עוד לפני התכנסותם המרשימה בשבוע שעבר של כ־250 רבנים ורבניות באולם חדר האוכל של המרכז האקדמי לב בירושלים, מארגני כנס "העולם הרבני – רווקות ושידוכים" יכלו לזקוף לזכותם הצלחה בעצם קיומו. "העובדה שהלוגואים של ארגוני רבנים ממחוזות רעיוניים שונים בתוך הציונות הדתית הופיעו זה לצד זה על פרסום האירוע, זה כבר הישג", אומר בסיפוק הרב אביחי לבנוני, מנכ"ל איחוד רבני הציונות הדתית. ואכן, בפרסומים שקדמו לכנס היה אפשר למצוא את "איגוד רבני הקהילות" של הרב שמואל אליהו ובנו הרב עמיחי אליהו, ואת "ברקאי" שנחשב לארגון חרד"לי מתון, לצד הסמליל של ארגון הרבנים "צהר" הנחשב לליברלי יותר.
גיוון דומה התקיים גם ברשימת הדוברים, שכללה את הרב יעקב מדן מישיבת הר עציון ואת הרב איתמר אלדר מישיבת "אורות שאול" בתל־אביב, דרך הרב זלמן מלמד והרב שמואל אליהו, ועד הרב חננאל אתרוג, ראש ישיבת שבי חברון המשויכת לישיבות הקו מבית הר המור. רשימת הדוברות כללה אף היא נשים מקצוות שונים של הקשת המגזרית, כמו הרבנית אהובה צוקרמן ממדרשת הרובע, המזוהה עם ישיבות הקו, ולצידה הרבנית אסתי רוזנברג ממדרשת מגדל עוז, המזוהה עם חוגי הר עציון.
"בשנה האחרונה, אנחנו באיחוד רבני הציונות הדתית משקיעים הרבה מאוד עבודה, מעל ומתחת לפני השטח, במהלך הזה של יצירת אחדות של כל רבני הציונות הדתית", מספר הרב לבנוני. "ערכנו כמה כנסים שהמהות שלהם הייתה אחדות, וברוך השם זכינו להיענות מצד מאות רבנים מכל קצות הציונות הדתית".
בעקבות הכנסים הקודמים, החליטו ב"איחוד רבני הציונות הדתית" לקיים את הכנס הנוכחי בנושא רווקות ושידוכים. "במהלך הכנסים עלו הרבה רצונות ובקשות מצד הרבנים לעסוק בכל מיני תחומים שיש בהם חשיבות וצורך, ואחד הנושאים המרכזיים שעלו הוא תחום המשפחה", אומר לבנוני. משפחה היא כידוע כותרת שמכילה תחתיה כמה וכמה תתי־נושאים, שחלקם נפיצים. בארגון החליטו בשלב ראשון לבחור בנושא פשוט יותר.
לבנוני: "ההדרכה שנתנו לנו שלושת נשיאי האיחוד – הרב חיים דרוקמן, הרב יעקב אריאל והרב זלמן מלמד – היא ללכת מהקל אל הכבד. לכן בחרנו לערוך את הכנס בנושא הרווקות המאוחרת והשידוכים, נושא שנמצא בקונצנזוס, ולשלב שיח של רבנים, תובנות של אנשי מקצוע וצעדים פרקטיים. בעיניי, המוכנות של הרבנים והרבניות לשים את המחלוקות בצד ולהתכנס יחד עבור המטרה המשותפת, זו האמירה הכי חשובה בכנס".
הציפיות עלו
"מי פה חושב שיש בעיה של רווקוּת?", שאלה ד"ר ציפי ריין את הקהל, באופן שגרם לחלקו הגדול להרים יד ולחלקו האחר להרים גבה על עצם השאלה. "טוב, ננסה אחרת", המשיכה ריין. "יש כאן מישהו שחושב כמוני שאין בעיה של רווקות?" בשלב הזה נשארו למעלה רק הגבות המורמות.
