1. שער המוגרבים (הלל)
זמני פתיחה: ימים א'־ה', 07:30־11:00, 13:30־14:30 (בזמן סיום הרמדאן השער נסגר כליל לעלייה).
למי מיועד: לכניסת כל מי שאיננו מוסלמי.
זה השער היחידי שמי שאינם מוסלמים רשאים להיכנס דרכו להר הבית. בשעות פתיחתו המועטות תיירים או ישראלים גלויי ראש מורשים להיכנס בעדו למתחם המקודש באופן חופשי. יהודים בעלי חזות דתית, לעומת זאת, מוגבלים גם אז בכניסתם אליו, ומורשים לעלות ההרה רק בקבוצות מפוקחות ומעת לעת.
2. שער השלשלת
זמני פתיחה: כל השבוע, 03:15־23:30.
למי מיועד: לכניסת מוסלמים בלבד.
שער השלשלת מורכב משני שערים, שאחד מהם ("שער השכינה") סגור תמיד, והוא כנראה שריד לתקופה הצלבנית שבה רוחב רחוב השלשלת היה כפול משהוא כיום. השער בנוי על שרידיו של שער קדום מימי הבית השני, והרחוב המוביל אליו, רחוב השלשלת, בנוי על גבי קשת וילסון. בימי הבית השני עבר כאן גשר שעליו פסעו עולי רגל שבאו מכיוון העיר העליונה בדרכם אל המקדש. בתיאורים בני המאה העשירית לספירה מכונה השער הזה "שער דוד".
3. שער הטהרה
זמני פתיחה: לא קבוע. פתוח בכל עת ליציאה משטח ההר אל השירותים הציבוריים המצויים במתחם השער.
למי מיועד: מוסלמים בלבד.
השער ממוקם בכותל ההר המערבי, בדיוק מול כיפת הסלע. זהו שער קטן שאיננו משמש כניסה ויציאה רשמיות, אלא מעבר אל השירותים הציבוריים של הר הבית המצויים בסמוך לשער. אלו ככל הנראה השירותים הציבוריים היחידים בעולם המיועדים למוסלמים בלבד. מכאן, מהשירותים שבמתחם השער, התארגנו ויצאו לפעולתם המחבלים שביצעו את פיגוע הרצח של שני השוטרים בהר בקיץ שעבר.
השער עצמו עתיק למדי. עוד הרדב"ז, רבי דוד בן זמרא הירושלמי בן המאה ה־16, מתייחס אליו ומציין שמכל שערי ההר זהו הקרוב ביותר למקום קודש הקודשים. שמו של השער נובע ככל הנראה מכך שעד למלחמת ששת הימים, במשך מאות שנים, ניצבו כאן שני בתי מרחץ, חמאם א־שפע וסמוך לו חמאם אל־עין. הרחק מתחת לפני השטח במתחם השער מצויה נִקבה שהוליכה מים ממעיין שמקורו ככל הנראה בהר עצמו, מה שנתפס במאות הקודמות בידי יהודים תושבי העיר כהתגשמות הנבואות התנ"כיות בדבר נביעת מעיין בהר באחרית הימים.
4. שער הכותנה
זמני פתיחה: כל השבוע, 07:30־23:30.
למי מיועד: מוסלמים בלבד.
השער נבנה בשנים 1336־1337 בידי תנכיז, מושל דמשק הממלוכי.
5. שער הברזל
זמני פתיחה: כל השבוע, 07:30־20:30.
למי מיועד: לכניסת מוסלמים בלבד.
שמו של השער ניתן לו ככל הנראה כי בעבר זה היה השער היחידי משערי ההר שהיה עשוי ברזל ולא עץ. כיום, לעומת זאת, שער הברזל עשוי אף הוא מעץ. השער ידוע בעיקר בזכות מתחם "הכותל הקטן" הממוקם בסמוך אליו.
6. שער המשגיח
זמני פתיחה: כל השבוע, 03:15־23:30.
למי מיועד: מוסלמים בלבד.
שמו ניתן לו ככל הנראה בשל מיקום משרדי הווקף, המפקח על סדרי ההר, בצמוד לו. כאן היו בתקופה העות'מנית בית הכלא הראשי של ירושלים ומפקדת המשטרה, טרם בניית הקישלה בשער יפו.
השער היה קיים עוד בראשית המאה ה־13. לפי הארכיאולוג פרופ' דן בהט, שער המשגיח הוא אחד מהשערים המוזכרים ב"תפילת השערים" שנמצאה בגניזה הקהירית ונכתבה בידי יהודי ירושלים לפני כאלף שנים.
7. שער בני הצאן (באב אל־ע'ואנימה)
זמני פתיחה: כל השבוע, 07:30־20:30.
