תיאוריית הקשר: פזאל אפרידי מנסה להחיות את יחסי ישראל והפשטונים

כבר עם כניסתו לארץ באה לידי ביטוי המורכבות שנושא עמו אפרידי פַזַאל. פקידת ההגירה בנתב"ג שאלה אותו למטרת ביקורו, אך תשובתו לא סיפקה אותה. כשהדרכון שלו בידה היא ביקשה שיסור הצידה וימתין להגעת פקיד נוסף שישוחח איתו. לאחר המתנה לא קצרה, שבמהלכה נערך מן הסתם בירור כלשהו, הוחזר לו הדרכון ונאמר לו כי הוא יכול להיכנס.

למחרת צפה אותה מורכבות שוב, הפעם באופן חד יותר. פזאל וד"ר אייל בארי, ידידו שהזמין אותו למסע בישראל וליווה אותו במהלכו, הגיעו לביקור במערת המכפלה בחברון. השניים רצו להיכנס יחד בשער המיועד ליהודים, אולם החיילים התעקשו כי פזאל ייכנס מהשער המוביל ל"אולם יצחק", שדרכו עוברים המוסלמים. כל ניסיונות ההסבר מצד השניים עלו בתוהו, ולבסוף הם נאלצו להסתפק בסיור ברחבת המערה בלי להיכנס לתוכה.

פזאל, או בשמו המלא פזלור רחמן אפרידי, נולד לפני כחמישים שנה בפקיסטן, בן לקבוצה אתנית בשם "פשטונים", או פתאנים. הפשטונים היא קבוצה מוסלמית־סונית המונה כמה עשרות מיליוני אנשים (בין 50 ל־80 מיליון, תלוי בהערכות) החצויים כיום בין אפגניסטן לפקיסטן. בינם ובין השלטונות במדינות אלו קיים מתח לא מבוטל, בעיקר בפקיסטן. פזאל עצמו נאלץ לברוח מארצו בעקבות פעילותו הפוליטית, ומתגורר כיום בפריז.

בקרב החוקרים קיימות הערכות שונות באשר למקורם של הפשטונים, כאשר אחת התיאוריות היא שמדובר בצאצאי עשרת השבטים שגלו מישראל. ישנן שאלות ותהיות רבות על התפיסה הזו, אך יצוין שהיא מתיישבת עם מסורות בעל פה בקרב הפשטונים עצמם, שאחד השמות שהם מכנים בו את עצמם הוא "בָּאנֵי אישראיל". אחד החוקרים המחזיקים בתיאוריה הזו הוא ד"ר בארי, שעבודת הדוקטורט שלו באוניברסיטת אריאל עסקה בנושא. עם זאת, חשוב להבין כי על אף אותם מסורות הפשטונים אינם מזהים את עצמם עם העם היהודי, ובדומה לשכניהם באפגניסטן ופקיסטן גם לא בדיוק תומכים במדינת ישראל.

כיליד מדינה מוסלמית שאין לה יחסים עם ישראל ושבמהלך השנים אף ביטאה עוינות כלפיה, וכבן לקבוצה מוסלמית־סונית שאינה אוהדת את ישראל, ברור מדוע נתקל פזאל בקשיים ובחשדנות בביקורו כאן. עם זאת, מטרת ביקורו היא ניסיון להבין האם אכן יש לבני עמו שורשים יהודיים, ובעיקר שאיפה ליצור חיבור והיכרות ראשוניים בין ישראל לפשטונים.

כל פשטוני יגיד לך שהוא 'באני אישראיל', אבל הוא לא ידע להסביר לך מה בדיוק משמעות הדברים. אנחנו כן יודעים שאנחנו שונים בכל מיני מובנים ומנהגים מאוכלוסיות אחרות שמתגוררות באזור שלנו

אנו נפגשים בבית קפה באוניברסיטת תל־אביב, בכניסה למוזיאון "אנו" (בית התפוצות לשעבר), שפזאל הגיע לסייר בו יחד עם ד"ר בארי. אני מבקש להבין מה הוא בעצם מחפש בישראל, וכיצד הוא רואה בחזונו את הקשר העתידי בין הפשטונים לבין מדינת העם היהודי.

