רק לאחרונה הותרה צביה גורודצקי מכבלי נישואיה לאחר עשרים שנה שבהן הייתה עגונה. שלושה רבנים ישבו בבית הדין הפרטי שביטל את נישואיה, אך מבין השלושה רק הרב פרופ' דניאל שפרבר ניאות לפרסם את שמו ברבים. שלושה נענו למצוקה הגדולה וסברו כי ניתן לשחרר את צביה מעגינותה בדרך הלכתית, אולם האופן שבו התרחשו הדברים מותיר את הדרך הזו כדרך שולית ולא ממוסדת.
ליבו של הספר "אישות, הלכה וכוונות התורה", העוסק בתשע סוגיות הלכתיות הנוגעות לחיי הנישואין והאישות, מוקדש לסוגיית העגונות ומבקש לסלול את דרך המלך שבה תוכל הרבנות הראשית לצעוד ללא קושי.
כניסה אל סוגיה היא יציאה למסע אל עבר פסיקת ההלכה, המתחיל בעיון במקורות הקדומים ומשתלשל לאורך הדורות דרך השבילים הפסוקים של כל זמן ותקופה. הרב שילת סולל נתיב בהיר וישר, המוליך מהמקורות הראשוניים של הפסוקים, המשניות והגמרות אל השולחן ערוך ופוסקי הדורות האחרונים ומסתיים בהכרעת הלכה. הוא מצליח לשמר את המעוף והאפשרויות הפרשניות הרבות המאפיינות את הלימוד העיוני תוך שהוא חותר אל ההלכה.
בכתיבתו מסביר הרב שילת את המהלך, מחלק את הנושא לתת־פרקים ומציב שלטים המורים את הדרך, אולם לא תמיד מבאר את הגמרא, התוספות או הפוסקים שהוא מצטט בנדיבות. למרות המבנה הנהיר, מי שאינו מורגל בקריאת עמוד גמרא כמעט נטול רש"י, פסקה של תוספות או כל מקור למדני אחר המשתרע על חצי עמוד, עלול להתקשות בקריאה רציפה של הספר ולאבד את החוט המקשר. הרב שילת יוצק את אדני הסוגיה ומסדר אותם ברוב מחשבה, אך אינו מגיש אותם אל הקורא על מגש של כסף; הקורא נדרש להפוך לשותף פעיל בלימוד. יש מי שאופי מאתגר זה יהווה מחסום מתסכל בעבורם ויש מי שהכרח זה יהפוך להם את הקריאה ללימוד מעמיק ומפגש.
ברכה בשינוי מעמד האישה
מאפיין נוסף של הספר – המשותף גם לחברו לסדרה "רפואה, הלכה וכוונות התורה" – הוא התמודדות עם סוגיות שאתגרי התקופה מציבים לפתחה של ההלכה. הרב שילת מסביר כי ההתמודדות עם חידושי הטכנולוגיה פשוטה יותר מזו הנובעת מ"שינויים בתחום האנושי, המנטלי והחברתי" (עמ' 6). החל מהתייחסות לתהפוכות הערך של הכתובה ויחסי הממון בין בני זוג בעת שבה מרבית הנשים מפרנסות, דרך בגידה המתרחשת בשוגג או תחת השפעות פסיכולוגיות ועד לסוגיות הבוערות של מסורבות גט ועגונות. נושאים אלה כרוכים גם בנורמות החברתיות ומעוררים למשל דיון על המעמד של חיי אישות ללא נישואין, שבימינו הם חזון נפרץ. ביחס להתפתחות הטכנולוגית והשינויים החברתיים – הנוגעים גם למעמד האישה – כותב הרב שילת:
אם העולם מתפתח בצורה כזאת – זהו רצון ה', זוהי מציאות חדשה שצריך לדעת להתמודד אתה… באותו אופן יש להתייחס למציאות חברתית חדשה… צריך להכיר בטוב. האשה הפכה לאישיות יותר שלמה… זוהי ברכה קודם כל לה עצמה, אך גם למשפחתה, לחברה, לעם ישראל ולאנושות (עמ' 296־7).
לצד הכרה בשינוי מעמד האישה וקבלתו בברכה, הרב שילת מחזיק בגישה הרואה את האישה והאיש כבעלי מהות נפרדת, מה שגוזר חובות שונות של זה כלפי זו. הוא דבק במבנה ההלכתי הקלאסי שבו חובות הגבר כלפי האישה מרובות מאלה שהיא חבה כלפיו. לצד זאת הוא מבהיר כי זכויות משפטיות הן דבר שאפשר למחול עליו, "ההלכה דאגה לזכויות האשה ולכבודה, וכל השאר תלוי ברצון בני הזוג ובהסכמתם" (עמ' 118).
