בשעה שבמדינת ישראל, הרוב הגדול של בתי הכנסת פתחו את שעריהם וחזרו לפעילות רגילה אחרי הקורונה, מתברר שבקהילות בחו“ל המצב שונה לחלוטין, והן סובלות מ"לונג קוביד" ממושך: השפעתו של הנגיף עצמו נחלשה, אך ההרגל להסתדר בלי בית כנסת – נשאר. “אנשים שכל הקשר שלהם ליהדות היה לבוא לבית הכנסת פעם בשבוע, התרגלו לפתע לשגרה אחרת“, אומר הרב פרופ‘ כותל דאדון, רבה הראשי של קרואטיה. לדבריו, “הקהילה שאחרי הקורונה שונה לגמרי ממה שהייתה לפניה“.
זהו אחד הנושאים שנידונו בכנס מיוחד שהתקיים בסוף השבוע האחרון בז‘נבה שבשווייץ. כחמישים רבנים ואנשי רוח, נציגי קהילות ואנשי ציבור מכל רחבי אירופה, התאספו לשבת של דיונים תחת הכותרת "הכנס האירופאי – הציונות הדתית מול אתגרי העתיד". מאחורי הכנס עומד "הארגון העולמי של בתי הכנסת והקהילות האורתודוקסיות", שמופעל על ידי ההסתדרות הציונית ומאגד תחתיו קהילות אורתודוקסיות־מודרניות או ציוניות־דתיות. הארגון מעניק לבתי הכנסת סיוע מסוגים שונים, למשל אפליקציות לניהול בית הכנסת וספרים ייעודיים לגבאים, אך עיקר הפעילות מתמקדת בחיזוק ובניית קהילות. הארגון מכשיר רבנים, מתאמץ לאכלס בתי כנסת עזובים, מחבר בין קהילות בארץ לקהילות בחו"ל, מקיים ימי היערכות והדרכה לקראת החגים ועוד. מאז פרוץ המלחמה באוקראינה הארגון מושיט עזרה גם לפליטים מהמדינה ומסייע בקליטתם בישראל.
את הכנס אירחה קהילת ז'נבה. המושב הראשון התקיים בבית הכנסת ההיסטורי האשכנזי "בית יעקב", ושאר המושבים נערכו בקהילת “היכל הנס“ הספרדית. שם גם פגשו האורחים את יואל הרצוג, ממנהיגי הקהילה, אחיו של נשיא המדינה, יצחק הרצוג. השתתפות הקהילה המקומית בדיוני הכנס העניקה המחשה חיה לאופייה של קהילה דתית בגולה, שמוקד הזהות שלה הוא בית הכנסת.
תחושה של קיבוץ גלויות הורגשה כאשר סביב שולחן אחד הסבו רבנים ראשיים, מנהיגי קהילות ופעילי ציבור מבלגיה, צרפת, קרואטיה, איטליה, לונדון, שיקגו ועוד, לצד נציגים מארץ הקודש כמובן. במהלך שני ימי הכנס העניקו הדוברים והמשתתפים תמונת מצב עדכנית של האתגרים העומדים בפניהם, כמי שעוסקים בשימור הזהות היהודית והציונית בגולה. לצד הבעיות הוותיקות והמוכרות, אנטישמיות והתבוללות, עסקו באי הכנס באתגרים חדשים.
יו"ר הארגון וזוכה פרס יקיר החינוך הדתי, דוד בן-נאה, אומר ש"המצב כיום שעשרות אחוזים מהנוער היהודי בחו"ל מתבולל. אנו חייבים לחזק את הזהות הציונית כדי לחזק את הקשר של הנוער לעם היהודי". כחלק מכך מקדיש בן נאה מאמצים רבים להציב שליחים מתאימים בקהילות הגולה. "כשהקהילה בקרואטיה ביקשה רב נסעתי עם הרב כותל דאדון לשם וליוויתי אותו בכל התהליך והבירוקרטיה", מספר בן-נאה. תוך כדי דבריו מופיע המדובר, הרב דאדון בכבודו ובעצמו בשערי המלון, והייתי עד לפגישה המרגשת בין הרב לשולחו.
אחד האתגרים המהותיים שמנהיגי הציונות הדתית באירופה מתמודדים איתו, נובע דווקא מאופי האידיאל שהם מקדמים. ערך העלייה לארץ כה מרכזי במשנתה של התנועה, שלהיות ציוני־דתי בחו"ל הפך כמעט לאוקסימורון. “ההצלחה של הציונות הדתית היא כישלונה. החינוך הציוני כל כך מצליח, שהוא מעלה את הצעירים של הקהילה לארץ וזה מחסל את הקהילה שנשארת בגולה“, אמר ד"ר יצחק דהן, חבר הנהלת הארגון, שהנחה את הדיונים בימי הכנס.
