מאחר שנעשה חיים סבתו כבר לפני כחצי יובל שנים סופר מפורסם ומקובל, וספריו הולכים ונקראים ונלמדים, והביקוש להם אינו פוסק, שבה הוצאת ידיעות ספרים להדפיס מחדש מיצירותיו קמעה קמעה. כך עשתה לספרו הראשון, "אמת מארץ תצמח", ובו שלושה סיפורים שאינם שווים באורכם ובמורכבותם. כבר בספר ההוא ניכרו החריפות והשנינות של סבתו, שהרי "ארץ" רומזת לקהילת מוצאו – חלב היא ארם צובה, ובקיצור אר"ץ – אף שהוא עצמו נולד בקהיר. בה בעת רומזת כותרת הספר לכך שהאמת חבויה פעמים רבות, ורק אם שפר חלקו של אדם הריהו זוכה שהאמת תצמח מן הארץ ותצוץ ותתגלה. ועדיין ממתין לאותו אדם – ובמשתמע לכל אחת ואחד מאיתנו – האתגר הגדול לחשוף את האמת ולעמוד על משמעותה, ולרוב אין להסתפק באחת אלא יש לפצח את ריבוי משמעויותיה.
לפני ימים ספורים שב ונדפס הסיפור "גלגל חוזר בעולם", שהחזיק כמחצית מן הספר "אמת מארץ תצמח". הנובלה עוסקת בתולדות משפחה אחת של תלמידי חכמים מופלגים ובעלי מידות בחלב במשך דורות אחדים. העלילה מתפתחת לעבר הצעיר שבחבורה, השוהה בפריז באמצע המאה העשרים, מושפע מאוד מהלכי רוח מאואיסטיים של תיקון העולם במגמה שוויונית קיצונית, ובמשך הזמן נעשה מטרד ואף סיכון מבחינת השלטונות הרואים בו חתרן מסוכן. ביקור בכותל המערבי, תפילה בו והזמנה לעלות לתורה, מסבות לו חוויה מטלטלת שבעקבותיה חל שינוי עמוק בתודעתו ובהמשך גם באורחות חייו.
לא יצאו ימים מרובים מאז שהספר "אמת מארץ תצמח" ראה אור לראשונה, וכבר זכה חיים סבתו בפרס ניומן באוניברסיטת בר־אילן בקיץ תשס"ט. כמקובל באירועים כאלה התבקש לשאת דברים באותו מעמד. דבריו התפרסמו בדפוס כשלושה חודשים אחר כך, בגיליון כג של כתב העת "אקדמות", תחת הכותרת "לא כך היה המעשה?". אלה נלוו למהדורה הטרייה של "גלגל חוזר בעולם" ובאו בשולי הסיפור ב"אחרית דבר", אלא שאין בית מדרש בלא חידוש, וכאן קראם סבתו "היה או לא היה?". השוואה מדוקדקת בין שתי הגרסאות תגלה שינויים קלים נוספים בגוף הדברים, והלא לעיתים דווקא בכגון אלה חבוי רמז, טמונה משמעות. כך, למשל, העיתונאי עלום השם שסיפר עליו סבתו בגרסת תשפ"ג, נחשף בשמו בגרסת "אקדמות" – ירון לונדון. ועוד כהנה וכהנה שינויים דקים, המלמדים שאין הטקסט כמקפא קרוש או מאובן לאחר שיצא לרשות הרבים, אלא כפי שהמספר משתנה ומתפתח אף דבריו פושטים צורה ולובשים צורה, והוא אינו חדל מללטשם שוב ושוב.
במהדורה הנוכחית עוד הוסיף סבתו עמודים אחדים מעבר לנדפס ב"אקדמות", וראשיתם מקום מוגדר בירושלים. הקורא נפתה לחשוב שמדובר באירוע שאירע והמחבר שוזר כדרכו סיפור בתוך סיפור, שהרי סבתו מיקם אותו במדרגות היורדות מטחנת הקמח שבימין משה לעבר בריכת הסולטן, אולם עד מהרה מתערערת הידיעה המדומה אך היציבה של הקורא, ודאי נעשה לספק, והקורא לוחש לעצמו "רגע, שמא טעיתי?", והלחישה נעשית קול ברור ככל שהקריאה נמשכת והולכת. אין מדובר בסיפור דברים שאירעו בעולם הגלוי אלא בנפשו של הסופר. כבר בהרצאה בבר־אילן הטיל סבתו סימן שאלה בסוף כותרת דבריו, אלא ששם הדגיש את עצם ההתרחשות, שהרי באה בה המילה "מעשה", ואילו בגרסת תשפ"ג נותר סימן השאלה אך השתנו כל המילים שלפניו. ואם כך, על מה נסבה השאלה "היה או לא היה"? מה היה או לא היה?
