"אין לו אופי אפילו במיל": סיפורם של האליפלטים שלחמו בתל־מוטילה

נְזַמֵּר נָא אֶת שִׁיר אֱלִיפֶלֶט/ וְנַגִּידָה כֻּלָּנוּ בְּקוֹל/ כַּאֲשֶׁר עוֹד הָיָה הוּא רַק יֶלֶד/ כְּבָר הָיָה הוּא בִּישׁ גַּדָּא גָּדוֹל/ בּוֹ שְׁכֵנִים וּשְׁכֵנוֹת דִּבְּרוּ דֹּפִי/ וְאָמְרוּ שׁוּם דָּבָר לֹא יוֹעִיל/ אֱלִיפֶלֶט הוּא יֶלֶד בְּלִי אֹפִי/ אֵין לוֹ אֹפִי אֲפִלּוּ בְּמִיל.

…בְּלֵיל קְרָב בִּרְעוֹם אֵשׁ מְזַנֶּקֶת/ בֵּין אַנְשֵׁי הַפְּלוּגָה קוֹל עָבַר/ הַעֶמְדָּה הַקִּדְמִית מְנֻתֶּקֶת/ מְלַאי תַּחְמֹשֶׁת אָזַל בָּהּ מִכְּבָר/ אָז הִרְגִּישׁ אֱלִיפֶלֶט כְּאִלּוּ/ הוּא מֻכְרָח אֶת הַמְּלַאי לְחַדֵּשׁ/ וְכֵיוָן שֶׁאֵין אֹפִי בְּמִיל לוֹ/ הוּא זָחַל כָּךְ יָשָׁר מוּל הָאֵשׁ/ וּבְשׁוּבוֹ מְהֻמָּם וּפָצוּעַ/ הִתְמוֹטֵט הוּא, כָּרַע וְחִיֵּךְ/ הוּא חִיֵּךְ מִבְּלִי דַּעַת מַדּוּעַ/ וְכֵיצַד וּבְשֶׁל מָה זֶה וְאֵיךְ…

וּבַלַּיְלָה חָבוּשׁ קַסְדַּת פֶּלֶד/ אַט יָרַד הַמַּלְאָךְ גַּבְרִיאֵל/ וְנִגָּשׁ לִמְרַאֲשׁוֹת אֱלִיפֶלֶט/ שָׁכַב בְּמִשְׁלָט עַל הַתֵּל/ הוּא אָמַר אֱלִיפֶלֶט אַל פַּחַד/ אֱלִיפֶלֶט, אַל פַּחַד וָחִיל/ בַּמָּרוֹם לָנוּ יֵשׁ מִמְּךָ נַחַת/ אַף שֶׁאֵין לְךָ אֹפִי בְּמִיל.

מי מאיתנו אינו מצטמרר כשהשיר "אליפלט" בוקע ממקלט הרדיו? עינו של מי נשארת יבשה למשמע השיר, הנמנה עם השירים המזוהים ביותר עם יום הזיכרון לחללי צה"ל? למי לא נשרט הלב למשמע סיפורו של הנער שלא היה לו אופי במיל, ובגבורה שלא תתואר הקריב את חייו למען חבריו, למען המולדת?

אך מיהו אליפלט? ההיה לוחם בצבא הגנה לישראל בשם אליפלט שעליו כתב אלתרמן את שירו האלמותי? האם היה קרב מסוים שבו נפל אליפלט? ואם אליפלט הוא שם כולל לכל אותם לוחמים אנטי־גיבורים שנפלו בקרבות לתקומת המדינה, מדוע בחר לו אלתרמן את השם הזה?

אליפלט הוא אנטי־גיבור, שקשה להעלות על הדעת דמות יותר אנטי־גיבורה ממנו. נדמה שאלתרמן התכוון בשירו לעשות צדק היסטורי עם האנטי־גיבורים של מלחמת השחרור ושנותיה הראשונות של המדינה – מעפילים, עולים חדשים ממערב וממזרח שלא "נטפו טללי נעורים עבריים", ושהוטלו למערכה בטרם נתנה להם האומה בית, בטרם למדו את שפתה ובטרם הוכשרו כראוי למלחמה, ושלעיתים נזרקו בהם אשמות על קרבות שכשלו.

