ברשימות הקודמות עסקנו קצת בתורתו של המגיד ממזריטש. הפעם נלמד יחד אחת מתורותיו של ר' נחמן מברסלב, שממשיך את הרעיונות החסידיים המרכזיים ומפתח אותם בדרכו המיוחדת. וכך הוא כותב: יש שני בחינות תורה, בחינת נגלה ובחינת נסתר. ולבחינת נסתר אינו זוכה אלא לעתיד לבוא, אבל בזה העולם זוכה לבחינת נסתר על ידי תפילה במסירת נפש. ולתפילה זוכה על ידי תורה שבנגלה (ליקוטי מוהר"ן א, טו).
לפי דברים אלו, יש שתי רמות של הבנת התורה: רמה של תורה שבנגלה, ורמה של תורה שבנסתר. לא מדובר במשמעות של לימוד פשט מול סוד. כשר' נחמן מדבר על תורה שבנסתר הוא מדבר על משהו עמוק הרבה יותר, על סוג אחר של תפיסה והבנה. כפי שהבאתי בפניכם לא פעם, לפי החסידות, משמעות הגאולה היא הגעה למצב גבוה הרבה יותר של תפיסת והבנת המציאות.
בעולמנו איננו תופסים את המציאות כפי שהיא באמת. ישנם אנשים בודדים בלבד המסוגלים להגיע לרמות ההכרה הגבוהות יותר. ר' נחמן מנסה לומר כאן איך בכל זאת אפשר להגיע לכך בעולם הזה. הוא אומר שאפשרות זו תלויה בתפילה, אבל לא תפילה רגילה אלא במסירות נפש. מה הכוונה? ננסה להבין זאת בהמשך.
ללא גבול
כעת, באופן מפתיע, מקשר ר' נחמן את ההבחנה הזו לדברי הגמרא שלכאורה אינם קשורים לכך כלל:
כי התורה שהיא בנגלה היא בחינת סיני, כמו שאמרו חז"ל "סיני ועוקר הרים, היי מינייהו עדיף?", והשיבו "סיני עדיף, כי הכל צריכין למרי חטיא" [כולם צריכים את בעל החיטים], והתורה שבנגלה הכל צריכין לה. אבל התורה שבנסתר, זעירין אינון דצריכין לה [מעטים הנזקקים לה].
ובחינת סיני הוא בחינת שפלות, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה שהניח הקדוש ברוך הוא כל ההרים ולא נתן התורה אלא על הר סיני. וחכמינו זכרונם לברכה אמרו שתפילת השפל אין נמאסת, כמו שכתוב "לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה [אֱ־לֹהִים לֹא תִבְזֶה]".
ועל ידי תפילה שהיא במסירת נפש, שמבטל כל גשמיותו ואין גבול, וכשאין גבול אזי יכול להשיג התורה שלעתיד שהיא אינה גבול, ואין נתפסת בגבול.
אנו יודעים שחז"ל מדברים על שתי רמות של תלמידי חכמים, שאותם הם מכנים "סיני" ו"עוקר הרים", ויש ויכוח מסוים מי מהם עדיף: "סיני" – הבקי, זה שזוכר ויודע הכול, או "עוקר הרים" – המפלפל והחריף בשכלו. ר' נחמן לוקח את שתי הקטגוריות האלו למקום קצת אחר: "סיני" זה התורה שבנגלה, ולעומתו "עוקר הרים" מייצג את מי שהגיע לדרגה של התורה שבנסתר. עוקר הרים הוא מי שעוקר את ההר ומגלה את הסוד. ההר עצמו הוא הר סיני, שעליו ניתנה תורה בנגלה, אך הוא מכיל בתוכו גם את הסוד.