כותב סמוך לכניסת השבת
הקורא בסיפורי סבתו מעבר לעלילתם ומתעניין לא רק במתרחש בעולם המעשה אלא גם בנפשו של המספר, מגלה טיפין טיפין כיצד התנועה החיצונית, העלילתית, אינה אלא הד של תנועה פנימית במסעו אל עצמו. אלה פני הדברים אף באחרית הדבר שלפנינו, וביותר בעמודיה האחרונים. סבתו הוא איש אמת. כך הוא נוהג בשיעוריו ובהרצאותיו כבר עשרות שנים, ויותר מכך באורחותיו ובהליכותיו. ברוח רבנים ספרדים גדולים טרם שהתחרדו מאימת האשכנזים, הכלל המנחה את סבתו הוא "האמת תורֶה דרכהּ", והאמת שלו רכה ורפודה קשב פנימי ומכוחו קשב לזולת, וראייה נכוחה פנימה וחוצה.
משחודרים את המעטה הספרותי מתברר שסבתו העז כאן לחשוף בדרכו טפח מתודעתו כסופר. כיצד ידע לתאר היטב את פריז שמעולם לא ביקר בה? ומניין ידע שדווקא התפילה ליד הכותל המערבי והזימון לעלות לתורה יזעזעו את עולמו של מקס ספורטה, הוא בני לוי המהפכן? תשובתו של סבתו קצרה ועמוקה: מקור הידע אינו חיצוני אלא פנימי. אין מדובר במידע, אלא במשהו אחר שקשה ושמא אף אי אפשר לכנותו בשם: השראה? אינטואיציה? כוח עליון? גורם חיצוני אחר כלשהו? החשש מפיתוי לבחור במגמה זו גדול, אולם דומני שכל דרכו של סבתו עד כה מעידה שהכיוון הפורה יותר הוא דווקא פנימה.
סבתו מלמד שיעור נוקב על הרצון ועל היכולת להשתיק קולות חיצוניים, להתעלם מהם ולהטות אוזן להמיית הנפש. מה מניע את הסופר? ראוי ומוטב שיהיה זה קול פנימי ולא חיצוני. השימוש במילה "קול" הוא שרירותי ולעיתים אף מזיק, שכן כל אחד והחוש הפעיל המובהק שלו, ולעיתים אין האדם יכול לקרוא בשם לכוח המניע הפועם בו. ישתמש אפוא הקורא במבחר דימויים ככל שירצה, ובלבד שיועילו לו: סייסמוגרף נפשי, קול פנימי, חלום, ושמא חוויה רב־ממדית ורב־חושית?
כללו של דבר: שעה שבאו בעלי ביקורת דעתנים ותקפו את סבתו על האופן שבו סיפר את סיפורו של מקס ספורטה, הוא בני לוי המהפכן, ששב לתורת אבותיו ושיקע עצמו בעולמה בשנותיו האחרונות, במשתמע טענו כנגדו אחת משתי טענות: הוא העלים מידע והעמיד פנים חסודות, כלומר הוא נגוע בהתראוּת; ושמא חמור מכך, חתם את סיפורו בתמונה "דביקה", קיטשית, בלתי אפשרית למעשה. בין כך ובין כך הוטחה בו טענת אי אמינות. הזהו סבתו?!
ודווקא בשעה שהעלילו עליו עלילה קלושה ועלובה לא התרגש סבתו, ומבלי לנקוט לשון "ניכרים דברי אמת", טען כך כשחשף משהו מצפונות ליבו על הכוח המניע אותו לכתיבה ובכתיבה. לפני שנים סיפר לי כבדרך אגב שפעמים הרבה הוא כותב סמוך מאוד לכניסת השבת, כשהרעיונות דוחקים לבקוע מנפשו אל המקלדת. אז הם מתנסחים במהירות – מאורגנים, מגובשים, מלאי חיות, מזוקקים, ובעיקר בלא שהוא יכול להמשיך לאוצרם ולעוצרם בראשו ובנפשו.
כוחו של היחיד
וכאן המקום לשוב אל שם הסיפור, "גלגל חוזר בעולם". הביטוי המדרשי והתלמודי הוא "גלגל הוא שחוזר בעולם" (בבלי, שבת קנא ע"ב; ויקרא רבה, בהר, לד, ג; ומהם למקורות מאוחרים יותר). משמעו היסודי מעין גורל, חוקיות הטבועה בעולם, ולא רק בממדים החומריים והארציים אלא גם ביחסים בין האדם לקונו, מעין מנגנון נוקשה של שכר ועונש. דומני שאצל סבתו נושא השם יותר מן ההוראה הזאת. ובכן, מהו הגלגל? אכן יש חוקיות, בוודאי של חוקי הטבע. עוד מתבקש להניח בחזקת ודאי שסבתו לא בא לקעקע את מסורת אבותיו בסוגיית השכר והעונש. אולם דומה שאין די בכל אלה.
