מי היה רבי דוד פרובנצאלו, "הגאון ראש לדרשני איטליאה שהיו בזמננו", כפי שכתב עליו אחד מגדולי הרבנים באיטליה? מה הותיר אחריו בכתב, ומדוע רק מעטים שמעו את שמעו?
ר' דוד פרובנצאלו חי בעיר מנטובה שבאיטליה במאה ה־16. מוצא משפחתו הוא פרובאנס שבדרום צרפת, וככל הנראה אבותיו גלו מחבל ארץ זה עם הגירוש האחרון משם, בסביבות שנת 1500. מאורע זה מצטרף אל שורת הגירושים מאנגליה, צרפת, ספרד ופורטוגל, אשר הותירו את מערב אירופה ריק מיהודים. רוב יהודי איטליה באותם ימים חיו בערי הצפון הלא־רחוק של איטליה, טוסקנה ועמק הפו, וקהילת מנטובה הייתה אחת החשובות שבהן. בקהילות אלה חיו ויצרו רבים מגדולי איטליה שבכל הזמנים ובהם ר' עזריה מן האדומים איש מנטובה, הצעיר לימים מפרובנצלו. דמותו של ר' דוד נותרה חבויה בצילם של חכמים אלה.
ר' דוד הספיק לכתוב לא מעט, אבל רוב חיבוריו אבדו וזכרם עולה רק בכתביו שלו ששרדו וכן בכתביהם של קומץ רבנים איטלקים נוספים. רק שניים מספריו נותרו לפליטה: פירושיו לשיר השירים ולמסכת אבות. את הפירוש למסכת אבות ההדיר באחרונה פרופסור יעקב שפיגל מהמחלקה לתלמוד באוניברסיטת בר־אילן, על פי כתב יד יחידי שנמצא כיום באקדמיה הלאומית ההונגרית בבודפשט. כתב היד של הפירוש לשיר השירים, השמור בספריית האוניברסיטה באוקספורד, עודנו מצפה לראות אור.
כפי שכותב שפיגל במבוא, אפשר שהפירוש למסכת אבות, שנכתב סביב שנת ה'שכ"ה, 1565, לעת זקנתו של המחבר, שרד דווקא משום איחורו. שכן בראש השנה ה'שי"ד, 1553, הועלו באש ספרי היהודים במרכז רומא, ושריפות כאלה נמשכו גם בשנים הבאות ברחבי איטליה. השמדות ספרי היהודים, ובראשם התלמוד, נעשו ביוזמת האינקוויזיציה ובפקודת האפיפיורים יוליוס השלישי ויורשו פאולוס הרביעי, אבל גם סכסוכים פנים־יהודיים תרמו את חלקם לגזירות אלה.
קולג' יהודי
לא פחות מפירושיו של ר' דוד מעניינת תוכניתו להקמת מוסד יהודי להשכלה גבוהה, מעין קולג' ואולי אוניברסיטה, שייתן מענה לצרכיהם של יהודי איטליה. באוניברסיטאות של בולוניה ופדובה הותר ליהודים ללמוד רפואה, אבל לימודים אלה היו כרוכים בלימודי פילוסופיה ומדעי רוח נוספים. גם בנו של ר' דוד היה מוסמך האוניברסיטה ברפואה ובפילוסופיה. חששו של ר' דוד לעתידם הדתי והרוחני של הלומדים באוניברסיטאות אלה מובן אפוא. בד בבד חשש ר' דוד למראה הידלדלותם של לימוד התורה וקיום המצוות.
בדרך אגב מציין שפיגל את העובדה שיהודה סומו, המחבר הראשון של קומדיה יהודית בעברית ("צחות בדיחותא דקידושין"), היה תלמיד של ר' דוד, ונראה שדבר זה – ועימו עניינם הרב של יהודי איטליה בתיאטרון בכלל – הסבו לרב עוגמת נפש רבה. איבתו של פרובנצלו לתיאטרון באה לביטוי גם בפירושו לדברי המשנה (אבות ב, ג) "הוו זהירין ברשות": "ואולי כיוון על מה שהיו עושים בימים ההם ועושים גם היום… לעשות צחוקות, נקראו טיאטראות בלשון חז"ל… וכל בחור… מתנשא לעשות דבר גבורות".