הסכמי קדם נישואין
קשה להפריז בחשיבותן החברתית של שתי הסוגיות החותמות את הספר – כפיית גט על בעל סרבן ותקנת העגונות שבני זוגן אינם יכולים לתת להן גט מסיבות שונות. העגונות והאופן שבו הממסד הרבני מתמודד עם מצוקתן משמשים אבן בוחן משמעותית בתוך הציבור הדתי ומחוצה לו. אלה מקרים אנושיים אשר ביחס אליהם "השארת מצב העניינים כמות שהוא מהווה פתח לניגוח ההלכה, ולחילול השם בעיני ההמון, כאילו התורה נותנת יד למעשי עוול" (עמ' 214). הבעיה המוסרית המתבטאת במקרים שבהם האישה היא כשבויה – כלשון הרמב"ם – גוררת התקוממות של הלב והקהל כלפי ההלכה המאפשרת את התמשכות השבי. הותרת המציאות על כנה אף עלולה ליצור רושם כי הרבנים והדיינים אינם קשובים למצוקת הנשים. הרב שילת מכיר בבעייתיות של המצב הנוכחי ומציע לשפר אותו בעזרת דרכים הלכתיות סלולות שנתמצת את עיקרן.
למרות שאחד התְּנאים לנתינת גט כשר היא רצון הבעל, בהלכה קיימת אפשרות של כפיית גט על ידי בית דין, כפי שאומרת המשנה "גט מעושה בישראל כשר". עם זאת, האפשרות לְעַשות גט מצומצמת למקרים המפורטים בגמרא. הרב שילת סוקר תקנות שנהגו לאורך מאות שנים ועל פיהן הרחיבו את מספר המקרים שבהם כפו גט, ועל בסיס הסמכות של חכמים לחייב את יושבי מדינתם בתקנותיהם הוא קורא לרבנות הראשית לתקן תקנה חדשה ולהגדיר את המצב שבו הנישואין "מתו" והאישה מעוניינת לקבל גט כמצב שבו כופים את הבעל בדין.
הסכמי קדם־הנישואין הקיימים כיום אינם מקובלים על הרבנות הראשית משום שהרמ"א חושש לכתחילה לדעה שעל פיה כאשר בעל נתון תחת לחץ כלכלי הגט נחשב כמעושה שלא כדין. חשש זה אינו מתייחס למקרים שמותר לכפות בהם, ולכן בעיה זו תיפתר בזכות התקנה שתתוקן על ידי הרבנות הראשית ותוסיף עוד מצבים שבהם כופים בדין.
מכיוון שכיום אין במדינת ישראל חוק המטיל קנס על מי שמעגן את אשתו, כדי ליצור לחץ כלכלי צריך שייחתמו הסכמי קדם נישואין. על מנת לעודד בני זוג לחתום על הסכם שעל פיו בעל המעגן את אשתו יתחייב בקנסות משמעותיים מציע הרב שילת כי הרבנות תאשר נישואין, והמדינה תעניק זכויות, רק בתנאי שהזוגות יחתמו על הסכם שכזה. הלחץ הכלכלי צפוי להיות יותר יעיל מהאמצעים העומדים לרשות בתי הדין כיום על מנת לכפות את נתינת הגט, דוגמת שלילת רישיון נהיגה ומאסר.
בסופו של דבר נראה כי התקנה תחדש את האפשרות לקנוס את הבעל המעגן, אך קשה לצפות כי היא תועיל במקרים הקיצוניים שבהם סרבנים נכנסים לדינמיקה שבה הם בוחרים להקריב את חירותם ולשבת בכלא למען המשך כליאת נשותיהם בנישואין.
הגנה מפני עגינות
הקו הממלכתי של הרב שילת מתבטא גם בהצעתו להתמודד עם מצבי העגינות, שבהם בעל נעדר או הפך ל"צמח" כתוצאה ממלחמה או מקרה אסון. הוא מציע לכל אדם החפץ בטובת אשתו לכתוב גט עם תנאי, שעל פיו אילו יתחוללו אחד המקרים הכתובים בגט, הוא יחול לאחר יחסי האישות האחרונים שקיימו בני הזוג. גט שכזה אינו תלוי בצלילות הדעת של הבעל או בנוכחותו ואין סיבה לחשוש שהבעל ביטל אותו. החידוש הגלום בפתרון זה הוא בנכונות לכתוב תנאי בגט, דבר שלא היה נהוג לאורך הדורות מתוך חשש שמא יטעו הסופרים ויכתבו את התנאי באופן הפוסל את הגט. הצורך להיזהר מתפוגג משום ש"מדובר בתקנה כללית ונוסח אחיד מסודר על ידי הרבנות הראשית" (עמ' 357).
גט שכזה אינו משפיע על הנישואין הקיימים הואיל והוא חל אך ורק במצבים המוזכרים בתוך הגט, כך שהבעל והאישה נשואים והמעמד ההלכתי של חיי האישות שלהם אינו נפגם. בדרך זו יכול כל אדם המבקש להגן על אשתו מפני עגינות לחתום על גט על תנאי ולמסור אותו לאישה, וזו תניח אותו במקום בטוח ומתוך תקווה שלא יזדקקו לו לעולם.
