"עכשיו אני בתקופה של כתבי הרב שג"ר, לפני כן הייתי יותר בעניין של מאמרי הרב אורי שרקי". זה יכול היה להיות משפט פתיחה לא רע בפגישה ראשונה בין בוגר ישיבה לבוגרת מדרשה, אבל הדובר הוא דווקא אדם חילוני, שבשנים האחרונות מתגורר בסין, והפגישה שבה המשפט הזה נאמר לא התקיימה למטרת שידוכים, אלא במסגרת ריאיון שנועד לברר איך ומדוע הציבור הסיני כמה פתאום לשמוע מה יש לרב שג"ר לומר על הבלי העולם הזה.
קוראים לו עמית אלעזר. הוא בן 34, ובמקור בכלל רצה ללמוד משפטים באוניברסיטת תל אביב, כמו עוד ילדים־טובים־פתח־תקווה, עיר הולדתו. "הציונים שלי לא היו מספיק טובים, אז בינתיים פניתי ללימודי שפות", הוא מספר. "בעבר למדתי גרמנית וראיתי שזה די קל, והחלטתי ללמוד סינית. זו שפה מרתקת, שונה, בלי אותיות. בנוסף, שירתי לפני כן בעמותת 'קו לעובד', שבה עברו הרבה סינים".
ההחלטה הזו שינתה לגמרי את מסלול חייו של אלעזר. "למדתי סינית בשנים 2006־2009, ובשנה האחרונה אף נפגשתי מדי שבוע עם עובד זר מסין כדי לתרגל. ואז, בשנה האחרונה של הלימודים, קיבלתי מלגה מהשגרירות הסינית ללימודים בסין. למדתי שנה באוניברסיטה בבייג'ין, והכול היה מרגש, שונה ומיוחד".
כמו בלא מעט מקרים, גם במקרה הזה דווקא השהות במקום רחוק מהבית עוררה את הנקודה היהודית, זו שבארץ לא באה לידי ביטוי. "בסין מרגישים מאוד מי סיני ומי לא, גם אם תדבר את השפה מצוין", מספר אלעזר, "אמריקאים, ערבים, יהודים – כולם נכנסים לז'אנר הזרים. ואז התחלתי לחשו על דברים שמעולם לא חשבתי עליהם קודם. למשל, במה אני שונה מאמריקאי או מבריטי. בארץ מתווסף מיד הרבה מטען פוליטי לשאלות האלה. הכל רווי פוליטיקה, ודברים שלא קשורים ליהדות עצמה. בסין אין את הבעיה הזו, וכך התחלתי לציין את חגי ישראל ולנסות להבין את המסורת שממנה באתי".
סטריאוטיפים חיוביים
שנת המלגה חלפה, ואלעזר הצליח למצוא עבודה שתשאיר אותו בסין. "התחלתי לעבוד בגוף תקשורת סיני ממשלתי שנקרא 'הרדיו הבינלאומי של סין', שיש לו אתרים בכל מיני שפות, כולל עברית. עובדים בו סטודנטים מכל העמים ובשלל שפות; קצת תחושה של או"ם. במקביל, הרצון לדעת עוד ועוד על יהדותי גבר, והתחלתי לחפש באינטרנט. מצאתי מאמרים שדיברו אליי ושלא עסקו דווקא במצווה כזו או אחרת, אלא בצורה יותר כללית במסרים ובערכים של היהדות המודרנית. זה דיבר אליי. עוד לא שמרתי אף מצווה, אבל מאוד סקרן אותי ללמוד יותר על היהדות".
ואז גילית שגם הסינים סביבך מתעניינים ביהדות.
"נכון. העניין הזה מגיע בכמה רמות. בגדול, אפשר לומר שלסינים יש סטריאוטיפים חיוביים כלפי יהודים. באירופה הסטריאוטיפים האלה אולי היו נחשבים לסמי־אנטישמיים, אבל כאן הם מקובלים, כמעט הערצה עיוורת ליהודים בסוגיות שונות. שיחה מזדמנת עם נהג מונית תלמד אותך שיהודים טובים בעסקים וחכמים באופן כללי. יש ספרים שהכותרת שלהם היא 'לחשוב כמו יהודי' או 'להיות עשיר כמו יהודי'. הם לא יודעים הרבה מעבר לכך שישראל היא אומת סטארט־אפ, ושאנחנו טובים בפיתוח טכנולוגיות חקלאיות. תוסיף לכך את העובדה שיש כיום מעט מאוד יהודים בסין, וגם אלה חדשים – כמעט לא נשאר כלום מהקהילה הוותיקה שהיגרה לאזור שנגחאי אחרי מלחמת העולם השנייה – ותקבל בעיקר קישור של יהודים לחכמה, כזה שאפשר לכמת אותו בכסף.