אלתרמן מבקיע בשיר לראשונה את מיתוס "יפי הבלורית והתואר" שנבנה על ידי חיים גורי סביב לוחמי הפלמ"ח. אליפלט הוא אנטי־גיבור, צנוע וענו. הוא משולי החברה, הוא לא החומר שממנו נוצרות אגדות. אבל בסופו של דבר מתברר שהוא גיבור. אלתרמן אינו מבקש ליצור סביבו מיתוס חדש, הוא בסך הכול מבקש להעניק לו את המקום הראוי לו בין אלו שנתנו את חייהם למען המדינה.

מדוד המלך ועד יל"ג

האירוניה, שחוט שלה משוך על פני כל השיר, היא האמצעי האמנותי המרכזי שבו משתמש אלתרמן. לאליפלט, נציגם של האנטי־גיבורים, אין אופי במיל. כך הוא מצטייר בעיני היישוב, בעיני המדינה הצעירה. הוא לא שואל מדוע ולמה, אין לו משנה סדורה, הוא אינו אידיאליסט, אינו אידיאולוג, אינו בנם של חלוצים, ואינו נושא בתרמילו את "כוכבים בחוץ" של אלתרמן. רק אתמול בא מן השואה, רק אתמול הגיע ממדבריות צפון אפריקה. אבל מסתבר שדווקא מתוך ה"אין לו אופי במיל" צמחו בו אותן תכונות מופלאות שעשאוהו גיבור, והוא זה שזוחל מול האש, שמקריב את חייו בלי לשאול ובלי דעת מדוע ולמה.

אלתרמן משגר מדי פעם רמזים אירוניים כשהוא מספר לנו שעוד בנעוריו של אליפלט, כאשר הצטייר כילד בלי אופי, כבר אז מנגינה מאירה ומצלצלת סביבו. עם נפילתו המנגינה מאירה ומצלצלת גם בלב חבריו, והמלאך גבריאל ניגש למראשותיו ולוחש לו כי במרום יש נחת ממנו אף כי אין לו אופי במיל. דווקא השימוש האמנותי באירוניה הופך את השיר כולו למעין אוקסימורון. הקרבת החיים על ידי האיש שאין לו אופי, היא שמעצימה את גבורתו של האנטי גיבור, אליפלט.

אחד מגיבוריו של דוד המלך היה "אֱלִיפֶלֶט בֶּן אֲחַסְבַּי בֶּן הַמַּעֲכָתִי" (שמואל־ב כג, לד). האם קרא אלתרמן לגיבור שירו על שם אליפלט, מגיבוריו של דוד, כדי לרמוז על האירוניה ולומר שהאנטי־גיבור שלו הוא גיבור? זו אחת האפשרויות, אבל אפשר גם שאלתרמן, שמן הסתם הכיר היטב את שירתו של יל"ג, בחר את השם אליפלט, הרחוק מלהיות צברי, בהשראת שירו של יל"ג "אשקא דריספק", שגיבורו הוא אליפלט, איש בעל תכונות דומות לאליפלט שלנו, שגם הוא איננו איש שהחברה מוקירה אותו יתר על המידה, בהיותו "בעל עגלה".

פרופ' אריאל הירשפלד, במאמרו "שיר פצע" (הארץ, 25.4.2007), הגדיר את אליפלט כ"מעין תמצית של כל שירי השכול שהיו לפניו ועובר של שירי הזיכרון שבאו אחריו, והוא עומד גבוה מכל השירים, והוא אחד מקולות האבל הנוקבים ביותר שמצאו את גילומם במוסיקה ובמלים עבריות". מנקודת מבטו של הירשפלד, עוצמתו של השיר היא לא בהצטרפותו למקהלת השכול אלא בדיוק ההפך; אלתרמן חותר תחת היחס לשכול, ואליפלט "הוא שיר המערער על אתוס הגבורה הישראלי". מן הבחינה הזו השיר אליפלט אינו עוסק דווקא בעולים החדשים האנטי־גיבורים, אלא בכל החיילים שבתמימות, אולי תמימות רבה מדי, נתנו את חייהם למען המדינה.

