"רק אתמול קיבלתי הודעה", מספר הרב יונתן (יוני) רוזנצוויג, "מרב שכתב לי כך: 'התמוגגתי לראות בפעם הראשונה חיבור הלכתי בענייני בריאות הנפש, שנכתב מתוך חיבור עמוק לעולם ההלכה. מעבר לעצם העלאת הנושאים החשובים לשיח ולמודעות, הספר מדגים באופן חסר תקדים כיצד יש לגשת לנושאים אלה, מתוך היכרות עם ה־DSM, התייעצות עם אנשי מקצוע, והבנה שלעולם בריאות הנפש יש חוקים משלו'",
"הודעה אחרת שקיבלתי", ממשיך רוזנצוויג ומצטט בסיפוק, "הייתה מרב שקרא את הסעיף הנוגע לנשים המתמודדות עם הפרעות אכילה, שבו הסברתי את הצורך במודעות ורגישות גבוהה כלפיהן, הן מצד הרב הפוסק והן מצד הבלניות במקווה. אותו רב כתב לי שהוא קרא את הסעיף הזה עם דמעות, כי אנשים לא תמיד מבינים את מה קורה לאישה במצב כזה שצריכה להגיע למקווה. זו התמודדות עם הגוף ועם איך שהוא נראה, לעיתים עם צלקות. כל ההכנות לקראת המקווה לא פשוטות עבורה, ולזה מצטרפת ההתמודדות מול הבלנית. אלה דברים שלא מופיעים בשום ספר הלכתי, ועבור אנשים ונשים שמתמודדים עם הפרעות כאלה, עצם העובדה שהשורה הזו כתובה אומרת שמישהו רואה את הסבל והכאב שלהם. זה בפני עצמו דבר משמעותי מאוד".
התגובות הללו ועוד רבות אחרות שמקבלים הרב יוני רוזנצוויג וד"ר שמואל הריס על ספרם החדש "נפשי בשאלתי – הלכות בריאות הנפש" (הוצאת מגיד), מחזקות את המטרה המרכזית מבחינתם בהוצאת הספר. "אני לא יודע איך אפשר לנסח את זה במילים שיעבירו את עוצמת הדברים, אבל חשוב לדעת שאנשים עם בעיות נפשיות סובלים מאוד", אומר רוזנצוויג. "יש איזו תפיסה שלפיה נכון שאנשים סובלים מבעיות נפשיות, אבל זה לא כמו אדם שהיד שלו כרותה, למשל, או שיש לו סרטן. זה ממש לא נכון. המחלות הפיזיות האלה נוראיות, אבל בתחום בריאות הנפש יש סבל שלא יתואר. זה לא דבר קטן, איזה דכדוך של בוקר; אלו דברים שיש להם השלכות תפקודיות כמו כל מחלה פיזיולוגית.
הרב רוזנצוויג: כשההלכה קובעת שבמקרים של הפרעה נפשית אפשר להקל, שיש מקומות שצריך להתחשב – זו לא רק איזו הבעת השתתפות בצער, אלא שדר עמוק של הכרה בסבל הזה, באמיתיות שלו. לכן הספר הוא מקור של נחמה להרבה אנשים. אף שמדובר כאן בספר הלכתי, עם שפה רבנית והערות שוליים ארוכות, לא צריך להבין את הספר כדי להרגיש שקיבלת את ההכרה
"לפעמים ההשפעה של הפרעה נפשית על תחומי החיים היא רחבה יותר מאשר מחלה פיזית. מחלה פיזית יכולה להקשות על פעולה מסוימת, אבל במחלה נפשית ההשפעה היא רוחבית. הרבה פעמים זו השפעה גם על כל המשפחה, שנכנסת כולה לתוך הבוץ הזה. גם הצורך לפעמים להסתיר את הבעיות, ובעצם לשקר לכולם, מכביד עוד יותר. זה קושי שאי אפשר לתאר.
