חזונו של מרן הראי"ה קוק בהקמת הרבנות הראשית לישראל היה להקים בעם ישראל סמכות אחת המרכזת את כל ענייני התורה והדת שבעם ישראל. בגלות היינו עדרים עדרים, אך לכאן באנו כדי לבנות מדינה אחת וצבא אחד וגם רבנות אחת.
המוסד החשוב הזה קם על ידי גדולי ישראל שידעו עד כמה חיונית האחדות ההלכתית בהנהגת הרבנות הראשית לקיומה של האומה, וויתרו לשם כך ויתורים קשים; החל מהסכמתו של הרב קוק לקיום בית דין לערעורים עם כל הבעייתיות ההלכתית שבו, דרך הסכמת רבני הספרדים והתימנים לקבל עליהם את חרם דרבנו גרשום שלא לישא שתי נשים, ועד תקנת הרב בן ציון עוזיאל לאסור את הייבום (וזאת כנגד פסיקת הספרדים ומנהגם מדורי דורות). זאת משום שהכול הבינו שכשם שבכל תחום ישנה סמכות מוסכמת, כך בעניינים דתיים יש סמכות מוסכמת שהיא שתחליט מי רשאי לחתן ולגרש.
סמכות זו היא הרבנות הראשית לישראל ולצדה מועצת הרבנות הראשית. מאז ומעולם, בכל בעיה הלכתית סבוכה בעלת משקל ציבורי רחב התייעצו הרבנים הראשיים עם גדולי ישראל המקובלים על כל הזרמים ההלכתיים בעם ישראל. בשל כך נוצר קונצנזוס כללי (לכל הפחות בדיעבד) ביחס לפסיקות הרבנות הראשית.
הרב קוק ואחריו הרב הרצוג דאגו שגם גדולי התורה החרדים, שהתנגדו להשקפת העולם הציונית, יקבלו את הרבנות הראשית בענייני נישואין וגירושין, כדי למנוע ממזרות ובעיות יוחסין. כך הדבר נוהג עד היום. גם חסיד גור הבא להינשא אצל רב מהמגזר שלו למעשה נרשם ברבנות, שכן היא שהעניקה לאותו רב חסידי את האפשרות לחתן. אם אותו חסיד חלילה בא להתגרש הוא עושה זאת בבית הדין הממלכתי־רבני של המדינה, ואכן בתי הדין מאוישים בדיינים מכל המגזרים.
בכך הרבנות הראשית מאחדת את האומה כולה – החל מהשמאל החילוני ועד קנאי העדה החרדית – ומתפקדת כלב המדינה היהודית. סגירת מוסד זה היא הפרדת הדת מהמדינה וביטול המדינה היהודית.
חלק מתוכנית השלבים
דו"ח משה ניסים שהוגש השבוע לראש הממשלה נועד להפריט את הרבנות הראשית מכוחה וסמכותה, לקחת ממנה את סמכויות הגיור ולמסור אותן לרשות חדשה. אין ספק שזה אחד היעדים בתוכנית השלבים בחסות בג"ץ המבקשת להפקיע גם את תחומי הנישואים והגירושים, המקוואות והכשרות מהרבנות ותכליתה כניסת גורמים רפורמיים לחיי הדת.
דו"ח ניסים מציע להקים את רשות הגיור – רשות שתהיה יחידת סמך של משרד ראש הממשלה ותהא אחראית על הגוף הבוחר את דייני הגיור. המתבונן בדו"ח ייווכח שהגוף הבוחר את דייני הגיור בנוי מאחד־עשר נציגים שרובם אינם שומרי מצוות, והרבנים הראשיים הם שני נציגים בלבד מתוך גוף זה. זאת בניגוד חד לגוף הבוחר את הרבנות שייסד הרב קוק, שחבריו היו ברובם המוחלט רבנים ויראי שמים. למרות השינויים הקלים שנעשו מאז בגוף הבוחר, העיקרון נשאר עד היום אותו עיקרון – הגוף הבוחר את הרבנים הראשיים הוא גוף בעל רוב של רבנים ואנשים שומרי תורה ומצוות. לעומת זאת בהצעת הדו"ח – מעבר לרוב החילוני האפשרי יהיו בגוף גם רפורמים וקונסרבטיבים והכול יתנהל בסחר־מכר פוליטי ויזכיר את המצב המביש בוועדה לבחירת שופטים. לכן, גם תיקון שייתן לרבנים הראשיים זכות וטו בנושא זה לא ישפר את המצב.
