"גם במדינת הלכה חלק גדול מאוד מהחוקים יישארו כפי שהם"

בשנות הארבעים, כשדוד בן־גוריון החל להיערך להקמת המדינה שבדרך, רוב מרצו הופנה לסוגיות דיפלומטיות, ביטחוניות והתיישבותיות. הנושאים המשפטיים פחות עניינו אותו. במכתב הסטטוס־קוו ששלח ביוני 1947 לראשי אגודת ישראל, ביקש המנהיג הציוני לצנן את התלהבותם מהאפשרות שהמדינה שתקום תתבסס על חוקה הלכתית: "המדינה זקוקה לאישור האו"ם", כתב, "וזה לא יתכן אם לא יובטח חופש המצפון במדינה לכל אזרחיה, ולא יהיה ברור שאין הכוונה להקמת מדינה תיאוקרטית".

בפרספקטיבה היסטורית מעניין לגלות שבאותה תקופה הרעיון של ניסוח חוקה המבוססת על משפט התורה נדון כחלופה ממשית: משלחת המזרחי שהעידה בפני ועדת החלוקה של האו"ם דרשה שחוקת המדינה תתבסס על המשפט העברי; הרב הראשי יצחק הרצוג כינס אסיפת רבנים לדיון ב"החלת דין התורה בתחום המשפט האזרחי והפלילי במדינה"; וד"ר זרח ורהפטיג, איש הציונות הדתית, יזם את הקמת "מחלקת חוק" במסגרת המוסדות הלאומיים. היוזמה הזו נתמכה על ידי הוועד הלאומי ובראשה עמדו ורהפטיג וד"ר מרדכי עליאש. מאוחר יותר, בעקבות החשש שאותה "מחלקת חוק" תיטה לאוריינטציה דתית, הוקמה בדצמבר 1947 "המועצה המשפטית" בשיתוף פעולה בין הוועד הלאומי והסוכנות. בראשה עמדו עליאש והיעוץ המשפטי של הסוכנות, ד"ר דב יוסף. משימתה הוגדרה להכין את התשתית החוקתית למערכת המשפט הישראלית.

המועצה התלבטה בין אימוץ המשפט האנגלי ("המשפט המקובל"), המשפט הקונטיננטלי (האירופי), או המשפט העברי. היא החליטה לשלב בין המשפט האנגלי והעברי, אם בדרך של ניסוח חוקים מסוימים על פי המשפט העברי ואם באמצעות קביעתו כמקור השראה לפרשנות השופט. הרב הרצוג ניצל את ההזדמנות וישב לכתוב טיוטה מקיפה של חוקה עבור המדינה שבדרך. הוא אף קיווה שבדומה לדרך שבה נהגו מנהיגי אירלנד שהוא שימש בה רב ראשי, גם כאן הוא יוזמן להשתתף בניסוח חוקת המדינה שבדרך, אולם תקוותו נכזבה.

המועצה המשפטית כשלה בעיקר מפני שלא עמדה בלוחות הזמנים. שבועות ספורים לפני הקמת המדינה מונה פנחס רוזן מהמפלגה הפרוגרסיבית לתפקיד שר המשפטים. בהכוונתו ניסח מנהל מחלקת החקיקה אורי ידין את "פקודת סדרי שלטון ומשפט" שקבעה את המשך תחולת המשפט האנגלי. רוזן טען שזהו "המינימום שבמינימום הנחוץ ברגע הזה", כדי למנוע ואקום חוקתי עם פקיעת המנדט הבריטי.

כל הפוסקים מתנגדים לכפייה דתית. זו הכרעה ותיקה שגם הרב קוק וגם החזון איש דגלו בה. בימינו, כאשר התרבות ותפיסות העולם השתנו מקצה לקצה, כפייה רק תפגע בקיום המצוות, כפי שניתן לראות בהפגנות באיראן נגד עטיית החיג'אב

יחד עם זאת, ובעקבות התחושה שאימוץ המשפט הבריטי נעשה כאילוץ זמני ועוד תגיע הזדמנות לשלב את המשפט העברי בחוק מדינת ישראל, החלו שלושה מבכירי הפוסקים באותה עת לנסח משנה מדינית־חוקתית. הרב הראשי יצחק אייזיק הלוי הרצוג, הרב הצבאי הראשי שלמה גורן, והפוסק הרב אליעזר יהודה ולדנברג (מחבר שו"ת ציץ אליעזר).

