על פי נתונים שפרסם משרד התרבות בשנים האחרונות, במקומות הראשונים של הספרים המושאלים ביותר בספריות העירוניות מככבים ספרים שכתבו סופרים חרדים. הספרות בחברה החרדית היא תופעה שמאחדת ילדים ונערות, בוגרים וקשישים. תמונה מרתקת מצטיירת מדי יום בשעות הצהריים בריכוזים החרדיים. התלמידים הצעירים מסיימים את יום הלימודים ונוהרים בהמוניהם לחנויות הספרים הפורחות במגזר כדי להתעדכן בספר חדש שיצא, להציץ בכותרים הטריים ולעלעל בקומיקס האחרון. לצידם עומדים מבוגרים מהם, שמעלעלים בספרים תורניים תובעניים.
בשנים האחרונות מספר חנויות הספרים וההוצאות לאור במגזר החרדי הכפיל ואף שילש את עצמו. ואם עד לפני עשור הספרים החרדים לא היו נמכרים ברשתות הספרים הכלליות, כיום ניתן לראותם גם שם. בכל ריכוז חרדי קיימות ספריות, העמוסות בכל טוב ופתוחות לכל דכפין. כל הרוצה יבוא וייטול, וכל אדם ימצא עצמו נפעם מול השפע האדיר שעל המדפים. הספרות החרדית מרתקת ופורה. היא נקייה מסלנג רחובי, משתמשת בביטויים מן המקורות, מחנכת ומכבדת את האדם באשר הוא, ועוטפת כל זאת בסיפורי עלילה ובמתח.
רק לפני כמה עשורים, ספרות חרדית לא ממש הייתה קיימת. הספרים המעטים שכן נכתבו, עברו צנזורה קפדנית. באותן שנים, החרדים ראו בספרות בכלל ובספרות הילדים והנוער בפרט כלי להשלמת החינוך החרדי הערכי והחד־ממדי, וספר ראוי לשמו היה צריך להכיל מוסר השכל חינוכי או דתי. כל סיפור הסתיים ב"אז מה למדנו מהסיפור הזה", או נפתח בהסבר בנוסח "הסיפור שלפניכם בא ללמדנו על היצר הרע שבתוכנו" וכיוצא בזה.
לעומת זאת, הספרות המגזרית הנוכחית כוללת סיפורי מתח ועלילות אנושיות, שרבים מהם מתפרסמים תחילה בעיתונות, ללא מטרה חינוכית או דתית אלא לשם הנאה ופנאי. הסיפורים נכתבים לשם הסיפור, והקורא לומד בעקיפין את מה שחשוב שילמד. החברה החרדית צורכת את הספרות הזו בהתלהבות ובשקיקה. השמרנות וההתבדלות המאפיינות אותה ברוב התחומים של צריכת פנאי ותוכן, הולכות ומתקהות בתחום המילה הכתובה. מספרות שהתקיימה רק לצורך מידע ומילוי מטרות חינוכיות, כיום הספרות החרדית מרשה לעצמה לנהל שיח עדין ומורכב עם עצמה ועם החברה שאליה ועליה היא כותבת, גם בנושאים שהם מורכבים לשיח בקהילה שמרנית, ובחלקם אף היוו טאבו.
התוכן בספרות החרדית למבוגרים מכיל נושאים שלא מדברים עליהם ברבים כמו יחסים בתוך המשפחה, גירושים ואף פגיעות מיניות, זאת לצד נושאים הקשורים בשאלות באמונה ובצדקת הדרך. הספרות הזאת נכתבת בתוך העיתונות החרדית המרכזית, כמו יתד נאמן, המודיע ומשפחה. כל עיתון חרדי כולל מוסף ייחודי לילדים ומוסף ייחודי לנשים, עם מיטב הסיפורים שנכתבים על ידי סופרים מן השורה הראשונה. לקראת החגים אף יוצאים לאור גיליונות ייעודיים של סיפורים בלבד. הבנים שלומדים בישיבות קוראים בשקיקה גם את הסיפורים שמופנים באופן רשמי לנשים.
גם בתחום הספרות למבוגרים ישנה עדנה, לא רק בחיבורים תורניים אלא גם בספרי הגות, היסטוריה וארכיאולוגיה שיוצאים לאור בשנים האחרונות. מתפרסמים גם מוספים ייחודיים שעוסקים בנושאים אלו כמו "קולמוס" של "משפחה", "במה" ועוד. הספרות למבוגרים כוללת גם ספרים בנושאי כלכלה וחברה, לצד ספרי פסיכולוגיה ואימון אישי.
