מה הקשר בין הר עיבל לעם ישראל? התשובה בפרשת השבוע

זרטל, ארכיאולוג מוכר, בשר מבשרו של המחקר הארכיאולוגי, קיבוצניק בן תנועת השומר הצעיר, טען שהנה לפנינו עדות ארכיאולוגית למסופר בספר יהושע. אם נכונות מסקנותיו, הרי שעל המערערים על אמינות התנ"ך לשנות את גישתם. לתפיסתם, לא ייתכן שספר דברים וספר יהושע, שנכתבו לטענתם בסוף ימי הבית הראשון, ידעו לתאר במדויק אתר שהתקיים תקופה קצרה בלבד, כוסה במכוון בגלי אבנים ונשתכח מלב. על הזעזוע שנגרם בעקבות גילוי האתר בהר עיבל ניתן ללמוד מאמירתו של פרופ' לארי סטייגר מאוניברסיטת הרווארד: "אם עמד מזבח עולה על הר עיבל, ההשפעה על מחקרינו היא מהפכנית. על כולנו לשוב לגן הילדים".

בעוד שזרטל שינה את עמדתו על התנ"ך בעקבות חפירה זו והחל לראות בו מקור היסטורי משמעותי, אחרים התמודדו עם הממצא מהר עיבל בדרכים אחרות. יש שהודו כי אכן מדובר באתר פולחני אלא שלדבריהם הוא אינו קשור לספר יהושע, ויש שראו בו בסיס למגדל שמירה שנבנה על גבי המבנה. זרטל הותקף קשות, וברור היה שבטיעונים השונים, המדעיים לכאורה, נגד זיהוי האתר כמזבח ישראלי, היו מוסוות גם תפיסות פוליטיות. כך, למשל, כאשר אחד הארכיאולוגים מתל־אביב, שטען כי המבנה אינו מזבח, הגיע לאתר והביט אל סביבותיו, הוא פרש את ידיו וקרא: "מה יפית פלשתין".

כל עצמותיו תאמרנה

אדם זרטל הלך לעולמו לפני כשבע שנים, והוויכוח הסוער אודות אתר זה שקע. אולם לפני כמה חודשים הוא חזר וניעור, בעקבות פרסום בעיתונות על גילוי כתובת בלשון מקראית שנמצאה בשפכים שנותרו מהחפירה בהר עיבל. בין התגובות לגילוי היה מאמר שפורסם במוסף זה (גיליון פרשת נשא), תחת הכותרת "חפרתי בהר עיבל, האתר אינו יהודי". הכותב, פרופ' רפאל גרינברג מאוניברסיטת תל־אביב, אינו מסתיר את מטרתו הפוליטית ואת המאבק שהוא מנהל זה שנים רבות, במסגרת עמותת "עמק שווה". עמותה זו נתמכת על ידי האיחוד האירופי והקרן החדשה לישראל, בפעולתה נגד חפירות ארכיאולוגיות של מדינת ישראל ברחבי יהודה ושומרון, כולל בירושלים. התביעה המוזרה שלו להעביר את ממצאי החפירה ל"אגף העתיקות הפלשתיני" אומרת דרשני.

אילו היה מדובר רק על פרשנות מוטה של הממצא החרשתי, כי אין הצר שווה בנזק המקלדת ובזמנו של הקורא. אך מכיוון שתיאור החפירה המובא במאמר סלקטיבי, ונתונים משמעותיים לא הובאו בו, חשתי שחובה עלי להגיב.

ראשית, יש לציין שהכותב חפר באתר בעונה אחת בלבד מתוך שמונה. מחפירה בודדת זו, יחד עם הפרסום הראשוני על אודותיה, הוא מסיק חלק מטענותיו. גרינברג לא היה שותף לרוב עונות החפירה, ולא השתתף כלל בשלבי עיבוד החומר. מכאן שהוא מטעה במכוון את ציבור הקוראים בראשית הכתבה, כאשר הוא מציג עצמו כאחד שהיה שותף לחפירה ומכיר אותה היטב.