"נולדתי בצד הפקיסטני של אזור שאני קורא לו 'השטחים הפשטוניים הכבושים', במקום שנקרא 'אדמחל' (Adamkhel), סמוך לעיר בשם 'כוהאת' (Kohat), שהיא חלק ממחוז ח'ייבר בפקיסטן", פותח פזאל את סיפורו. ד"ר בארי ממהר לומר שמשמעות המילה "חל" היא כפר, כך ששם המקום בתרגום לעברית הוא כפר־אדם, מה שרומז אולי לאדם הראשון. מקורה של העיר 'כוהאת', הוא מוסיף ומציע, הוא אולי בשם המקראי קהת, של אחד מבני לוי. הערות דומות יעלו שוב במהלך השיחה. מתברר שישנם לא מעט שמות הקשורים לפשטונים וליישוביהם שמקורם בשמות יהודיים, כמו אזור אפרידיה שנטען כי מקורו במילה אפרים, שבט ששמו "יוסופאזי" ועוד.

בין אם יש ממש בקישורים הללו ובין אם לא, פזאל עצמו, כמו גם הרוב המוחלט של סביבתו, לא ממש הכירו את הטענות האלה. "צריך להבין שהפשטונים הם קבוצה שמורכבת מ־400 שבטים, שלא מאוד מאוחדים אחד עם השני", אומר פזאל. "מעבר לכך, הפשטונים הם אנשים מאוד פשוטים שלא טובים בלכתוב את ההיסטוריה שלנו. אצלנו המסורות עוברות בעל פה מאב לבן".

אם אפגוש פשטוני ואשאל אותו אם הוא "באני אישראיל", הוא ידע לענות לי?
"בוודאי, כל פשטוני יגיד לך שהוא 'באני אישראיל', אבל הוא לא ידע להסביר לך מה בדיוק משמעות הדברים. אנחנו כן יודעים שאנחנו שונים בכל מיני מובנים ומנהגים מאוכלוסיות אחרות שמתגוררות באזור שלנו. כשפגשתי את אייל (ד"ר בארי) גיליתי שלא מעט מהמסורות שלנו דומות לאלו של היהודים. אחד הדברים המרכזיים הוא מסורת מאוד חזקה אצלנו שלא להתחתן עם אנשים משבטים אחרים. אני זוכר איך מישהי מהכפר שלנו התחתנה פעם עם גבר לא פשטוני, ואמללו להם את החיים עד שהוא עזב. יש עוד מסורות כמו ייבום, שמקובל מאוד אצל הפשטונים. אלו מסורות שלא מקובלות באזור שאנו גרים בו או בשבטים אחרים שסמוכים אלינו. עוד הבדל בינינו ובין שבטים אחרים באזור הוא שאנחנו לא אוכלים בשר גמלים. זו מסורת שאין לי מושג מה עומד מאחוריה, אבל תמיד מאוד עניין ומשך אותי להבין מה המקור למנהגים הללו".

עם אחד, שתי מדינות

עוד נחזור למנהגים הייחודיים ולשאלת הקשר היהודי, אבל לפני כן פזאל סוקר את ההיסטוריה הקרובה יותר. "כשהבריטים יצרו את מדינת פקיסטן בשנות הארבעים של המאה העשרים, לדעתי הם קבעו בכוונה את קו הגבול בינה ובין אפגניסטן באופן שמחלק את שבטי הפשטונים לשניים. כ־35 מיליון פשטונים נמצאים בפקיסטן, שם הם קבוצת מיעוט בתוך מדינה של למעלה מ־200 מיליון תושבים. עוד כ־15-20 מיליון פשטונים חיים באפגינסטן שבה הם הרוב, כי זו מדינה קטנה יותר של פחות מ־40 מיליון איש. אני בא מהחלק שנמצא בצפון פקיסטן, אבל אנחנו לא מקבלים את הגבול הזה. מבחינתנו צריכה להתקיים אחת משתי אופציות – או שתקום מדינה שאני מכנה 'פשטוניסטן', שתכלול את השטח מפקיסטן ומאפגניסטן שבו חיים הפשטונים, או שהשטח שבו חיים הפשטונים בפקיסטן יהפוך לחלק מ'אפגניסטן הגדולה'".

