תורת המשחקים: צדיקי החסידות ראו בסביבון כלי לשינוי תודעתי

מסופר כי באחד מימי החנוכה, לאחר הדלקת הנרות, ישבו שני חסידים בבית מדרשו של ר' נחום משטפנשט ושיחקו בדמקה. לפתע נכנס רבי נחום, והשניים נבהלו מאוד מפניו. שאל אותם הצדיק: "האם אתם יודעים את כללי המשחק?". השניים שתקו, ורבי נחום השיב: "אני אגיד לכם את הכללים. לפעמים אתה נותן אחד כדי להרוויח במקומו שניים; אינך יכול ללכת שני צעדים בבת אחת; עליך להתקדם תמיד למעלה, ולא לסגת לאחור. אבל אם הגעת למעלה – כעת מותר לך לצעוד להיכן שתרצה".

מהסביבון ועד קיבוץ קליה: על ראשי תיבות בדיעבד

סוד הסביבון: התנועה המתמדת של החיים

הסופגניות של המאפיות האלה שוות את הביס שלכם

סיפור חביב זה מגלם יחס דואלי אל המשחק. החסידים המשחקים סבורים כי המעשה ייתפס על ידי רבם כלא ראוי, אבל הרבי אינו גוער בהם אך גם לא משבח אותם, אלא בוחר באופציה שלישית – הוא קושר את המשחק לעולם הקדושה. רבי נחום מוצא בכללי המשחק הדרכות רוחניות בעבודת השם: להתקדם במתינות צעד אחרי צעד, לשאוף תמיד למעלה ולא לסגת, והכלל האחרון מתייחס לעבודת הצדיק שהגיע "למעלה", וכעת יכול "ללכת להיכן שירצה" מבלי לרדת ממדרגתו.

חיבור המשחק לעבודה הדתית משתייך למגמה כוללת יותר בתנועת החסידות, שהשיבה אל חיק החיים הדתיים תחומים יצירתיים רבים שאבדו מהם במשך השנים, ונתנה מקום ומשמעות לביטויים יצירתיים כמו סיפור, ריקוד וניגון, זאת לעומת העולם הטרום־חסידי שבו הושם דגש על למדנות ודקדוק הלכתי. החסידות, שדגלה בתפיסת הבעש"ט "בכל דרכיך דעהו", ביקשה להחיל את הקדושה על כל תחומי המציאות, כולל אלו שנתפסו עד אז כ"דברי חולין", ובכלל זה המשחק.

פרופ' דוד אסף מביא במאמרו "'בת דינו להלקאה' – החסיד כאדם משחק" כמה עדויות למשחק פיזי בעולם החסידי, ובכלל זה תופעות של התהפכות (גלגול או עמידת ידיים), דחיפות הדדיות ואף מכות ממש. פרופ' צבי מרק מצביע על קיומו של ממד משחקי בעבודה הדתית כולה, כפי שמשתקף מסיפורו של ר' נחמן מברסלב "מעשה ממלך עניו".

אי אפשר לטעות פעמיים

לעומת הסיפור, הניגון והריקוד, שבמידה רבה נתפסו כחלק מעבודת השם החסידית וכדרכים לגיטימיות להגיע לדבקות, מקומו של המשחק קשה יותר להגדרה, והוא תלוי הקשר ונסיבות. אדגים זאת בסיפור חסידי אחר, שאף הוא התרחש בימי החנוכה:

מעשה בחסיד שנתן לרבו, החוזה מלובלין, פתקה ובה שם של איש מסוים כדי שיברך אותו. החוזה ראה את הפתק וירק לאות בוז. בערב ניסה החסיד את מזלו שוב, והגיש פתקה עם אותו שם. הפעם אמר לו החוזה כי "איש זה מאיר וזורח בכל העולמות". לאחר מכן הסביר החוזה כי בפעם הראשונה שקיבל את שמו היה האיש משחק בקלפים, ואילו בפעם השנייה הדליק נרות חנוכה (על פי "סיפורי חסידים" להרב זווין).

לעומת משחק הקלפים, שנקשר לא רק לביטול זמן ולמנהגי הגויים אלא גם להימורים אסורים, משחק השחמט היה מקובל יותר בקרב החסידים ורבותיהם. כמה סיפורים חסידיים מעידים על צדיקים שונים ששיחקו בשחמט, בהם ר' שמחה בונים מפשיסחה, ר' נחמן מברסלב וכמה מאדמור"י חב"ד. מפורסמת התמונה שבה נראים הרבי האחרון מלובביץ' וחותנו הרבי הקודם רכונים על לוח שחמט בעיצומו של משחק.