הרב דורון פרץ, יו‘‘ר תנועת המזרחי העולמית, שימש שליח ומנהיג ציוני בדרום אפריקה במשך 15 שנה. “כל הזמן רציתי לחזור ארצה“, הוא מספר, “הרגשתי שאין לי היתר להישאר שם. אבל העבודה מול הקהילה לימדה אותי שאם אנחנו רוצים לא לאבד את הקהילות האלה, אנחנו חייבים להפסיק עם שלילת הגולה. עברתי תהליך ארוך, התייעצתי עם רבנים והתחבטתי הרבה. כיום אני מבין שאנחנו צריכים ללכת בין הטיפות, לא לוותר על הערך של העלייה, אך לא להפוך אותה למדד היחיד של ההצלחה“.
גם נשיא ה"קונסיסטואר" של פריז, ד"ר יואל מרגי, דיבר על סוגיית “שלילת הגולה“ כאחד האתגרים העומדים בפני הקהילות שתחת חסותו. לדבריו, "הגישה הזו, שלפיה השקעה בקהילה בחו"ל נוגדת את ערך העלייה, היא טעות טרגית שמשלמים עליה באיבוד צעירים רבים". ובכל זאת, בין אורחי הכנס נשמעה גם הטענה כי אין מקום לביסוס קהילות יהודיות בגולה, ועל חבריהן לשאוף לעלות ארצה.
החרדים מתחזקים
סוגיה נוספת שמעסיקה את הקהילות הציוניות־דתיות באירופה הוא התחזקותם של הכוחות החרדיים בגולה. החרדים האירופים פחות מתבדלים מעולם האקדמיה והתעסוקה לעומת עמיתיהם בישראל, והם אוהדים את הציונות ואת מדינת ישראל. הרצף בין החרדיות לאורתודוקסיה הלא חרדית גמיש יותר, וגם קוד הלבוש אינו מובדל לגמרי. מחד רבנים מהמזרחי חובשים כיפות שחורות ונשותיהם מכסות ראשן בפאה, ומאידך רבנים חרדים מציינים את יום העצמאות. כשמוסיפים לזה את הפרגמטיות שנוצרת בציונות הדתית בשאלת העלייה ארצה, מתחדדת השאלה הזהותית: מהי הייחודיות של אורתודוקסיה לא חרדית בגולה. לאחרונה אף גבר הכוח הפוליטי החרדי בגופים הציוניים עצמם. בארה“ב התארגנו חרדים במסגרת סיעת “ארץ הקודש“ וזכו ב־25 מתוך 140 נציגים בהסתדרות הציונית האמריקאית.
"הציונות הדתית מצטמקת באירופה“, אומר ד"ר דהן, "ובמקומה אנחנו מקבלים חרדיזציה של חב"ד מצד אחד, וקהילות של כוללים ליטאים מצד שני“. ואילו הרב מיכאל גבאי, רבה של קהילת שרנטון בפריז, מדווח כי “בצרפת ישנה תופעה הולכת וגדלה של רבנים חרדים לקהילות לא חרדיות. יש כיום צעירים אורתודוקסים שאין להם מושג מי זה הרב מרדכי אליהו או הרב אליעזר מלמד".
היטיב לבטא את האתגר פרופ' אדם פרזיגר. לדבריו, "הרב הציוני מגיע למודרנה עם מבט רחב ועם דיאלקטיקה, אבל הנער היהודי לא מחפש את זה. במעט היהדות שהוא נותן לעצמו הוא רוצה משהו שנראה לו אותנטי, 'הולי פרסון'. הוא לא מחפש את המורכבות של תורה ומדע, הוא מעדיף ללכת לשליח החב"די".
אכן, מתברר שמודל השליחות החב‘‘די נחשב למצליח, ומשתתפי הכנס עסקו בניסיונות לפצח את סודו. גם כאן נראה שערכו של אידיאל העלייה עומד בעוכרי הרבנות הציונית. "בעוד השליח החב“די נשאר במקום עד סוף ימיו, זמנו של הרב הציוני קצוב והוא מחכה לרגע לחזור ארצה“, סבור הרב פרץ. "חובה למצוא את הדרך לשמר את הקשר של הרב לקהילה בטווח הארוך". ואילו פרופ' פרזיגר מציע, באופן מפתיע אולי, ללמוד מחב"ד כיצד לשלב נשים במנהיגות ובשליחות.
התוכנייה המסודרת של הכנס כללה סיור בעיר וטיול לחופי אגם ז'נבה, אך הדיונים הסוערים גלשו מעבר לזמן המוקצב, ומשתתפי הכנס המשיכו בדרכם לבאזל ללא הסיור והטיול המובטחים. במהלך הכנס הורגשה המוטיבציה הרבה של נציגי הקהילות והגופים השונים, לצד חשיבה מעמיקה ונוקבת כיצד אפשר לפתח את עולמה ופעילותה של הציונות הדתית באירופה ובארצות הברית.
