"רוסים לא בוטחים בי כי אני יהודי, אמריקאים לא בוטחים בי כי אני רוסי ויהודים לא בוטחים בי כי הם יהודים". המשפט הזה נשמע אולי כמו בדיחה, ודאי כאשר בן רוזנפלד, אחד הקומיקאים המוכרים ביותר בניו־יורק סיטי, מספר אותה על במת כנס "לימוד FSU" שנערך לאחרונה באוניברסיטת קולומביה שבמנהטן. אבל כשאנחנו מתיישבים לדבר על המתח שבזהות המשולשת, העסק באמת מתחיל להיות מסובך יותר. "המשפט הזה מדגים את הבלגן שבו אנחנו חיים. אתה בכל מקום קצת אאוטסיידר. אתה מנסה לברוח מהכול ולמצוא לעצמך זהות וקשר, בטח כמהגר רוסי בארה"ב", הוא אומר.
מקומיים עם שורשים רוסיים
אחד מכל חמישה ישראלים, ואחד מכל שבעה יהודים בצפון־אמריקה כיום, הם יוצאי ברית המועצות. בעוד בישראל העולים החדשים הצליחו בתוך זמן קצר יחסית להתערות בכל תחומי המדינה – כלכלית, חברתית ופוליטית – ולהשתלב במשק ובהנהגה הישראלית, בצפון־אמריקה ולא רק בה הם מקיימים חברה מקבילה אך שונה בתכלית. יהודי ברית המועצות לשעבר שהיגרו משנות השבעים המאוחרות ועד התשעים המוקדמות הם משכילים ומצליחים בדרך כלל, אבל כמעט שאינם מחוברים לזהותם היהודית, ודאי לא לקהילות היהודיות המקומיות. בשנים האחרונות יותר ויותר מהם מחפשים את שורשיהם היהודיים ומבקשים להתחבר לזהות היהודית, וכל זאת תוך התבדלות מן החברה היהודית־אמריקאית.
"יש בקהילה היהודית של יוצאי ברית המועצות קרוב ל־300 אלף יהודים באזור החוף המזרחי בארה"ב ומספר דומה בצד המערבי עם שלוחות בשיקגו, בדטרויט, בבוסטון ובפלורידה", מסביר חיים צ'סלר, יו"ר ומייסד לימוד FSU. "מזה 12 שנים הארגון מאגד עשרות אלפי יהודים ממדינות חבר העמים בעשרות מדינות ומקיים פסטיבלים של תוכן בנושאי הגות, מחשבה ועניין יהודיים. הארגון מבקש למלא ואקום עבור דור שמאבד את זהותו ושבקושי היה מודע לה. עשרות שנות מסך הברזל והחיים תחת הקומוניזם ברוסיה הרחיקו אותם מכל פרט של דת ומסורת ובעוד רבים מהם מתבוללים ונאבדים לעם היהודי, ב'לימוד' מנסים להשאיר אותם קרוב. ליצור מהם קהילה".
צ'סלר מתאר: "הדור הראשון של העלייה מרוסיה היה דור של מהגרים. הדור השני – חבר'ה צעירים בשנות העשרים המוקדמות ועד החמישים – הם ברובם המוחלט אקדמאים הרואים עצמם חלק מאמריקה והקהילה היהודית. יחד עם זאת, הם לא מתכחשים לשורשיהם הרוסיים, מבחינת שפה וכדומה. שורשים אלו הם חלק מהזהות שלהם גם בחיים בארה"ב".
צ'סלר רואה בהם כוח ענק ומוחמץ בחזית ההסברה והתמיכה הציונית, מאחר ש"הם מאוד קרובים לישראל. זה אולי הכוח היהודי האקטיבי ביותר מקרב הדור הצעיר החילוני שמזדהה עם ישראל ויוצא לכל משימה, ואנחנו רואים את זה בהשתתפות שלהם ב'לימוד', באירועים של הקונסוליות ובארגוני הסטודנטים כדוגמת 'הלל' ועוד. ההזדהות שלהם עם ישראל גבוהה יותר מכל קהילה".
כנס "לימוד" מתנהל באחד מבנייני אוניברסיטת קולומביה. ארבע הקומות המו משתתפים. רק אחדים מהם חבשו כיפה והשפה השלטת בבניין הייתה רוסית. עשרות מרצים שונים מקשת הגוונים היהודית מדברים בחדרים השונים בפני 400 צעירים וצעירות. למתבונן מהצד האירוע יכול להראות ככנס אקדמי טיפוסי, גם אם משתתפיו מדברים ברוסית, אך בפועל בתוך שעות ספורות נוצרה כאן קהילה של חברים עם ברית גורל משותפת.