במאמרו מתאר גרינברג את הממצא הארכיאולוגי כמורכב משני שלבי בנייה, שביניהם היה פער זמן משמעותי. אמירה זו נועדה לטעון שאין קשר בין שני שלבי החיים באתר. על פי תיאורו, בשלב הקדום היה זה בית מגורים רגיל, ובהמשך נבנה מעליו מבנה מסיבי מאבנים גסות, אשר מולא באופן מכוון בעפר. באתר התגלו עצמות בעלי חיים טהורים, בהן עצמות יחמור המותר באכילה אך אינו כשר להקרבה. גרינברג מציין גם שבדו"ח ראשוני של החפירה, שפורסם בכתב עת לענייני ארכיאולוגיה של אוניברסיטת תל־אביב, מובא שרק 4% מהעצמות היו שרופות ולכן אין ייחוד בממצא העצמות שהתגלה באתר, ואתר זה אינו שונה מאתרים אחרים בני תקופתו באזור ההר.

מה שגרינברג לא ציין הוא שלמבנה המאוחר שהתגלה לא היה פתח, ולכן ברור למדי שמבנה זה לא שימש למגורים, אלא מדובר במסגרת אבן שאותה מילאו בעפר באופן מכוון. אין הוא מציג את השאלה מה יכולה להיות מטרתו של מבנה אבנים לא מסותתות, ללא פתח, הממולא במכוון בעפר. הוא לא התייחס לנתון מעניין נוסף: בממצא העצמות באתר בהר עיבל לא נמצאו עצמות כלבים וחמורים, השכיחים באתרים אחרים בני התקופה בהר. היעדר הפתח במבנה והיעדר עצמותיהם של בעלי חיים לא כשרים, צריכים היו לעורר חשד אצל הכותב שמא אתר זה שונה מאתרים אחרים.

לא זו בלבד; תיאורו של גרינברג אינו עולה בקנה אחד עם תיאור החפירה באנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכיאולוגיות, שכתב אדם זרטל, מי שניהל את החפירה במשך שמונה עונות. במבנה הקדום, המתואר על ידי גרינברג כבית מגורים, נמצא מעגל אבן בנוי שקוטרו כשני מטרים. באגן זה ועל הרצפה התגלתה שכבת אפר ועצמות רבות של בעלי חיים, רובן שרופות. מעגל אבנים הבנוי בקוטר כזה אינו מוכר בבתי מגורים רגילים. גם זרטל מתאר שתי שכבות באתר, אך הן היו רצופות וקצרות ימים, בניגוד לתיאורו של גרינברג בדבר פער משמעותי בין שני השלבים.

באשר לעצמות היחמור שהתגלו באתר, שאינו כשר להקרבה אך ראוי למאכל, אציין שהאיסור על הקרבת חיות טהורות המותרות למאכל, כמו צבי ויחמור, אינו חד־משמעי (זבחים לד, ע"א). גרינברג כנראה גם לא מכיר את התוספתא בזבחים פרק יג, שלפיה עד שלא הוקם המשכן ניתן היה להקריב גם חיות שאינן חיות בית, ולא רק בהמות ועופות.

גרינברג הסתמך על פרסום משנת 1987, שבו נכתב שרק 4% מעצמות בעלי החיים היו שרופות. משום מה הוא לא התייחס לפרסומים מאוחרים יותר, כמו הפרסום שהזכרתי לעיל, של האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכאולוגיות (שיצאה לאור בשנת 1992), שם מצוין כי התגלו כ־3,000 עצמות של בעלי חיים טהורים. זוהי כמות גדולה של עצמות, יחסית לאתר בסדר גודל כזה. על פי זרטל, רוב העצמות היו שרופות באש פתוחה. גם אם כמות העצמות השרופות לא הייתה רבה אין הדבר אומר דבר וחצי דבר, שכן ברוב הקורבנות (פרט לקורבן עולה) שרפו על המזבח רק את החלקים הפנימיים של בעל החיים, ובהם אין עצמות. את שאר החלקים נהגו לאכול. לאור זאת, אין לצפות לכמות רבה של עצמות שרופות.