בצד החשש מפני התיאטרון והאוניברסיטה, חשש ר' דוד גם מהשפעתן של "אקדמיות" בנות הזמן על יהודי דורו. אקדמיות כאלה הוקמו בכמה מערי איטליה ושימשו למעשה כעין מועדוני ויכוחים. ידוע לפחות על אקדמיה יהודית אחת שהתקיימה בעיר פררה. על פי המקורות שבידינו נראה שר' דוד עמד בראש אקדמיה כזו, אם כי הדבר אינו ברור כל צורכו. לא ברור גם עד כמה הרחיק לכת בתוכניתו להקים את המוסד היהודי להשכלה גבוהה, אבל מדבריו עולים פרטים נוספים באשר לתוכניתו החינוכית. וכך הוא כותב: "נקרא לפעמים בפרקי פילוסופי עמנו הטובים ומסכימים עם דרכי התורה ורז"ל… בשעות מיוחדות ילמדו לשון לטינו, להיותו כמו הכרחי בזמן הזה בגלילותינו… אשר יהיו בקיאים בלשון לטינו יקראו בספר החכמות הגיון ופילוסופיה ורפואה ויבינו בהם…". ועם זאת, "ובזה יודיע עליונות מדרגת הישראלי התורני על מדרגת המחקרי והפילוסופי" (48).
אחד המקורות לידיעותינו על ר' דוד פרובנצלו, תוכניותיו ומעשיו הוא ספרו של ר' עזריה מן האדומים, "מאור עיניים". ידיעה מעניינת העולה מספר זה מלמדת על היכרותו של פרובנצלו עם כתבי פילון האלכסנדרוני, המכונה בפיו "החכם ר' ידידיה". לדברי ר' עזריה, היה פרובנצלו "ראשון להודיע בלימודיו המחוכמים את שמו [של פילון] בעמנו". אלא שר' עזריה חולק לא אחת על דברי פילון – בפיו "ידידיה" סתם, ללא תואר כבוד – ואינו מסתיר את ביקורתו ש"טוב לו [לפרובנצלו]… שלא יראה כמביא זר אל הקודש" (49). ועוד: ר' עזריה מזכיר את פילון כ"ידידיה האלכסנדרי יווני המכונה אצל יוונים ורומיים פילוני", כביטוי להסתייגותו מאישיותו ומדעותיו של פילון. על כל פנים, העלאת שמו ודעותיו של פילון בפיהם של ר' דוד פרובנצלו, ר' עזריה מן האדומים ועוד מחכמי איטליה בני המאה הט"ז, היא תופעה חריגה וראויה לציון.
הפרדת רשויות
ובחזרה אל הפירוש, הקרוי בפי המחבר "חסדי אבות". ר' דוד מעיד על עצמו ש"אותה (את מסכת אבות) אהבתי ועטרת לראשי שמתיה עד כי קראתיה בתוך קהל ועדה… עם ביאורי הקצר הזה ולא הרחיקוהו. לכן בחרתי לכתוב אותו… ולהוציאו החוצה להועיל ולזכות בו את הרבים". תכליתה של המסכת היא "להגיע האדם אל יראת ה'… עד שידבק בו יתברך", ותכלית זו שורה על כל פני הפירוש הנרחב, ברוח דאגתו של ר' דוד נוכח ההידרדרות שעליה דובר לעיל.
תשומת לב מיוחדת מקדיש המחבר לפתיחה למסכת אבות, "משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע". הוא מביא את דברי החכם ר' ידידיה, המציע את הצורך במעין הפרדת רשויות, כאחד ההסברים להעברת המנהיגות אל יהושע ולא אל בני משה או אהרן אחיו. וכך כותב פרובנצלו בשם ר' ידידיה: "חשב [משה] היות מהנמנע לאיש אחד להנהיג המלכות והכהונה יחד כי השגחת השני היא בעבודת ה', והראשון על העדה". השוואה וניתוח של דברי פרובנצלו עם כתבי פילון שבידינו היא משימה קשה, שהמהדיר אינו מתיימר לעסוק בה.