"כאן בעצם הבשורה המרכזית של הספר שלנו – אין לזלזל בבריאות הנפש. הספר נלחם בסטיגמה הזו בכלי הכי חזק שיש ליהדות להציע, שזו ההלכה. כשההלכה קובעת שבמקרים של הפרעה נפשית אפשר להקל, שיש מקומות שצריך להתחשב – זו לא רק איזו הבעת השתתפות בצער, אלא שדר עמוק של הכרה בסבל הזה, באמיתיות שלו. לכן הספר הוא מקור של נחמה להרבה אנשים. אף שמדובר כאן בספר הלכתי, עם שפה רבנית והערות שוליים ארוכות, לא צריך להבין את הספר כדי להרגיש שקיבלת את ההכרה".
"סבל נפשי זה בור בלי תחתית", מוסיף ד"ר הריס. "אחת ההמחשות שאני נותן לעומק הסבל הזה הוא מתחום שאני מתמצא בו – הפרעת אישיות גבולית. בתחום הזה אנחנו רואים אנשים שפוגעים בעצמם פיזית, שזו תופעה שקשה מאוד להבין: מדוע שאדם יפגע בעצמו? אחד ההסברים שאנחנו שומעים מהם הוא שהסבל הנפשי כל כך קשה להכלה, עד שהם מעדיפים להמיר אותו לסבל גופני, כי הוא לפחות נראה אובייקטיבי, מדיד. ההכרה ההלכתית שהספר שלנו נותן משמשת עבור אותם מתמודדים סוג של תיקוף לכך שהם לא שקופים. שמישהו רואה ושומע אותם, ושאפילו ההלכה מכירה בסבל שלהם.
"אנחנו מאוד מקווים שהספר הזה ישמש פתיחה לאנשים לדבר על הנושא הזה יותר, גם בתחום ההלכתי. העובדה שאנחנו מכירים בכך ומגיבים באמצעות ההלכה, היא כבר חלק מהתיקון. בנוסח של מי שבירך לחולים, חז"ל קבעו שנתפלל על 'רפואת הנפש ורפואת הגוף', כשהם מקדימים את רפואת הנפש לרפואת הגוף. הם כנראה הבינו עד כמה רפואת הנפש חשובה".
הקשר האוסטרלי
לצד הבשורה המהותית הגלומה בו עבור מי שמתמודדים עם בעיות בתחום בריאות הנפש, חשיבותו של "נפשי בשאלתי" קשורה גם בהיותו ספר הלכתי שחתומים עליו במשותף רב ואיש מקצוע. הזוגיות הספרותית הזו מבטאת את השילוב שצומח בבתי המדרש של הציונות הדתית – של מחויבות להלכה לצד הכרה בחשיבות המדע ובהתפתחויותיו השונות.
הרב רוזנצוויג, 41, הוא רב קהילה בבית־שמש, שבה הוא מתגורר עם אשתו וחמשת ילדיהם. ד"ר הריס, 43, נשוי ואב לחמישה אף הוא, הספיק לכהן כמנהל השירות הפסיכיאטרי בבית החולים הדסה הר הצופים. לפני כמה שנים ייסד את מכון דביר, המעניק טיפול נפשי לאוכלוסיית דוברי האנגלית בארץ. שיחתנו מתקיימת בחדרו של ד"ר הריס במכון, לא רחוק ממתחם התחנה הראשונה בירושלים.
ההיכרות בין השניים החלה כאשר רוזנצוויג עשה תקופת שליחות בקהילה היהודית באוסטרליה, שהריס נולד וגדל בה. "הקשר בינינו נמשך גם כשחזרתי לארץ מהשליחות", מספר רוזנצוויג. "לאחר כמה שנים, כשד"ר הריס עלה לארץ, התחלנו ללמוד בחברותא נושאים שונים. לפני כחמש שנים התחילו להגיע אלי כל מיני שאלות בתחום בריאות הנפש, וביקשתי ממנו שנקדיש את החברותא שלנו ללימוד בנושא הזה. הוא יביא את הפן המקצועי, ואני את הידע ההלכתי".
תכננתם מראש לכתוב ספר?
