משהו יהודי מתעורר באפריקה. בעשור האחרון אנשים רבים באפריקה עוברים תהליכים רוחניים. חלקם נוטים לכיוון האוונגליסטים ואחרים פונים ליהדות. כתוצאה מכך יש כיום באפריקה אהדה גדולה ליהודים ולמדינת ישראל. קבוצות נוצרים שונות מאמצות מנהגים יהודיים ומדי שנה יותר ויותר אנשים מזדהים עם היהדות. כמו כן יש קבוצות של מתייהדים – שונים מאוד ממה שהיינו קוראים ה"מיינסטרים" היהודי – המוצאים את היהדות מרתקת ומעוניינים להצטרף לעם היהודי. כך היהדות הולכת ותופסת מקום של כבוד ביבשת עד כדי כך שיש הטוענים שבעוד כמה שנים היהדות תהיה הדת המרכזית באפריקה.
בתוך התהליכים הללו, מעניין לגלות את שבט הלמבה בזימבבואה. בני הלמבה הם קבוצה הטוענת שנים רבות שהיא ממוצא יהודי. לפי המסורת שלהם הם הגיעו בספינה לאפריקה ממקום מרוחק מאוד בשם סנה, בצדו השני של נהר הפוסלה. מדובר בסוחרים יהודים שהגיעו מתימן לאפריקה לצורך מסחר בזהב וסחורות אחרות. חלק גדול מהמסורות של השבט מועברות בסיפורים ובשירים שבטיים וגם העובדה שהם הגיעו מצפון מופיעה בשירים אלו. למשל: "אבותינו עברו ובאו והיוו את השושלת הראשונה ממקום הנקרא סנה. הם אכן היו סוחרים אמיתיים, כיוון שלא פחדו!". בגלל הזיכרון הזה של חציית הים כדי להגיע לאפריקה, בני הלמבה המסורתיים נוהגים לשפוך מים בקברים שלהם כסמל לעזרה לנפטרים לחזור למקום המקורי שממנו באו.
שבט הלמבה איננו הומוגני. אמנם הם מאוחדים בהיותם שבט אתני עם מסורות ייחודיות, אבל בתוך השבט המונה כ־70,000 אלף איש ואישה רוב הציבור הוא בעל אמונה נוצרית, אחרים מוסלמים ומעטים נמצאים בתהליך חזרה ליהדות (כ־2,000 איש). הזהות של הלמבה היא יותר שבטית מאשר דתית או יהודית. שבט הלמבה הוא שבט סגור. השבט נוהג להוציא מתוכו את אלו שלא שומרים על מסורות השבט, אבל לא ניתן להצטרף לשבט מבחירה ומרצון. גם אלו מבני השבט שהם בעלי דתות אחרות הם בעלי תודעה שהם צאצאי יהודים אתניים.
חלקו של השבט מתגורר בעיר הררה בזימבבואה ואחרים בכפרים מחוץ לעיר, בעיקר במחוזות לימפופו ומפומלנגה בדרום אפריקה ומוזמביק ובחלקים הדרומיים של זימבבואה. זימבבואה היא מדינה נוצרית ולכן במשך השנים בני הלמבה הסתירו את יהדותם, שכן כדי להיות אזרח במדינה היה צורך להשתייך לדת רשמית. אולם הם שמרו את עצמם נבדלים מהמקומיים והתייחסו אליהם כשונים או זרים. כיום אין בזימבבואה מגבלת דת, אבל עדיין קשה לומר שיש יתרון גדול להכרזה "אני יהודי" במדינה.
מסורות סגורות בשבט
מנהגים רבים של הלמבה דומים למסורת ישראל. הם מאמינים שהם "העם הנבחר" שלהם דת שמקורה באברהם ושהם שונים מאנשים אחרים במדינה. אנשי הלמבה מתפללים ומאמינים באלוהי השמים (בלבד) השולט על כל הבריאה. הם לא אוכלים חזיר או כל בעל חיים שלא נשחט בכשרות שלהם, הם לא מתחתנים עם שבטים אחרים הנקראים "וסנזי" (vhasenzi), הם אינם מערבים בשר וחלב במאכלים שלהם ולא אוכלים דם אלא שופכים אותו על האדמה בשעת השחיטה. שיר למבה ישן מאוד מזכיר את בעלי החיים האסורים באכילה: "יהודי לא אוכל חזיר… יהודי לא אוכל ארנב… יהודי לא אוכל שפן… יהודי לא אוכל את העורב…".
בני השבט שומרים את השבת כיום מנוחה ועורכים לילדיהם ברית מילה. בעבר הם קיימו את ברית המילה ביום השמיני ולפני שנים רבות החלו לעשות זאת בגיל 8 שנים מחשש שהחברים של הילדים יראו את ברית המילה ויזהו אותם כיהודים.