דחייה בבית הספר
נחזור לרוזנפלד. מהחיים שלו כילד רוסי, עולה חדש בבית ספר יהודי פרטי ולאחר מכן בבית ספר כללי, הוא עשה קריירה מוצלחת למדיי. מדי ערב הוא מופיע במועדוני סטנד אפ מובילים בתפוח הגדול ומספר על חוויותיו ועל חוויות משפחתו כיהודים רוסים־אמריקאים. הבחור הצעיר והחייכן, אב לתינוקת קטנה, לא מפסיק להצחיק. אך מאחורי כל בדיחה, כך הוא מעיד על עצמו, מסתתר עולם שלם של התמודדות ומורכבות.
מהי הזהות שלך?
"אני קומיקאי מניו יורק, רוסי ואז יהודי", הוא עונה לאחר התלבטות לא קצרה. "למדתי בבית ספר יהודי בקונטיקט אחרי שהגענו לארה"ב מרוסיה וממש שנאתי את המקום הזה. זה היה בית ספר של יהודים עשירים והם לא קיבלו את הילדים העולים מרוסיה. הייתי היחיד שגרתי בדירת מגורים בזמן שכל שאר הילדים גרו בבתים פרטיים והם צחקו עליי. קראו לי אז בוריס ולכן שיניתי את השם כי צחקו עליו כל הזמן בתור ילד. כל הזמן הייתי אאוטסיידר. הילדים היהודים צחקו עליי שאני רוסי וזה הרחיק אותי מהזהות היהודית. זה היה לפני 25 שנה, אבל עד היום זה משפיע על רבים, אני בטוח. זה לא היה משהו רק ספציפי כלפיי".
רוזנפלד לא מבקש לצאת נגד הקהילה היהודית המקומית שקלטה את העולים ממדינות חבר העמים ונתנה למשפחות המהגרות תמיכה ועזרה, אך לדבריו "החוויות שלנו כילדים מושפעות מבתי הספר ומהדרך שבה שהילדים האמריקאים התייחסו אלינו". הוא מניח שלילד יהודי־רוסי בישראל החיים כמהגר קלים יותר: "יש לכם אוסף גדול של תרבויות ועולים ממקומות שונים בבתי הספר ולכן זה פחות מורגש".
אחד האורחים החשובים שהשתתף בכנס היה האוליגרך לאונרד (לן) בלווטניק. הוא נחשב לאחד מעשירי תבל ולפי המגזין פורבס הוא ניצב במקום ה־40 ברשימת המיליארדרים העולמית. הונו נאמד בכ־20 מיליארד דולר, והוא אחד התומכים בפעילות "לימוד" בתפוצות. בלווטניק מנתח את התמודדותה של הקהילה היהודית־רוסית בארה"ב:
"רוב הקהילה היהודית רוסית הגיעה לכאן עם ההגירה הגדולה של שנות השבעים והשמונים והתשעים המוקדמות. כעת, הילדים שלהם מחפשים את הדרך שלהם. אני מניח שרוב הקהילה השתלבה בתרבות האמריקאית יותר מאשר ברוסית אבל היא לא התחברה לכדי קהילה יהודית. בעוד אצל הקהילה הסורית־יהודית, למשל, חבריה מנסים להישאר ולגור ביחד ולהתאחד סביב התרבות שלהם, אצל יוצאי רוסיה כל זה לא היה קיים. בדור השני משהו השתנה. הם מנסים להפוך לקהילה יהודית אמריקאית ומחפשים את הדרך שלהם. מכאן חשיבות הפעילות הזאת".
בלווטניק השתתף באחד הפאנלים בכנס שעסק בנושא הפילנתרופיה המודרנית בעולם היהודי־רוסי, לצד איל ההון מת'יו ברונפמן, בעל השליטה באיקאה ישראל המכהן כיושב ראש ארגון לימוד FSU. השניים סיפקו הצצה מעניינת לשיקולי הכוח והנתינה בקרנות ובהשקעות של מיליוני הדולרים שהם מעניקים מדי שנה לשלל מטרות. "לפני כמה עשרות שנים ההנחה הייתה שישראל לא יכולה לשרוד בלי פילנתרופיה, אבל בעיניי המציאות הזאת כבר לא קיימת יותר. ישראל היא מדינה חזקה תודה לא־ל ויש לה צבא וכלכלה חזקה", אמר ברונפמן. "אני מאמין שהתמיכה היום צריכה להתבטא יותר בעשייה למען ילדים, חיילים וחללי צה"ל. ישראל כבר לא צריכה את התמיכה שלנו בשרידות שלה וגם לא את המעורבות הפוליטית שלנו".
