בשילוב של תורת ברסלב בחינוך הדתי-לאומי יש גם כשלים וסכנות

"רבי נחמן, אבא של כולם", זועק הקול מתוך המגבר, ומאות בנות האולפנה מקפצות בהתלהבות בליל סליחות, וידיהן נשואות אל על: "אומן אומן ראש השנה, אומן ראש השנה". פזמונים מתוך הרפרטואר של מפיצי נ־נח־נחמ־נחמן־מאומן נשזרים בטבעיות בריקודי הסיום במוסדות החינוך הדתיים־לאומיים. חידוש כזה לא היה בעולם: בתוך שני עשורים נעשו מסריה וסמליה של חסידות ברסלב, עמוקים לצד פופולריים, לבני בית בחינוך הדתי־לאומי.

על הרקע הזה ביקש ד"ר רועי הורן להתריע במוסף זה מפני הסכנות שטמונות בתורת ברסלב לחינוך הדור הצעיר ("אש זרה", גיליון פרשת כי־תבוא). הורן התמקד בתופעת אליעזר ברלנד, וטען כי לנאמנות הטוטאלית של מאות מעריציו, גם לאחר שנחשפו פשעי האיש, ניתן למצוא שורשים בהגות הברסלבית: אמונה שלמה בצדיק ובתורתו גם כשמעשיו נראים משונים. הורן רואה בתופעת ברלנד "איתות בוהק המזהיר אותנו מפני התבטאויותיו הקיצוניות של ר' נחמן, וקורא לנו – מורי משנתו – לתווך ואף לבקר אותה כשצריך". פרשת הטענות נגד הרב צבי טאו מלמדת כי לא רק בברסלב קיים יסוד זה, כאשר מקרב תלמידי הרב נשמעו קולות השוללים אפריורית את האפשרות שהרב חטא,אף אם יתגלו ראיות על כך.

• "אני לא מסוגל לצפות אפילו בפרק אחד של פאודה. לא יכול להתקרב לזה"
• על איזה נס לגיטימי לקבוע חג? חנוכה מזווית קצת אחרת
• "פוחדים מסרטן": פלסטינים שורפים פסולת ומסכנים את בריאות התושבים בראש־העין

הרב יום־טוב חשין, מוביל המאבק בברלנד מטעם זקני ומנהיגי חסידות ברסלב ("בברסלב בוערת אש קודש", גיליון פרשת וילך), הגיב מעל במה זו לדבריו של הורן: "בכל ספרי ברסלב לדורותיהם אין ולו אזכור בודד לכך שלאי־מי בעולם, יהיה הצדיק הגדול ביותר… מותר לחרוג חלילה ולו כקוצו של יו"ד מההלכה הפסוקה והמקובלת". לשיטתו, ברלנד עיוות את תורת ברסלב מן הקצה אל הקצה, ומכאן ההתנגדות וההוקעה הגורפות כלפי מנהיג שובו בנים מטעם כל שומרי גחלתו של רבי נחמן. דווקא הנטילה הסלקטיבית מתורת ברסלב, אליבא דחשין, היא שהביאה את ברלנד להיכן שהגיע.

הרב חשין כתב מדם ליבו, אולם לטעמי החמיץ את לב העניין. הטענה איננה חלילה שר' נחמן עצמו הטיף לעבור על איסורי תורה או הביע סלחנות לכך. הטענה היא כי בתורת ברסלב, ובייחוד בתורת הצדיק שלה, ישנו שורש אנרכיסטי־כיתתי שחובה על כל איש חינוך להיות ער לו ולהתריע מפניו. אנסה לתרום להבהרת הטענה הזו ולהדגימה.

הכל "מניעות"

"מעשה ברב אחד שלא היה לו בנים, אחר כך היה לו בן יחיד, וגידל אותו והשיא אותו", כך פותח ר' נחמן מברסלב את הסיפור "מעשה מרב ובן יחיד". זהו אחד הקצרים מבין סיפורי המעשיות שלו, וכנראה גם אחד הבהירים. הסיפור עוסק לכאורה בסוגיות הליבה של חינוך המתבגרים – שאלת הפלורליזם בחינוך, התמודדות הורית עם נער המחפש לו דרך משלו, וכמובן סוגיית היחס לצדיק.

