראייה זמניים אבל הוא לא מקיים אותם ולא מגיע לראות את הילדים. אני לא יכולה להכריח אותו לראות את הילדים. מה אני אמורה לעשות כשהוא אומר לילד קטן 'אם אימא לא תחזיר לי את הרישיון לא תראה אותי לעולם'? כשהוא הפסיק לבוא היה פה משבר כל רביעי וסופ"ש. הילדים מחכים לאבא שלהם והוא לא בא. עכשיו זה נרגע, אבל בכל מקרה הסדרי הראייה אינם הסיפור בתיק הזה".
אז מה כן הסיפור?
"הוא כתב לי מיילים עם הודעות כמו 'את תישארי אשתי לעד', 'אם לא תהיי נשואה לי לא תהיי נשואה לאף אחד'. הייתי שמחה מאוד לפתור את זה ושהפרשה האיומה הזו תהיה מאחוריי, אבל יש כאן אובססיה שלא קשורה לילדים אלא להתעקשות שלו שלא לשחרר שליטה.
"חשוב לי להדגיש דבר אחד. התקשורת התחילה לדון בתיק הזה רק השבוע, אבל גם בית הדין הרבני וגם בית המשפט לענייני משפחה שמעו באריכות את כל הטענות, והם מלווים את התיק הזה במשך שנתיים. הכול נידון ונבחן ונלעס, ושתי הערכאות קיבלו החלטות ברורות מאוד. הציבור צריך לסמוך עליהם שהם שקלו את כל השיקולים, ואם הגיעו להחלטה כה חריפה כמו שיימינג, כנראה שיש לזה סיבה טובה".
עורכת דינה של מזל, רינה פוליטי, אומרת: "שמעתי את הריאיון בגלי צה"ל והזדעזעתי. הוא ניצל את פסק הדין החריף של בתי הדין כדי לעשות שיימינג הפוך, והשדרנים שיתפו פעולה עם זה. מי שמשתף פעולה עם סרבן גט שהוא עבריין, הוא שותף לדבר עבירה. המטרה בשיימינג היא לשכנע אותו לתת גט, ולא להפוך לקלף מיקוח נגד האישה. מזל היא אישה מדהימה. היא שמרה על כבודו לאורך כל הדרך כאב וכאדם, והושיטה יד לשלום. הוא לא הקורבן אלא המקרבן. הילדים הפכו בעבורו לקלף מיקוח".