לשחיטה בשבט הלמבה יש מקום של כבוד. 99 אחוז מבני הלמבה מקפידים גם כיום על חוקי הכשרות של השבט. כדי שהשחיטה תהיה כשרה היא צריכה להיעשות על ידי איש שיודע את כללי השחיטה של השבט. זו הסיבה שהם לא אוכלים בשר שנשחט על ידי מוסלמים וגם אם אני הייתי שוחט עבורם הם לא היו אוכלים משחיטתי. השחיטה נעשית בסכין מיוחדת בשם לשידג'ה הטשישיז'ו. לאחר השחיטה הם מכריזים על הבשר כ"בשר נקי" במילים שהן סוד של השבט ורק הם יודעים לבטאן.
רוב מסורות הלמבה מהוות חלק משפת היומיום ונלמדות על פה. הן מועברות על ידי שירים, דקלום, שינון, פתגמים ותפילות. השירים והסיפורים נאמרים בתפילה ובאירועים מיוחדים, כגון בזמן השחיטה הכשרה או בזמן טקס ברית המילה. למעשה כל המסורות עוברות מדור לדור בתורה שבעל פה והן נשמרו במשך שנים כסוד כמוס רק לבני השבט. באחד המפגשים עם בני הלמבה, כאשר ישבתי עם זקני השבט, שאלתי אותם על השירים והמסורות הללו. תגובתם הייתה: "מהיכן שמעת על מסורות אלו? אסור לנו להזכיר את השירים והאגדות בפני אנשים שהם לא מבני השבט, גברים לא מהולים, צעירים מתחת לגיל 16 ונשים. רק מבוגרים מהולים מבני השבט יכולים לשמוע את המסורות". וכך, למרות הפצרותיי לא זכיתי לשמוע סיפורים העוברים מדור לדור בשבט הלמבה.
אגב, בדיקה גנטית של בני השבט גילתה שיש אצלם שכיחות גבוהה של ה"גן הכוהני" האופייני למשפחות כוהנים יהודים וכן שיש להם מוצא גנטי מזרח תיכוני. משפחת הכהונה שלהם קרויה בשם: "בהובה" שהוא שיבוש של השם "יהודה". למשפחה זו יש כרומוזום Y שֶׁכונה CMH (Cohen Modal Haplotype), הידוע כמאפיין של גברים ממקור יהודי. תוצאות המחקר היו ש־50% מכרומוזומי ה־Y של בני הלמבה שנבחנו היו בעלי מקור שמי, 40% היו ממוצא אפריקני־שחור והמוצא של השאר לא היה ניתן לבירור. נראה כי הבדיקות הגנטיות שנעשו לא מזמן מחזקות את הטיעון שלרבים מבני שבט הלמבה יש מוצא יהודי.
אדון עולם בקצב אפריקאי
את השבת עשיתי עם בני הלמבה בהררה ובמשך השבוע ביקרתי במספר כפרים שבהם בני השבט מתגוררים. השבת הייתה מיוחדת ומרגשת. כ־60 מתפללים השתתפו בתפילת השבת. בית הכנסת נמצא בתוך בית ויש בו ארון קודש ובמה. התפילה התקיימה במשך יותר משעתיים כאשר החזן מוביל את הציבור וכל הציבור מצטרף למנגינות השונות. התפילות היו שילוב של מנגינות יהודיות מסורתיות לצד מנגינות אפריקאיות. כך זכיתי לשמוע את אין כא־לוהינו ואדון עולם בקצב אפריקאי.
כאשר הגיע הזמן להוצאת ספר התורה וקריאת התורה, הם הוציאו בהתרגשות רבה ספר תורה קטן מנייר מארון הקודש, העבירו אותו בין כל המתפללים ואחר כך העמידו את הספר על הבמה ובעל הקורא קרא את הפרשה בשפה האנגלית. שבעה עולים עלו לתורה ובירכו בעברית לפני העלייה ואחריה. באופן מפתיע רוב המתפללים והמתפללות ידעו לקרוא בעברית. במקביל לתפילת המבוגרים התקיימה תפילה לילדי הקהילה.
אחרי התפילה התקיים קידוש והציבור שאל אותי שאלות רבות. כיוון שביקרתי אצלם בשבת הגדול, חלק מהשאלות נסבו על חג הפסח הקרב ובא. אחד מחברי הקהילה שאל אותי כך: "כתוב בתורה 'לא ייראה לך חמץ'. אני משבט הלמבה ושומר את מסורת ישראל, אבל אשתי נוצרית והיא מביאה לחם הביתה גם במשך ימי הפסח. מה אעשה כדי לקיים את המצווה?"
במשך הביקור תחושתי הייתה שמה שיוצר את המוטיבציה לחיפוש יהודי הוא רגש וכמיהה אמיתיים כלפי היהדות ולא רצון לתועלת חומרית. כאשר נפרדתי ממארחיי משבט הלמבה הם אמרו לי: "אנו מאמינים שמי שבא לבקר אותנו מביא עמו ברכה, וכאשר האורח נפרד מאיתנו הוא משאיר את ברכתו". תקוותי ותפילתי שכך יהיה. שלום עליכם, אחיי בני הלמבה.