פרשנותו של הירשפלד ספגה ביקורת חריפה מזיוה שמיר. בספרה "הלך ומלך" כתבה שמיר כי הפרשנות הרואה בשיר אליפלט כתב אשמה חמור על נצלנותה של החברה אינה אלא סילוף, וכי אין ספק שהשיר "נכתב כשיר של הודיה לנערים התמימים שהקריבו את חייהם במאבק שאין צודק ממנו על עצמאות ישראל".

בליל של שפות בפלוגה

ד"ר יוסי גלובינסקי, מבכירי רופאי העיניים בישראל, המעיד על עצמו כי הוא אלתרמניסט בנשמתו, פרסם לאחרונה ספר אלבומי המוליך אותנו צעד אחר צעד אל הסיפור שמאחורי אליפלט, ואפשר שיש בו כדי להסיר הרבה מן הלוט המכסה את השיר. אך טבעי שבניסיונו להגיע למקור השם אליפלט חיפש גלובינסקי את מבוקשו במושב אליפלט הסמוך לראש־פינה.

באתר הרשות לפיתוח הגליל מצא גלובינסקי כי "מושב אליפלט קרוי על שמו של ניצול שואה אשר נפל בקרב תל מוטילה". במילים אלו השתמשה גם "תנועת אור", העוסקת ביישוב ופיתוח הנגב והגליל, כדי לתאר את מקור שמו של המושב. סמיכותו של המושב אליפלט לתל־מוטילה, הנמצא במרחק שבעה קילומטרים ממנו, מחזקת לכאורה את נכונותו של מקור השם. דא עקא, מושב אליפלט הוקם בנובמבר 1949 כ"כפר עבודה", ואילו קרב תל־מוטילה התחולל במאי 1951, כך שכולם טעו במקור השם. יתרה מזו, בין ארבעים ואחד חללי קרב תל־מוטילה לא נמצא אף אחד שנשא את השם אליפלט. ואולם, משושיו של גלובינסקי נדרכו: קרב תל־מוטילה הזדהר מתוך מקור השם של המושב, והעלה את האפשרות שיש קשר בין השיר אליפלט לקרב תל־מוטילה, ומכאן החל בחקירת קרב תל־מוטילה.

קרב תל־מוטילה, שהתחולל בראשית מאי 1951, הוא הקרב הקשה ביותר, עם מספר החללים הגבוה ביותר, בתקופות שבין המלחמות. תל־מוטילה הוא שם כולל לשלושה מוצבים על רמת כורזים מצפונה של הכנרת – מוצב תל־מוטילה, מוצב הדמות ומוצב השפך – ונמצא בדיוק במקום שבו קם לימים היישוב אלמגור. בהסכמי שביתת הנשק הוסכם שהשטח שממערב לירדן ועד תל־מוטילה יהיה אזור מפורז. בתחילת מאי השתלטו הסורים על מוצב תל־מוטילה ועל מוצב הדמות. כוחות צה"ל כבשו מחדש את תל־מוטילה, ואילו במוצב הדמות התבססו הסורים ואף הוזרמו לשם תגבורות ללא הרף. הגדוד שהוטלה עליו המשימה לכבוש את מוצב הדמות היה גדוד 21 של חטיבת גולני.

פלוגה ב', בפיקודו של גבי ברשי, התמקמה כבר יום קודם לכן במוצב התל, ושימשה כרתק למוצב הדמות, ואילו על פלוגה א' בפיקודו של זאב סלעי הוטל לכבוש את מוצב הדמות. לפי עדות סלעי, שליש מהפלוגה היו בני עדות המזרח, חמישים וחמישה אחוזים ממזרח אירופה, כולם זה מקרוב באו, ורק עשירית מהפלוגה "ארץ ישראלים". השיח בתוך הפלוגה היה בבליל של שפות, וכך גם הפקודות שהועברו. זה היה מן הסתם הרכבו של הגדוד, הרכבה של חטיבת גולני. על ה"אליפלטים" הוטל לכבוש את מוצב הדמות.