"המטרה הראשונית לא הייתה לכתוב ספר אלא רק לענות על כמה שאלות, אבל מהר מאוד הבנתי שיש פה עניין שחשוב לטפל בו. כשחיפשנו ללמוד מתשובות ותקדימים בספרות ההלכתית, לא מצאנו כמעט שום כתיבה בנושא, בוודאי לא באופן מסודר. אני לא טוען שלא היו רבנים שענו על שאלות כאלו – היו כמובן מי שעסקו בנושאים האלה עוד לפניי – אבל לא היה משהו מסודר שכתוב בצורה נגישה, שכל אחד יכול למצוא. למעשה גם היום, בעידן שבו אנשים מוצאים אצל 'הרב גוגל' תשובות הלכתיות לכל נושא, יש מעט מאוד התייחסות הלכתית לתחום בריאות הנפש, בטח יחסית לתחומי הלכה אחרים. לכן אמרתי לד"ר הריס שחשוב שנעלה על הכתב את הלימוד והבירור שעשינו".
"זה לגמרי התחיל מתוך מקום של חברות וחברותא, אבל ככל שהתקדמנו ראינו שיש בזה צורך עמוק", מוסיף ד"ר הריס. "הבנת המציאות היא דבר חשוב בכל תחום שנדרשת בו פסיקה הלכתית, ובתחום בריאות הנפש באופן מיוחד. התשובות שמצאנו פה ושם היו מלפני די הרבה זמן, ומכיוון שבניגוד לעולם התורה שהוא נצחי, העולם הפסיכיאטרי כל הזמן משתנה ומתעדכן, היה צורך להביא את הספרות המקצועית העדכנית".
השניים נפגשו במשך כחמש שנים, פעם בשבוע למשך כשעתיים, ללימוד בעל אופי ייחודי. רוזנצוויג: "בכל פעם הייתי מעלה נושא הלכתי שרציתי לדון בו ולשמוע מה ד"ר הריס חושב. למשל העניין של פיקוח נפש – הגדרתי לעצמי מה זה פיקוח נפש בתחום בריאות הנפש, ושאלתי לדעתו האם מקרה כזה נחשב פיקוח נפש והאם נכון להמשיג את זה ככה. הייתי מביא מקרים שהגיעו אלי או שחשבתי עליהם, והיינו דנים בהם. היו גם מפגשים שבהם ביקשתי ללמוד איתו תחום בבריאות הנפש. להבין מה זו הפרעת אישיות, מה זו סכיזופרניה, איך מגדירים את ההבדל בין נוירוזה לפסיכוזה. ד"ר הריס גם נתן לי חומר לקריאה".
הריס: "לפעמים למדנו סוגיות בש"ס ובפוסקים שקשורות בבריאות הנפש, והיינו מנסים לקחת את המקרים שהיו שם ולהבין מה זה אומר בעולם המושגים הפסיכיאטרי של ימינו, ומה הנפקא־מינות ההלכתיות של מצבים כאלה".
על מלאכת הכתיבה היה אמון הרב רוזנצוויג. בכל פעם לאחר שובו מן המפגש הוא היה מעלה את הדברים על הכתב, ומנסה לעשות בהם סדר. "כך לאט לאט נוצרו פרקים, שבסוף כונסו לצורת ספר".
ד"ר הריס: אנחנו מאוד מקווים שהספר הזה ישמש פתיחה לאנשים לדבר על הנושא הזה יותר, גם בתחום ההלכתי. העובדה שאנחנו מכירים בכך ומגיבים באמצעות ההלכה, היא כבר חלק מהתיקון. בנוסח של מי שבירך לחולים, חז"ל קבעו שנתפלל על 'רפואת הנפש ורפואת הגוף', כשהם מקדימים את רפואת הנפש לרפואת הגוף. הם כנראה הבינו עד כמה רפואת הנפש חשובה
מתי הגעתם להבנה שהקפתם את הנושא ואפשר להוציא את הספר?
"לא הקפנו את הנושא", ממהר הרב רוזנצוויג לשלול את האפשרות הזו. "יש לי במחשב עוד 50 שאלות שקיבלתי אחרי שהספר כבר הגיע להיקף כזה שאי אפשר היה להוסיף עוד חומר. חלק מהשאלות הללו הן על נושאים כל כך בסיסיים, שאני לא מבין איך לא נגענו בהם ולא עלו על דעתי אז. אני מעריך שבהמשך נוציא חלק שני".