בלווטניק, מבעלי ערוץ 10, היה מעורב בחקירות "תיק 1000" בחשד שנתניהו ניסה לסייע לו לרכוש את חברת הטלוויזיה "רשת". בפאנל הוא הבהיר, מבלי להתייחס לנתניהו, כי לדעתו אין לתושבי חוץ היתר להתערב בפוליטיקה הישראלית: "אם אתה לא גר בישראל והילדים שלך לא הולכים לצבא זה לא ראוי לומר לישראל מה היא צריכה לעשות ומה לא. יש בחירות וזו דמוקרטיה".
שני בעלי ההון הציבו את התמיכה ביהודים יוצאי ברית המועצות כעניין בעל ערך רב. "אנחנו רוצים לחבר את היהודים ליהדות, אחרי כמעט שבעה עשורים של קומוניזם. זה מאוד חשוב", הצהיר ברונפמן. לדבריו, אחד הדגלים שהפילנתרופיה צריכה לשאת הוא תמיכה במלגות לתלמידים וצעירים יהודים: "אני חושב שקמפוסים ובתי ספר יהודיים הם הדרך הטובה ביותר לשמור על החיים היהודיים כאן. אני יכול להרשות לעצמי לשלוח את הילדים שלי לבתי ספר יהודיים אבל אני יודע שהרבה מאוד לא יכולים להרשות לעצמם את זה ובתי הספר צריכים לגייס מלגות כדי לאפשר לכמה שיותר ילדים יהודים ללמוד בהם ולהישאר מחוברים".
פרויקט בניית קהילות
הכנסים של לימוד FSU, הארגון שייסד צ׳סלר, גזבר הסוכנות היהודית וראש משלחת הסוכנות היהודית בברית המועצות לשעבר לצד סנדרה קאהן, נערכים אחת לכמה חודשים במקומות שונים במזרח־אירופה, בישראל ובארה"ב. הם נושאים אופי שונה בהתאם לדרישות הקהילה המארחת, שאף מארגנת את ההרצאות. המסר שיוצא מפעילויות הארגון הוא השאיפה להחזיר את הרוח הקהילתית, כמו גם לעודד הכרה בזהות היהודית בקרב יוצאי ברית המועצות.
כמה ממשתפי הכנס מספרים כי במשך שנים כמעט לא ניתן היה למצוא מתנדבים לעשייה בקרב יוצאי חבר העמים, אך לאחרונה רבים מוצאים לפתע עניין בעשייה למען הקמת קהילה יהודית־רוסית, גם אם לא דתית ואפילו לא מסורתית. ארתור יוסופוב, מתנדב בהפקת האירוע, מתגורר בניו יורק. הוא מספר כי הוא לא רואה בזהות המשולשת שלו בעיה אבל מוצא במפגשים האלו רגעים יקרים ונדירים של תחושת שייכות: "אני יודע שכאן בכל מצב אני מקובל ונמצא עם חברים מהבסיס שלי. אני נהנה בחברת אמריקאים ויש לי הרבה חברים, אבל כאן זה משהו שונה".
אלינה ביטל, יו״ר שותפה בוועדה המארגנת של לימוד FSU ניו יורק, רואה שינוי של ממש בחברה היהודית־רוסית בעיר הגדולה, שבשנים האחרונות סוללת את דרכה להתאגדות כקהילה: "אני גרה בדרום ברוקלין וממש נפגענו בזמן ההוריקן 'סנדי' שהכה בחוף המזרחי ב־2012. כל גופי ההצלה והסיוע לא הגיעו אלינו במשך חמישה ימים. לקחנו אחריות, חברים מקרב היהודים הרוסים, והקמנו מרכז תמיכה עם מתנדבים נערים ומבוגרים שעזרו וסייעו במצרכים בסיסיים. אף אחד לא בא לעזרתנו ואנחנו התגייסנו לעזור לכולם. אני לא יודעת אם ההורים שלי יצאו להתנדב אבל אני יוצאת וגם הילדים שלי. זה משתנה. אל תשכח שהתחלנו הכול מאפס ואף אחד לא עזר לנו ברכישת דירה, במימון לימודים ועוד, ולכן נשאר לנו ובטח להורים שלנו מעט מאוד זמן ויכולת לתת ולתרום לחברה".