הרבנית טובה אליהו: הבנות היום יותר מפותחות מהבנים. הן לומדות ומשקיעות ובונות את עצמן מבחינה נפשית ורגשית, וקשה להן מאוד למצוא בנים שיוכלו להעניק להן מענה בכל התחומים האלה. הפערים מאוד גדולים. בישיבות צריכים להשקיע לא רק בצד הלימודי, אלא ביכולת לבטא רגשות וליצור קשר
ריין, אם לשישה, פסיכולוגית מומחית ומטפלת זוגית ומשפחתית, מיהרה להסביר את עצמה. "יש הרבה רווקים ורווקות שלא מצליחים להתחתן, זה נכון. אבל כמטפלת אני עוסקת גם בזוגות עם בעיות בזוגיות שרוצים להתגרש, ועם משפחות עם בעיות בקשרים בתוכָן. לכן אני חושבת שאנחנו לא מתמודדים עם בעיית הרווקות אלא עם בעיה רחבה יותר, שאנשים כיום לא יודעים איך להיות בקשר. זה נכון לרווקים ורווקות שלא מצליחים לבנות קשר זוגי, אבל לא רק להם אלא גם לזוגות נשואים, וגם להורים וילדים. אם פעם הורות הייתה דבר טבעי, היום אנחנו מדברים על 'הנחיית הורים'.
"בעבר", המשיכה ריין, "הציפיות של אנשים מקשרים, בוודאי מקשר זוגי, לא היו גבוהות. הכירו בשידוך, ולאט לאט למדו להכיר אחד את השני. היום הציפיות שלנו מקשר הן בגובה האוורסט. פעם כפר שלם היה נותן לאדם את הצרכים הנפשיים שהיום הוא מצפה לקבל בתוך הזוגיות. בעבר אישה לא ציפתה מבן הזוג שיהיה החבר הכי טוב שלה, ושיישב איתה לשיחה של שלוש שעות על למה חברה שלה כועסת עליה. את השיחות האלה היא עשתה עם החברות שלה. אף אחד לא ציפה מגבר שחזר הביתה עייף מיום עבודה, שיישב לנהל שיחה רגשית. אלו דברים חדשים שנולדו בעולם בתקופה האחרונה, ובעיניי הסיבה היא שאנחנו בדור של גאולה. דרך הלימוד הזה שכולנו צריכים לעבור על איך בונים קשרים בכלל וקשר זוגי עמוק בפרט, נלמד איך להיות בקשר עם הקב"ה מעומק הלב. כולנו זקוקים לכלים לזוגיות, וללמוד איך להיות בקשר. זו בעיה שנוכחת היום בכל בית".
"הרווקות היא חלק מבעיית המשפחה בדור שלנו – של רווקות, בעיות בשלום בית וגירושין", הסכימה הרבנית טובה אליהו מצפת, ונתנה אף היא פן רוחני לדברים, ברוח תשעת הימים. "כל עוד לקב"ה אין בית, אולי גם לנו יהיה קשה לבנות". במישור הפרקטי הצהירה הרבנית אליהו שהיא עומדת לומר "דברים מרגיזים". "הבנות היום יותר מפותחות מהבנים", קבעה, "הן לומדות, משקיעות ומתאמצות. כל שנות הרווקות הן בונות את עצמן מבחינה נפשית, רגשית ותבונית, וקשה להן מאוד למצוא בנים שיוכלו להעניק להן מענה בכל התחומים האלה. יש פערים מאוד גדולים בין הרמה שלהן לרמה של הבנים. בישיבות צריכים להבין שצריך להשקיע לא רק בפיתוח הצד הלימודי, אלא ביכולת לייצר תקשורת נכונה, להביע את עצמם, לבטא רגשות וליצור קשר.
