מצדה, ארבע לפנות בוקר, סיר פוייקה רותח, מסביב למדורה יושבים סטודנטים צעירים. זה יכול להישמע כמו עוד טיול חבר'ה סטנדרטי כדי להירגע מלחץ המבחנים, רק שלצד הנוף הפסטורלי ישנו גם נוף אנושי מגוון- צעירים חרדים וחילונים שבאו לטפס בשביל הנחש אל המצודה. לכאורה, זהו עוד אחד ממפגשי דו קיום רבים המנסים לגשר בין המגזרים. אבל יוזמי הפרויקט, "בשביל היחד", סטודנטים חילונים מהמרכז הבינתחומי בהרצליה, מבטיחים שמדובר במפגש מסוג אחר. "בחרנו לחבר בין חילונים לחרדים דרך הרגלים, בטיול. מסביר אמיתי גימאני, סטודנט למשפטים וממשל, "חיפשנו ליצור קונספט אחר של שיח, משהו שיכלול פעילות חווייתית ועשייה משותפת. הטבע הוא נייטרלי ומאפשר מקום לכולם. ומצדה, זה אתר בו אפשר לספר את הסיפור שלנו מכל מיני בחינות בהיסטוריה הישראלית -יהודית".
"מה שקורה בדר"כ במפגשים בין חרדים לחילונים, זה שדנים בתפיסות עולם השונות וכתוצאה מכך הפערים מתעצמים", מוסיף יובל גופר, סטודנט לפסיכולוגיה. לדבריהם, נאום ארבעת השבטים של ריבלין הוא שעמד לנגד עיניהם בתכנון הפרויקט.
פוליטיקה ו'שבאבניקים'
את "בשביל היחד" הם הקימו יחד עם שלושה סטודנטים נוספים מהבינתחומי- ירדן סלוני, ציון דרבאו, ורפאל רוזנטל, במסגרת 'תוכנית רבין למנהיגות', ועם ארגון 'תרבוס"- המקדם תרבות לחרדים. יחד גיבשו את הפרויקט שמטרתו להפגיש חילונים וחרדים סביב טיולים ברחבי הארץ.
הרעיון ליצור חוויה משותפת ולא לדון בסוגיות הליבה, לא קצת מטאטא את הבעיות מתחת לשטיח?
גופר: "השאלה היא במה מתמקדים. אנחנו חושבים שהבסיס הוא לא ההבדלים בינינו. אם רוצים ליצור דיונים זה סבבה, אבל זה לא חלק ממטרה שלנו. זה יכול לקרות בטבעיות, תוך כדי שיחה. זה לא שעכשיו אני מתעלם מהנושאים האלו אבל יש עוד דברים להתעסק בהם".
רוזנטל: "גם בין חברים, יש נושאים שבוערים לנו אבל אנחנו לא מדברים עליהם כל הזמן. הדיונים באים על הדרך. הרעיון הוא לשבת מסביב למדורה ולהיחשף לעולם השני. לא רק לאידאולוגיות ולאמונות אלא גם למה שבחור חרדי עושה ביום יום. במה הוא עובד או לומד. דברים פשוטים".
גרשון מושקביץ', חרדי מירושלים, הקים ומנהל את "תרבוס'". בין ערבי שירה, להקרנות סרטים, הוא ארגן את חברי הקבוצה לטיול ראשון. אני מנסה להבין ממנו מי הם החרדים שמגיעים למפגש כזה והאם זה נחשב עבורם למעשה חתרני.
"כל החרדים שפה הם לא מהסוג המיסיונרי. אבל הם גם לא אנטי חרדים שמתביישים בחרדיות שלהם. אני מגדיר את עצמי בצחוק 'אקטיביסט אנטי חילוני'. למה? כי אני פרו חרדי. אני אומנם מודרני, אבל לא נגד הערכים עליהם גדלתי".
"כשפנו אלי החבר'ה מהבינתחומי, התחברתי לכך שהפעילות צריכה להיות על בסיס תוכן משותף. לא כל מפגש צריך להתבסס על מחלוקת ועל מיסיון, ובטח לא על בסיס מציצנות פורנוגרפית כמו הסיורים בבני ברק, נוסח 'הנה פינגווינים חרדים'. מגיע חילוני לצרוך תרבות של קוגל וצ'ונט. מאכלים שאני למשל, כמעט ולא אוכל חוץ מבשבת. אני לא חושב שזו הגדולה של החברה החרדית, יש לנו תפיסת עולם יותר עשירה מאוכל אשכנזי. זה מאוד צורם לי".