ברונפמן רואה בניסיון לבנות קהילות יהודיות־רוסיות בארה"ב פרויקט בראשיתי שאין שני לו: "אם אתה מסתכל על קהילות אחרות בעולם, הן כל הזמן הורשו לחיות כיהודים, אך הרוסים לא. במשך שבעים שנות קומוניזם היה אסור להם לקיים מנהגים יהודיים ואפילו להרגיש יהודים. המטרה שלנו היא להחזיר להם את הרוח היהודית. בדור הראשון והשני אנשים רצו להיות אמריקאים אבל עדיין אהבו לדבר ברוסית, לשמוע את השירים הרוסיים ולקרוא את הספרות הרוסית, כי זה חלק ממי שהם. מצאנו שהיסטורית הפדרציות השונות באמריקה התמודדו עם קושי למשוך את היהודים הרוסים אליהן".
נדמה כי זו שעת זהב נדירה. רוזנפלד מסביר כי "כשאתה מגיע לארה"ב כילד אתה רוצה להידמות לאמריקאים ולכן מתרחק מהזהות היהודית שלך. רוב הזמן אין קשר בין יהודים מרוסיה, וכאן אנחנו מרגישים דומים וזהים. אני זוכר שפעם אחת ביליתי עם חבר אחרי הופעת תיאטרון. שתינו ביחד וישבנו עם חברים והיה שם חיבור טוב כי כולנו היינו רוסים, למרות שלא הכרנו אותם. מבחינה זו להגיע ל'לימוד' זה להרגיש שאתה לא בודד מחוץ לקהילה".
משתדלים לא להטיף
אנשי לימוד FSU נזהרים מאוד בפעילות שלהם ועושים הכול כדי שהתכנים שלהם לא יטיפו לדבר – לא ינסו להשפיע או להניע לפעולה של חיבור מסורתי או הלכתי ליהדות. הם עושים זאת מתוך רצון לשמור על החיבור הבסיסי בין היהודים שמבקשים שוב לשמוע על זהותם. הם רוצים שרוזנפלד הסטנדאפיסט, שנשוי אמנם ליהודייה אבל מעיד על עצמו כי לא היה חשוב לו כלל להתחתן עם יהודייה ושהילדים שלו לא יהיו יהודים, ימצא עצמו חלק מהקהילה היהודית, וכך גם בני דורו.
"אנחנו לא מנסים להילחם בהתבוללות בצורה רשמית ואין לנו שום אג'נדות רשמיות מעין אלו", מבהיר צ'סלר. הוא מסביר כי למעשה "אנחנו רוצים להשפיע על תודעה ואם נצליח להשפיע על התודעה יהיו כאלו שזה יהיה עניין חשוב עבורם. אנחנו לא כופים ולא אומרים להם מה צריך לעשות ואיך. אני נותן להם מרצים ופותח בפניהם שלל אפשרויות ללמוד ולחקור ולגלות על היהדות. אנחנו מאבדים המון יהודים בכל שנה במיוחד בקרב הקהילה של יוצאי ברית המועצות שמלכתחילה רבים בה היו מנותקים מהיהדות במשך שנים. הלוואי והיו לנו יותר יכולות תקציביות, שכן אז היינו יכולים לפעול פי ארבעה ויותר מאשר היום, ולהגיע לעוד הרבה קהילות במדינות שאנחנו לא מצליחים לגעת בהן".
צ'סלר עוצר לפתע משטף דיבורו המתלהב ומפליט בחיוך. "אתה יודע מה? כן, המקום הזה הוא גם סוכנות שידוכים, אבל זו אגנ'דה משנית. הצעירים מקבלים פה תכנים מגוונים מאוד שמעניינים אותם, וברור שבסופו של דבר הם יכולים להכיר כאן בני ובנות זוג וזה דבר טוב מאוד. מאירוע כזה יכולים לצאת כמה עשרות זוגות שמתחתנים ונשארים יהודים המחוברים לקהילה. ברור שגם זה חלק מההצלחה שלנו".
