"הקדשה מריצ'רד גיר שהזמין אותי לקרוא שירים בפתיחת התערוכה שלו"

תכולת הספרייה: ספרי השירה הם הסוסים. בעגלה הנרתמת נמצאים ספרי הפרוזה, הפילוסופיה, האמנות והעיון. שני הספרים העתיקים ביותר הם ספר שיריו של המשורר הצרפתי אנדרי מארי שניֶיה, שנחשב למבשר תנועת הרומנטיקה בשירה הצרפתית. הספר הודפס בסוף המאה ה־19 בפריז, וקיבלתי אותו ממשורר שטען שרוחו של שנייה מרחפת בשיריי. הספר השני הוא "פיקאסו" מאת מריוס ריינאל. הספר הודפס במינכן לפני יותר ממאה שנה וקיבלתי אותו מהשחקנית איה שבא, כמזכרת מספריית הוריה זהרירה חריפאי ושלמה שבא.

מדף קרוב ללב: מדף הספרים עם ההקדשות. הנה כמה דוגמאות: אלן גינזברג מצייר אותי וכותב שאני "טייגר" במבחר שיריו בפולנית ובאנגלית (הופענו יחד בלודז' ב־1993). אדוניס כותב בפתח ספרו "תחיליות" שהוא שמח ששירלי ואני הפכנו לחבריו (הופענו יחד בקטלוניה). ויש גם, בין השאר, את הספר "שלהי המאה", שרפי וייכרט תרגם בתל־אביב ושוויסלבה שימבורסקה מקדישה לי בביתה בקרקוב, ואת ריצ'רד גיר שחותם על קטלוג תערוכת צילומי טיבט שלו, אחרי שהזמין אותי לקרוא שירים בפתיחתה.

שיטת מיון: בחדר האטום, שהוא גם חדר העבודה, אני מוקף בספרי שירה ופילוסופיה. שני המדפים הכי עמוסים הם של ביאליק ואלתרמן. בקיר ליד מדף אלתרמן ממוסגר שירו "על זאת" במהדורת פקסימיליה. השיר ניתן בשעתו על ידי דוד בן־גוריון למפקדי צה"ל ואני קיבלתי אותו מיאיר לפיד. בחדר השני חוגגים הפרוזה והעיון. הסדר שם מקרי בהחלט. המדף העמוס ביותר שייך ליורם קניוק, שהיה חבר קרוב ואשר חלק גדול מספריו קראתי רגע לאחר כתיבתם ולפני שמכונות הדפוס הפכו אותם לספר.

על ארבעה ספרים

מורה נבוכים

רבינו משה בן מימון / פלדהיים

פרופ' שרה קליין־ברסלבי הייתה המורה המופלאה שלי בחוג לפילוסופיה יהודית באוניברסיטת תל־אביב. היא גילתה לנו את אוקיינוס החוכמה הנקרא "מורה נבוכים". לידו מצטופפים חמשת כרכי "פירוש לרבנו דון יצחק אברבנאל על התורה" ושבעת כרכי "עין יעקב", האוסף המסורתי של אגדות חז"ל, שקיבלתי במתנה מחברתי המשוררת נועה שקרג'י.

בבית הקפה האקזיסטנציאליסטי

שרה בייקוול / תרגום: עתליה זילבר / עם עובד, 2016

מדובר בגיבוריי האקזיסטנציאליסטים, ודי להזכיר את ז'אן פול סארטר, סימון דה בובואר או אלבר קאמי, כדי לדעת ששרה בייקוול תפענח את המילה חירות ותצטרף לשורה ארוכה של מפענחי התנועה שהרימה לפילוסופיה את התקרה. ביקוול מראה גם את שולחנות בתי הקפה ובעיקר את היצר, הבשר ואפילו הדם של גיבוריה.

שירים ופזמונות לילדים

ח"נ ביאליק ונחום גוטמן / דביר, 1933

"מִן הַחַלּוֹן/ פֶּרַח עָצִיץ/ כָּל הַיּוֹם/ הַגַּנָּה יָצִיץ/ כָּל חֲבֵרָיו/ שָׁם בַּגַּן/ הוּא לְבַדּוֹ/ עוֹמֵד כָּאן". לא ידעתי בגיל שבע לאיית את המילה בדידות, אבל אי אפשר היה לטעות בה. נחום גוטמן הוסיף חיוך לפרצופי הפרחים שבגן ודמעות לפרח שעל אדן החלון. פרח העציץ, בעיניי, תמיד פונה אל פרחי הגן ומבקש קן לתפילותיו הנידחות

ספר הדקדוק הפנימי

דויד גרוסמן / הספריה החדשה, 1991

לפני כמה שנים, כשקראתי שירים באגף הנשים של כלא סן־וטורה במילאנו, אמרה לי אחת האסירות שהסופר האהוב עליה הוא דויד גרוסמן, הראתה לי כמה מספריו ואמרה ש"ספר הדקדוק הפנימי" הוא הנפלא ביותר. חשבתי באותו רגע כמה יפה שסיפור התבגרותו של אהרון בשמן משכונת בית הכרם בשנות השישים, בוער בידה של אחת שהגיעה לכלא אחרי שרוקנה מבוטיק של עשירים שלוש שמלות כלה בשביל החתן שפעם יהיה לה.