לדברי פזאל, הסיבה לחלוקה שיצרו הבריטים בין הפשטונים היא אירוע מפורסם במהלך המלחמה האנגלו־אפגנית, שבו ערכו שבטי הפשטונים טבח בצבא הבריטי הנסוג. הם השאירו בחיים רק רופא אחד, כדי שיעביר את המסר לשלטונות האנגלים. מסיבה דומה, לדבריו, גם השלטון באפגניסטן לא נמצא בידי הפשטונים. "הפשטונים מאוד רדיקלים וקיצוניים, אז העדיפו לחלק אותם כדי להחליש אותם ולא לתת להם את השלטון. בעבר כשהם שלטו, הם תקפו את העמים סביבם".

 

כעת, מתברר, העבר הקיצוני של הפשטונים עומד בעוכריהם. "הבריטים השתמשו בפקיסטנים כדי להרוג את הפשטונים, ולמעשה גם כיום מתבצע הרג כזה. במהלך השנים נרצחו עשרות אלפי פשטונים, ועוד עשרות אלפים נעלמו. בהתחלה הפשטונים לא התעקשו על מדינה משלהם, אבל בשלב מסוים הבנו שפקיסטן היא לא המדינה שלנו ושאנחנו צריכים להיות עצמאים".

פזאל עצמו החל לפעול בכיוון כבר בימיו כסטודנט. "מהרגע שסיימתי את לימודי התיכון הפכתי לאקטיביסט. הייתי העורך של החלק באנגלית במגזין הסטודנטים במכללה שבה למדתי, ולאחר מכן באוניברסיטה למדתי מנהל ציבורי וערכתי מגזין זכויות אדם. לאחר מכן התחלתי לכתוב ל'פרונטיר פוסט' (The Frontier Post), עיתון עצמאי חשוב באנגלית שמתפרסם בפקיסטן. בכל המקומות האלה כתבתי בעד זכויות אדם ונגד טרור. פעלתי למען זכויות הפשטונים, וגם דיברתי על מתן זכות הצבעה לנשים".

פעילותו של פזאל לא מצאו חן בעיני השלטונות המקומיים וגם לא בעיני אנשי הטאליבן באזור. "הדברים שאמרתי לא היו מקובלים על המשטר, ובעיקר לא על השירות החשאי, אז הם הפעילו נגדי אנשי טליבאן מקומיים שיאיימו עלי ויפגעו בי". פזאל מספר כי לאחר כמה מקרים שבהם איימו עליו והכו אותו, לבסוף אנשי הטליבאן חטפו אותו. "למזלי הצלחתי להימלט מהם, אבל היה לי ברור שאני חייב לברוח מפקיסטן".

איך הסביבה והמשפחה שלך הגיבו?
"חלק מהסביבה שלי תמכה בי, אבל הם בעיקר פחדו כי גם עליהם איימו. מאוחר יותר, כשהתחלתי לפעול באו"ם למען הפשטונים, האחים שלי אוימו ותוחקרו בידי המשטרה החשאית של פקיסטן, והיום אני לא יכול אפילו לבקר בפקיסטן".

כיום פזאל גר בפריז, ומסתובב ברחבי העולם בניסיון לקדם אוטונומיה לפשטונים. "הופעתי במוסדות האו"ם בניו־יורק ובז'נבה, הייתי כמה פעמים במועצת זכויות האדם והצגתי בפניהם אלפי מקרים של עינויים, רציחות והיעלמויות של פשטונים. בפריז יש קהילה פשטונית שתומכת בי, ואנחנו מארגנים שם הפגנות כחלק מהתנועה להגנת הפשטונים".