על פי הרב עדו רכניץ, שהדוקטורט שלו בנושא ראה אור לאחרונה כספר בשם "מדינת התורה הדמוקרטית" (בהוצאת מכון משפטי ארץ), התשתית הזו נועדה לבסס יצירה חדשה בהיסטוריה היהודית: הקמתה של מדינת התורה הדמוקרטית. עבור הרב רכניץ לא מדובר במחקר ארכיאולוגי גרידא, אלא בחזון ממשי ורלוונטי שאמור לצקת תוכן בהגדרתה של ישראל כמדינה יהודית. זה הזמן לגילוי נאות: הרב רכניץ וכותב שורות אלה למדו יחד במשך שבע שנים במכון להכשרת דיינים "משפטי ארץ" בעפרה.

איך מגדירים עוני

חלק ממי ששומעים את המילים "מדינת התורה" או "מדינת הלכה" חוטפים צמרמורת. רוב התיאוקרטיות שאנחנו מכירים הן מדינות עולם שלישי נחשלות. אין לנו מספיק דגמים מעודדים של מדינה בעלת זיקה דתית שהיא גם דמוקרטית ומתקדמת.

"אני יכול להבין. הפיכתה של ישראל למדינת התורה זו מהפכה חוקתית אדירה. זה ממש להקים את הרפובליקה הישראלית השנייה, לכרות ברית חדשה בין עם ישראל לאלוהיו. זה לא משהו שעושים במחטף לילי בכנסת כמו המהפכה של אהרן ברק, אלא רק בתהליך עומק ארוך, עם תמיכה של 80 מנדטים לפחות, ואחרי הבשלה עמוקה גם בחברה הישראלית וגם בעולם התורה. אבל כיהודים מאמינים זה אמור להיות היעד שלנו, ויש הרבה מאוד צעדים קטנים שאפשר לעשות בדרך כבר עכשיו, מחקיקה ועד גיבוש מדיניות ציבורית בנושאים ספציפיים".

אולי נתחיל בהבהרה מושגית. מהי בכלל מדינת התורה?
"המושג 'מדינת התורה' נטבע על ידי הרב ד"ר יצחק ברויאר, הוגה חרדי ציוני. הוא אומנם לא הגדיר במדויק במה מדובר, אבל במחקר שלי אני טוען שהמושג כולל שני מאפיינים מרכזיים: מדינה שהחוקה שלה היא חוקת התורה, ושהמדיניות הציבורית שלה נעשית ברוח התורה.

"מדינת התורה מתבססת על סוג של חוקה תורנית, שבחלקה עוסקת בהסדרים רחבים ובחלקה בהסדרים פרטניים יותר, ולצידם היא מאפשרת חקיקה אנושית־אזרחית רחבה. לכן הכנסת תמשיך להתקיים כמוסד אזרחי שאיננו דתי. בתחומים שבהם יש להלכה משנה סדורה ומפורטת ההלכה תוביל את החקיקה, ובתחומים אחרים הדומיננטיות תהיה של חקיקה אזרחית. ההלכה מגיבה להתפתחויות בשוק באמצעות תקנות, בדיוק כפי שהחוק האזרחי התפתח. כפי שדיני זכויות יוצרים נוצרו כתגובה להמצאת הדפוס, דיני החברות נוסדו כתגובה לשינוי בדפוסי המסחר, ודיני עבודה התפתחו בעקבות שינוי חברתי – כך יפעלו גם התקנות ההלכתיות. אפשר לומר שחלק גדול מאוד מחוקי מדינת ישראל יישארו בדיוק כפי שהם היום".

תן לי דוגמה לנושאים שישתנו.
"חוזה לא ייכרת ב'הצעה וקיבול', כפי שקובע חוק החוזים היום, אלא במעשה קניין. ה'מעשה' הזה יכול להיות גם לחיצה על העכבר ברכישה מקוונת. האם זה ישנה באופן דרמטי את השוק? לא. כבר כיום רוב החוזים שלנו נכרתים במעשה כלשהו, ולא רק בדיבור. זה לא שינוי פוליטי והוא לא מאוד מרגש, אבל לתורה ההגדרה הזו חשובה.