"סוג נוסף של עניין ביהדות מגיע מצד סינים נוצרים, שחלקם מאוד מתעניינים בעם היהודי מאותה סיבה שאוונגליסטים בארה"ב מתעניינים בו, כלומר היותנו העם הנבחר בתנ"ך".
יש נצרות רשמית בסין הקומוניסטית?
"יש כנסייה רשמית אחת שמוכרת על ידי המדינה, אבל לצדה פועלות כנסיות 'האוס צ'רץ", שבהן חברים לא מעט אנשים. יש הרבה נתונים סותרים לגבי המספר, אבל בגדול מדובר על 80־90 מיליון איש".
מהפכה רביעית
החיבור האישי ליהדות והעניין הראשוני שגילתה בו סביבתו הסינית הביאו את אלעזר לפעולה הראשונה שלו בתחום. "ברדיו הכרתי בחור סיני דובר עברית ברמה מאוד טובה, ועשינו יחד כמה סרטונים שאותם הפצנו ב'יוטיוב הסיני' – הראשון הסביר מהי מזוזה, והשני מהי כשרות. עשינו את זה בצורה מבדרת ומהנה, והיה לזה ביקוש". השלב הבא היה הקמת חשבון ב'וויצ'ט', הפייסבוק הסיני. הממשלה בסין לא מאפשרת פעולה של רשתות חברתיות עולמיות כמו פייסבוק, טוויטר, אינסטגרם, וואטסאפ ויוטיוב, ו'וויצ'ט' הוא למעשה אתר שמאפשר את כל הפונקציות הללו לשימוש החברה הסינית.
"התחלנו להפיץ שם מאמרים מתורגמים", מספר אלעזר, "כשהכול נעשה בהתנדבות מלאה של סטודנטים סינים לעברית. כשראינו שהביקוש עולה, עלינו עוד שלב ופתחנו חשבון 'פאבליק', שניתן לחברות וארגונים שונים. ההבדל הוא שבניגוד לחשבון פרטי, שתפוצת החומר שבו מוגבלת לחברים שלך, כאן כל מי שנרשם כעוקב מקבל גישה לחומרים, מה שמגדיל את התפוצה".
אילו מאמרים העליתם לשם?
"מכל מיני סוגים. אני האחראי הבלעדי לבחירת המאמרים. יש מאמרים תורניים של הרב יונתן זקס או הרב יעקב נגן, וגם של 'אש התורה' או הרב יצחק גינזבורג מחב"ד. הוא, למשל, מדבר הרבה על 'מהפכה רביעית', שבמסגרתה גם לא־יהודים צריכים ללמוד קבלה, והמסר הזה מדבר לקהל היעד. אני לא משייך את עצמי לשום זרם, אלא בוחר את מה שמתאים בעיניי. אגב, המאמרים לא חייבים לעסוק ביהדות בלבד. למשל, תרגמנו הרצאה של ניר מנוסי שעסקה בשאלה למה אנשים מכורים לסלפי. בדרך כלל מדובר במאמר באנגלית שאנחנו מתרגמים לסינית. חוץ ממאמרים אנחנו ממשיכים להפיק סרטונים עם כתוביות".
מה מנחה אותך בבחירת מאמר כזה או אחר לתרגום?
"צריך כל הזמן לזכור שהקהל לא יהודי או ישראלי. יש להם תחומי עניין ודאגה אחרים בחיים".
ולמיטב ידיעתך, קהל הקוראים הסיני רואה בכך חומר יהודי, או עוד חכמת חיים אקזוטית?
"אלו שמגיעים מרקע נוצרי בהחלט רואים את זה כמשהו יהודי, והם מתעניינים מתוך רצון להכיר את השורשים של הדת שלהם, שנטועים כידוע ביהדות. אבל גם אצלם ההבנה היא יחסית פשטנית. כלומר, אם רב כתב משהו מסוים, זה מבטא בעיניהם משהו יהודי, לא משנה אם יש רב אחר שחולק על זה מכול וכול. הם לא מודעים למחלוקות בתוך העם היהודי. אני מצדי מנסה לבחור מאמרים שיש בהם פחות דגש דתי ויותר דגש רוחני, כאלה שמדברים על אתגרים שגם הם נתקלים בהם – חינוך, עצב, שמחה – איך לחיות בעולם הזה ולהרגיש בעל משמעות. ישנם כמובן גם כאלה שמביטים על העניין כעל עוד חכמה מחכמות האומות, ולכן אם יש שורה שבה הרב יעקב נגן מדבר על בודהיזם, אני יכול להוריד אותה כדי לא לבלבל את הקהל".