"מצדה זה מקום עם סיפור גבורה קדם -ציוני", מוסיף מוסוקוביץ' על הסיבה שבחרו לערוך את הטיול דווקא שם. "עבור החילוני מצדה מסמנת את האתוס של חתירה לחירות, ועבור החרדי זהו סיפור היסטורי- יהודי. בפועל אנשים ידברו על שבאבניקים, על העבודה שלהם ועל ספרים. מצידי שידברו גם על פוליטיקה, אבל לא שוב על חרדים-חילונים ומי צודק. ובטח שלא שוב כל השאלות החודרניות על יחסי אישות ושידוכים".
לשבור את החומות
המסע מתחיל בחצות- מסלול האוטובוס יוצא מהרצליה, עובר בירושלים, עד לתחנה הסופית במצדה. בשלב הראשון ניתן לחלק את האוטובוס לשניים: החרדים מאחור והחילונים מקדימה. באוויר יש עדין קצת מבוכה והיסוס.
חיים בראון, צעיר חרדי, בוגר ישיבת פונוביץ', אומר תפילת הדרך במיקרופון ומסביר את משמעותה, "זו תפילה עתיקה שאומרים בדרכים כדי שנגיע בשלום לאן שאנחנו רוצים". בראון הוא הצעיר ביותר בקבוצה. בן 21 בסה"כ. הוא מתגורר בשכונת רמת שלמה בירושלים עם הוריו. לפני כמה חודשים עזב את 'פונוביץ' לישיבה קטנה בנחלאות. "זו תקופה ראשונה שאני עושה מה שמתאים לי", הוא מסביר כשאני שואלת על השתתפותו בטיול המעורב. " תמיד ניסיתי להיות חלק, שיהיה שידוך ושהכול יסתדר. ההורים שלי מאוד לחצו עלי שאלך ללמוד בישיבה גדולה ומסודרת. אבל הבנתי שאני לא חש בנוח עם עצמי".
בינתיים, כדי להפיג את המתח ולא לבזבז זמן, נציגים מהקבוצות מציגים עצמם במיקרופון ומספרים מדוע הגיעו. "אני חרדית מבית חרדי, אבל אם לא הייתי עוברת שינוי מסוים בחיים שלי, כנראה שלא הייתי נפגשת אתכם, כי ילדה טובה מבית חרדי לא באה לטייל עם חילונים", משתפת אביגיל קרלינסקי, 28, נשואה ואם לשניים ולומדת סוציולוגיה באוניברסיטה העברית. "זה אולי קצת יומרני לומר, אבל אנחנו סוג של מורדים. חינכו אותנו בדרך מסוימת ואנחנו בחרנו לשבור את החומות. זה סותר את כל ההשקפה שגדלנו עליה, כי חומות זה דבר קדוש שאסור לשבור אותו. חשוב לי להבהיר שאנחנו לא מייצגים שום דבר בפועל, אבל אנחנו כן מייצגים מגמה של אלפי צעירים שהולכים לאקדמיה, שמתגייסים, שרוצים להיות יותר חלק".
50 גוונים של שחור
האוטובוס עוצר מרחק הליכה ממצדה, ובשעה חשוכה זו, זה מרגיש קצת כמו סוף העולם. לפני שמתחילים לטפס בשביל הנחש למעלה ההר, הם מתיישבים מסביב למדורה ופוצחים בשיחות היכרות קטנות כשברקע שירי שבת וניגונים. משהו בלילה מקלף את הקליפות הציניות, ומאפשר לאנשים להוריד את המסכות ולדבר. גם שיחות על פוליטיקה צפות. המתכונת הצפויה: ביבי, שבת, חרדים, אבל באווירת המדבר הרוחות נשארות רגועות. בסה"כ שעה וחצי מירושלים ומשהו משתנה ביחסים בין אנשים. הפוייקה מוכן והצעירים החרדים מופתעים, זו פעם ראשונה שהם אוכלים את המאכל. "זה בדיוק כמו צ'ונט", מישהו אומר והיתר מסכימים.