"דוגמה נוספת, למיטיבי לכת: הגדרת יחסי עובד־מעביד בהלכה היא קצת יותר מצומצמת מזו שבחוק הישראלי. החוק אימץ את 'מבחן ההשתלבות', שלפיו הרבה קבלנים מוכָּרים כשכירים אף שלא נכרת בין הצדדים חוזה העסקה. בהקשר הזה ההלכה שומרת יותר על הוגנות כלפי המעסיקים. גישת 'הכיס העמוק', המקובלת מאוד במשפט הישראלי, פחות מקובלת במשפט העברי. העובדה שלמעסיקים הגדולים יש משאבים כלכליים לא מתירה להטיל עליהם אחריות אוטומטית לכל מה שקורה בסביבתם. זו גישה הוגנת יותר, שמטילה אחריות גדולה יותר של הפרטים למעשיהם".

הזכרת את נושא המדיניות הציבורית. לרוב אלו לא נושאים שיש פסיקה לגביהם.
"לכן אמרתי שהמדיניות הציבורית היא לא חלק מחוקת התורה, אבל היא כן צריכה להיעשות ברוח התורה. ופה יש לי ביקורת על הפרשנות שהעניק בית המשפט העליון למושג 'יהודית ודמוקרטית'. מבחינתם יהודית זה מושג אתני, במובן שהאנשים שחיים פה הם יהודים ויש להם סמלים ופולקלור, אבל עולם התוכן כולו הוא דמוקרטי־ליברלי. הפרשנות הזו נטרלה לחלוטין את התכנים של המסורת היהודית. העולם היהודי מלא בתכנים, וההחלטה להתעלם מהם לא סבירה ולא הולמת את ערכיה של רוב החברה הישראלית שהיא מסורתית".

תן לי דוגמה להחלטה כזו.
"ההחלטות לאסור על קיום מופע מוזיקלי נפרד לנשים באולם ציבורי. אם היו מתייחסים ברצינות למושג 'יהודית ודמוקרטית', היו מעניקים משקל משמעותי לערך ההלכתי שבהפרדה וצניעות, ולאופן שבו אחוז ניכר מהאוכלוסייה בוחר לממש אותו בחייו. הבעיה היא שכיום אין בכלל דיון על המרכיב של 'יהודית'.

"דוגמה נוספת היא הגדרת העוני: העוני בישראל מוגדר כעוני יחסי, והוא נמדד ביחס לסל הצריכה של מעמד הביניים. ההגדרה הזו יוצרת אבסורדים. כך למשל, בשיא משבר הקורונה בשנת 2020 מעמד הביניים נפגע קשה, אבל בהפוך על הפוך קו העוני ירד ומדדי מצב העוני השתפרו. בפועל, הרבה משפחות נקלעו למצוקה כלכלית חריפה, אבל בגלל שקו העוני ירד הם שוב לא הוגדרו כעניים. זה לא הגיוני. התפיסה ההלכתית היהודית גורסת שהעוני מוגדר כמחסור בצרכים חיוניים המקובלים בחברה, בדומה למדד המקובל בקנדה (מדד MBM). יש אמנם ויכוח בהלכה על גדרי העוני, אבל אין אפילו פוסק אחד שחושב שפערים כלכליים מגדירים עוני. ההלכה רואה ערך בצמצום העוני, ומדינת התורה אמורה לפעול לצמצום העוני. אם המדיניות הציבורית הייתה ברוח התורה, היו פחות קצבאות אוניברסליות רוחביות ויותר קצבאות שממוקדות בצמצום עוני, שיוגדר באופן אובייקטיבי יותר".

דמוקרטיה לכתחילה

מי שלמד "חושן משפט" יודע שגם אם יש הבדלים בין הדרך שבה דין התורה מכריע בסכסוכים מסחריים לדרך שבה המשפט הישראלי עושה זאת, לרוב אין בדין תורה תוצאות שהן נטולות היגיון או רחוקות מהשכל הישר. אבל הפחד של רוב הישראלים הוא לאו דווקא מהדין המהותי של התורה, כמו משלטון הרבנים.