למי מיועד: מוסלמים בלבד.
השער בפינה הצפון־מערבית של ההר, מתחת בית הספר אל עומריה. הוא מזכיר – ואולי לא בכדי – את "שער הצאן" שלפי ספר נחמיה (ג', א') ניצב ליד מגדל המאה ומגדל חננאל, בקצה המערבי של חומת העיר הצפונית.
8. השער החשוך
זמני פתיחה: כל השבוע, 07:30־23:30.
למי מיועד: מוסלמים בלבד.
השער החשוך מכונה גם שער פייסל, על שם אחיו של עבדאללה הראשון מלך ירדן, פייסל מלך עיראק, שמת בשנת 1933. השער בנוי בתוך מנהרה ארוכה וחשוכה העוברת מתחת לבית הספר עומריה.
9. שער הסליחה והפיוס (באב חוטא)
זמני פתיחה: כל השבוע, 03:15־23:30.
למי מיועד: מוסלמים בלבד.
כאן אירע הפיגוע בקיץ שעבר, שבו נרצחו בהר שני שוטרים: האיל סתאוי וכמיל שנאן. לפי הארכיאולוג פרופ' דן בהט, באב חוטא נבנה ככל הנראה בשלהי התקופה הצלבנית, לפני כ־850 שנה, אולם היה מי שטען שהוא נבנה על גבי שער קדום מימי הבית השני, כי סמוך אליו נמצא שלט מימי הבית האוסר על נוכרים להיכנס למתחם המקודש. רומז לקדמותו השביל המוליך אליו – שבו צעדו הרוצחים לפני שפתחו בירי, ובו נמלטו בחזרה לרחבת כיפת הסלע מיד אחר כך – הנמתח בקו צפון־דרום מדויק כמעט, ומקביל בכך לקיר המזרחי של רחבת הכיפה. ייתכן שהדבר משמר שריד כלשהו מימי המקדש, שאף הוא היה מכוון כמעט במדויק לפי רוחות השמיים.
10. שער השבטים
זמני פתיחה: כל השבוע, 03:15־23:30.
למי מיועד: לכניסת מוסלמים בלבד.
זהו שער הקרוי בערבית משום מה דווקא על שם שבטי ישראל, ומקומו סמוך למאגר מים קדום הקרוי "ברכת ישראל" ולצריח הקרוי אף הוא "צריח בני ישראל". הדבר מעיד אולי על שימוש קדום בשער הזה לעליית יהודים להר הבית.
שימוש כזה אכן נעשה בידי חטיבת הצנחנים במלחמת ששת הימים, שפרצה דרך השער אל רחבת ההר. כיום, מכל מקום, השער מיועד לכניסת מוסלמים בלבד.
לפי פרופ' דן בהט, שער השבטים מוזכר בתפילת השערים שנמצאה בגניזה הקהירית שחוברה לפני כאלף שנה. בחיבור העתיק ההוא מכונה שער השבטים "שער חנה", ומצוין שיש לומר בו את הפסוק "הנני שב שבות אהלי יעקב ומשכנותיו ארחם, ונבנתה עיר על תילה וארמון על משפטו ישב" (ירמיהו ל, 18).
הכניסה מסביב – השערים החסומים של הר הבית
שער הרחמים נחסם באבנים מסיבות מיסטיות פחות מהנהוג לחשוב. האגדה העממית מייחסת לסותמי השער הזה את הרצון לעכב את ביאת המשיח, שלפי תפיסתה אמור להיכנס בשערי ההר ממזרח, אולם מתברר שהסיבה האמיתית הייתה ביטחונית דווקא. בכותל המזרחי ובכותל הדרומי של הר הבית קיימת שורת שערים אטומים: השער היחיד, השער הכפול והמשולש ושער הרחמים. כולם נאטמו בידי השליט האיובי אל־מַלֶכּ אל־מוּעַזם עיסא שַרַף א־דין. הוא כיהן כסולטן בשנים 1227־1218 והיה אחיינו של כובש ירושלים צלאח א־דין.
את אטימת שערי ירושלים והר הבית השלים אל־מועזם עיסא עוד כאשר מונה בידי אביו הסולטן לשליט בדמשק, משנת 1201. יש לציין ששער הרחמים היה סתום לפרקים גם בתקופה הצלבנית שקדמה להגעת צלאח א־דין. רבי פתחיה מרגנסבורג, שביקר בארץ כעשור לפני חזרתם של המוסלמים, מציין שכבר אז "אותו השער ממולא אבנים וסיד ואין שום יהודי רשאי לבוא שמה, וכל שכן גוי. ופעם אחת רצו הגויים להסיר ולפתוח השער ונתרעשה ארץ ישראל והייתה מהומה בעיר עד שחדלו". עם זאת, לפי מקורות אחרים השער הזה נפתח בתקופה הצלבנית פעמיים בשנה, לרגל חגים נוצריים.