בתגובה להצעה דומה שפרסם הרב יואל בן־נון (תחומין לז), כתב הדיין הרב אליעזר איגרא (שם) כי העלות של כתיבת גיטין לכל הזוגות הנישאים תהיה גבוהה מאוד. אולם נראה כי מדובר בבעיה פרגמטית שניתן להתמודד עמה. מלבד זאת, ההשלכות החברתיות הכבדות – ובתוכן קריאות שלא להינשא כדת משה וישראל – הן בעלות ערך שאינו נמדד בכסף. לאורך הדורות כתבו חכמים לא אחת כי הם מתקנים את תקנותיהם על מנת שלא תתרחש יציאה לתרבות רעה, והאופן שבו מונעים את היציאה לתרבות רעה משתנה על פי הזמן והעת. המציאות הקיימת, שבה נשים מעוגנות והמבנה ההלכתי אינו מאפשר את התרתן, פותח פתח גדול לקלקלה, שאותה עשוי הפתרון המוצע למנוע.
הרעיון של המצווה
בכותרת הספר מופיע המושג "כוונות התורה". הרב שילת אינו משתמש בו במובן של תכלית המצוות הכתובות בתורה, וגם לא במשמעות של חיבור פנימי־רגשי אל דבר ה'. הוא מדבר על "הרעיון של המצווה", שאף הוא מונח הדורש ביאור. את הרעיון שהמצווה מבטאת ניתן לזהות מתוך התבוננות בלשון התורה שבכתב ובהלכות התורה שבעל פה המעצבות אותה. מדובר על הסתכלות המגיעה לאחר מעשה, ומבקשת לפענח את הרעיון שסביבו פרטי ההלכות מתעצבים.
פעמים רבות אפשר להבין מחלוקות בין חכמים כמי שנובעות מאי הסכמה על טיב הרעיון שהמצווה מביעה, משום שזיהוי הרעיון תלוי גם במאפיינים של האדם המתבונן, "מטבע האדם שאין דעות בני האדם שוות, ולכל אחד דרך מחשבה משלו" (יצחק שילת, "בתורתו של ר' גדליה", עמ' כב). לאורך הספר שזורות התייחסויות לאופנים שבהם חלק מחכמי הדורות הבינו מצוות מסוימות, דוגמת פרו ורבו, ועל ההשלכות ההלכתיות המעשיות שיש להבנות אלו.
דעות בני האדם אינן שוות גם ביחס לשאלות חברתיות. דמות המחבר המשתקפת מהפרקים המתייחסים למסורבות הגט ולעגונות היא של אדם הדואג לכבודה של תורה, לכבודן ולכאבן של נשים, למניעת עוול ולכבודה של הרבנות, כפי שלמשל עולה מדבריו "על מי מוטל למנוע עוול, חילול השם וביזוי הדת, אם לא על חכמי הדור נושאי דגל התורה?" (עמ' 301). ניכר כי סוגיות אלה נוגעות לרב שילת והוא מעוניין לזעוק את הכאב שהמצב הקיים גורם ולמצוא לו מזור מתוך ההלכה.
יש מקרים שבהם משתמשים בביטויים דוגמת "ביטולה הוא קיומה" או "עת לעשות לה' הפרו תורתך". במקרה הנוכחי אין שום צורך בכך, משום שעיקר הדיון ההלכתי הפשוט מאפשר את הפתרונות המוצעים בנחת, כשם שדמותו של הרב שילת, ראש ישיבת מעלה אדומים, שייכת ללב ליבו של הציבור התורני לאומי. בשונה מפתרונות אחרים, הנחשדים לפעמים כמי שנועדו לחתור תחת מערכת בתי הדין, כפי שכתב הרב איגרא (תחומין לז), כאן אין ספק שהרב שילת מבקש לחזק את מעמד בתי הדין.
על אף שצמחתי בבית מדרשו של הרב שילת ואני מזדהה עם תקוותיו, עולה בי תהייה לגבי הסיכוי של עמדותיו להתקבל, ולגבי האפשרות שבתי הדין לא יאמצו את הצעותיו. שנים רבות לא תוקנו תקנות מהסוג שאליו קורא הרב שילת וקשה למצוא סיבה לכך שהפעם ינהגו אחרת. אך איש לא יוכל לטעון שלא הונח לפניו מצע הלכתי ראוי, שיש בו כדי לתרום לתיקון.
הרב חננאל רוס הוא סטודנט לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית באוניברסיטה העברית
אישות, הלכה וכוונות התורה, יצחק שילת, הוצאת שילת – מעלה אדומים, תשע"ח, 365 עמ'