"זה אחד הדברים שאני מראה בספר, שאין קשר בין המושג "מדינת התורה" ובין שלטון הרבנים. הפוסקים שמשנתם מנותחת בספר לא תמכו בהִייֵרוֹקרטיה, כלומר שלטון אנשי הדת, אלא בתיאונומיה חוקתית, כלומר חוק דתי המאפשר חקיקה אנושית במקביל לו. מי ששולט במדינה הם פוליטיקאים שנבחרים בבחירות, ובמובן הזה מה שקורה במפלגות החרדיות לא נובע מדרישות ההלכה. בתנ"ך אנחנו פוגשים את מוסד המלך מול מוסד הכהונה, והיום זו המנהיגות הפוליטית מול הפוסקים.

"שלושת הפוסקים שהזכרנו גורסים שהשלטון צריך להיבחר בבחירות דמוקרטיות. אגב, מעניין שהרב ולדנברג, שסוציולוגית היה הכי חרדי מבין השלושה, תמך בשיטת האברבנאל שלפיה הדמוקרטיה היא צורת השלטון המועדפת לכתחילה. בניגוד אליו, דווקא הרבנים הרצוג וגורן ראו בדמוקרטיה שיטה בדיעבד".

ומה עם כפייה דתית? ההלכה הקלאסית הרי כוללת מושגים כמו "כופין על המצוות".
"כל הפוסקים, ללא יוצא דופן, מתנגדים לכפייה דתית. זו הכרעה ותיקה שגם הרב קוק וגם החזון איש דגלו בה. הם חלקו הנחה משותפת שהכפייה הדתית המקורית בימי חז"ל הייתה אמצעי ולא מטרה, ונועדה להגביר את שמירת המצוות. בימינו, כאשר התרבות ותפיסות העולם השתנו מקצה לקצה, אין ספק שכפייה רק תפגע בקיום המצוות, כפי שניתן לראות בהפגנות של האיראנים נגד עטיית החיג'אב. כיוון שכך, הכפייה שלילית ואין בה שום ערך. על השיקול התועלתני הוסיף הרב קוק את המרכיב החיובי – החשיבות העצומה של החירות והבחירה בהתפתחות הקומה הרוחנית של האדם".

רוב המלחמות נגד הרבנות הראשית מגיעות היום מחוגים דתיים ליברליים. עוד לפני המגזר החילוני והמסורתי, האם אתה חושב שחזון כמו "מדינת התורה" הוא משהו שיכול לחלחל לקיבה של הזרם הדתי־ליברלי?
"צריך לדבר על החזון הגדול ולהבין לְמה אנחנו חותרים. בשיחות שלי עם רבנים מהמיינסטרים של הציונות הדתית אני פוגש הבנה ותמיכה במהלכים הללו, אבל גם את הרתיעה של חוגים מסוימים אני בהחלט מבין. הרב קוק כתב שהדתיות בגלות הייתה ילדותית ונחשלת. היא התבססה על חולשות אנושיות, על עולם שהתנהל ביחסי כוחות שבין מדכאים למדוכאים, עולם שנעשו בו דברים רעים מאוד בשם הדת. הנצרות והאסלאם לקחו את הסיאוב לקצה, אבל גם ביהדות היו נפילות. הרב קוק מוסיף שכדי לצאת מעידן החושך ולהתקדם לשלב הבא היה צריך לרוקן את הכוס עד הסוף, ורק אז למלא אותה מחדש. כך הוא ראה את החילון. הוא טען שהכפירה מבררת את האמונה, מנקה אותה מהסיגים שלה. במאה הקודמת תזת החילון שלטה בכיפה. החוקרים היו בטוחים שהדת תלך ותדעך, שהיא לא תעמוד מול בשורת החירות והחופש שהעולם החילוני הבטיח. זה לא קרה. הדת והשמרנות מרימות ראש בכל העולם, והיום כבר מדברים על 'נקמת האל'.