מפרויד ועד כאן
במבט חיצוני, "נפשי בשאלתי" נראה כמו ספר הגות יותר מאשר ספר הלכה, אולם העיצוב והמבנה הפנימיים הלכתיים לחלוטין. חלקו הראשון מורכב מפסיקות הלכתיות, מחולקות על פי נושאים, כאשר בחלקו העליון של העמוד כתובה הפסיקה בקצרה ובלשון פשוטה, ובהערות השוליים ישנו פירוט נרחב מאוד. חלקו השני של הספר כולל נספחים ובהם דיונים מפורטים סביב מושגים כמו "שוטה", "חולי נפש כחולים שיש בהם סכנה" ועוד.
"יש הרבה חוכמה באופן שבו הרב יוני בנה את הספר", מציין ד"ר הריס. "המבנה הזה יוצר ספר שנגיש לכל אחד, החל מהמתמודדים ובני משפחותיהם שלפעמים פשוט צריכים תשובה ואין להם את היכולת להיכנס לעובי הקורה, דרך מי שרוצים להעמיק קצת יותר ולראות את הדיונים והמקורות בהערות השוליים, ועד מי שמעוניינים לצלול לעומק הסוגיה בנספחים שבסוף. זה משקף את העובדה שהספר מיועד גם למתמודדים, גם לאנשי המקצוע וכמובן לרבנים".
"כמו שכתבתי בהקדמה לספר, המטרה לא הייתה שאנשים יפסקו הלכה ישירות מהספר", מסייג הרב רוזנצוויג, "ואני גם חושב שזה לא נכון. הספר מעלה את המקרים ומביא כיוונים ונקודות לפסיקה וחשיבה. אני מקווה שאדם שיש לו בעיה קונקרטית יסתכל בספר, יבין שיש מי שחשב על הבעיה שלו, ועם זה ילך אל הרב שלו שיוכל לפסוק לו מה נכון במקרה שלו. מהכיוון השני, רב שמקבל פנייה בתחום הזה יוכל להיעזר בספר כדי ללמוד את הנושא ולהגיע לפסיקה. בסופו של דבר, בתחום בריאות הנפש, כמו שאמרו לי הרבה מטפלים, כל מקרה לגופו. עשינו בספר הרבה עבודה, אבל היא לא אמורה ולא יכולה לפתור את כל הבעיות. זו מעין קריאת כיוון למתמודדים שיוכלו לדעת שיש מענה, ולרבנים שידעו שיש כלים לפסוק".
"ושהפסיקה הזו תהיה מתוך שיחה עם אנשי המקצוע", מוסיף ד"ר הריס. "אני מקווה שהספר יפתח בין רבנים לאנשי מקצוע שיח דומה לזה שיש ביני ובין הרב יוני, שיח שיביא פסיקה מדויקת ורלוונטית ותוצאה טובה יותר מבחינה קלינית עבור המטופלים. אנחנו כאנשי מקצוע יודעים כמה חשובה למטופל הדתי המעורבות של הרבנים ושל הקהילה. זה דבר שיכול לעזור, לקדם ולחזק את המטופלים".
בעבר שררה חשדנות רבה יותר בין רבנים למטפלים, מציין ד"ר הריס, אך השינויים שהתרחשו בשני העולמות סוללים את הדרך להבנה הדדית רבה יותר. "היחס בין הפסיכיאטריה והעולם הרבני לא היה טוב בהתחלה. היו הרבה בעיות אינהרנטיות, פילוסופיות, שקשורות לאופן שבו פרויד המשיג את האדם, עם האיד, האגו והסופר־אגו. הרבה פרשנויות ומושגים פסיכואנליטיים היו בעייתיים מאוד מבחינה תורנית. היום זה שונה, כי העולם הפסיכיאטרי לא נמצא באותו מקום, ויש מקום לדיון בין הרב לאיש המקצוע. לפעמים איש המקצוע עצמו 'יפסוק' כביכול שמבחינה רפואית־פסיכיאטרית צריך לנהוג באופן מסוים, אבל יש הרבה מקרים שבהם אפשר – ואדרבה, ראוי ורצוי – לערב שיקולים הלכתיים רוחניים לתוך הטיפול. אנחנו יודעים שבמיוחד בתחום של בריאות הנפש, העולם הנפשי והרוחני של האדם משפיע מאוד על איך שהוא חווה, מתמודד ומחלים ממצבים כאלה, ולכן חייבים לקחת את זה בחשבון.
