בשבוע שעבר התבשרנו כי בית המשפט המחוזי בירושלים התיר לעבריין המורשע ומנהיג קהילת "שובו בנים" אליעזר ברלנד, לטוס לקבר רבי נחמן מברסלב באומן לקראת ראש השנה. ברלנד, בעל עבר עשיר של מסעות הימלטות בינלאומיים מרשויות החוק בישראל, יוכל לצאת שוב את גבולות המדינה, לאחר שיפקיד ערבות כספית בסך 650 אלף שקלים. כל זאת זמן לא רב לאחר שידור הסדרה "משיח השקר", במסגרת תוכנית "המקור" בערוץ 13, שחשפה ביתר שאת את מעלליו המחליאים של האיש.
ברלנד אינו הרב היחיד שפגע מינית בחסידיו, ואף לא היחיד שעשה מכך אידיאולוגיה. אך נראה שאת תופעת ברלנד יש להבין לא רק על בסיס מחקר כתות, אלא גם על רקע כתבי ברסלב לדורותיהם. בחינת הדברים בהקשר הזה עשויה לסייע לנו להבין מה קורה לאחר התפוצצות הפרשה, קרי לאחר שהתגלה כי הרב הנערץ עבר עבירות חמורות ומובהקות, ועד כמה מנגנון הדיסוננס הקוגניטיבי ממשיך לדהור הלאה בהצדקת המעשים. בפרשיות שהתגלו בציבור הדתי־לאומי סביב הרבנים עזרא שיינברג, שמואל טל ומוטי אלון, ניכר היה שהרוב המוחלט של התלמידים נטשו את רבם לאחר שהשתכנעו – בתהליך ארוך ומכאיב – שהרב הנערץ פשע. לעומת זאת, סביב ברלנד מצויות מאות משפחות הממשיכות להישאר נאמנות לו, מגיעים גם חסידים חדשים, הוא מופיע בכינוסי תשובה שונים, ולרגעים נראה שהאהדה סביבו אפילו תופסת תאוצה.
בעיניי זוהי אינדיקציה חשובה לכך שפועלים כאן מנגנונים נוספים, הגותיים־תרבותיים, המספקים לחסידים השוטים הצדקות אידאולוגיות ונורמות מכילות, אשר מאפשרות להם להמשיך ולאחוז בכך שהרב המטריד והאונס את חסידותיו אינו עושה זאת כאן אלא ב"עולם האצילות", שם הכול מותר. אף שרבים מהם מודים בעצם קיומם של המעשים, בעיניהם הצדיק־משיח הוא מעל חוקי התורה ולכל נורמה מחייבת.
אנסה לתאר את הדברים מנקודת מבטה של ההגות הברסלבית, ולטעון שהגות זו אינה יכולה לרחוץ כפיה ב"נחל נובע" ולומר ש"ידינו לא שפכו את הדם הזה". אני אומר את הדברים בלב כבד, שכן אני חש מחובר בנימי נפשי לתורתו ולאישיותו של ר' נחמן, ועוסק בהוראה ובכתיבה על אודותיה מזה שני עשורים.
עם זאת, האהבה הגדולה אסור לה שתכסה על פשעים. אדרבה, פרשת ברלנד, שיש לומר עליו שם רשעים ירקב, צריכה לשמש דגל אדום בפני כל העוסקים בתורת רבנו, איתות בוהק המזהיר אותנו מפני התבטאויותיו הקיצוניות של ר' נחמן, וקורא לנו – מורי משנתו – לתווך ואף לבקר אותה כשצריך.
הכתבה המלאה תתפרסם מחר (ו') במוסף "שבת" של מקור ראשון
