כשהרב נריה הצליח לאתר מכתב נרגש מהרב קוק לאברהם שלונסקי

גנזיו של אבא, הרב משה־צבי נריה זצ"ל, אוצרים חומר כה מגוון – תורני, חינוכי, ציבורי ואישי. כשם שידע את תוכן ספריו הרבים ומיקומם המדויק במדפים (בילדותנו ניסינו "להתקילו" – הצבענו על ספר מסוים במדף גבוה ושאלנו לשמו. ללא כל היסוס ציין אבא לא רק את שם הספר ותוכנו, אלא מי הכותב ומה ייחוסו…) כך התמצא גם במסמכיו הרבים. המתבונן מן הצד, כמונו הילדים, סבור היה שלא יתכן שמישהו מסוגל לזכור את כל הגנוז בכל פינות החדר, אך ממנו דבר לא נעלם. בעת הצורך ניגש בפשטות לאסופת דפים אי־שם ומצא את מבוקשו.

עם הסתלקותו נותר גם הארכיון הביתי מיותם, ללא מפת גישה לתכניו. אימא נטלה על עצמה את המשימה, ובמשך שנים התגייסה למיון החומר ולסידורו. בין חמודות הגנזך היו טיוטות, הגהות וחומרי רקע ליצירתו הספרותית המקיפה על מרן הרב קוק זצ"ל. במסירות אין קץ ליקט כל פרט, צירף פרקי חיים עם קטעי הגות, וביד אמן שרטט קווי אור של רבו הגדול. באלה לא נגעה אימא. אולי לא הספיקה, ושמא יראה הייתה לגשת אל ההר ולנגוע בקצהו…

בימים אלה נערמים בבית בכפר־הרואה ארגזי קרטון עם החומר הארכיוני בדרכם למשכן קבע בבית הספרים הלאומי בירושלים, ובתוכם גם מפעלו הספרותי של אבא. בין גזרי נייר רבים ("צעטאלאך" בלשוננו), צילומים והגהות, בלטה מעטפה חומה עם כיתוב מודפס בעברית ובאנגלית, "אוניברסיטת תל אביב". מתחת לכיתוב הרשמי הופיעה בכתב יד בהיר־נשי כתובת מדויקת של השולחת: "חגית הלפרין, ארכיון שלונסקי, המכון לחקר הספרות העברית ע"ש בנציון כ"ץ, אוניברסיטת ת"א". די מוזר היה למצוא מעטפה־של־חול אצל הקודש, ואולי השתרבבה לשם במקרה. בכל זאת, התעוררה סקרנות להציץ ולעיין בשני עמודי המכתב:

כ"ח בחשון תשל"ח

כבוד הרב,

לפני חודשים אחדים מסר לי פרופ' ישראל לוין, בתור האחראית על ארכיון שלונסקי, את בקשתך למצוא את מכתבו של הרב קוק זצ"ל אל שלונסקי ז"ל. בתקופה זו עברנו על כ־1800 מכתבים, ולצערי לא נמצא המכתב הנ"ל. שלונסקי ז"ל סידר חלק ממכתביו לפי סדר אלפא־ביתא ואת מכתבי האישים ששמות משפחתם פותחים באות ק' כבר סיימתי למיין. אך עדיין ישנה תקוה שהמכתב ימצא… היה סמוך ובטוח שאם אמצא את המכתב אודיעך מיד.

בברכה ובכבוד רב, חגית הלפרין

ברור היה שלא נפלה כל טעות, והדברים נכתבו כמענה לפנייה של אבא. כמנהגו, כשעלה רעיון, סיפור או מעשה הקשורים להגותו ולאורחות חייו של מרן הרב קוק – לא נח ולא שקט עד שבירר את הנושא במלוא היקפו. וכך גם לגבי מכתב זה. בכתוביו (ליקוטי הראי"ה ג, עמ' 168) סיפר אבא שנפגש פעם עם המשורר אברהם שלונסקי, שהיה אז כוכב עולה בשירה המודרנית, ובשיחתם על השירה החדשה העיר שלונסקי שלפני שנים פרסם שיר ב"הפועל הצעיר", ולמקרא שורותיו התפעל הרב קוק ושלח לו "מכתב של התלהבות". שלונסקי התרשם לא רק מתוכן המכתב, אלא מהעובדה שרב ראשי לארץ ישראל מקדיש תשומת לב למשורר צעיר שעדיין איננו מוכר כל כך בציבור, וכותב לו מכתב עידוד כה נרגש.