"לאחרונה פורסם הנאום של ראש ממשלת איטליה החדשה, ג'ורג'ה מלוני. זהו נאום אנטי־פרוגרסיבי ופרו־זהותי מהסוג שלפני עשור אף מנהיג של מדינה אירופית מרכזית היה מעז לשאת. העולם המערבי חוזר לזהות ולערכים הדתיים, אבל ממקום חדש. אנחנו נמצאים בנקודת מפנה עולמית שמאפשרת חזרה לערכים דתיים־מסורתיים. צריך לנצל את ההזדמנות, אבל לגשת אליה בזהירות ובאחריות".

יטענו כלפיך שבסוף ככל שמדינה דתית יותר כך יש בה פחות זכויות אדם, פחות זכויות נשים ופחות זכויות ללהט"ב.
"היום אנחנו מבינים שהקונפליקט בין השמרנים לפרוגרסיבים הוא הרבה פעמים על נקודת האיזון שאתה בוחר על הציר. אתה יכול לתמוך בשוויון זכויות אזרחי לכל אזרח ללא תלות בנטייתו המינית, ועדיין להתנגד לתוכנית לימודים המעודדת זהות מינית פלואידית בגילאי הגן. בישראל רוב האוכלוסייה תומכת בסנטימנט השמרני בהקשר הזה".

נשים תוכלנה להיות דיינות במדינת התורה?
"אני לא הפוסק שצריך להחליט בזה כרגע, אבל אם אתה שואל האם זה אפשרי הלכתית, אני מאמין שזה בהחלט אפשרי. הרב הרצוג כתב שאישה יכולה להיות פוסקת הלכה, ומבחינה הלכתית אני לא רואה מניעה עקרונית שהיא תוכל להיות דיינת בדיני ממונות אם הציבור ירצה בכך, ובטח בדין הפלילי שהוא אזרחי ומבוסס על 'משפט המלך'. נכון, יש דברים שהם יותר קשיחים בהלכה. לדוגמה, אישה לא תוכל להיות עדת קידושין בחתונה. אבל אני מאמין שעם מגבלות מהסוג הזה רוב הציבור יסתדר".

המשותף לכל הפוסקים שאתה מנתח בספר הוא שגם אם יש מרחבים אזרחיים חילוניים שפועלים תחת החוקה הדתית, השופטים צריכים להיות שומרי מצוות
"כאן תמצא תמימות דעים בין הרב הרצוג, הרב גורן והרב ולדנברג. בית המשפט הוא המוסד המדינתי היחידי שהוא מקודש. בשביל להיות שופט אתה צריך לקבל את ערכי היסוד של השיטה, וכפי שכולם מבינים שאיתמר בן־גביר לא צפוי להתמנות לשופט בעת הזאת, גם מערכת המשפט של מדינת התורה העתידית לא תוכל לקבל שופטים שאינם מזוהים עם הערכים שלה. עם זאת, אני חושב שזה נכון בעיקר לערכאה העליונה של בית המשפט. בשאר הערכאות יש מקום לגמישות רבה יותר. מערכת המשפט הפלילי לא תהיה שונה מאוד ממה שהיא היום, וגם במשפט האזרחי יהיה ניתן להגיע להסדרים".

בין בבא בתרא לפקולטה למשפטים

הרב עדו רכניץ, יליד חורף שנת 73, נולד בקריית־משה בירושלים למשפחה ציונית־דתית קלאסית. כשהיה בגיל צעיר עברה המשפחה לאפרת ("זה היה אירוע משמעותי עבורי, להיחשף לעולם הדתי הליברלי"). בתיכון למד בנתיב מאיר ("בימיה הטובים"), המשיך לישיבת הר עציון ושירת בחיל התותחנים. לאחר מכן החל בלימודים לקראת סמיכה לדיינות במכון ארץ חמדה, וסיים אותם במכון משפטי ארץ. הוא מתגורר בפסגות, נשוי לאסנת, אב לחמישה וסב לשניים.

מה משך אותך ללימודי הדיינות?
"עניינו אותי היישומים של התורה בעולם המעשה. עבדתי שנה כעוזר מחקר במכון כתר לתורה וכלכלה, והבנתי שגם אחרי שיעור ז' ב'גוש' אני לא יודע כלום. כלומר אני יודע ללמוד, אבל לא מכיר לעומק את חומרי היסוד של עולם הפסיקה. בלימודי דיינות אתה רוכש את התוכן הזה".