הרב־האב חינך את בנו הלמדן וגידלו לתפארת, אולם הבן חיפש משהו מעבר, שלמות שהוא לא מצא בחינוך של אביו. חבריו של הבן יעצו לו "שייסע לאותו צדיק". הבן שיתף את אביו בתחושת החסר המעיקה וסיפר על כוונתו לנסוע אל "אותו צדיק". אולם האב, המייצג בסיפור שמרנות, מסורתיות וגם מידה של התנשאות, מנע זאת מהבן בתואנה ש"אתה למדן יותר ממנו ומיוחס יותר ממנו". תחושת החיסרון ובקשת השלמות לא הרפו מהבן. שוב ושוב יעצו לו חבריו לנסוע לאותו צדיק, שוב ושוב הניא אותו האב. לבסוף נכנע האב והסכים, אולם בתנאי שייסעו יחדיו. האב קיווה כי יצליח להוכיח לבנו שאין ממש בצדיק הזה שרבים נוהים אחריו, ואף נתן סימן: אם יארעו תקלות בדרך, אות היא מן השמים כי נסיעתם אינה רצויה. ואכן, לאחר תאונת דרכים שאירעה למרכבתם, נאלצו השניים לסוב על עקביהם. שוב הפציר הבן, שוב נסעו, שוב תאונה שנראית בלתי טבעית, שוב חזרו. והבן נותר עם תשוקתו לנסוע לצדיק. שוב יעצו הנערים כי ייסע, הבן שכנע את אביו שסימנים משמיים אין בהם ממש, והם נסעו בשלישית.

עד כאן זהו סיפור על נפש גדולה השואפת מעלה, על עקשנות נעורים הנאבקת בקיבעון הדור הקודם, וכיצד כל אלו גוברים על אותות מפוקפקים משמיים. אך בנסיעתם השלישית של האב והבן קורה משהו אחר. הפעם בדרכם אל הצדיק אין אות משמיים, אלא ראיה ברורה מבשר ודם. בהיותם במלון שוחחו השניים עם סוחר שהזדמן לשם, ולא ידע להיכן פניהם. כמסיח לפי תומו התייחס אל אותו הצדיק, וכך אמר: "זה? הלא קל הוא! כי אני נוסע עכשיו ממנו, ואני הייתי שם שהיה עובר עבירה". הנה ראיית הזהב: אדם שמכיר את האיש מוסר לפי תומו עדות מכלי ראשון כי מדובר בעבריין. האב מכריז מיד כי לא רצוי להמשיך לנסוע אל אותו צדיק, והם חוזרים לביתם.

כיצד ראוי לנהוג נוכח מידע חדש שכזה? אפשר היה לנהוג כמו האב ולשמור מרחק מן העבריין המתחזה לצדיק, וניתן היה לנסות לברר ממקורות נוספים האם הסוחר דובר אמת. אבל ר' נחמן קובע ששתי הדרכים שגויות. הנה סוף הסיפור: לאחר שחזרו לביתם נפטר הבן, ונגלה לאביו בחלום כשהוא כועס מאוד: אם תיסע אל אותו צדיק, תבין על מה הכעס. לאחר הישנות החלום והישלשו נכנע האב ונסע. בדרך פגש את הסוחר, וזה התוודה בפני האב כי איננו אלא השטן בכבודו ובעצמו, שהתגשם בגוף אדם. הוא אשר חולל את תאונות הדרכים כדי להניאם מלפגוש בצדיק, הוא אשר התחזה לסוחר שהפיץ עלילות על הצדיק.

רק כעת, לאחר שהמית את הבן, מתיר השטן לאב לנסוע לצדיק. כעת כבר אין כל חשש, אבל אילו היה הבן נפגש עם הצדיק היה החיבור ביניהם מביא את המשיח. לא פחות. לא אתן לזה לקרות במשמרת שלי, אומר השטן, צוחק את צחוקו ונעלם.

סיפור זה, בן מאתיים השנים, מבהיר היטב את תופעת ברלנד: השטן (המשטרה, התקשורת) מפיץ עלילות נגד הצדיק (ברלנד, כמובן), ואנו הכמהים להבאת הגאולה נבחנים ביכולתנו להתגבר על המניעה הזו ולדבוק בצדיק. מפת הדרכים ששרטט ר' נחמן מאפשרת דרך אחת בלבד.