עם כל ההיסטוריה האלימה שאתה מתאר, אתה חושב שפשטוניסטן, אם תקום, תהיה ארץ של שלום?
"אני מקווה שכן, אבל אני מבין שיש מי שחושש שמדינה כזו תהיה לוחמנית ותנסה לכבוש עוד מדינות".

זיקה לשאול המלך

בחזרה לחיבור היהודי־פשטוני. לפני כ־12 שנים, במהלך החיפושים אחר בני ברית שהוא יוכל לשתף איתם פעולה בהעלאת המודעות לשאיפותיהם של הפשטונים, נוצר קשר ברשתות החברתיות בין פזאל ובין יהודים שעוסקים בטיפוח קשרים עם מוסלמים מרחבי העולם. אלה התעניינו במנהגים הייחודיים של הפשטונים ובשאלת מקורם והאפשרות שהם בני עשרת השבטים. הדבר הוביל ליצירת הקשר בין פזאל לד"ר בארי.

"ב־2010 התחלנו לעבוד על הקשר עם ישראלים, וממש במקרה נוצר קשר עם אייל בארי, שהוא אולי האדם היחיד שעשה עבודת דוקטורט על הפשטונים והיהודים. הוא נתן לנו עוד הרבה מידע על הקשר הזה והשורשים שלנו. בעקבות השיחות האלה התחלתי ליצור מודעות בקרב הפשטונים, שיכירו וידעו שהרבה מהמסורות שלנו דומות לאלו של היהודים".

ד"ר בארי: "המסורת של הפשטונים אומרת שהם צאצאים של 'חאס עבד אל רשיד', שהוא מהזרע של 'מאלוכ תלית' – המלך שאול. בספרים אחרים מופיע שהם קשורים לשבט יהודה, כך שבכל מקרה הם כנראה לא מ'עשרת השבטים' במובן הפשוט. עברתי על הרבה מאוד עצי משפחה של פשטונים, ושמתי לב שבמאה ה־19 בכל עצי המשפחה מופיע שהם קשורים לשבטי יהודה, בנימין וכו'. אז לא פחדו לדבר על זה. לעומת זאת בעצים מהמאה ה־20 הפסיקו לכתוב את זה וכתבו רק שקשורים לח'אס עאבד אל ראשיד, שהוא כמו אברהם אבינו אצל היהודים. אין היסטוריה פשטונית לפניו. לפי ספרי ההיסטוריה אל־ראשיד חי בערך במאה השישית, בתקופת מוחמד, שהוא נפגש איתו.

"המעניין הוא שמאז 1990, אחרי קריסת בריה"מ, פתאום שוב רואים באילנות היוחסים כאלה שכותבים שהם מיהודה, בנימין, ממאליכ־תלות ואפילו מאברהם, יצחק ויעקב. אני לא בטוח מה הסיבה לכך, אבל נדמה לי שהייתה תקופה שבה הפשטונים הרגישו שהם צריכים להעלים את הקשר הזה, אולי בגלל הסכסוך היהודי־ערבי, הקומוניזם או אפילו הנאציזם. בתקופה הזו הרבה פשטונים שכחו את הקשר היהודי שלהם, וזה בעצם המצב כיום. יש עוד מבוגרים שזוכרים, אבל לצעירים זה לא אומר כלום".

בארי מציין כי באפגניסטן קיימים שבטים נוספים שסבורים שיש להם קשר היסטורי לעם היהודי. "שבט בשם 'לבאני', שזה אולי לוי, 'רבאני' שנשמע כמו ראובן, 'סמאני' כמו שמעון, 'זביל' שזה אולי זבולון, אבל לכל השבטים הללו יש עצי משפחה נפרדים שלא חקרתי".