מאמצים רבים משקיע ר' דוד בניסיון להסביר לקורא את המבנה הפנימי של מסכת אבות ואת רציפות מאמריה, נושא שרבים וטובים עסקו בו ואיש לא הצליח לפתור במלואו. כך לדוגמה, משתדל המחבר להסביר את הריחוק שבין דברי הלל בפרק א, י-יב: "הווה מתלמידיו של אהרן… אם אין אני לי מי לי… ואם לא עכשיו אימתי", ובין דבריו בפרק ב, ה: "אל תפרוש מן הציבור ואל תאמן בעצמך" וגו'; וכן את הרצף בתוך כל אחת משתי המובאות. הסברים אלה מתבקשים, אלא שאפשר היה לקצר אותם מאוד מבלי לפגוע באיכותם. לעומת זאת, משקיע המחבר עמל רב ודברים ארוכים ויתרים בהסבר הכרונולוגי הפשוט של הרצף בדברי הלל, תלמידו רבן יוחנן בן זכאי, וחמשת תלמידיו של ריב"ז בפרק ב'. ריבוי דברים זה תואם את אופיו הכולל של החיבור שלפנינו. אריכות הדברים ומורכבותם, הרגישות למבנה המסכת ופרטיה, התכלית החינוכית והמגמה הפילוסופית מאפיינות את הפירוש כולו.
הדוגמה הבאה תציג בפנינו את מכלול תכונותיו העיקריות של הפירוש. בראש הפרק הרביעי של מסכת אבות מובאים דבריו המוכרים של התנא שמעון בן זומא: "איזהו חכם? הלומד מכל אדם; איזהו גיבור? הכובש את יצרו; איזהו עשיר? השמח בחלקו; איזהו מכובד? המכבד את הבריות". במשנה הבאה מובאים דברי בן עזאי: "הווה רץ למצווה קלה ובורח מן העבירה, שמצווה גוררת מצווה ועבירה גוררת עבירה…".
לדברי פרובנצלו, "החכם הזה שמע את דברי חברו בן זומא…", והוא רואה את דברי בן עזאי כפרשנות לדברי בן זומא. בדרך נפתלת וסבוכה מציג ר' דוד את הזיקה בין הדברים, וכאן נסתפק בשני פרטים. לדברי ר' דוד, "אם נרצה להיות עשיר ושמח, אל נרוץ אחר הממון אך הוי רץ למצווה קלה לעשותה בשמחה…". ובהמשך: "ועל דבר הגבורה… אמר… כי בבוא עבירה לידך קטנה או גדולה אל תהרהר בה כלל אך תברח ממנה כאילו תברח ממזיק גדול ומאש שורפת". גיבורו של בן זומא, הכובש את יצרו, הוא הבורח על נפשו מן העבירה הדתית של בן עזאי.
"חסדי אבות" אינו הפירוש הראשון ואף לא האחרון של מסכת אבות, ובוודאי לא המובחר שבהם. עם זאת, הוא מעלה את זכרו ופועלו של חכם שזכה לשבחים בחייו אך נשכח. יפה עשה פרופ' יעקב שפיגל שחשף את הספר הטמון ככתב יד בעמקי ספרייה רחוקה והוציאו לאור עולם, ויפה עשה כשהקדים לפירוש ולהקדמת המחבר את מבואו המעניין והמגוון. מן המבוא אנו למדים לא מעט על תולדות הדפוסים העבריים רבי ההישגים באיטליה ובקושטא (איסטנבול), בעיקר במאה הט"ז.
פירושו הנשכח של החכם ר' דוד פרובנצלו, הנשכח גם הוא, ופועלו של יעקב שפיגל, מלמדים לא מעט על יהודי איטליה בימי הרנסנס בהיבטים שונים, וזאת בצד תרומתם להבנת מסכת אבות – אחד הספרים היהודיים הנלמדים ומצוטטים ביותר בכל המקומות ובכל הזמנים.