"כשאמרתי לו שהנני מעוניין מאוד לראות את המכתב", הוסיף ותיאר אבא, "הביע שלונסקי צער על שנעלם ממנו המכתב ואינו מוצא אותו. אחרי פטירתו פניתי למטפלים בארכיון שלו, וגם הם לא הצליחו למצוא את המכתב".

דור ששמע את הקול

עם המאמץ להשיג את מכתבו של הרב קוק למשורר, השתדל אבא לאתר את השיר עצמו. באופן לא צפוי הוא גילה את השיר בכתבה של יריב בן־אהרון (מקיבוץ גבעת חיים מאוחד, שהופיעה בביטאון הקיבוץ הדתי "עמודים" (409, מרחשוון תש"ם) תחת הכותרת "קול קרא והלכתי – קול הנבואה בספרות ההגשמה". ברשימה מקיפה ומעניינת הציג יריב את מוטיב "הקול הקורא", שהוא כ"קול הנבואה" המכוון לחזון אישי או לאומי. הכותב הדגים זאת ביצירתם של חנה סנש ("קול קרא והלכתי"…), ברל כצנלסון ("חיה בליבי ההרגשה כי לא נסתם חזון מעם, התקווה לגילוי שכינה עוד לא עזבתנו"), ביאליק ("פתח, אפוא, אתה את פיך, נביא האחרית"), אורי צבי גרינברג ("אלך בראש השיירה הזאת הנכספת, לחפש הבאר של הנבואה העברית"), א"ד גורדון ("עלינו ליטול את נשקנו הנערץ ביותר – את הנבואה") ואברהם שלונסקי בשירו "התגלות".

להפתעת אבא ולשמחתו, השיר הופיע במלואו בצירוף מכתב התגובה של הרב קוק, וניתוח עיוני של שניהם. בראש השיר מופיע כמוטו פסוק מספר שמואל: "וְעֵלִי זָקֵן מְאֹד… וּבְנֵי עֵלִי בְּנֵי בְּלִיָּעַל… וְהַנַּעַר הָיָה מְשָׁרֵת אֶת ה'", ואחריו שירו של שלונסקי:

אֵי־מִי קָרָא לִי: שְׁמַע/ אֵי־מִי קָרָא בִּשְׁמִי./ מַה?/ מִי? // עֵלִי אָמַר: שׁוּב שְׁכָב./ עֵלִי אָמַר: לַשָּׁוְא./ עֵלִי אָמַר: אֵין חָזוֹן, כִּי כָּהֲתָה עֵינִי./ אַךְ שׁוּב קֹרָא לִי: שְׁמַע./ אַךְ שׁוּב קֹרָא בִּשְׁמִי./ אֵיכָה אַעַן: הִנֵּנִי!?// חֲצוֹת. עֵלִי יָשִׁישׁ עַל יְצוּעוֹ יִתְיַפֵּחַ:/ “בָּנַי… הָהּ בָּנַי…"/ וּכְבָר רוֹבֵץ הַיְקוּם בִּי, פָּצוּעַ כַּשְּׁקִיעָה/ בֵּין פִּגְרֵי־עֲנָנַי.// יָדַעְתִּי הִנֵּה יָבוֹא ה'./ הִנֵּה יָבוֹא וִינַשֵּׁק פִּצְעֵיכֶם בְּסָעַר. וְעֵלִי זָקֵן מְאֹד. וּבְנֵי עֵלִי נְבָלִים./ וַאֲנִי עוֹדִי נָעַר.// אַךְ הִנֵּה שׁוֹאֵג יְקוּם/ הִנּוֹ כּוֹאֵב וָרָן/ וּבַמִּזְרָח הָאָדֹם אֶצְבַּע בָּרָק לִי קוֹרְאָה./ – דַּבֵּר ה' כִּי שׁוֹמֵעַ עַבְדֶּךָ.

יריב בן־אהרן מזהה בשורות השיר את רוח התקופה: "שלונסקי הצעיר העולה לארץ מרוסיה ושותף להתיישבות החלוצית בעמק יזרעאל, כשמואל הנער שומע את הקול הקורא דווקא לו, מפני שבני עלי הכהן הינם בני בליעל. הבנים האחרים של העם היהודי איבדו בחטאיהם את היכולת לשמוע את הקול ולמצוא את הכיוון. יש פה יותר מחוויה של יחיד. ישנה פה חוויה של דור ששומע את הקול הקורא לו מתוך היקום השואג".