הפשטונים לא יודעים ש"באני אישראיל" זה קשור לעם היהודי?
"ידענו כאמירה שאנחנו 'באני אישראיל', אבל לא קישרנו את זה ליהודים", משיב פזאל. "פשטונים לא כל כך קוראים ספרים, וגם אין ממש ספרות שעוסקת בזה. גם את הקוראן לא ממש קוראים. ילדים יודעים לדקלם מתוכו קטעים, אבל הם לא יודעים מה המשמעות שלהם. רק לאחרונה הפשטונים התחילו לכתוב לעצמם ספרי היסטוריה. עד היום הכול עבר בעל פה.

"בעבר, כותבים בריטיים שביקרו באזור שלנו ואפילו שלטו בו לאורך זמן רב, דיברו על זה שלפשטונים יש הרבה מסורות ומנהגים דומים לאלו של היהודים, אבל הגישה הזו עדיין לא מגובה במידע, כי המידע מוחזק בידי הממשלה הפקיסטנית והאפגנית. אנחנו עובדים במטרה להשיג את המידע, ונחושים להראות את הקשר בין הפשטונים לבין היהודים".

מה המטרה מבחינתכם בחשיפת הקשר הזה?
"אני באתי לישראל כדי ללמוד על מה שקורה אצלכם, וגם כדי להפיץ את הבשורה שלפשטונים יש קשרים משותפים עם ישראל, וצריך לחדש ולחזק את הקשרים האלה. המטרה שלי היא ליצור קשרי רעות כדי שהישראלים יתמכו בנו במאבק על זכותנו בארץ שלנו, שכל כך חשובה לנו כמו שישראל חשובה לכם. קשר כזה יכול להיות בסיס ליחסי קרבה אסטרטגיים בין העמים, באופן שיועיל לשני הצדדים. ישראל תיהנה מתמיכה של כ־80 מיליון פשטונים ברחבי העולם, והפשטונים ייהנו מהניסיון של ישראל בנושאי טכנולוגיה, חקלאות, חינוך. הפשטונים יושבים על משאבי טבע מאוד משמעותיים של נפט, גז, זהב ועוד. כיום אנחנו לא יכולים לנצל את זה, אבל אם נקים מדינה משלנו נוכל לפתח את המשאבים הללו בעזרת ישראל.

"הבסיס לקשר כזה הוא לייצר היכרות בסיסית בין העמים. כיום, בגלל שאין שום אינטראקציה והיכרות עם היהודים, לרוב הפשטונים בעולם אין דעה חיובית על ישראל. כמוסלמים הם מזדהים עם הצד הפלסטיני בסכסוך, ובטוחים שישראל הורגת נשים וילדים בעזה. לכן יש פה הרבה עבודה מוקדמת שצריך לעשות ביחסים בין שני העמים. יאסר ערפאת והמנהיגות הפלסטינית מעולם לא תמכו במטרות של העם הפשטוני, ולמעשה גם פקיסטן כמדינה מוסלמית מעולם לא תמכה בפשטונים, אז אני לא רואה סיבה שהפשטונים יתמכו בפלסטינים נגד ישראל. כל הסיבה שהפשטונים תומכים בפלסטינים היא כי אין להם קשר עם יהודים ועם ישראל. לכן אני רוצה למסד קשרים כאלה".

לא מדברים על גיור

"השאיפה כרגע היא להביא לישראל משלחות של פשטונים", מוסיף ד"ר בארי. "שיבואו לכמה ימים בישראל, יעברו סוג של סמינר לאורך המדינה, ויקבלו ידע גיאוגרפי, היסטורי ועל התורה והמסורת היהודית".

הם יגיעו לכאן מפקיסטן?
"מפקיסטן זה בעייתי להביא, אבל אפשר להביא פשטונים שכבר מתגוררים באירופה, שהם יותר ליברלים ופתוחים לכיוונים האלה".