"מצד שני צריך לומר שלפעמים הבנות מרימות את האף יותר מדי, חושבות שהן יודעות הכול, ומרגישות שהן מכניסות את הבן לכיס הקטן, וגם זו בעיה. הן צריכות גם להבין שהרצון למצוא חתן בסדר גודל של הרב שמלמד אותן הוא דבר חשוב, אבל גם לרב שלהם לקח 20־30 שנה להגיע לדרגה שבה הוא נמצא, והן זקוקות ליותר ענווה וסבלנות".
הרב יעקב מדן הצביע על שאלת המחויבות כנקודה הבסיסית בנושא. "הרווקות המאוחרת בנויה בראש ובראשונה על אי־נכונות להתקשר למחויבות שנדרשת עבור הקמת משפחה", טען הרב מדן. "מחויבות היא הנושא המרכזי שחסר בדור הזה. כשאני פוגש זוגות אני אומר להם שכשאדם קונה מכונית חדשה הוא בוחר צבע, סוג מושבים, ריפוד להגה ודברים כאלה, אבל כשאדם קונה רכב משומש, הדבר שחשוב יותר מכול זה איך הרכב טופל והאם הוא נשמר כמו שצריך. גם בזיווג צריך לדעת שהדברים שנראו חשובים בהתחלה כמו צבע שיער, מראה חיצוני או פרטים כאלו ואחרים, יעברו תוך שנתיים־שלוש. מה שיישאר משמעותי הוא כיצד הקשר טופל, איך בני הזוג התייחסו אחד לשני, וזה תלוי בהם יותר מהכול. להיכנס למחויבות של חתונה זה עול יום ולילה, אבל זוהי משמעות בניינו של עולם".
לדעת הרב שמואל אליהו, הרווקות המאוחרת היא חלק מתופעה עולמית, הקשורה לעידן השפע והידע שאנו חיים בו. "יש שתי תופעות מנוגדות בעולם ובעם ישראל, שאת שתיהן אפשר להגדיר תחת הכותרת 'עץ הדעת טוב ורע'", אמר הרב אליהו. "בעץ הדעת יש טוב ויש רע. אנחנו חיים בעידן של דעת, והתוצאה של גדילת הידע בעולם היא שאיכות החיים שלנו כיום גדולה פי אלף משל דורות קודמים. תוחלת החיים גדלה, גודל האוכלוסייה קפץ, הכול נמצא בנסיקה מדהימה. החכמה הביאה לעולם חיים עצומים, וזה חלק מהגאולה.
"אלא שלעץ הדעת יש גם צד שני. אנחנו רואים היום מלחמה בעולם בעד הזכות להפלות, מלחמה שנושאי הדגל שלה הם אנשי האקדמיה. האזור של בעלי החכמה הוא המקום שבו תמצאו את התמיכה הכי גבוהה בהפלות ובלהט"בים, ומנגד את מספר המתחתנים המועט ביותר. ככל שיש יותר ידע יש פחות משפחה וילדים, פחות רצון לייצר חיים".
האתגר, לדברי הרב אליהו, הוא להוסיף ידע אך גם חיים. "אנחנו בדור ששערי החכמה נפתחים בו, וזה תהליך שלא עומד להיעצר. השאלה היא האם תוספת הדעת, פתיחת השערים ושפע האור בעולם, ימשכו אותנו לכיוון הטוב או הרע. תפקידנו להימשך לעץ הדעת טוב, לחלק הטוב של עץ הדעת, החלק שמרבה חיים ושדוחף את האנשים להפיק מתוכם חיים".
יועץ נפשי בכל ישיבה
הדוברים בכנס עסקו לא רק בשורשי תופעת הרווקות לדעתם, אלא גם בניסיון להתמודד איתה. שירת מלאך, שעוסקת בליווי וייעוץ לרווקים, אמרה בכנס כי המפתח לשינוי נמצא בליווי קרוב של הזוגות בזמן יצירת הקשר. לדבריה, אנשים משקיעים לא מעט מחשבה ומאמץ בניסיון לשדך בין בנים ובנות, אך רוב עצום של הזוגות שנפגשים נפרדים בין הפגישה הראשונה לרביעית.