בכל סיפוריו של סבתו יש לנסיבות השפעה גדולה על מהלך החיים, אולם יתר עליהן כוחו של היחיד, שבכל מצב נתון יכול הוא לבחור כיצד לנהוג – כדמות סבילה או פעילה, מתעלמת או מתערבת, מוותרת ונכנעת או מתמודדת ונאבקת. ה"עולם" אינו רק המציאות הגלויה אלא גם – ושמא מוטב, בראש ובראשונה – העולם הפנימי של כל אחת ואחד. תנועה גלית, מחזורית, יש אצל כולם. דווקא משום כך אין לראות ברגעי רפיון ושפל, חוסר אונים וכישלון, את חזות הכול, כשם שאין לטעות ולדמות שההישגים, ההצלחות, ההתקדמות והשמחה הם החיים בשלמותם.
השאלה הרווחת היום מן הפה ולחוץ "הכול טוב?" היא שטוחה, וחמור מכך ממיתה ושקרית. לא הכול טוב. יש בעולם אלימות, רשעות, עוולות, תאונות דרכים, מחלות, כישלונות, אכזבות, משברים. העולם הפנימי והחיצוני מורכב, רב־ממדי, דינמי, פועל בקצבים משתנים ונע כגלגל. ברגע שגל אופף וסוחף, אַל לאדם לנסות להתנגד אלא עליו לקחת אוויר לתוך ריאותיו, לא לאבד כוח בניסיון חסר סיכוי לנוע בניגוד לכיוון הגל, ולהמתין עד שיחלוף. הוא הדין בכוחות חיצוניים ובגלי הנפש. "גלגל הוא שחוזר בעולם" הוא ביטוי המביע אמת עמוקה, ואמת עמוקה תמיד מורכבת וטעונה מתחים וניגודים. אדם הפועל מכוח תודעה זו מבין ויודע שעליו לזהות את חולשותיו ואת מגבלותיו, אך לא לראות בהן חזות הכול. אדם שהאמת מניעה אותו יודע שגם כשהוא עתיר אנרגיות המניבות הישגים והצלחות יש לו גב, יש צל, יש לו מצבים אחרים, ואלה ואלה הם מרכיבים חיוניים באישיותו.
הנובלה "גלגל חוזר בעולם" מלמדת על החיוניות (בשתי הוראותיה!) של אורך רוח, של נכונות לחיות עם תסכולים, של ראייה מורכבת של המציאות, של מודעות מתמדת לידיעה החלקית ולהטיות נפשיות בעמדה כלפי העולם. עוד היא מלמדת על האפשרויות הטמונות בכל מצב לנקוט יותר מעמדה אחת ומכוחה יותר מאופן פעולה אחד. הנובלה מאירה ללב ולנפש מה כוחם של אהבה, רֵעוּת, קשב, שיקול דעת ונדיבות. חשבונאות חונקת וממיתה, אבל אינה גזרת גורל אלא בחירה אישית, וככזו אפשר וכדאי להשתחרר ממנה.
אחרית הדבר וּשְלָפֶיהָ היְתֵרים על מה שכבר התפרסם עוטרים את "גלגל חוזר בעולם" ואת לקחיו ומשמעויותיו במתנה יקרה מפז, הקורעת צוהר אל עולמו של הסופר כאיש אמת, ובה בעת מעניקה עומק נוסף לסיפור. מעתה והלאה יודע הקורא משהו נוסף על הקרקע הדשנה שעליה צמחה הנובלה. אכן, יש ויכוח גדול בעולם הספרות אם היצירה עומדת בזכות עצמה ובפני עצמה, ואין לנסות לפרשה מתוך איזושהי זיקה אל המספר ואל נסיבות חייו. הדבק בעמדה זו ימצא עומק ומשמעות וחוויה עמוקים בסיפורי חיים סבתו ובהם "גלגל חוזר בעולם". ועם זאת אני סבור, שהיכרות, הגם שהיא חלקית, עם עולמו הפנימי של היוצר, מעניקה לקורא חוויה באיכות אחרת. רבים חוששים מן האמת בגלל סבר פניה החמורים. סבתו מראה שוב ושוב, כבר יותר מעשרים וחמש שנים, שלאמת יש גם פנים מאירות.