טראומת הכיבוש הצלבני עוד הייתה טריה בזמן אל־מועזם עיסא, וממילא הביאה אותו לבצר את ירושלים ולסתום שערים בחומתה שעלולים להקל על האויב את מלאכת כיבוש העיר. הוא סתם את כל השערים הדרומיים והמזרחיים של הר הבית, ובהם גם שער הרחמים, אחרי ששב ונפתח עם הסתלקות הצלבנים. בהמשך, אגב, שינה אל־מועזם עיסא את טעמו וכסולטן החריב בשנת 1219 חלק מחומותיה של ירושלים, מלבד כותלי הר הבית שעמדו על תילם. במשך 316 השנים הבאות נותרה ירושלים ללא חומה רציפה.
באשר לשער הרחמים, פעולתו של מועזם עיסא לא הייתה סופית. במשך השנים השער נפתח ושב ונאטם חליפות, כראות עיני השליטים. רבי אשתורי הפרחי בן המאה ה־14 מציין ששער הרחמים היה נעול בזמנו, אולם בדלתות ברזל דווקא ולא בסתימת אבנים. הסולטן העות'מני סולימן המפואר, שבנה במאה ה־16 את חומת ירושלים המוכרת לנו כיום, הותיר תחילה את שער הרחמים פתוח, אולם בשנת 1541 התחרט והורה לאטום אותו, וכך הוא נותר עד היום הזה.
תמונת המקדש מחוללת צרות
השגריר האמריקני אינו הראשון שנפגע מתמונת מונטאז' של המקדש במקום כיפת הסלע. עוד לפני 28 שנים תמונה כזו חוללה סערה בינלאומית
בקיץ 1990 עוררה את חמת המצרים חוברת שהפיצה חברת אל־על לנוסעיה, בין השאר בקו שבין קהיר לנתב"ג. בחוברת שחולקה במאי־יוני 90' נכללה פרסומת של החברה הירושלמית ליהלומים NDC, שבבעלות חסידי חב"ד מהפלג המשיחי. בפרסומת הופיע המקדש על רקע ירושלים החדשה, כשהוא "מחליף" את כיפת הסלע. תמונת הפרסומת הופיעה אז ביומון המצרי הנפוץ אל־אכבאר, שגילה אותה ככל הנראה בעזרת נוסע מוסלמי שקיבל לידיו את החוברת.
הציבור המצרי זעם. יאסר ערפאת נופף בפרסומת בנאומיו כהוכחה לקיומן של מזימות ישראליות לסילוק המוסלמים מההר. שגרירות ישראל במצרים שיגרה לאל־על התרעה מפני הכעס הגובר בארץ הפירמידות בעקבות פרסום החוברת, אולם באל־על סירבו לגנוז אותה, לנוכח החוזה בין חברת התעופה לבין NDC.
במכתב למנכ"ל אל־על, אז חברה ממשלתית בבעלות המדינה, תבע אז דובר תנועת שלום עכשיו עמירם גולדבלום להפסיק את הפצת עלון הפרסום. הוא טען שמקום מודעה מהסוג הזה הוא "בפרסומים של הקיצונים המשיחיים ביהדות הלאומנית, ולא בחוברת ממשלתית של אל־על". הוא טען שהמודעה היא פרובוקציה נגד המוסלמים ופוגעת באזרחים ישראלים רבים.
בסופו של דבר התערב במשבר שר התחבורה דאז, משה קצב, והורה לאל־על לגנוז את החוברת. החברה נכנעה, הפרסומת נגנזה והעולם שב למסלולו. העיתונאי שאול שיף מחה על כך במדורו בעיתון הצופה, והעריך בציניות שמעתה והלאה "תימנע אל־על מלספק סידורים לנוסעיה, שבהם מובעת הכמיהה לבניית בית המקדש. תקליט עם הקטע של יוסל'ה רוזנבלט 'שייבנה בית המקדש' הס בכלל מלהזכיר".
הר הבית ייסגר לעליית יהודים השבוע בשל סיום הרמדאן. למידע בעניין: 02-5955820 | ההלכה מתירה להיכנס לחלקים משטח ההר לאחר טבילה במקווה וללא נעלי עור. להדרכה הלכתית בעלייה להר: לגברים: 7203210–052 לנשים: 3663101–050 | לתגובות: arnonsegal1@gmail.com | טלפון להזמנת סיורים בהר: 054-7492152