 

ומוסיף ומציין בן־אהרן: "אם נדמה כי התיבות שנטל שלונסקי מספר שמואל א' מקרבות את יצירתו לתחום מדרש הפסוקים ומרחיקות אותו משמו 'התגלות', הרי בא מכתבו של הראי"ה קוק ומעמידנו על טעותנו". ואכן, אלה כתוביו של הרב קוק: ב"ה ט"ו מנחם אב, ירושלים

לכב' המשורר ר"א שלונסקי הי"ו

נהניתי מיפעת שירך "התגלות" שהופיע בגליון "הפועל הצעיר" האחרון. יש בו משום שפע הלב הבא לעורר לקול ה' הקורא לנו מקרב מעמקי נשמתנו, קול ה' בכוח ובהדר וממלא כל העולמות כולם יצירות עולמים על גבול התעלומה עומדים מוכנים להתפרץ באורות מאופל, מלאי שירה, לקומם חיבת הארץ חמדת עולמים.

המבטא שלך על אצבע ברק כבר יש לו סמוכים בדברי הרמב"ם ז"ל "והרי אנו דומין למי שהבריק לו הברק והוא בליל חזק החושך" (הקדמה למורה נבוכים). בהשראת הנבואה דיבר רבנו, ואותה התגלות מהותית כפי אותה המידה שהשירה מגלה את תוכנה.

והנני מברך אותך שתזכה להמריא בשירתך למרומי הקודש של תחייתנו הלאומית ולדבר שיר לקראת עם חי המתעורר מול השחר הבוקע אורו ועולה על אדמת מטענו, כנפשך היקרה ונפש המברכך מהר הקודש מירושלים,

הק' אברהם יצחק הכהן קוק

בשולי כתובים אלה מדגיש בן־אהרון את רחשי לבו של הרב קוק לרוח בוני הארץ: "אישור שכזה למשמעות שירו של א. שלונסקי מעיד על קשב בלתי מצוי שהיה בנשמתו של הראי"ה קוק לזרמי הרוח שעלו ופרצו במעלה ההגשמה הציונית, ודווקא במחנות החלוצים, בחצרו של השמאל שבציונות".

למקרא הגילוי של "התגלות" כפולה זו, נראה שאבא כתב ליריב בן־אהרון דברי הערכה, ותהה היאך הגיעו לידיו שתי היצירות, שכן גלגולן של אלה מצוי במכתב תשובה שכתב יריב לאבא:

כ"ד חשון תש"מ

לכבוד הרב משה צבי נריה שלום וברכות,

שירו של א. שלונסקי "התגלות" נדפס בשנת 1924 ב"הפועל הצעיר" תרפ"ד, גיליון 8-9. ולא מקרה הוא ודאי ששיר זה הוא הראשון בכרך הראשון (בין דלת כרכים) של המשורר.

על מכתבו של הראי"ה קוק ידעתי זה מספר שנים מפי חברים שונים. את נוסחו המדויק הבאתי מתוך מאמר ב"על המשמר" מיום 2.12.77 פרי עטו של אברהם ביק (שאולי) תחת הכותרת "התגלות האור והברק – מכתבו של הרב קוק לאברהם שלונסקי".

תמהני מדוע (והאם) לא הופיע המכתב באגרות הראי"ה קוק. האם זו רתיעה מתוכנו של המכתב וגניזתו, או שמא קצרה יד העורכים (וידיעתם) מלהשיג את עותק המכתב שאברהם ביק כן הצליח להשיג?

לפי מיטב ידיעתי זהו "המכתב", ואין שני לו.

והיה נא שלום, מיריב

חיתום נאה לגילויי "התגלות" אלה מביע אבא בשורותיו (ליקוטי הראי"ה ג, עמ' 171):

מרן הרב זצ"ל היה נרגש למקרא השיר של שלונסקי, שמקורו תנכי, הואיל וראה בו את הקשר הפנימי של אדם מישראל אל המקורות והיניקה מהם. הוא הבחין בו את הקשב הפנימי לקול הקורא של הנשמה, לקול אלוקים המהלך בתוך האדם היהודי – 'אותיותיה של תורה החיות בעוז קודש בנשמתו של כל אחד ואחד מישראל' (כתי"ק). מכתבו של הרב הוא גם ביטוי לאמונתו הכללית ששירה אמיתית נובעת מעומק הנשמה האלוקית, ונפש אמן מוכרחה להיות פתוחה לקודש. וכך פסק הרב את פסוקו ברשימותיו השוטפות ממעיין מחשבתו: "אין שירה בעולם שלא תופיע בה קדושת אמונה בזהרורי אורותיה" (כתי"ק). ואם בכל שירה אמיתית הדברים אמורים, על אחת כמה וכמה בשירה הקשורה "במרומי הקודש של תחייתנו הלאומית".