"בשפה העברית, המילה 'נפש' משמשת גם לתחום של בריאות הנפש וגם לעולם הרוחני, ואני חושב שיש קשר אמיתי בין הדברים", מוסיף הרב רוזנצוויג. "אצל המתמודד הדתי יש צורך לטפל בשני האספקטים הללו, ברובד הנפשי־מנטלי וברובד הנפשי־רוחני, כי הם קשורים זה בזה. אם לא מטפלים בשניהם, אז הטיפול לא תמיד יהיה מיטבי".
לא היו רבנים שחששו מפרסום הספר, בטענה שעדיף להשאיר את הפסיקה בתחום הזה כתורה שבעל פה?
"אחרי שכתבנו את הגרסה הראשונה של הספר עברתי בין רבנים מכל הקשת האורתודוקסית, מרבנים ליברלים ועד רבנים חרדים, ורק אחד או שניים אמרו שהם מעדיפים שלא אכתוב בשמם את הפסיקות ששמעתי מהם", מספר רוזנצוויג. "הרוב המוחלט הביע הסכמה מוחלטת שאפרסם מה שהם אמרו, כולל בסוגיות שבהן התפלאתי שהם מוכנים לפרסם, ואפילו הזהרתי אותם. התחושה שלי הייתה שכיום רבנים מבינים שבריאות הנפש הוא נושא חשוב".
סודיות רפואית ודיספוריה מגדרית
במקביל לסבב הרבנים התייעץ הרב רוזנצווייג גם עם אנשי מקצוע נוספים מלבד שותפו ד"ר הריס. "כמו שאי אפשר לבנות ספר רק על דעתי כרב אחד, אי אפשר היה לבנות רק על איש מקצוע אחד, כי יש מגוון הבנות, גישות ומחשבות בתחום הזה. שוחחתי עם פסיכולוגים, פסיכיאטרים, עובדים סוציאליים, ובענייני הפרעות אכילה גם עם דיאטנים. את כל העצות והמחשבות שנתנו לי שיקעתי בתוך הספר, וכשהיו גישות שונות ומחלוקות הבאתי אותם בהערות השוליים, לעיתים בשמו של הדובר ולעיתים שמו מופיע רק בהקדמה".
היו תחומים שבהם ראית פער משמעותי בין העולם הרבני לעולם המקצועי?
"על פי רוב, ההלכה והפסיכיאטריה מוצאות את הדרך המשותפת, אבל בהחלט יש מקרים שלא. דוגמה מובהקת היא הנושא של סודיות רפואית. מה קורה אם מטפל מגלה תוך כדי טיפול משהו שיכול להזיק למישהו. למשל, מטופל שסובל מסכיזופרניה מספר שהוא עומד להתחתן עם מישהי ושהוא לא עדכן אותה במצבו הרפואי, או אפילו שיקר לה. בין הרבנים יש מחלוקת האם במקרה שהמטפל יודע מי הבחורה הוא חייב לספר לה או לא, והבאנו בספר את הדעות השונות. בקרב המטפלים, לעומת זאת, אין שום מחלוקת. אף אחד לא ישבור את האתיקה הרפואית. זה פשוט להם".
"כאיש מקצוע זה ממש 'יהרג ואל יעבור'", מאשר ד"ר הריס. "רק אם אדם הולך לעשות מעשה אלים ולגרום נזק פיזי לאחרים או לעצמו – יש חובה טיפולית וחוקית לעצור את הדבר הזה. בכל מקרה אחר, אין סיכוי שמטפל ישבור את האתיקה הרפואית".
היה נושא שהכתיבה עליו לוותה בכאבי בטן משמעותיים?