זכורה לך תגובה יוצאת דופן שקיבלת?
"לא קל לשנות את סין, אבל אם אוכל להשפיע אפילו על אדם אחד או שניים, זה הרבה מבחינתי. היו שאמרו לי שבעזרת המאמרים האלה הם למדו דברים חדשים, וזה עזר להם בחיים האישיים".
אדם דתי הוא אדם מעמיק
מהי בעצם המטרה שלך בפרויקט הזה, שזכה לשם "שופר ציון"?
"אחרי 70 שנות עצמאות, תקופה מאוד חשובה בחיי עם ישראל, יש לנו את היכולת והחובה לפנות יותר החוצה, לעולם הלא־יהודי, בלי להיות במגננה או לחוש בפחד. השאלה הגדולה באמת היא איזה מסר אנחנו מביאים לעולם. מה שאני מנסה לעשות הוא להביא תוכן בלבוש יהודי, אבל כזה שמתעלה על גבולות של דת, לאום ואמונה. אני מסתכל קודם כול על דברים שעזרו לי, ושיש בהם תוכן רוחני אמיתי, ושואל את עצמי האם הם יכולים לעזור גם לאחרים, גם ללא יהודים. וכשמדובר על מאמרים שעוסקים בערכים שכל אדם חווה ומתמודד איתם, כמו שמחה או התבודדות, ברור לי שתרגום של דברי רבי נחמן על הדברים האלה יכול לעזור לך גם אם אתה סיני ואף פעם לא שמעת עליו קודם. אנחנו הראשונים אי פעם שתרגמו את 'סיפורי מעשיות' לסינית, ואני באמת חושב שהם יכולים לעזור לכל אחד באשר הוא. אני מאמין שחלק מהתפקיד של העם היהודי הוא להביא בשורה לעולם, והבשורה הזו חוצה הגדרות של לאום, אמונה ושפה.
"מטרה נוספת היא שישראלים חילונים, שכרגע יש להם אנטי כלפי היהדות, יראו שיש סינים לא־יהודים שמתעניינים בה. שיבינו שאם זה שייך לסינים, זה בוודאי צריך להיות קשור אליהם. שיבינו שאולי היהדות זה לא רק חרדים במאה שערים שזורקים חיתולים מלוכלכים".
ומה לגבי מטרה פוליטית? האם תהיה זו טעות להעריך שהסיכוי שסיני שנחשף לחומרים שלכם יאהב אותנו יותר ממי שלא, וכשתגיע לפתחו שאלת הסכסוך עם הערבים, למשל, הוא יהיה לצדנו, גדל משמעותית?
"הרבה פעמים קשה להפריד בין הכלי לבין התוכן, ולכן התשובה מורכבת. התוכן, האורות שיש בתוך החומרים שאנחנו מפיצים, שייכים לעולם התוהו. צריך להתאים אותם לסינים, והם מתגלים בלבושים יהודיים. בעקיפין זה אכן קורה – שהסינים האלה נהיים אוהדי ישראל. אני רק מקווה שהם יהיו מעמיקים באהדה הזו. בעיניי אדם דתי הוא אדם מעמיק, לא אחד שקורא עלוני שבת בחזרת הש"ץ. אני מקווה שמי שיתמוך בנו יעשה זאת כי הוא התחבר לעומק של ערכי היהדות, ולא כי הוא קרא שורה מסוימת במאמר או משפט בתנ"ך שאומר שמי שיברך את ישראל א־לוהים יברך אותו. שיתחולל בהם שינוי, שיאהבו את ארץ ישראל ויתמכו בזכותנו על הארץ – אבל שלא יהפכו לפשטניים ולפשיסטים.
כשתורה הופכת לפשטנית, זה מסוכן. אנשים נאחזים בסיסמאות, ואני מנסה להיאחז במורכבות. אני מכוון לכך שהם יתחברו לעצמם ויבצעו חיפוש אחרי הזהות העצמית שלהם, זה כבר יביא לחיפוש אחרי הא־לוהים. הרב קוק אמר שכשאדם מתרחק מעצמו זו הגולה האמיתית".
ממהנדס מכונות למתרגם מאמרים
בנקודה זו של השיחה אנחנו פוגשים את פול, או בשמו הסיני: דזואו יון־פנג, סטודנט סיני, חבר בצוות התרגום בהתנדבות של "שופר ציון". זו הפעם השנייה שהוא מבקר בישראל – הפעם הראשונה הייתה לפני חמש שנים. פול מייצג ציבור סיני גדל והולך שמתעניין ביהדות. הוא בן 33, חי בבייג'ין, ובעל שני תארים בהנדסת מכונות. כיצד מגיע מהנדס מכונות לתרגום כתבי הרבנים שג"ר ושרקי?