גם למשחק השחמט ניתנה פרשנות הקושרת אותו לעולמות הקדושה. באחת מהתוועדויותיו הראשונות של הרבי מלובביץ' נכח שחמטאי יהודי, ולכבוד המאורע הוקדשה השיחה למציאת משמעות והדרכה בעבודת השם מתוך משחק השחמט. הפרשנות שנתן הרבי למשחק הייתה ברוח הסיפור שבו פתחנו אודות רבי נחום משטפנשט: הרבי ראה את חיילי המשחק (ה"רגליים") ההולכים צעד אחד צעד כמקבילים לנשמות עם ישראל; את הכלים המדלגים כמה צעדים (פרש, רץ, צריח) הקביל למלאכים; את המלכה לספירת המלכות, והמלך מסמל כמובן את מלך מלכי המלכים הקב"ה. בדומה לרבי נחום, גם הרבי מלובביץ' הדגיש את יכולתו של החייל הפשוט להגיע מקצה הלוח למדרגה גבוהה וליכולת רבה יותר, וזאת בניגוד לכלים האחרים, "המלאכים", שאינם יכולים לעבור שינוי כזה.

נדמה כי דבריו אלו של הרבי, שתועדו בספר "ימי בראשית", נאמרו ברצינות, ועם זאת אין ספק שיש בהם לא רק יצירתיות אלא גם אלמנט משחקי. ניתן לראות דמיון בין הפרשנות היצירתית ובין המשחק: שניהם כפופים למערכת כללים ברורה ומדויקת, היחס לשניהם רציני מאוד, אך הם כוללים גם הנאה ויצירתיות.

לעומת סיפורים אלה, אצל ר' שמחה בונים מפשיסחה הקישור לעבודה הרוחנית ניתן תוך כדי המשחק. מסורת חסידית מספרת כי בעת שהיה משחק שחמט היה ר' שמחה בונים משמיע אמירות הנשמעות לשתי פנים, כמו "הוי זהיר וער למען לא תצטער", כדי לעורר את שותפו למשחק לחזור בתשובה. סיפור אחר מתאר כיצד שיחק עם אדם שהוא רצה להשפיע עליו. בזמן המשחק עשה ר' בונים מהלך שאינו נכון, ומיד לאחר מכן ביקש משותפו למשחק לחזור בו מאותו מהלך והלה נעתר לו. בהמשך המשחק שוב "טעה" ר' בונים במהלך לא מוצלח, ושוב ביקש משותפו לחזור בו. הפעם, כצפוי, הלה לא הסכים, שהרי טעות אינה נסלחת פעמיים. ר' שמחה בונים, שאך חיכה לרגע הזה, הפנה את תשומת ליבו של האיש לחטאיו באומרו כי גם הקב"ה אינו סבלני לאותה טעות או לאותו חטא שוב ושוב.

גם בסיפור זה, כמו קודמיו, לשימוש היצירתי בסיטואציה של המשחק יש ערך מוסף. הדרכות רוחניות שכאלה נאמרו, כמובן, גם ללא התפאורה של המשחק, אך אני בטוח כי חסידיו של ר' נחום לא שכחו את שאמר להם בערב חנוכה, אמירותיו של ר' שמחה בונים נכנסו ללב השומע במשחק יותר מאשר בבית הכנסת, ודבריו של הרבי מלובביץ' מקבלים ערך מיוחד בשל הזיקה המפתיעה לעולם המשחק.

משחק המחבואים שנכשל

ברצוני להציע כי קיים קשר בין האמירות היצירתיות הקושרות את משחקי הדמקה והשחמט לעבודה הדתית ובין אופיו המיוחד של המשחק. לשם כך איעזר בתיאוריה של הפסיכואנליטיקאי האנגלי דונלד ויניקוט, שעמד לראשונה על חשיבותו של המשחק להתפתחות התקינה של ילדים וראה בו מוליך לחיים יצירתיים. בתארו את תפקידו של המשחק הוא כותב: "משחק מסייע לגדילה, ולפיכך לבריאות; משחק מוליך אל יחסי קבוצה… ולבסוף, הפסיכואנליזה התפתחה כצורה משוכללת של משחק בשירות התקשורת של האדם עם עצמו ועם אחרים" (ויניקוט, משחק ומציאות).