"הנושא של דיספוריה מגדרית היה הכי טעון", עונה הרב רוזנצוויג. "החלטתי מההתחלה שאני לא מעלים מהספר שום נושא, גם אם הוא קשה וגם אם הוא נגוע באג'נדות. שבכל עניין נכתוב מה שצריך לכתוב בזהירות, בצורה נאמנה ומשקפת. לכן כתבנו גם על הנושא של דיספוריה מגדרית וניתוחים לשינוי מין. הסעיף עצמו די קצר, אבל עם הערות שוליים מאוד ארוכות, שכל משפט בהן לווה בהרבה כאבי בטן.
"ניסיתי לכתוב סעיף הלכתי באופן שלא יהיה מושפע מערכים ליברליים או שמרניים. לכן לקחתי מקרה קיצון של פיקוח נפש ברור, מקרה של אדם עם דיספוריה מגדרית אחרי ניסיונות אובדניים, שהרופאים אומרים שיש אצלו סיכוי גבוה לאובדנות. את המקרה הזה, המקום הכי קיצוני של פיקוח נפש, הבאתי לרבנים ושאלתי מה תהיה ההלכה בנוגע לביצוע ניתוח. התפיסה שלי הייתה שמצב כזה מאפשר לנו להסתכל על הפסיקה ההלכתית באופן נקי, בלי להיכנס למחלוקות האידיאולוגיות, ואני חושב שיצא סעיף מעניין.
"ברור לי שמצד אחד יהיו מי שיראו בסעיף הזה פריצת גדר, יגידו שאני מתיר דברים או רומז שאפשר להתיר. מצד שני, אלו שרוצים היתר גמור בוודאי יבקרו אותי על זה שלקחתי מקרה קיצון כדוגמה. הביקורת תהיה משני הצדדים, אבל מבחינתי זה פתיחה לשיח. הסעיף הזה צועד בדרך האמצע, מביא מקרה ומנסה לדבר עליו בצורה הלכתית טהורה עד כמה שאפשר, עם דעות של רבנים, מחקרים שונים, וניסיון לפתוח צוהר בצורה ראויה ומאוזנת".
נושא קרוב שדווקא לא מופיע בספר הוא הומוסקסואליות, ולמחברים יש הסבר פשוט מדוע: "הומוסקסואליות לא נמצאת בספר שלנו כי זה לא מופיע במהדורה הנוכחית של ה־DSM (ספר האבחנות הפסיכיאטריות המקובל בעולם המקצועי; ג"ד). יש שני מקומות בספר שזה מוזכר, אבל קיבלנו החלטה עקרונית שמכיוון שזה לא מופיע כהפרעה ב־DSM, לא נעסוק בזה", אומר הרב רוזנצוויג. "אנשים שואלים שהרי גם לאוכלוסייה הזו יש בעיות, ואני עונה שאם יש להם חרדה, אובדנות או דיכאון – הם יכולים להסתכל בספר לגבי התופעות הללו ספציפית ולראות איך זה משפיע. אבל כל עוד זה לא ב־DSM, לא ניכנס לזה".
יש לי תחושה שהיה לך נוח שזה לא שם.
"ברור שמבחינת העולם הדתי זה נושא שמעורר הרבה מחלוקות, אז בהחלט נוח לי שלא היינו צריכים להיכנס לזה. אבל אם זה היה חלק מה־DSM הייתי כותב על זה, בדיוק כמו שכתבתי על דיספוריה מגדרית. נדמה לי שזה מוכיח שלא חששנו לעסוק גם בנושאים האלה".
מבחן התוצאה
בריאות הנפש היא תחום מורכב ורווי ניואנסים, שדורש התאמה אישית של כל מקרה לגופו. השאלה המתבקשת היא כיצד ניתן ליצור קריטריונים אחידים לתחום כל כך סובייקטיבי.
"בהחלט נכון לומר שתחת כותרות כמו 'דיכאון' או 'הפרעת אישיות גבולית' נכנסים הרבה מקרים שונים מאוד זה מזה, הן באופן שבו הדבר מתבטא והן בהשלכה ההלכתית", מסכים הרב רוזנצוויג. "מה שניסינו לעשות בספר זה לעמוד על הגבול הדק הזה שבין כלל לפרט. אם אתה פוסק למקרה פרטי מדי אז זה לא עוזר לאף אחד, ואם אתה פוסק למקרה כללי מדי זה יהיה לא נכון ולא מדויק. לכן היינו צריכים למצוא את נקודת האמצע. במובן מסוים ד"ר הריס ואני המצאנו שפה, כשהדיוקים שהוא הביא מצד השפה המקצועית עזרו לי לנסח שפה הלכתית שתהיה נכונה לתחום הזה באופן ספציפי.