"במקביל לרעיון להביא משלחות של פשטונים מאירופה לישראל, אחד החלומות שלנו הוא להקים באירופה מוזיאון על הפשטונים והקשר שלהם ליהדות", מוסיף פזאל. "אין לנו מספיק קשרים לממשלות, ארגונים ותקציבים, אבל יש לנו אמונה עמוקה שזה הדבר הנכון לעשות ולהשקיע בו את הזמן ואת הכסף שלנו. להניע מחקר אקדמי בפן ההיסטורי, הארכיאולוגי והחברתי שיוכיח את הקשר בין הפשטונים לעם היהודי. את המידע הזה נפיץ בכל רחבי המדיה, וכך נגייס את הציבור הפשטוני והישראלי".

יש בקרב הפשטונים חלום להיות חלק מהעם היהודי? להגיע לישראל?
"אני מאמין שאם נצליח להקים את המדינה הפשטונית יהיו קשרים בינה לבין ישראל, אבל אין אצלנו שאיפה להיות יהודים או ישראלים. יש מי שחושבים שצריך להביא את הפשטונים לישראל, אבל זה לא אפשרי. ישראל היא מדינה קטנה עבור עשרות מיליוני בני העם הפשטוני. אולי אתם יכולים לבוא אלינו. מה שחשוב הוא שיהיו יחסים טובים בין העמים. כרגע אנחנו בכלל בשלב הראשון, לשנות את התפיסה הבסיסית של הפשטונים על ישראל".

פזאל וד"ר בארי שואפים לקבל בשלב מסוים סיוע ממדינת ישראל לקידום הנושא, אולם כרגע הדבר נראה רחוק. "אנחנו מנסים ליצור קשרים עם משרד החוץ הישראלי, אבל נכון לעכשיו התחושה היא שהנושא הזה לא מעניין את הציבור בישראל, ובוודאי לא את השלטונות. מבחינתם יש להם בעיות ונושאים אחרים לטפל בהם. לכן אנחנו עובדים בעיקר ברמה של אנשים מול אנשים, וטיפה ברמה האקדמית".

את השבוע שלו בישראל ניצל פזאל לביקורים ברחבי הארץ. הוא התארח וסייר בירושלים וממנה יצא לאזור יהודה, בנימין, השומרון, תל־אביב ומצדה.

איך התרשמת מישראל?
"הישראלים הם אנשים מאוד טובים, אבל התחושה היא שיש הרבה מתח באוויר, חרדה. הרבה נקודות מעבר צבאיות, כוחות ביטחון. ירושלים עיר מאוד מתוחה. יש ממש תחושה שכל אחד רוצה להראות את הדת שלו. יהודי יתלבש במראה יהודי, מוסלמי יתלבש במראה מוסלמי מאוד בולט. תל־אביב במובן הזה שונה, קצת יותר רגועה.

"בסך הכול הביקור הראשון שלי בישראל היה מוצלח, ואני מצפה לביקורים מעניינים ופוריים נוספים בעתיד, לבניית גשרים בין שני העמים. הרבה הוא בזכות ד"ר בארי, שהסבלנות והשכנוע העז שלו ביצירת קשר בין פשטונים ליהודים הרשימו אותי מאוד. אני מאמין שיחד נמשיך לחקור דרכים ואמצעים חדשים לשיפור היחסים שלנו באמצעות קשרים הדוקים, סיורים וסמינרים בישראל".

בין אם שורשיהם הקדומים של הפשטונים מתחברים אי־שם במעבה ההיסטוריה למי משבטי ישראל ובין אם לאו, לא נראה שהם יהפכו בעתיד לחלק מהעם היהודי. גיור המוני של עשרות מיליוני מוסלמים־סונים, שלא לדבר על הגירתם לישראל, איננו עניין ריאלי, מה גם שהם עצמם לא מעוניינים בכך ורוצים ארץ עצמאית משלהם במקום שבו הם גרים. ברית בין העם היהודי לפשטונים נשמעת כמו אפשרות מעשית יותר, וייתכן שהדבר נכון ביחס למקרים נוספים של מי שנחשבים לצאצאי עשרת השבטים.