את הממד הפסיכולוגי של המשחק ניתן למצוא אולי גם במפגשים כמו אלה של ר' שמחה בונים ור' נחום עם חסידיהם, שרוח משחקית שרויה עליהם, ומטרתם, כמו בטיפול, להניע את שומעיהם לשינוי תודעתי או לחשיבה מחודשת.

אחת מאמירותיו המעניינות של ויניקוט היא ביחס לשאלת מיקומו של המשחק. הוא מציע לראות אותו כמתרחש ב"מרחב הביניים", מקום שאינו פנים ואינו חוץ, שוויניקוט קורא לו גם "המרחב הפוטנציאלי", ולדעתו הוא מקומו של המשחק ושל "החוויה התרבותית כולה". דומה כי השהות במרחב הביניים היא שמאפשרת מפגש לא שגרתי בין הרבי וחסידיו, ויציאה מתבניות מוכרות אל חשיבה יצירתית ומחודשת.

יצירתיות ומשחקיות מאפיינות גם את ההסברים השונים שניתנו למשחק בסביבון בימי החנוכה. מנהג זה, שככל הנראה התגלגל ממחוזות נוכריים, הפך במרוצת השנים לחלק בלתי נפרד ממנהגי החג גם בחצרות החסידים, ולפיכך קיבל משמעויות והסברים רבים. אחד מן הרעיונות המפורסמים הוא של ר' צבי אלימלך מדינוב, בספרו "בני יששכר" (מאמר חודש כסלו, ב, כה), המקביל את צדדי הסביבון לארבע המלכויות (בבל, פרס, יון ורומי) ואת הנקודה האמצעית, מרכז הכובד, לעם ישראל. לפי דברים אלו, כשאדם מסובב את הסביבון הוא גורם לביטולן של המלכויות, המקבילות ל"קליפות", מפני הקדושה. אמירה נוספת משמו גורסת כי "אם מסובבים למטה מסתובב למעלה", דהיינו שיש למשחק בסביבון יכולת השפעה וביטול הקליפות בעולמות העליונים.

יחס רציני שכזה למשחק בסביבון ניתן למצוא גם בסיפור של חסידי דז'יקוב, ובו מתואר כיצד שיחק האדמו"ר רבי מאיר הורוביץ (1818-1877) בסביבון עם בנו רבי יהושע, ותוך כדי משחק אמר הבן "עכשיו אני אזכה". בתגובה לאמירה זו החווירו פניו של האב. באותה שנה, מספרים החסידים, הסתלק רבי מאיר לעולמו, והבן התמנה לאדמו"ר במקומו. מובן שבמקרה מעין זה כבר לא ניתן לדבר על "חדוות משחק", וגם מרחב הביניים, המרחב המעברי, מתערער. סיפור זה מהדהד את דבריו של ויניקוט ביחס לחרדה. הרגשת החרדה היא פעמים רבות מניע של המשחק, שמהווה דרך מוצלחת להשתחרר ממנה ולהפיג אותה, אך היא עלולה גם להרוס את המשחק: "כשהחרדה גדולה מדי הילד חדל לשחק".

על פי אמירה זו ניתן לאפיין משחק מוצלח ככזה שמבטא את העולם הרגשי על החרדה שבו, אך אינו גורם להצפה ולשיתוק שאינם מאפשרים משחק. גם על משחק לא מוצלח יש לנו עדות בסיפור חסידי. הסיפור מתאר ילד ששיחק במחבואים עם ילד נוסף, אך אף שחיכה עוד ועוד, חברו לא בא לחפש אותו. הילד, שלימים נודע כרבי יחיאל מיכל מדרוהוביץ', בא לדודו ר' ברוך ממז'יבוז' בבכי ובכעס, וטען כי הוא מתחבא אבל חברו לא מחפש אותו. התרגש רבי ברוך ואמר: גם הקב"ה אומר כך, אני מסתתר ואף אחד לא מחפש אותי.

לאור הסיפורים שהובאו ניתן לומר שהקב"ה מסתתר אפילו במה שנראה כמשחק פשוט, אך נדרשת יצירתיות וחשיבה משחקית ולא שגרתית כדי למצוא אותו שם.

שורי חזן הוא תלמיד מחקר בקתדרה לחסידות באוניברסיטת בר אילן, ביבליותרפיסט ומנחה קבוצות