"אני חושב שהנקודה הזו קשורה גם לאחת השאלות שאנחנו שומעים הרבה, והיא למה הספר הזה יצא עכשיו ומדוע עד היום לא הייתה ספרות כזו. אני חושב שחלק מהעיכוב הזה לא קשור לצד ההלכתי אלא לצד של בריאות הנפש. כמקצוע לקח לתחום הזה זמן עד שהוא הגיע למצב שמאפשר לייצר מושגים, הגדרות והבחנות ברורות. רק מרגע שנוצרו אותן הגדרות, נוצרה האפשרות להשתמש בהן כדי לייצר פסיקה כתובה. עדיין יש עבודה שצריכה להיעשות ביחס להגדרות, אבל כיום כבר אפשר לומר שהפסיכיאטריה הגיעה למצב שמאפשר להתייחס לדברים יותר קונקרטיים. במובן הזה הספר יצא בתזמון מתאים – המוכנות מצד המקצוע, המוכנות מצד אנשי ההלכה, וגם העובדה שהנושא הזה מעניין ומעסיק את הציבור".
השינוי שעבר תחום בריאות הנפש, מחדד הרב רוזנצוויג, הוא לא רק בהבנה טובה יותר של נפש האדם, אלא גם ביחס לכל האופן שבו הדברים מוגדרים. "ממצב שבו הגדרות נסמכות בעיקר על תיאוריות פסיכולוגיות, עולם בריאות הנפש עבר להגדרה שמבוססת יותר על סימפטומים מיידיים. אפשר להסביר שאדם סובל מדיכאון בגלל משהו שההורים שלו עשו, אירוע שהוא חווה או כל טראומה אחרת, ויכול להיות שזה גם נכון, אבל בשורה התחתונה קשה למדוד את זה ולדעת במדויק. זה גם קריטריון שיהיה לי מאוד קשה להחיל על אנשים אחרים. כל טראומה שכל אחד עובר שונה מזו של האחר. לכתוב שדיכאון הוא תוצאה של גורמים כאלו ואחרים לא ממש עוזר כדי לייצר הגדרות, בוודאי כשאין כל ביטחון שהתיאוריות האלה נכונות, וזה גם לא מאפשר מדידה של זה.
"לעומת זאת, כשמגדירים דיכאון לא לפי מה שקרה לאדם אלא לפי הסימפטומים – אנהדוניה שהיא חוסר יכולת ליהנות מדברים, חוסר יכולת לישון, אובדנות וכו' – זה מאפשר לייצר הגדרות ברורות יותר. דיכאון הוא לא רשימת סימפטומים, אבל רשימת הסימפטומים מאפשרת להגדיר דברים במדויק, באופן שלא ישתנה כל הזמן. מן הסתם עוד יהיה שינויים גם בתחום הזה וב־DSM, אבל כבר אפשר לדבר על עקביות מסוימת שהצליחו להגיע אליה. זה בדיוק מה שמתאים להלכה, כי גם ההלכה פועלת לפי הגדרות ומעדיפה את הכמות על האיכות. בעולם הדתי ברור שהמשמעות נמצאת באיכות, ולמשל בפסח המשמעות זה חג החירות ולא לאכול כזית מצה, אבל האופן שבו ההלכה מתייחסת לזה היא באכילה של כזית מצה. השפה ההלכתית היא כמותית, ומהבחינה הזו אפשר לומר שכעת השפה ההלכתית והשפה הפסיכיאטרית התלכדו לפונדק אחד שבו הן יכולות לעבוד ביחד, דבר שלא היה אפשרי לפני חמישים שנה".