פריחת הקומיקס
במקביל להתקדמות הטכנולוגית העולמית שבאה לידי ביטוי בתחום הוויזואלי, גם הספרות החרדית משתנה בהיבט הזה. המדף החרדי הנוכחי כולל אלפי ספרים שמבוססים על קומיקס וציורים, ולמעלה מעשרה מגזיני קומיקס שפונים לילדים ונוער. בולטת במיוחד התופעה ששמה "חבורת תרי"ג", המקבילה החרדית לחבורת חסמבה. המיזם כולל דיסקים, ספרים, חוברת קומיקס ואף הופעות חיות שבהן הילדים פוגשים את הדמויות באופן מוחשי.
מנתונים שנאספו במכון המחקר דיירקט פולס עולה שכ־35% מהגברים הבוגרים בחברה החרדית כתבו או השתתפו בכתיבת ספר, חוברת או מגזין. כמעט כל מסגרת תורנית – ישיבה או כולל – מוציאה לאור חוברת או ספר שמאגדים בתוכם מאמרים תורניים מאת חבריה. הפריחה הספרותית הזו מביאה גם להתפתחות והתקדמות טכנולוגית. כמעט בכל בית כנסת ובית מדרש חרדי ניתן לראות אברכים שיושבים וכותבים את יצירותיהם התורניות במחשבים ניידים. מנתוני דיירקט פולס עולה עוד כי יותר מ־75% בחברה החרדית מחזיקים מחשב בביתם לצורך כתיבת חידושי תורה.
אגב, תרבות הקריאה בחברה החרדית גורמת גם לכך שעד היום ישנם חלקים במגזר שטרם הוציאו מביתם את ספריו של חיים ולדר, אף שאינם מכחישים את מעשיו, זאת משום שספריו ממלאים צורך רחב לתוכן ספרותי לשם פנאי, ולא רק ספרות שעוסקת בגדולי ישראל. ספרות שעוסקת בחיי היום־יום, שפותחת נושאים שעד היום לא דיברו עליהם משום ש"זה לא מתאים
הילדים והנוער בחברה החרדית זקוקים לתכנים של פנאי, וספרים הם התוכן היחיד שההורים והמחנכים מעודדים אותם לצרוך. בשונה מתחומי פנאי אחרים כמו קולנוע, מוזיקה ובידור, שצריכתם מוגבלת לתכנים המיועדים ומותאמים לחברה החרדית, תחום הספרות שונה. בבתים רבים ניתן למצוא גם ספרים שלא נכתבו על ידי סופרים חרדים. דמות של תלמיד ישיבה או אברך חרדי מסתובב בחנות של צומת ספרים איננה מחזה נדיר. כשלמדתי לפני עשור בישיבת חברון היה ניתן למצוא בחדרי הפנימייה עשרות ספרי פרוזה ועיון, רומאנים ומתח. שמות כמו ג'ון גרישם ודן בראון אינם זרים כלל לרבים מתלמידי הישיבות. גם נשים חרדיות מרבות לקרוא ספרות יפה.
ספרים בנושאי הגות, היסטוריה, ביוגרפיות ובעיקר פוליטיקה והיסטוריה צבאית של מדינת ישראל, נקראים מאוד בחברה החרדית. הפרשן הפוליטי עמית סגל, שפרסם לפני כשנה ספר ביכורים על תולדות הפוליטיקה הישראלית ומכר אותו באופן פרטי, סיפר כי בני־ברק היא העיר הרביעית במספר ההזמנות לספרו, זאת בשעה שהיא רק העיר העשירית בגודלה בישראל. נתון מדהים זה מלמד על היקף ההתעניינות החרדית בזירה הפוליטית. סגל סיפר עוד שכאשר ערך מכירה של ספריו בחג הסוכות האחרון, ניגשו אליו שלושה בחורים מישיבת מיר וביקשו לרכוש את הספר. בשיחה שהתפתחה הם ציינו שהם מעוניינים בספר עבור 80 בחורים. כשהוא שאל אותם אם הם מבקשים לקנות 80 ספרים, הם השיבו: ממש לא, אספנו מכל בחור שקל, ובכל יום הספר יעבור לבחור אחר.
בדומה לכך, רשת הספרים החרדית "יפה נוף" מוכרת בחנויותיה, בלב הריכוזים החרדיים, את הספר "ישראל השנייה" של העיתונאי אבישי בן־חיים. בחנויות אלו ניתן לראות גם ספרים של אישים שאינם משתייכים למגזר החרדי כמו הרב חיים סבתו והרב חיים נבון. ככלל, בתחום הספרות החברה החרדית פתוחה ומכילה יותר. ניתן להסביר זאת גם בחשיבות שהחברה הזו מייחסת למילה הכתובה. במרכז כל בית חרדי ניצבת ספרייה גדולה. הילד והילדה החרדים גדלים בעולם שמייחס ערך גבוה לקריאה ולכתיבה. תרבות הפנאי היחידה שיש לה "הכשר" בחברה החרדית היא הספרות, והתפיסה העקרונית הזו מקרינה גם על קריאת ספרות לא חרדית.
דוד דרוק הוא בוגר ישיבת חברון ומנהל תחום חרדים במכון "דיירקט פולס"