"אין מפעל שהיה עומד בפער כזה בין העמל שמושקע בניסיונות הייצור ובין אחוזי ההצלחה הנמוכים כל כך", המחישה מלאך את טענתה, וקראה למקד את ההשקעה בשלב הראשוני של המפגשים. "השלב הראשון הוא המפתח, ובו צריך להשקיע באיך מייצרים קרבה. הליווי והייעוץ בשלב הזה הם דרמטיים. יש שאלות קבועות שבנים ובנות שואלים את עצמם בשלב הזה, והמפתח המשמעותי הוא רכישת ידע על תהליכי בניית קשר".
לדברי מלאך, אותו שלב ראשוני הוא גם זה שבו צעירים וצעירות רבים ניגשים לרבנים ולרבניות שלהם כדי להתייעץ, ולפיכך על הרבנים לרכוש כלים מקצועיים כדי לענות את התשובות הנכונות. "כשמגיעים אליכם שאלות", פנתה מלאך לקהל, "צריך שהתשובות לא יתבססו רק על אינטואיציה אלא גם על ידע מקצועי. לדעתי בכל קהילה ובכל ישיבה צריכה להיות דמות שלמדה ורכשה את הידע הזה, שתהיה כתובת עבור כל אותם גברים ונשים שמגיעים ממילא להתייעץ, וכבר יש בינם ובין אותה דמות יחסי אמון והערכה".
הרב שלומי פולמן, שעוסק באימון אישי וייעוץ זוגי, הרחיב את האמירה הזו וקרא להוסיף תקן של יועץ נפשי בכל ישיבה. לדבריו, ישיבות משקיעות כיום סכומים גדולים ברווחתם הפיזית של התלמידים, בחדרי הפנימיות, באוכל ובבית המדרש, וכמובן בעולמות הרוח של לימוד התורה, אך ישנו רובד נוסף, חשוב לא פחות. "בישיבות היום לא מספיק מטפלים בעולם הנפש. צריך שיהיה תקן לזה. אדם שיעקוב אחרי מצבם הנפשי של הבחורים. הכוונה היא לא למשגיח של עולמות המוסר והשמו"סים, אלא אדם שיש לו גישה וכלים שיכולים לסייע לבחורים בבניין הנפש. מישהו שידבר איתם על דייטים, על מסוגלות עצמית, לפעמים על התמכרויות, שמירת הברית, נטיות הפוכות, ובמקרים קיצוניים גם אובדנות".
הרבנית טובה אליהו נגעה אף היא בחשיבות הליווי לצעירים, אך הדגישה את מקומם של ההורים בהקשר הזה. "יש בעיה בכך שבמציאות של ימינו נוצר חוסר קשר בין הילדים להורים", אמרה. "ניתקנו את הילדות שלנו מהבית, שלחנו אותן לאולפנות ולמדרשות, רצינו שלא נצטרך לעסוק בבית במאבקי גיל ההתבגרות, ומה שקרה הוא שקטענו את המקום של הבית, של ההורים, ובעיקר של האימא, בנפש של הילדים. היום מעט מאוד בנות רוצות לשתף את אימא שלהן בשידוכים ובעצות. הוציאו את ההורים מהתהליך, וזו בעיה גדולה. הדבר הכי נורמלי ויפה הוא הורים שמלווים את הילדים שלהם. אימא צריכה להיות החברה הכי טובה של הבת שלה, ולצערנו הרב איבדנו את זה. הבנות הולכות לאולפנה, משם לשירות לאומי ואז למדרשה, והקשר עם הבית מנותק לחלוטין, ואפילו מגיע לסכסוכים. אני רואה בנות שלא נוסעות הביתה מהמדרשה במשך שבועות, ומקרים כאלה אני גם שולחת לטיפול.