בלילה שבין 5 ל־6 במאי הגיעה הפלוגה למושב אליפלט, ומשם יצאה במסע רגלי לעבר תל־מוטילה כדי להתפרס משם בשיפולי מוצב הדמות, לקראת הסתערות. היציאה לקרב ממושב אליפלט מסבירה מדוע בחר אלתרמן לקרוא לשירו "אליפלט", סבור גלובינסקי. לאחר שתי הסתערויות, שכל אחת מהן גבתה את חלליה, הצליחה הפלוגה לפרוץ את גדרות האבן של המוצב ולתפוס עמדות מאחוריהן. במהלך הקרב הארוך הלכו ואזלו התחמושת, רימוני היד, מימיות המים והמזון. לוחמי פלוגה ב' שבתל־מוטילה החלו להסתנן בזחילה אל פלוגה א', כשהם נושאים באמתחתם תחמושת, רימוני יד ומים.

סיפר על כך סלעי, מ"פ א': "פלוגה ב' עשתה כל שביכולתה, ואף מעבר לכך, כדי לסייע לנו במשך כל הקרב. ברגעים הקריטיים, תוך סיכון רב, הגיחו מדי פעם חיילי הפלוגה, בידיהם שקיות שנועדו להתחפרות ובהן רימוני יד, תחמושת רגילה ומשורשרת למקלעים, ומימיות מים שחולקו בעיקר לפצועים".

לגלובינסקי לא היה עוד ספק למה התכוון המשורר בסַפרו את סיפור הקרב בשיר אליפלט: "בְּלֵיל קְרָב בִּרְעוֹם אֵשׁ מְזַנֶּקֶת/ בֵּין אַנְשֵׁי הַפְּלוּגָה קוֹל עָבַר/ הַעֶמְדָּה הַקִּדְמִית מְנֻתֶּקֶת/ מְלַאי תַּחְמֹשֶׁת אָזַל בָּהּ מִכְּבָר/ אָז הִרְגִּישׁ אֱלִיפֶלֶט כְּאִלּוּ/ הוּא מֻכְרָח אֶת הַמְּלַאי לְחַדֵּשׁ/ וְכֵיוָן שֶׁאֵין אֹפִי בְּמִיל לוֹ/ הוּא זָחַל כָּךְ יָשָׁר מוּל הָאֵשׁ".

תיאורו של סלעי מוביל אותנו ישירות לסיפור הקרב של אליפלט. דמותו של אליפלט של השיר קמה ועולה מתוך סיפורו של סלעי. הקרב שהחל בשלוש לפנות בוקר ביום ראשון, הסתיים לפני הצהריים בהסתערות שלישית, בסיוע מטוסי חיל האוויר.

האשמה לא מוצדקת

תל־מוטילה הוא היום מרכזו של מושב אלמגור, שקם כהיאחזות נח"ל בשנת 1961. מי שעומד בצמוד למינימרקט של המושב, היושב בדיוק על פסגתו של התל, ומשקיף אל גבעת הדמות המאיימת; אל המתלול העולה אליה, המכוסה בסלעי בזלת ענקיים; ועל העמק הקטן שבין שתי הגבעות, שבו זחל אליפלט – מבין את קרב הגבורה שהתרחש כאן.

אבל אליפלט אינו איש אחד. אליפלט הוא נציגם של כל האליפלטים שלחמו אותו לילה בתל־מוטילה, וכל האליפלטים שלחמו במלחמת השחרור. אותם שהצטיירו ככאלה "שאין להם אופי במיל" – כי הם הוטלו אל המלחמה רגעים אחרי שהגיעו לארץ, כי דיברו בשפות זרות, כי לא הוכשרו כראוי למלחמה. אלתרמן כבר נתן לכך ביטוי עז שנים קודם לכן, בשירו "אחד מן הגחל":

עוֹד הָאָרֶץ הַזֹּאת לֹא נָתְנָה לוֹ/ לֹא יָדִיד, לֹא פִּנָּה לְמִקְלָט/ לֹא שִׂמְחָה מִן הָאֶלֶף הַלָּלוּ/ אֲשֶׁר לָנוּ הָיוּ לְמַתָּת/ לֹא, כִּי רַק אֶת חַיָּיו, פְּלִיטֵי חֶרֶב/ הוּא קִבֵּל עַל הַחוֹף מִיָּדָהּ/ אֲבָל גַּם אֶת חַיָּיו, אֵי בָּעֶרֶב/ הוּא הֵשִׁיב בְּנָפְלוֹ בַּעֲדָהּ.