"נולדתי בצפון סין, בעיר מאוד קטנה – כמו פתח תקווה", אומר פול בחיוך, "אזור מאוד מרוחק, שמרני ולא מפותח. לכל הילדים שנולדים באזור הזה יש חלום אחד, והוא להתקבל לקולג' טוב ולעבור לעיר הגדולה. רק שם עתידם מובטח ולא כאיכרים עניים. למדתי בבית ספר תיכון טוב, השקעתי בלימודים והתקבלתי לקולג' בבייג'ין. אני בן יחיד להוריי, כפי שממשלת סין הרשתה בזמנו (היום כבר מותר לסינים ללדת שני ילדים. א"ש), וחי לבדי בעיר הגדולה כבר 13 שנה.
"נחשפתי כאן לתרבויות רבות ומגוונות, הן בתוך סין והן מחוצה לה, והתחלתי לשאול את עצמי שאלות. במקביל, כמעט סיימתי את התואר השני וכבר קיבלתי עבודה כמהנדס רכבות. במשך שלושה חודשים התלבטתי אם להתחיל את העבודה. ידעתי שאם אכנס לזה, זהו מסלול חיי שממנו לא אצליח לצאת. שאלתי את עצמי אם אלו החיים שבהם אני מעוניין. בסוף, התשובה לכך הייתה לא. הרגשתי שמעניין אותי מה אנשים מרגישים, מה הם חושבים, שאני מתעניין בהחלטות שאנשים צריכים לקבל בחיים. התחלתי לקרוא כל מיני כתבים רוחניים – בודהיזם, אסלאם, נצרות – וחשתי שמתחילה גרסה חדשה לחיים שלי. ראיתי שבכל דת יש ערך מרכזי שיכול להשפיע על אנשים – אם הם נמצאים בתוך הדת או אם מחוצה לה.
עמית אלעזר: לסינים יש סטריאוטיפים חיוביים כלפי יהודים וכמעט הערצה עיוורת ליהודים בסוגיות שונות. הם לא יודעים הרבה מעבר לכך שישראל היא אומת סטארט־אפ, ושאנחנו טובים בפיתוח טכנולוגיות חקלאיות
"מצאתי עבודה בהוצאת ספרים. בתחילה העבודה הייתה טכנית, כי זה הרקע שממנו הגעתי, אבל לאט לאט נכנסתי גם לעבודות עריכה. פה ממש מצאתי את מקומי, להיות מוקף במילים ומחשבות.
באחת הפעמים הגעתי לכנסייה שבה נהגתי לשמוע הרצאות, ושמעתי הרצאה של עמית על השבת ביהדות. זה היה חלק מסדרת שיחות שעסקה בשורשים היהודיים של הנצרות. מצאתי את הנושא מאוד מעניין, וחשתי שלמרות שאני סיני זה מדבר ממש אליי ועליי. מצאתי שהערכים האלה מאוד גמישים ואוניברסליים. מהר מאוד הגעתי למסקנה שבתפקידי כעורך אני יכול לעזור ולהפיץ את המסר היהודי הזה. כמובן שאני לא יודע מספיק על יהדות, ולכן היה ברור שהדבר יהיה כרוך בשיתוף פעולה עם אחרים. לי כעורך יש היכולות לקחת את הטקסטים אחרי שהם מתורגמים לסינית, לראות שהכול בסדר ושהם מעבירים נכון את המסר לפני שהם עולים בערוצי הפצת המידע השונים".
ומה אתה עושה כרגע בארץ?
"בין השאר אנחנו בוחנים ספרים שאפשר יהיה לתרגם לסינית. הממשלה אצלנו עדיין מאוד חשדנית כלפי פרסומים כאלה ואחרים, וצריך להיות זהירים".
האם השלב הבא שלך או של חבריך הסינים שמתעניינים ביהדות הוא גיור?
"האתגר שלנו הוא לקחת את הערכים האוניברסליים היהודיים ולתרגם אותם לסין המודרנית. זה מה שאנחנו עושים ב'שופר ציון', אבל ברור שאחוז קטן מקהל היעד שלנו נכנס מאוד חזק לתרבות היהודית ובוחר להתגייר. זו כמובן הבחירה שלהם, אנחנו מספקים את החומר ושכל אחד יעשה עם זה מה שהוא רוצה. ברור שצריך לדעת הרבה יותר ממה ש'שופר ציון' נותן כדי להתגייר".