"כראש מדרשה אני מרגישה שמוטלת עלי המשימה של אליהו הנביא – להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם. אם אנחנו רוצים שהם ירצו לבנות בית, הם צריכים שתהיה להם מול העיניים דמות של בית. הרבה פעמים חוסר הרצון להקים בית קשור לכעסים כלפי הבית שבו גדלו. קשה לצפות מהם לפתוח מעגל חדש כשהמעגל הקודם לא סגור. זו המשימה של המחנכות באולפנות ובמדרשות – להחזיר את הילדים הביתה. בזה צריך להשקיע הרבה עבודה. אם הבעיות בין הילדים להורים ייפתרו, אני מאמינה שיהיו פחות רווקים שיגיעו לגיל מבוגר".
אלף חתונות
זווית אחרת הציג הרב חננאל אתרוג, שקרא להעצים בחברה הדתית את מקומם של השדכנים, כדי לאזן את הרתיעה מהמונח בקרב הדור הצעיר. "שדכנות היא עבודה סיזיפית שכוללת הרבה השקעה שלא תמיד מצליחה, ולכן החברה שלנו צריכה לעטוף את השדכן והשדכנית, להעצים ולהאדיר אותם, ולדאוג שתהיה להם משכורת מכובדת. אנשים שיש להם את המבנה הנפשי לעסוק בתחום הזה צריכים לראות בכך שליחות, ושכך גם תראה אותם החברה שסביבם. כחברה אנחנו צריכים לבנות תפיסה ששדכן או שדכנית הם אנשים שעוסקים במשימה לאומית".
את הרובד הפרקטי של הערב הציג הרב רימון, מראשי מיזם חדש בשם "שגרירים בלב", שתפקד גם על תקן המארח כראש בית המדרש של המרכז האקדמי לב. על פי הנתונים שהציג הרב רימון, במגזר הדתי־לאומי יש כיום למעלה מ־50 אלף רווקים ורווקות בין גיל 25 ל־40. לדבריו, חלון הזמן המשמעותי ביותר לנישואים הוא בגיל 19 עד 28 אצל הבנות, ובגיל 21 עד 30 אצל הבנים, זאת מכיוון שחצי ממי שנשארו רווקים על גיל 30, נשארו באותו מצב גם בגיל 40.
"עניין הרווקות המאוחרת מדיר שינה מעיניי", אמר הרב רימון בכנס. "אנשים רבים באים אלי בתחושה דומה אבל לא יודעים מה אפשר לעשות, ואני מבקש לומר כאן הערב שיש מה לעשות". על פי ההסבר של הרב רימון, מערכת "שגרירים בלב" בנויה כך שכל "שגריר" מכניס למערכת שמות של רווקים ורווקות שהוא מכיר, אחרי שישב איתם ויחד ניסו לדייק מה אותו אדם מחפש בבן או בבת הזוג העתידית. באמצעות המידע הזה, המערכת מעלה בפני ה"שגריר" הצעות שעליהן הוא יכול לדבר עם השגריר של הרווק/ה שבצד השני, ולבסוף לשלוח את ההצעה לשני הצדדים.
"כל אדם שנרשם כשגריר במאגר, יכול להגדיל את הסיכויים של רווק או רווקה להינשא. זה קל ופשוט, והמחשב עוזר לך. זו משימה שמוטלת על כולנו, וזו אחריות שלנו כחברה לטפל בה. אני מציע שבכל קהילה ימנו חמישה צעירים שיהיו אחראים על נושא השידוכים", הוסיף הרב רימון. "כדאי לדבר על כך בדרשה בשבת בבית הכנסת, לכוון כבר בגיל צעיר לכיוון הנכון ולקבל כלים לחתונה. כל אלה יכולים לסייע בצמצום הרווקות. זה בידיים שלנו. מהכנס הזה הערב יצאו לפחות אלף חתונות בשנה הקרובה בעזרת השם. אנחנו רוצים לבנות את מאגר הפנויים והפנויות הגדול ביותר בארץ ובעולם היהודי בכלל".