בקרב תל־מוטילה, שהסתיים בניצחון, נהרגו ארבעים ואחד לוחמים ונפצעו למעלה משבעים. בגלל המחיר הכבד נצרב הקרב בתודעה הלאומית ככישלון. האתוס הצה"לי החביא אותו עמוק מתחת לזיכרון הלאומי וביקש להשכיחו. "מי שאשם בכישלון הם החיילים, העולים החדשים, שהיו בעלי רמה נמוכה ביותר", פסק סגן הרמטכ"ל, האלוף מרדכי מקלף. "החומר האנושי שקיבלו היחידות הלוחמות היה רע", קבע גם סגן־אלוף רחבעם זאבי, המג"ד שניהל את הקרב. למותר לציין שהמג"ד והמח"ט נמצאו בשעת הקרב הרחק ממנו, לחוף הכינרת.

גם בקרב הזה, כמו בקרבות אחרים במלחמת השחרור, חוליקאת ולטרון למשל, הוטלה האשמה בכישלונות, שלא בצדק, בעולים החדשים. אלתרמן בשירו אליפלט עומד משתאה נוכח גודל גבורתם של ה"אליפלטים", ובא לתבוע את עלבונם של אלה "שאין להם אופי במיל", ש"שכנים דיברו בהם דופי", גם אחרי שהקריבו את חייהם למען המדינה. הוא מבקש להעמיד אותם במוקד אתוס הגבורה הישראלי, בשורה אחת עם "יפי הבלורית והתואר", ולהציב את קרב תל־מוטילה הנשכח בשורה אחת עם קרבות מיתולוגיים ששמם נישא על כל שפתיים.

השיר אליפלט נכתב על ידי אלתרמן בסוף שנת 1958, ללהקת גייסות השריון, עם התגייסותה לצה"ל של בתו תרצה והצטרפותה ללהקה. העובדה שבשנת 1958 התייחס אלתרמן לאירוע משנת 1951 אינה צריכה להפתיע איש. שנה קודם לכן פרסם אלתרמן את ספר שיריו "עיר היונה", המוקדש ברובו לאתוס המאבק להקמת המדינה, ההעפלה ומלחמת השחרור, מתוך מבט חדש, מעמיק ורחב אופק יותר, לעיתים ביקורתי, כמו בעניין היחס לעולים החדשים ובעיקר ללוחמים העולים, אך מתוך הזדהות ואמפתיה מלאה. אהרן מגד הכתיר את הספר כ"אפוס הדור" וכ"אודיסיאה שלנו".

בשיר "לא אשכח זאת רעי", המתפרסם ב"עיר היונה", אומר הלוחם הנישא פצוע אנוש על גבו של חברו:

הִנֵּה לַיְלָה רֵעִי הַנִּיחֵנִי הַפַּעַם/ הִנֵּה לַיְלָה רֵעִי הַנִּיחֵנִי וּבְרַח/ כִּי מַכּוֹת רַקּוֹתַי, כִּי הַלֵּב הוֹלֵם פַּעַם/ כִּי הַשֶּׁמֶשׁ עָלַי לֹא יִזְרַח. הִנֵּה לַיְלָה רֵעִי הַנִּיחֵנִי הַפַּעַם/ הִשָּׁבַע רַק רֵעִי, אִם יֵשׁ יוֹם וְתָנוּחַ/ וְעָבַרְתָּ בֵּיתִי, מָה תֹּאמַר שָׁם, כָּזֹאת:/ הוּא רֹדֵף הֲבָלִים וְהָיָה רוֹעֶה רוּחַ/ אֲבָל מֵת כְּמוֹ אִישׁ הַיּוֹדֵעַ עֲשׂוֹת.

האין הוא אליפלט?