בנוסף, כנראה שלא במקרה, גרינברג גם אינו מציין את הנתון המעניין שעצמות בעלי החיים היו של זכרים בני שנה, שכן גילוי זה תואם את ציווי התורה המופיע במקומות רבים, כמו למשל: "שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן שָׁנָה יִהְיֶה לָכֶם" (שמות יב, ה).

אין מקבילה כנענית

זרטל שחזר את הכבש העולה לראש המבנה על בסיס הממצא בשטח, וגם הוא תואם את אחד המאפיינים הבולטים של הציווי המקראי על המזבח הישראלי: "וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל מִזְבְּחִי" (שמות כ, כב). חומרי הבנייה של המבנה, העשוי מאבני שדה לא מסותתות, תואמים גם הם את האיסור המקראי על בניית מזבח מאבנים מסותתות, "לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית" (שמות כ, כא), ואת הציווי בפרשת כי־תבוא: "מִזְבַּח אֲבָנִים לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל".

ממצא ייחודי נוסף המלמד שאתר זה אינו אתר רגיל, הוא הימצאותן של פיסות טיח באתר. נראה כי המבנה היה מטויח במקור, והדבר תואם את הציווי בפרשתנו: "וְהָיָה בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן תָּקִימוּ אֶת הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה… וְשַׂדְתָּ אוֹתָם בַּשִּׂיד" (שם כז, ד). לממצאים ייחודיים אלה יש להוסיף שהממצא בשטח תואם גם את תיאור המזבח במסכת מידות, ועל כך כבר עמדו רבים.

הנתונים שעלו מן העפר מצביעים אפוא על כך שהאתר הוא אתר פולחן ישראלי. אך בעוד שאדם זרטל ואחרים קשרו מבנה זה לעם ישראל, שהגיע להרי יהודה ושומרון לאחר חציית הירדן, טען גרינברג שהאתר הוא כנעני, אך אין הוא מסביר כיצד הגיע למסקנה זו. לדעתו כל מאות יישובי ההתנחלות, בעלי קווי היכר ארכיטקטוניים וקרמיים מובהקים, הם כנענים. לדידו אתר ישראלי לא רק שלא קיים בהר עיבל – הוא לא קיים במציאות כלל, שכן גרינברג מכחיש את קיומו של עם ישראל בתקופה זו.

אם נתייחס לגוף הטענה שהאתר הוא כנעני, יש לדעת שכדי להבין מבנה או ממצא אחר שהתגלה במחקר הארכיאולוגי נהוג לחפש לו מקבילות באתרים אחרים. זהו אמצעי מרכזי במחקר הארכיאולוגי להבנת תגלית כלשהי. והנה, למבנה בהר עיבל אין מקבילות במקדשים הכנעניים הרבים שהתגלו מהתקופה המקבילה באזורים הנמוכים של הארץ, כמו גם למקדש הכנעני שהתגלה בשכם הסמוכה. זהו מבנה ייחודי, שאת מקורו אין לחפש בתרבות הכנענית אלא רק בתרבות הישראלית שינקה את מקורותיה מן המקרא.

כללו של דבר, הנתונים שהובאו כאן אינם משאירים מקום לספק שאכן מדובר באתר פולחני־דתי, המתוארך בעיקר על בסיס כלי החרס וממצאים נוספים, כמו חרפושיות מצריות שנמצאו באתר, לתקופת הברזל 1, היא תקופת ההתנחלות.

ניתן להתווכח ולדון בשאלה אם אכן המבנה בהר עיבל הוא המזבח שבנה יהושע, אך אין ספק שמדובר במזבח ישראלי מתקופתו, שנבנה על פי ההנחיות המתוארות בתורה. עם זאת, אני מצטרף לקריאתו של גרינברג שהגיע הזמן שחפירה זו תזכה לפרסום מדעי מסודר על פי כל הכללים האקדמיים, כדי שהממצאים יונגשו לקהל החוקרים. חפירה זו תתרום רבות למחקר ארץ ישראל בתקופת ההתנחלות, תקופת ראשית עם ישראל בארצו, ואולי תשים קץ לוויכוח הנמשך כבר דור שלם. #