תוך כדי הלימודים ב"משפטי ארץ" הקים הרב רכניץ את מכון המחקר של המכון, והשלים במקביל תואר שני במדע המדינה באוניברסיטת בר־אילן, את הדוקטורט, שעליו מתבסס כאמור הספר הנוכחי, הוא כתב במסגרת המחלקה למורשת ישראל באוניברסיטת אריאל. "ד"ר אסף מלאך יעץ לי ללא ללמוד תלמוד באוניברסיטה, כיוון שזה חומר שאני כבר מכיר, אלא לפתוח אופקים בתחום חדש שאני לא מכיר. התואר השני אכן פקח לי את העיניים. כשחזרתי ממנו קראתי את הרמב"ם אחרת. הדהים אותי שאדם יכול לחיות חיים שלמים במדינה מבלי להבין לעומק מהי מדינה ואיך היא עובדת". בין לבין כתב טור על משפט עברי במוסף "צדק" של מקור ראשון.

בעבר כיהן כדיין וכיום הוא משמש כמנהל של רשת בתי הדין "ארץ חמדה גזית", הכוללת תשעה בתי דין לממונות הפרוסים מקצרין בצפון ועד עומר בדרום, ומטפלים במאות תיקים בשנה. במקביל הוא מנהל את מכון המחקר של משפטי ארץ. "לכפילות הזו יש יתרון", הוא אומר. "אני מביא את שאלות המחקר מבית הדין למכון, ומטמיע את תוצרי המחקר של המכון בבתי הדין".

אני מבקש לברר עם הרב רכניץ האם עולם הישיבות מכשיר היום בוגרים המסוגלים להתמודד תורנית עם אתגרי החיים המודרניים. הדוגמה שאני אוהב להציג בהקשר הזה נוגעת לסדר הדין בהליך המשפטי. פרח דיינות שמתחיל את מסע הלימודים המפרך, משקיע שנה ורבע בהכנות לקראת הבחינה הראשונה, המכונה "חושן משפט חלק א'" או "הלכות דיינים, עדות והלוואה", ועוסקת בחלקה הגדול בסדרי הדין. הלימודים כוללים חמישה ימי לימוד מלאים בשבוע, עמוסים מבוקר עד ערב. דא עקא, אם ניקח אברך שעבר בהצטיינות את הבחינה ונבקש ממנו לתאר כיצד מתנהל הדיון בבית הדין – מהן הפרוצדורות, אילו מסמכים הוא אמור להגיש ומתי, ומהם השלבים השונים לאורך הליך משפטי של טיפול בתיק אזרחי – לא יהיה לו מושג. הלימודים שלו כוללים העמקה אינסופית בסוגיות מקור תיאורטיות, ובשו"תים המטפלים במקרי בוחן שהמאוחרים ביניהם התרחשו לפני מאתיים שנה.

לעומתו, סטודנט למשפטים שסיים קורס סד"א (סדר דין אזרחי) בנפח של 5 או 6 נקודות זכות לאורך סמסטר אחד בלבד, יכול לשרוק מתוך שינה כמעט את כל מה שצריך לדעת עורך דין המייצג לקוח בהליך משפטי.

רק כשלמדתי משפטים התחלתי להבין את עומק הפער שבין לימוד ישיבתי ללימוד משפטי־מקצועי. הישיבות והכוללים לומדים תורה שלא קשורה ולא מכוונת לחיים עצמם.
"אתה מתפרץ לדלת פתוחה, ואני מסכים איתך שזה בהחלט אחד האתגרים הגדולים ביותר שלנו. בחור שלומד היום בישיבה עובר תהליך שלא שונה באופן מהותי מזה שעבר בחור בוולוז'ין לפני 150 שנה. בגלל ההשכלה והחילון, הישיבות ביצרו את עצמן כתיבות נח במקום כמגדלורים. כתוצאה מכך, למי שיוצא מהישיבה והולך ללמוד משפטים אין באמתחתו כלים אינטלקטואליים שיעזרו לו להתמודד עם האתגר הרעיוני של לימודי המשפטים. הוא מומחה בתוך עולם מושגים סגור שלא עוסק בכלל במציאות, ולכן אין לו מה לומר על מה שקורה כאן ועכשיו בישראל.דמוקרטיה