במהלך השיחה עימם, כמו גם בספר שלהם, משתמשים השניים במילה "מתמודדים" כדי לתאר את הסובלים מבעיות נפשיות, ולא במקרה. "לא נראה לי שתמצא בספר את המילים 'חולה נפש'. נמנעתי מזה לגמרי", אומר הרב רוזנצוויג. "זה ביטוי לא מקצועי שלא נמצא כיום בשימוש, והוא גם שיפוטי", מוסיף ד"ר הריס.
"לדעתי המילה 'הפרעה' היא ממש מופלאה, ומעבירה את המושג 'disorder' בצורה הטובה ביותר. המשמעות של 'disorder' זה 'לא לפי הסדר', והכוונה היא שיש את הסדר הרגיל, ואותו אדם לא מצליח להתמודד איתו. זה לא שיפוטי. זה מתאר את התופעה, לא את האדם, ולא מכניס אותו לקופסה מסוימת. במובן הזה המילה 'הפרעה' ממש מתאימה, כי היא מתארת משהו שמפריע למהלך התקין של החיים, שלא מאפשר לאדם לעשות דברים באופן שהוא היה רוצה. הבעיה היא שהביטוי 'מופרעים נפשית' לא נשמע טוב, לכן חשבנו שמתמודדי נפש זו המקבילה הנכונה ביותר. אנחנו מנסים לתאר את עובדתיות החיים של אותם אנשים, לא את האנשים. לומר על מישהו שהוא 'חולה נפש' זה לתאר את האדם, מה גם שפעמים רבות אותם אנשים לא מרגישים שהם חולים. לכן צריך להיזהר עם הדבקת תוויות לאנשים.
"במובן המקצועי אפשר לדבר על 'מחלה' כשאנחנו יודעים מה הגורם למצב. אדם עם דלקת ריאות נקרא חולה כי אני יודע שיש לו וירוס או חיידק מסוים. זה דבר שאפשר להוכיח את קיומו באמצעות בדיקה. בעולמות הנפש זה לא קיים. רואים הפרעה תפקודית או סבל ומצוקה, אבל אין אטיולוגיה, אי אפשר להצביע על סיבה או גורם. גם במחלות שמדברים בהן על קשר גנטי, מדובר על הרבה גנים שקשורים לזה. אין גן ספציפי או שילוב גנים מסוים שאפשר להגדיר אותו כגורם. לכן גם מקצועית אי אפשר לדבר על מחלה".
במקביל למחשבות על חלק ב', העבודה על הספר הולידה את הפרויקט הבא שרוזנצוויג עוסק בו כיום, גם הוא בתחום בריאות הנפש. "בעקבות העיסוק ההלכתי בנושא וההבנה של חשיבותו, הקמתי עמותה בשם 'מעגלי נפש' שעוסקת בהכשרת רבנים לסיוע למתמודדי נפש, הן באמצעות העלאת המודעות שלהם לעניין, והן לקראת פתיחת 'קו חם' שמתמודדי נפש יוכלו להתקשר אליו כדי לקבוע פגישה ולקבל ייעוץ בכל הנושאים הללו. גם מטפלים יוכלו להתקשר, כדי שיוכלו לומר למטופל שיש רב שמאשר את הטיפול שהם הציעו לו. אם תרצה, מעין מקבילה של 'מכון פועה', שמייעץ בענייני פוריות – בענייני בריאות הנפש. כיום הקו החם הוא מספר הטלפון שלי, אבל כבר הכשרנו שני מחזורים של רבנים מכל רחבי הארץ. רובם מהציבור הדתי־לאומי, אבל אנחנו בשאיפה להגיע גם לציבור החרדי, ויש גם בקשות להכשרות כאלו בחו"ל.
"את החלק ההלכתי אני מעביר, ד"ר הריס ואנשי מקצוע נוספים מלמדים את הצד המקצועי, יש עובד סוציאלי שמדבר על הפן הקהילתי, ואני מביא גם מתמודדי נפש כדי שיספרו על החוויה שלהם, כי בעיניי אין תחליף למפגש ישיר עם המתמודדים. בסופו של דבר, הכי חשוב לנו הוא שכמה שיותר מתמודדים ימצאו מנוחה לנפשם. זו הייתה המטרה בכתיבת הספר, להקל על הסבל שלהם. ליצור תורת חסד, תורה שעושה חסד".