אבל חומר הנפץ שבסיפור הזה גדול הרבה יותר, שכן בעקבותיו מתברר שאין בעולם הזה קריטריון לבחינה, למחשבה ולביקורת על מאומה. לא מידע, לא היגיון, בוודאי שלא נורמות חברתיות – כולם כאין וכאפס. לא עצה של בן משפחה (ואפילו רב), לא מסורת, לא מוסר אבות ולא תורת אימהות. כל אלו אינם יכולים לעמוד בפני היעד הרוחני (שלפחות בהקשר הזה השגתו עוברת דרך ההידבקות בצדיק). ואם יש דבר שעומד בפני היעד הרוחני או מעורר ספק לגביו הריהו "מניעה", מעשה ידי השטן. מעתה אפוא כל מה שנראה בעיני בשר ודם – מוטל בספק. אסור ליפול בפח, אסור לשחק לידיו של השטן. כדי להביא את הגאולה לעולם ולעצמנו חובתנו להתעלם מכל אלו, להתגבר על כל המניעות ולחתור אל היעד הרוחני השלם.

חשוב להדגיש שאין מדובר בנחישות ה"רגילה", הנחוצה לכל אידיאליסט או חלוץ שרוצה לחיות חיי ייעוד. העוצמה והטוטאליות של ההתמסרות שתובע הרבי מברסלב, לצד החובה לעצום עיניים מול כל מסר ריאלי או רציונלי, משווים להליכה בדרך הזו מאפיינים כיתתיים מובהקים.

ללא איזונים ובלמים

ר' נחמן סיפר את הסיפור הזה על עצמו. אירועים כמו אלה בוודאי התרחשו במציאות, נוכח המתנגדים שקמו לו עוד בחייו מקרב ה"למדנים" ומצד אדמו"רים אחרים, וניסיונותיהם להרחיק ולהזהיר את הציבור מפניו. הוא פונה אפוא אל שומעי לקחו ומחזקם: דבקותכם בי טובה לכם וטובה לעולם. אל תקשיבו לסביבה החברתית המפיצה עליי שקרים כאילו אני עובר עבירה. אל תתרגשו מן המשוכות הגשמיות. אלו הן מניעות, ניסיונותיו של השטן להרחיקני מכם, ואתם ואני יודעים כי אני צדיק של אמת. האם לקח רבי נחמן בחשבון כי הסיפור ישפיע על רבים גם אחרי מותו?

חִשבו נא על בני דורנו, על מי שהחל להתקרב אל משפיע ברסלבי כריזמטי, חי או מת. מרגע שנכנס אל הפרוזדור, אין כמעט דרך חזרה. כל הרהור, כל ספק, כל עדות, הריהם "מניעה" שאנו נבחנים ביכולתנו להתגבר עליה. כך באשר לדבקות בצדיק, כך באשר לכל עניין הקשור באורח החיים הברסלבי. הוסיפו לכך את התפיסה הברסלבית הכללית השוללת ביקורת וחקירה בענייני אמונה, ודמיינו מה עלול לקרות לחוזר בתשובה או לנער דתי־לאומי שמתחיל להתקרב לתורת ברסלב. גיל הנעורים מועד ממילא לנהייה אחר דמות כריזמטית או אחר דרך המציעה אידיאל שלם ונטול פשרות. הסכנה איננה רק בכניסה לכת המאוגדת סביב עבריין, אלא גם באימוץ אורח חיים שאין בו איזונים ואין בו בלמים, אלא התמכרות מוחלטת ל"עבודת השם" בלי כל דין וחשבון לעולם הזה ודרישותיו.

הורים רבים לצעירים שנעשו חסידי ברסלב מכירים זאת אישית. כותב שורות אלו הוא אחד מהם (ועל כן כותב תחת שם־עט). בסיפורו של ר' נחמן, האב הוא זה שבדרכו השגויה ותפיסותיו השמרניות מנע גאולה מהעולם. אולם בחיים האמיתיים ההורים פוגשים חוסר אונים מול הבן שנתפס לאמונה הוליסטית וטוטאלית, אמונה המלווה במעטה הגנה שאין דרך לחדור. שוחחתי עם לא מעט הורים כאלה, ובהם גם רבנים חשובים. התחושה המשותפת היא שאין עצה ואין תבונה לאחר שהבן נכנס אל הפרוזדור הברסלבי ונלכד במעגל ההגנה הרואה בכל הרהור או ביקורת משום "מניעה", ניסיון של השטן לעכב את המפגש עם צדיק האמת.