"אם האתגר של מדינת התורה עומד לנגד עינינו, אנחנו חייבים לקדם התחדשות בלימודי העיון בישיבות. והתחדשות איננה בבריחה לפרשנות ספרותית אסתטית. התחדשות פירושה הבנה שהתורה היא מגדלור שאמור להאיר את החיים שלנו, ושצריך לחפש וליצור את הרצף הזה בין הטקסט לחיים. לדוגמה, חלק מהישיבות למדו בשנה האחרונה מסכת שביעית מהתלמוד הירושלמי. בעיניי זו אמירה חשובה שאומרת שתלמיד הישיבה צריך להגיע לשמיטה מוכן, ולא להסתפק במדריך מעשי שמחולק עם עלונים בבתי כנסת. זה אומר שהישיבה מביטה החוצה".

ואיך זה מתבטא בלימודי הדיינות?
"כבר היום הם שונים ממה שאתה ואני עברנו. כמנהל 'ארץ חמדה גזית' אני מכניס אברכי דיינות לצפות בדיונים בבתי הדין, והמטרה שלי היא שכל אברך שסיים את לימודיו בכולל יוכשר כמקביל כדיין מקצועי בדיני ממונות. התפיסה היא שבית המדרש ובית הדין צמודים, וזו דרך אחרת לגמרי ללמוד חושן משפט ואבן העזר. השאלות המעשיות צפות לך תוך כדי לימוד, כי אתה פוגש את הציבור ואת המצוקות שלו. אני מסכים איתך שגם חומר הלימודים לבחינה צריך להשתנות, וההכשרה להתמודדות עם אתגרי החיים צריכה להקיף את כל פרחי הדיינות ולא רק את תלמידי הכוללים של ארץ חמדה ומשפטי ארץ. תלמיד לדיינות לא יכול לעצור את הלימוד שלו ב'פתחי תשובה' (סיכום שו"תים לפי סדר השולחן ערוך, שנכתב לפני כ־150 שנה; י"י), אלא חייב להגיע למה שקורה בשנת תשפ"ג. זה שינוי משמעותי מאוד. מהבחינה הזו אני רואה בבתי הדין לדיני ממונות סדנה ומעבדה ליישומי משפט התורה לימינו".

חוק הבוררות נותן לכם מעטפת מספקת, או שהייתם מעדיפים לשנות אותו?
"בתי הדין לדיני ממונות פועלים לפי חוק הבוררות, וכחלק מזה הם מותנים בהסכמת הצדדים. בסך הכול החוק טוב, אם כי הוא צריך תיקון בשני תחומים. צריך לאפשר בוררות של אזרחים בסכסוכים מול גופים סטטוטוריים כמו רשויות מקומיות. לגיטימי להגביל את זה בשלב ראשון לסכומים סבירים, אבל בהקשר רחב זה בהחלט יכול להיות אינטרס גם של מערכת המשפט, שיפחית ממנה עומס. נושא נוסף שדורש הסדרה הוא בוררות בסכסוכי עבודה. וקיימת גם הסוגיה התקציבית. אין סיבה שבתי הדין הללו, שחוסכים המון משאבים שיפוטיים ממערכת המשפט, לא יתוקצבו יותר".

גם בבתי המשפט יש שופטים שמחוברים למשפט עברי.
"זה נכון ואני מברך על כל עיסוק במשפט התורה, אבל בבתי המשפט משפט התורה מופיע כקישוט, כ'תנא דמסייע'. הרבה פעמים הווקטור של המשפט העברי מתעקם לחלוטין בדיון, כי הוא מוטמע ומותך לתוך התפיסה והחשיבה המשפטית של מערכת המשפט החילונית. אצלנו המצב הפוך. כשאנחנו נדרשים לפרש את החוק הישראלי כמשקף של 'מנהג המדינה', אנחנו מפרשים אותו בפרשנות שמרנית טקסטואלית רזה, בלי תוספות ובלי פרשנות תכליתית. יש עורכי דין שמשתגעים מזה, אבל העיקרון אצלנו ברור: החוק מותאם לתורה, לא התורה מותאמת לחוק".