נאומו של הרב קוק בעת הקמת הרבנות עסק בשאלה לשם מה יש צורך ברבנות ראשית והרי גם בגלות הייתה רבנות בכל עיר יהודית. תשובתו הייתה, בהסתמך על הרמב"ם, שבארץ יש היררכיה סמכותית אחת, בית הדין הגדול, שהכול מתנקז אליה – וכך כל רב אינו יכול לעשות ככל העולה על רוחו אלא כפוף הוא לרבנות הראשית. הרב הראשי, לפי הצעת דו"ח ניסים, אינו יכול לפסול אף רב שממונה למערך הגיור, וזאת בניגוד לכוונתו היסודית של הרב קוק. גם ההיתר לתת לרבני־עיר סמכות לגייר בלא הסכמת הרבנים הראשיים מזמין פרצות (וכבר נמצא רב עיר שגייר תמורת שוחד וברח לחו"ל).
עוד מציע הדו"ח כי המתגיירים יוכלו להינשא ברשות הגיור החדשה. והנה עוד כרסום – לא רק שהרבנות לא תגייר מכאן ואילך, היא גם מפסיקה להיות רושמת הנישואין הבלעדית. כך מוקם גוף השומט את סמכותה ההיסטורית של הרבנות הראשית. הדבר נועד כמובן לפתור את בעיית הרישום לנישואין, שכן רוב הרבנים כלל לא יכירו בגיור של הגוף החדש לצורך נישואין.
אין פתרון קסם
מהות הגיור היא הצטרפות לברית ה' עם עמו. לא פחות מאשר דרישת "עמך עמי" יש להקפיד על "א־לוהייך א־לוהיי". לכן הדרישה לקבלת מצוות אינה משוכה פורמלית, אלא עצם מהות הגיור, כפי שכתבו הפוסקים (ראו ט"ז יורה דעה רסח, ט). כיום, מערך הגיור שהוקם בזמנו על־ידי הרב ישראל רוזן המנוח וייבדל לחיים הרב חיים דרוקמן הוא ידידותי ומסביר פנים, והדיינים הולכים לקולא עד קצה גבול ההלכה (מגיירים גרים לשם אישות ובלי חודשי הבחנה ועוד), כך שהחוק לא נועד לענות על בעיות בתחום זה.
לדעת רוב מוחלט של הפוסקים, ובראשם הרב קוק, גיור ללא קבלת מצוות אינו גיור כלל, כולל גיור קטנים. לכן אין כאן שום פתרון לבעיית ההתבוללות, אלא להיפך – הגברת ההתבוללות, שכן כך יהיו אלפי גויים גמורים שייחשבו על־ידי המדינה כיהודים.
אכן, באופן טבעי מאות אלפי הגויים אינם מעוניינים לקבל עול מצוות, ולכן החוק בא בעצם לכופף את ההלכה, ולהכשיר גיורים ללא קבלת מצוות. אך גיור שאינו על־פי ההלכה הינו פיקציה לא פחות מתואר אקדמאי שניתן בידי גוף שאינו מוסמך. כך לא נפתור את הבעיה – אלא נעמיק אותה.
כבר היום יש ביהדות צפון אמריקה זרם הנקרא open orthodox ("חובבי תורה", ישיבת yct), ורבנים מתוכו שהוסמכו בעבר כרבנים אורתודוקסיים נמצאים כיום על גבול הזרם הקונסרבטיבי. לא פעם אף הרב שהסמיך אותם מסתייג מהם בפומבי. גם במקרה זה, לפי הדו"ח החדש לא ניתן יהיה למנוע את בחירתו של רב ששנה ופירש מכיוון שהוא מנופף בכושר שקיבל מהרבנות לפני שנים רבות והוועדה בחרה בו.
בסופו של דבר מערך זה ייצור מצב כמו בתחום הכשרות, שיש הכשרים שונים ורבים אינם אוכלים זה מהכשרו של זה. כך גם בתחום הגיור יהיו "גרים בהכשר מערך הגיור", "גרים בהכשר הרבנות", "גרים בהכשר הבד"צ" וכו'. כך נהפוך לאין סוף רסיסי שבטים. וכאמור, אם יצליחו לפרוץ את עניין הגיור יש להניח שינסו אחר־כך לפרוץ גם את נושא הקידושין והגירושין ואז כלל לא יוכלו להתחתן זה עם זה. צעדים אלו יכריחו לשוב לספרי יוחסין ותהא זו חלוקת האומה לגזרים. קשה להאמין כיצד רבנים שלמדו בבית מדרשו של הרב קוק משתפים פעולה עם חוק שבא להרוס את מעמדה של הרבנות הראשית במדינה, ולעקור את הנשמה היהודית ממנה.
אל מול השאלה מה הפתרון שאנו מציעים נאמר כי אנו בוטחים בה' שסופם של ישראל לעשות תשובה והראויים יתגיירו כהלכה. גם אם אין פתרון־קסם – אי אפשר לפתור בעיה בתרופות־כזב. כשם שלבעיה שלנו אל מול הפלשתינים אין פתרון־קסם, כך גם לאתגר הגיור אין פתרון־קסם. כי לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול.
הרב יהושע ון דייק הוא ראש ישיבת ההסדר באיתמר ורב המושב רמת מגשימים