למרבית הסטודנטים החילונים זהו מפגש ראשון עם צעירים חרדים בני גילם, אך עבור רוזנטל, סטודנט לפסיכולוגיה בבינתחומי, הנוף האנושי דווקא טבעי. הוא גדל בעולם החרדי ולמד בישיבות הדגל עד שחזר בשאלה בגיל צעיר. "דווקא ההיכרות עם שני העולמות, חיברה אותי חזק לפרויקט. כך הגעתי להבנה שבסופו של דבר, החלקים הדומים הם המרכיב המרכזי בסיפור".
"אף פעם לא הייתי במצדה" מספר לי דוד אפרתי, סטודנט לפסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה. משהו ברעיון להפגיש בין עולמות ואנשים שונים סקרן אותי. הבינתחומי בהרצליה ידועים כחילונים עשירים ומפונקים. אם לשבור סטיגמה על החברה החילונית אז עם אנשים כאלה. יש משהו מחבר באווירה של המדבר. במדורה בחושך. ככה זה כשאתה תקוע בחור עם אנשים אחרים".
לקראת הזריחה, כשמתחילים לעלות לפסגה, אני משוחחת עם אהרון, שבולט בלבוש החרדי המובהק גם לאורך המסלול. עד לאחרונה היה אברך, וכיום הוא לומד במכינה החרדית באוניברסיטה העברית. "אומרים על חרדים שיש להם 50 גוונים של שחור, אז לכל גוון יש עוד 50 תתי גוונים שונים", הוא מסביר לי ומגלה בקיאות ברזי התרבות החילונית. אהרון שמעדיף שלא להזדהות בשמו המלא, הוא בעל לאישה ואב לילדים, ולדבריו חי מעין חיים כפולים. "בקהילה שאני נמצא בה, מאוד לא מקובל להיות במקומות כאלה. אבל יש הרבה כמוני".
במהלך הטיול, אני מבחינה שהדינאמיקה הפנים מגזרית בחברה החרדית חזקה במיוחד. מעבר לשיח מול החילונים, נדמה שמה שמעניין אותם זו ההיכרות עם חרדים בעלי השקפה דומה. או כפי שהם מגדירים זאת, חרדים קצת אחרים. מאיר שהגיע כמו רבים דרך הפייסבוק, מודה שזו הסיבה שנענה לאירוע. "החוויה המשמעותית בשבילי היא להיפגש עם האנשים מהפייסבוק ולדון איתם פנים אל פנים. זה ממש בית מדרש רק שגם נשים משתתפות בו".
אליהו פולק, שלומד במכון לב, מוסיף, "החברה החרדית נמצאת בנקודת זמן מאוד ייחודית ואפשר לראות בטיול את התסיסה הזאת. מה שקורה מבחינת התהליך הפנימי הוא עצום, באיזה עוד מקום גברים ונשים נשואים וחרדים לגמרי יטיילו יחד? זאת יצירה ארץ ישראלית לחלוטין של חרדיות וישראליות ביחד. וזה החידוש הגדול".
אני תוהה האם מפגש בין חרדים וחילונים אכן יכול להיות נטול צורך לשכנע. רוחמה, שמגדירה עצמה כחרדית מודרנית, וביקשה אף היא להישאר בשם בדוי, סבורה שזהו אכן עניין מורכב. "בשונה מהחילוניות, חונכנו שיש אמת אחת. וכל החיים אנחנו אמורים לדבוק באמת הזאת. ואז קשה להשתחרר מהתפיסה הזאת ולבוא נקי למפגשים האלה. זו אמירה להגיע לפה".
הזריחה עולה, אנחנו כמעט בפסגת ההר. נעצרים ומתפזרים להתבודדות. טל המדריך מסביר קצת על הקרבות במצדה ועל המרחב הגיאולוגי. מצטלמים לצילום קבוצתי. עוד מעט נחזור לפערים בין הרצליה וירושלים. אבל לרגע, יש משהו תמים, כמעט ילדי, באוויר.
"מפגשי חרדים-חילונים, זה דבר שמוכר לי מאוד. אבל הפעם, בטבע, זה הרגיש אחרת. כאילו מה בוער עכשיו לדבר על ההבדלים בינינו? יש דברים הרבה יותר אמיתיים בחיים", מסכמת קרלינסקי.