ביקור בישראל, שבו אתה מגלה שלא כולם כאן זוכי פרס נובל ואפילו לא כולם נחמדים, משנה בך משהו לעומת מה שחשבת על העם היהודי כשזה היה רק בתיאוריה?
"כן ולא. מצד אחד, כשאתה נתקל בסין בדעות כלפי יהודים, תמיד מדובר בזוויות חיוביות מאוד. וכאן, בישראל, הזוויות האלה לא תמיד באות לידי ביטוי, ונכון שלא בכולם אתה יכול לזהות את העם הנבחר. מצד שני, יש מכנה משותף לכל מי שגר כאן, ולא משנה אם הוא דתי או לא. אם אתה גר פה, ודאי שאתה מחובר ברמה מסוימת להיסטוריה שלך, ולא משנה אם אתה טיפש או חכם, חילוני או דתי. יש משהו רוחני שמחבר בין כולם שלא קיים בסין. חוץ מזה שכולם פה 'דוגרי'".
קודם כול בשביל הנפש
כשפול מדבר, עמית אלעזר מביט בו בגאווה של מורה בתלמידו השקדן והמוצלח. אין ספק שמדובר בפרויקט שהוא פרי מוחו של אדם אחד, צעיר למדי, שהצליח לעשות שינוי – גם אם כרגע הוא אינו מקיף חלקים נרחבים באומה הסינית העצומה. אני שואל אותו כמה סינים נחשפים לפעילות של "שופר ציון".
"כל סיני שעוסק בתחום של יחסי ישראל־סין שמע עלינו בדרך כזו או אחרת", הוא אומר, "האם הוא קרא כל מאמר לעומק והבין את המשמעות הרוחנית העמוקה? לא יודע. אבל אנחנו על המפה".
ובמספרים?
"תלוי בסוג המאמר. המאמר הכי נצפה שלנו, על ראש השנה, הגיע ליותר מ־16 אלף אנשים. צריך לזכור שרוב הסינים היום נמצאים בשלב של להרוויח כסף ולדאוג למשפחה – לא הרבה מעבר לזה. לרוב האנשים אין פנאי. חוץ מזה, הרבה דברים חלוציים בהתחלה היו נחלת מעטים. אני לא משווה את עצמי אליו, אבל סביב הבעל שם טוב הייתה קבוצה קטנה מאוד ואפילו נרדפת. הרבה פעמים אנשים לא מבינים חלוצים ולא מבינים למה זה טוב. יש גם ישראלים שלא מבינים למה אנחנו צריכים לפנות לסינים – שימשיכו להכין לנו בגדים וזהו".
איך אתה רואה את הפרויקט בעוד 20 שנה?
"הזמן שלנו בכדור הארץ מוגבל. כמו שאמרתי, אני יודע שלא אוכל לשנות את סין ולהפוך אותה לסניף של ישיבת 'שיח יצחק', בדיוק כמו שאני לא יכול לשנות את החברה בישראל. אבל אני יכול לקחת אחריות על החיים שלי, ולהשפיע על הכי הרבה אנשים שאני יכול בצורה הכי טובה שאפשר. מה יהיו התוצאות? אני משאיר את התשובה לה', או לאינסוף".
סליחה על השאלה הגשמית, אבל מהיכן מגיע המימון לפעילות שלכם?
"אין תקציב מסודר. אני מתפרנס מתרגומים, בין השאר לשרים שמגיעים לסין ולבכירים בתחום הכלכלי. אני מעביר קורסים בלימוד עברית והתרבות היהודית, מעביר הרצאות לקהלים שונים – לאו דווקא בהקשר דתי אלא תרבותי – ומלווה משלחות שמגיעות מסין לבית החולים לילדים שניידר. בסופו של דבר אני לא מתפרנס מ'שופר ציון' באופן ישיר, אבל אנשים שומעים שאני מתעסק בתחום הזה, ומשם מגיעים אליי ומבקשים הרצאות וחוגי בית. רוב הפעילות של 'שופר ציון' נעשית כאמור בהתנדבות".
אתה רואה את עתידך בסין?
"אני מרגיש שבסין אני יכול כרגע לתרום משהו שלא קיים היום אחרת. זה לא בהכרח אומר לגור שם לנצח, אבל בארץ לא אצליח למלא אולם של 600 איש בהרצאה על דברי רבי נחמן, ובסין כן. במידה מסוימת, קשרתי את גורלי ואת חיי עם הסינים. יש לי השפעה, אני בעל משמעות שם. והכי חשוב – הפעילות הזו היא קודם כול בשביל הנפש שלי. אחר כך בשביל הסינים".