אם כן, לפי ר' נחמן, יש שלושה שלבים בהתקדמות יכולת התפיסה שלנו: המדרגה הראשונה היא של הנגלה. מדרגה זו יכולה להוביל את האדם אל המדרגה הבאה שהיא התפילה, אולם לא תפילה רגילה אלא תפילה במסירות נפש, "תפילת השפל". מה הכוונה? ר' נחמן מדבר כאן על הביטול העצמי: "לב נשבר ונדכה". זהו רעיון חשוב מאוד שר' נחמן רוצה ללמד אותנו כאן. אם נתרגם זאת לשפתנו, כאשר אדם מבטל את גשמיותו, או נשבר, הוא בעצם מבטל את הגבול שלו. ואז הוא בדרך לשלב השלישי, של ה"נסתר".
כאן מופיע מושג ה"אינסופי", שהוא חשוב מאוד בקבלה ובחסידות. האמת היא אינסופית, ואיננה יכולה להיכנס לשום דבר בעל גבול. אנו כלים סופיים, ואיננו יכולים להשיג מה שמעבר לעצמנו. זהו הפרדוקס היפה של ר' נחמן: ברגע שאנו נשברים, אנו הופכים גם כן ללא־גבול. הכלי שלנו כבר יכול להשיג את הכול.
הפרדוקס של הכלי השבור
בואו נתבונן על המשל המוזר הבא: הבקבוק איננו יכול להכניס לתוכו כמות אינסופית של מים, אלא ברגע שהוא נשבר. אך כאשר הכלי נשבר המים אינם נשפכים כמו שהיינו מצפים, הם דווקא נכנסים לתוך הבקבוק. מה שהפריע למים להיכנס קודם הייתה העובדה שהם אינסופיים. כעת הם יכולים להיכנס. זהו ללא ספק משל פרדוקסלי ומוזר. בהשקפה שלנו, כלי שנשבר חדל להיות כלי, הוא חדל מלהכיל. כאן באה התורה המעניינת של ר' נחמן. לכלי שלם יש לו גבול. אך ברגע שהכלי נשבר הוא פתאום יכול להכיל, מפני שהוא שבור!
בחיים הרגילים אנו חיים לפי העיקרון של בריאות הנפש, של חיפוש אחר שפיות וגם אחר אושר. האושר הוא אותו הכלי השלם. והנה בא רבי נחמן ואומר לנו שדווקא כאשר האדם סובל, כשיש בו שבר, הוא הופך לכלי שיכול להכיל ללא גבול. לכאורה, רעיון זה דומה לאמרתו הידועה של הרבי מקוצק, שאין דבר שלם יותר מלב שבור. אכן, שניהם משתמשים באותו פרדוקס, אולם יש הבדל ביניהם. הרבי מקוצק נתן לזה פירוש אקזיסטנציאלי. הוא דיבר על מצבה של נפש האדם, על כך שיש יתרון נפשי לאדם שעבר משברים – למשל, יותר אמפתיה לאחרים. אולם ר' נחמן הלך עם זה לכיוון הפילוסופי: הוא מדבר על אפשרות גילוי האמת, גילוי האינסוף, שיכול לבוא רק מתוך שבר.
מהו השבר הזה? כאשר אדם פועל מתוך אגואיזם, הכלי הוא שלם. השבר נוצר כאשר האדם עוזב את האגואיזם ומצליח להתעלות מעל עצמו. יש כאן פרשנות מוסרית לרעיונות הקבליים של "שבירת הכלים": כאשר האדם שובר את עצמו, כאשר האדם שובר את ראיית העולם על פי עצמו ולפי הקטגוריות של עצמו, הוא יכול להפוך לכלי ולהגיע ל"תורת הנסתר". הסבל נותן לאדם דחיפה לכך. אכן, כדי ללמוד מדע או מתמטיקה לא צריך את זה. "הנגלה" כולל את מה שהוא אינטלקטואלי, פרגמטי או טכני. אך ישנו "הנסתר", שהוא הדרגה הגבוהה יותר וזו החכמה האינסופית.