מנגד צריך להודות שסיפור המעשה ברב ובן יחיד אכן מאתגר ומעורר מחשבה. הוא מעלה בחדות את שאלת הפלורליזם והליברליזם בחינוך, ותובע מכל הורה חשבון נפש נוקב עם עצמו – האם הוא מאפשר לילדיו להתפתח בכיוונים שנפשם חפצה, או שמא מנסה לעצבם בכפייה בדמותו שלו. ר' נחמן כדרכו לא נותן מנוח ולא עושה הנחות. אולם המסר הטוטאלי שיש בסיפור הזה בעבור נער – מסר ברסלבי שהסיפור רק מגלה ומבהיר – הוא חומר נפץ. ובחומר נפץ אין לגעת לפני שינון קפדני של הוראות בטיחות ונקיטת טווחי ביטחון.

האם מוסדות החינוך הדתיים מחזיקים בהוראות בטיחות כאלה? האם ישנה מודעות לפוטנציאל? ספק רב. במו עיניי ראיתי כיצד בישיבה תיכונית ידועה הומחז הסיפור והוצג על ידי תלמידי י"ב בפרויקט הסיום. המסר לתלמידים רדיקלי: לכו חפשו בכל אשר תפנו, התעלמו ממסורת הוריכם, התרחקו מן התבונה ומן הביקורת, ומי שיבקש לעכב בידכם אינו אלא שטן. שמעו לעצת הילדים ולא לעצת הזקנים.

תשליל לתפיסה הדתית־לאומית

תורת ברסלב מאתגרת את אזור הנוחות הדתי־בורגני. ר' נחמן קורא לאדם המודרני לצאת מתוך תבניות החשיבה המקובלות, לא להסתפק בדתיות כמצוות אנשים מלומדה. תורתו מציבה בפנינו אלטרנטיבה פוסט־מודרנית שהקדימה את זמנה. במובן הזה – התיאולוגי, הנפשי והחינוכי – יכול העולם הדתי־לאומי לדלות אוצרות רבים מן העושר הטמון בתורת ברסלב. אולם במישור המעשי מסריה של תורה זו הם תשליל כמעט מושלם של תפיסת העולם של החינוך הדתי־לאומי, בכל מובן מן הקריטריונים הקלאסיים שאפשר לחשוב עליהם.

אמנה כמה מהם: היא מעודדת את חסידיה להשליך יהבם על א־לוהים לבדו, בעוד התפיסה הדתית־לאומית קוראת ל"השתדלות" – עבודה, השתלבות בעולם המעשה והיצירה, וחיזוק מדינת ישראל; היא רואה את פסגת העבודה הדתית כעבודה אישית־פנימית בממד אנכי בין אדם לאלוהיו, בעוד הדגש בתפיסה הדתית־לאומית ניתן לתיקון עולם, לנטילת אחריות חברתית וציבורית; היא מציבה לגברים סטנדרט של התרחקות מוחלטת מנשים, בניגוד לתפיסת החברה הצנועה המעורבת (במידות שונות); היא מציבה יעד של ביטול יצר המין ויצר הממון, בעוד החינוך הדתי־לאומי קורא לקדשם ולתעל אותם לטוב וליצירה; היא בזה להישגי המדע, הטכנולוגיה והתרבות, מזלזלת ברפואה המודרנית ובכל "חכמה" שאינה תורת ברסלב, בעוד התפיסה הדתית־לאומית קוראת לסינתזה בין תורה למדע, בין יהדות לקדמה טכנולוגית ותרבותית. במובנים האלה תורת ברסלב היא מן התפיסות הרחוקות ביותר בחרדיותן מן הדרך הדתית־לאומית.

ראוי אפוא לדון בשאלת מקומה של תורת ברסלב בחינוך תלמידים. ראוי שחכמים ייתנו על כך את דעתם. אך ראשית חכמה ראוי שמלמדיה יאמצו את דבריו הנכוחים של רועי הורן: "על כל מי שמשנת מוהר"ן קרובה לליבו, מוטלת האחריות במשנה תוקף, למתקם ולעדנם; לאסוף גחלים מתוך האש הבוערת, אך גם לשפוך מים היכן שצריך".

אריק אמיתי (שם בדוי) הוא איש חינוך העוסק במדיניות ציבורית